אתמול (שבת, י"ב בתמוז) מלאו 44 שנים למותה של הלן קאזס בן עטר, עורכת דין יהודייה מרוקנית ופעילה חברתית שהצילה אלפי פליטים מאירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה. בניגוד לגיבורים רבים של העם היהודי, שמה לא מוכר לרבים, ולמרות העובדה שעסקה לאורך השנים בפעילות דרמטית להצלת פליטים ולסיוע ליהודים רבים, סיפורה לא התפרסם מספיק נוכח פועלה הארוך והעשיר.
יפה בניה, פעילה מזרחית, עמיתת מחקר במכון שלום הרטמן ומרצה בקריה האקדמית אונו, מנסה כעת לסגור את הפער הזה ולחקור את פעילותה של האישה שהייתה עורכת הדין הראשונה במרוקו ופורצת דרך בתחומים רבים שנחשבו לגבריים בתקופה ההיא.
מה מקור העניין שלך בדמות הזאת?
"העניין שלי הוא בכלל בנשים ביהדות המזרחית, בדמויות מופת שדי נשכחו לאורך השנים, ולא קיבלו את ההכרה הראויה. אני כותבת עכשיו ספר על שמונה נשים כאלה, עם דגש על נשים כותבות. זאת השליחות שלי בעולם, לפרסם את הנשים האלה גם כפרויקט פמיניסטי וגם על נשים יהודיות בארצות האסלאם".
מדוע בעצם נשים יהודיות כאלה נשכחו עם השנים?
"ההיסטוריה של יהדות ארצות האסלאם פחות נחקרה לאורך השנים וזה נחשב שולי עבור החוקרים. היום כבר יש חוקרים צעירים שמנסים לסגור את הפער, אבל לאורך זמן חיפשו את הנרטיב של 'מפוגרומים לתחיית העם בארצו' והחוקרים לא מצאו את זה בארצות האסלאם. בנוסף, הייתה גם התפיסה הקולוניאלית של הנחשלות של הארצות הללו והיהודים בתוכן, ולא חשבו שזה מעניין.
"היום יש איזשהו תיקון, שהוא עוד בתחילתו, גם במערכת החינוך, בתקשורת ובמסגרות לא פורמליות, וכמובן באקדמיה בארץ ובעולם. בתוך הפער הזה של המחקר נמצא הסיפור של נשים, שהוא בכלל סיפור כלל עולמי, שנשים לא זכו להכרה, נשכחו בהיסטוריה, ומזרחיות עוד יותר – ולכן יש פה תיקון על תיקון".
הלכתי כי קרא הקול
הלן קאזס בן עטר (במשפחתה כונתה נֶלי), בתם של מרים נהון ועמרם קאזס, נולדה בטנג'יר ב-1898. ב-1917 עברה עם משפחתה לקזבלנקה, למדה בבית ספר תיכון של "כל ישראל חברים" והייתה אחת הצעירות היהודיות הראשונות שקיבלו תעודת בגרות. בגיל 22 נישאה למואיז בן עטר, איש עסקים ופעיל ציבור, ובאופן יוצא דופן לתקופה שמרה על שם המשפחה של נעוריה. לזוג נולדו שלושה ילדים, אולם הלן לא רצתה לוותר על השכלה גבוהה ולמדה משפטים באוניברסיטת בורדו הצרפתית. את המתח שבין אימהות להשכלה שתאפשר לה קריירה פתרה על ידי כך שלמדה את רוב לימודיה בהתכתבות, עד שקיבלה תעודת הסמכה והייתה כאמור לעורכת הדין הראשונה במרוקו.
ב-1939 נפטר בעלה, אירוע שהשפיע עליה מאוד, ובכל זאת המשיכה לעבוד כעורכת דין, גידלה את ילדיה, ובד בבד עסקה בפעילות חברתית למען החברה והקהילה היהודית במרוקו. היא הייתה ממייסדות ויצ"ו קזבלנקה ולימים הנשיאה הראשונה של הארגון, הייתה שותפה בארגונים ציוניים, פעלה לרווחת יהודי המלאח של קזבלנקה והתנדבה בצלב האדום הבינלאומי.
הפליטים הגיעו לחופי קזבלנקה
את פעילותה יוצאת הדופן החלה קאזס בן עטר סביב שנת 1940, כאשר עשרות אלפי פליטים מתחילים להגיע לחופי קזבלנקה. לדברי בניה, "באחד מימי יולי 1940, כשהיא בחוף קזבלנקה כמתנדבת בצלב האדום, הגיע אל קאזס בן עטר מכתב מפליטים ששהו על ספינה בחוף. רעבים, צמאים, וחולים בחלקם, הם התדפקו על השערים בחיפוש אחר מקלט אולם השלטונות לא הניחו להם לרדת מן הספינה. כמו במילותיה של חנה סנש, 'קול קרא והלכתי – הלכתי כי קרא הקול', שמעה קאזס בן עטר את הקול שקרא והלכה. מרגע זה ואילך התגייסה כל כולה לשליחות ההצלה של הפליטים, משימה שמילאה את זמנה ושאבה את כל כוחותיה.
"היא טיפלה בכל הפרטים ודאגה לפליטים לכול – מזון, לבוש, טיפול רפואי, מציאת עבודה ומקום לגור בו. היא הפכה את אולם 'כל ישראל חברים' בעיר למשכן לפליטים, וגייסה חברים ובני קהילה שפתחו בפניהם את דלתות בתיהם".
עם כל הכבוד לעזרה המקומית, הבעיה הייתה שגם הקהילה היהודית במרוקו לא הייתה במצב טוב כל כך. איזה פתרון היא מצאה לזה?
"מהר מאוד היא הבינה שהמשימה גדולה מדי וכי עזרה מקומית ואישית לא תספיק. הכרחי היה לעשות את הקפיצה אל הזירה הארגונית הפוליטית – זירה שבאותם ימים הייתה גברית במובהק – ולייסד מנגנון ארגוני וכספי שיחזיק את משימת ההצלה. היא הקימה את 'הוועד לסיוע לפליטים זרים' שאותו ניהלה ביד רמה. הוועד היה לארגון הגג שטיפל בכל מה שנוגע לפליטים ואף קיבל הכרה מן השלטונות המקומיים. מעבר למזון, לבוש, מגורים, טיפולים רפואיים ועוד, הוועד אפשר לה לדאוג גם לגיוס כספים ולהגנה משפטית, וכוחו אף התחזק על ידי שיתופי פעולה עם ארגונים יהודיים בינלאומיים.
"קאזס בן עטר דאגה לשחרורם של עצורים ממחנות העבודה במדבר שבגבול מרוקו-אלג'יריה, שם נכלאו בתנאים קשים פליטים שהותר להם לרדת לחוף. היא פעלה להשיג בשבילם אשרות הגירה לארצות הברית או לדרום אמריקה, הבריחה את מי שיכלה לאי מרטיניק כדי למנוע את שליחתו למחנות ההסגר, ואת אלו שנשארו במרוקו ניסתה לשלב בעבודה כדי שלא תהיה עילה לגרשם".
הקשר החזק עם יהדות ארה"ב
בהמשך, כדי לחזק את הסיוע היא יצרה קשר עם הג'וינט בניו יורק, וכך החלה שותפות חזקה וארוכת ימים, שבמסגרתה היא עתידה להתמנות לנציגת הג'וינט במרוקו ובמגרב וליועצת המשפטית של הארגון בכל הקשור לפליטים. בתור מי שמשפחתה השתייכה לאליטה של קזבלנקה, היו לה קשרים רבים – והיא יצרה שותפויות בערוצים פורמליים ולא פורמליים, פוליטיים ואזרחיים.
איפה היה הכוח העיקרי שלה ביצירת הקשרים האלה?
"בתור מי ששילבה בזהותה מזרח ומערב היא ידעה לתווך בין תרבויות שונות ולייצר חיבורים חוצי יבשות, בתקופת מלחמת העולם וגם אחריה, כאשר התגייסה להעלאת יהודי מרוקו לארץ ישראל, והייתה גם פעילה בעלייה של יהודים מסוריה ומלבנון".
לפי הערכות, לכמה פליטים היא סייעה לאורך השנים?
"קאזס בן עטר הייתה מפעל הצלה של אישה אחת. בזכותה, לצד פעילים נוספים שגייסה, הייתה מרוקו לארץ מקלט עבור פליטים מאירופה, רובם יהודים. הודות לפעילותה ניצלו כ-60 אלף פליטים, עד בוא השחרור בנובמבר 1942, כאשר במבצע שכונה 'מבצע לפיד' נחתו הכוחות האמריקניים בחופי מרוקו ואלג'יריה ושחררו אותן ממשטר וישי".
2 צפייה בגלריה
הלן קאזס בן עטר, שנייה משמאל. רשת של קשרים בינלאומיים
(צילום: Al Tylor, ארכיון הג'וינט)
בשנת 1943 פגש אותה במרקש הנשיא פרנקלין רוזוולט והביע בפניה את הערכתו לפועלה מציל הנפשות. ב-1953 נסעה לארצות הברית לשלושה חודשים לסבב של הרצאות וגיוס משאבים למען מדינת ישראל. רק בשנת 1954 חזרה לעיסוקה כעורכת דין. במשך שנים ארוכות חילקה את זמנה בין קזבלנקה לפריז, ולבסוף השתקעה בצרפת ב-1962, וגם שם הייתה פעילה בקהילה היהודית, מייסדת-שותפה של איגוד יהודי מרוקו בפריז ולימים נשיאת האיגוד. בדצמבר 1967 הגיעה לישראל בפעם הראשונה והיחידה, והתקבלה בכבוד רב. היא נפטרה ב-7 ביולי 1979 בביתה בפריז, בגיל 80.
בראייה היסטורית, איפה את רואה את הייחודיות שלה?
"קאזס בן עטר פרצה דרכים חדשות ותקרות זכוכית לנשים רבות בזמנה ולבאות אחריה: בתחום של השכלת נשים, בהרחבת פרספקטיבות העבודה והקריירה לנשים ובתחום הפעילות החברתית והשליחות הציבורית. כל זה בחברה מסורתית, שבה התחומים הציבוריים והפוליטיים עוצבו כגבריים למהדרין והיו נעולים בפני נשים, ואילו פעילות נשית הוגבלה לגבולות השכונה והקהילה ולנושאים של צדקה ורווחה בלבד. היא הייתה מהראשונות ופורצות הדרך אשר הרחיבו את תחומי הפעילות של נשים אל הזירה הציבורית והפוליטית, והיוותה דוגמה של שליחת ציבור המסורה בכל נפשה ומאודה למשימה שלקחה על עצמה.
"בימים שבהם המושג 'אליטה' חשוף לבוז ולביטויי שנאה, קאזס בן עטר, שהייתה בת למשפחה ממעמד גבוה וניצלה את מעמדה וקשריה כדי להוסיף טוב ואור בעולם, מהווה דוגמה להשפעה החברתית המבורכת של בנותיה ובניה של אליטה משרתת. כפי שילדיה כתבו על מצבתה, היא הייתה 'אישה אגדית שהצילה אין-ספור נפשות מסכנה'".
מהיכן נבעה המוטיבציה שלה לפעילות מסוכנת ורבה כל כך?
"אין ספק שלא הייתה כאן מוטיבציה אישית. היא סגרה את המשרד שלה כעורכת דין, והפכה למפעל הצלה של אישה אחת. אני מייחסת את זה לכך שהיא הייתה אליטה משרתת במלוא מובן המילה, ומבחינתה הפריבילגיה שלה הייתה להתגייס כשצריך אותה. אני רואה בזה ערכים יהודיים של ערבות הדדית, במובן מסוים זה בחר בה והיא כמובן בחרה בזה".
