"בשבילנו זה סוג של ניצחון. השבת הכבוד האבוד של סבא שלי. איזשהו ניצחון על הרשע": כך אומר בהתרגשות ירון אבידן, אחד מ-18 ישראלים, צאצאים של יוצאי העיירה קונסקיה (קוינסק) בדרום פולין, אשר הגיעו בשבוע שעבר לביקור היסטורי בעיירה. בשנת 1939 חיו בעיירה כ-6,500 יהודים, שהיוו כ-60 אחוזים מכלל התושבים. כמעט כולם נספו בידי הגרמנים הנאצים במחנה ההשמדה טרבלינקה.
ב-9 בספטמבר 1939, שישה ימים לאחר שקונסקיה נכבשה, הגיע הצורר הנאצי אדולף היטלר לביקור בעיירה, אל ארמון טרנובסקי – שם הייתה ממוקמת הארמייה ה-10. במאית סרטי התעמולה הנאציים, לני ריפנשטאהל, הייתה אמורה לתעד את ביקורו של היטלר שם, אך החמיצה אותו והגיעה כעבור יומיים. יום לאחר מכן היא וצוות הצילום שלה תיעדו טבח מזעזע ביהודי קונסקיה שבו נרצחו בכיכר העיר, ממש מול הכנסייה וארמון טרנובסקי 22 גברים יהודים בידי חיילי הוורמאכט, נקמה על מרידה שבה נרצחו חמישה חיילים גרמנים. ריפנשטאהל הזדעזעה מהטבח ואפילו צולמה כשהיא נסערת ובוכה. בספר הזיכרונות שלה אף כתבה שניסתה לעצור את הטבח אך חייל גרמני איים עליה באקדח.
אחרי המלחמה נותרו מכל יהודי קונסקיה רק כ-400 יהודים. חלקם חזרו לעיירה אך סולקו באיומים בידי שכניהם הפולנים. סבו של ירון אבידן, סנדר אייזנברג, היה אחד מהם. הוא ביקש לקחת מהבית של הוריו פריט יודאיקה אך השכן איים לשלוח עליו כלבים. יהודי קונסקיה ברחו ולעולם לא חזרו. "הם לא רצו לשמוע על פולין או על הפולנים", מספר אבידן.
בישראל שמרו יוצאי קונסקיה על חיי קהילה. הם הקימו עמותה, קנו בית כנסת בדרום תל אביב והקימו מרכז קהילתי שקיים אירועים משפחתיים סביב חגים, אירועי זיכרון משותפים וכדומה. הם אפילו הקפידו להיקבר אחד ליד השני ולקנות בעיקר בחנויות של יוצאי העיירה. אביו של המחזאי הידוע חנוך לוין נולד בקונסקיה. במשך השנים בודדים מיוצאי העיירה חזרו לשם לביקורים, אך בכל הפעמים קיבלו כתף קרה – כנראה מחשש שהם רוצים לקבל את הרכוש שלהם בחזרה.
רוב השורדים הלכו לעולמם
בשנים האחרונות רוב שורדי השואה מקונסקיה הלכו לעולמם. הדור השני והשלישי ממשיכים את ההנצחה שלהם ומקיימים כל שנה אזכרה. הצעירים הקימו קבוצת וואטסאפ שמונה 70 חברים ושומרים על קשר. לאחרונה אחת החברות הציעה לארגן ביקור משותף בקונסקיה ושאלה מי מוכן להוביל את הנושא. ירון אבידן הרים את הכפפה ופנה לעירייה המקומית. הוא לא ידע איך הפנייה שלו תתקבל, ולהפתעתו העירייה התלהבה מהרעיון והסכימה לארח את הקבוצה מישראל.
מטרת הביקור הייתה ללמוד על ההיסטוריה של העיירה ולהיפגש עם אנשי החינוך שלה כדי לבחון איך אפשר ללמד על זיכרון היהודים. "לא באנו ממקום מאשים אלא באמת מרצון טוב", מסביר אבידן. "ביקשנו גם אם יש איש דת שיסכים לקיים טקס זיכרון. היהודים היו חלק מרכזי בעיירה הזאת ולא משהו חולף".
כך לראשונה הגיעו יוצאי הקהילה לביקור משותף בקונסקיה, שבה מתגוררים כיום 20 אלף איש. סגן ראש העיר כריסטף יאשינסקי וקברניטי העיר אירחו אותם בחום, והתקשורת המקומית תיעדה את הביקור. המפגש המרכזי היה בחדר בארמון טרנובסקי שהיום שייך לעירייה. למפגש הוזמנו מנהלי בתי הספר בעיר, חוקרים והיסטוריונים. "נדהמנו לגלות שהיטלר היה בדיוק באותו החדר שבו התקיים האירוע. אני חושב שאין ניצחון מתוק יותר מזה על הרשע הנאצי", אומר אבידן.
צוות הספרייה העירונית הציג לישראלים מצגת מקיפה על ההיסטוריה של יהודי העיירה, וחשף מידע חדש שלא היה ידוע על הטבח הנורא שהתרחש ב-12 בספטמבר 1939 בכיכר העיר ותועד בידי ריפנשטאהל והצוות שלה. צוות הספרייה והעירייה אספו מידע מארכיון העירייה ומצאו את שמות הנרצחים בני הקהילה היהודית מאותו טבח שהתפרסם בכל העולם, והפיקו חוברת מידע עם שמות הנרצחים, גילם, המקצוע שלהם, שמות ההורים והעתק של תעודות הפטירה שלהם.
הטבח היה נקמה של הגרמנים ברצח של חמישה חיילים גרמנים, אחד מהם גנרל גרמני. הגרמנים החליטו להעניש את יהודי קונסקיה. תחילה הם כלאו 5,000 מהם ולאחר מכן שחררו אותם. בהמשך החיילים לקחו כ-50 יהודים ודרשו מהם לחפור בידיים קברים לחיילים הגרמנים שנרצחו. בשלב מסוים הגיע למקום קצין גרמני והחל לירות מהרכב שלו. היהודים נבהלו ונסו לכל עבר. בשלב הזה החיילים הגרמנים החלו לירות לעברם, ורצחו 22 יהודים.
שמותיהם של רוב הנרצחים היהודים בטבח לא היו ידועים. בשנים האחרונות נערכה בדיקה והצליחו לגלות את שמותיהם של שלושה בלבד. כאשר תיאמו את הביקור, הישראלים ביקשו לדעת מי נרצחו בטבח – והעירייה עשתה את עבודת מחקר היסודית והצליחה להשיג את כל תעודות הפטירה.
תפילה בפולנית ובעברית
לבקשתם של הישראלים, העירייה הזמינה למפגש את מנהלי בתי הספר של העיר, כדי ליצור שיתוף פעולה עם הקבוצה ליצירת תכנים משותפים ותוכניות למידה על הקהילה היהודית עבור תלמידי בתי הספר, שיכללו גם חילופי בני נוער. בפעם הראשונה בתולדות העיירה התקיים טקס זיכרון משותף, בהשתתפות כומר הכנסייה הראשית, נציגי העירייה וצאצאי הקהילה היהודית במקום שבו היה פעם הגטו, במטרה לומר תפילה בפולנית ובעברית לזכרם של הנספים.
"החוברת עם שמות הנספים בטבח הזה טלטלה את כולם. עד היום לא היו לנו השמות שלהם. לא היה לנו מידע כולל על הגיל שלהם, המקצוע ופרטים שלא הכרנו", אומר אבידן. "הם באמת הדהימו אותנו במידת הרצינות שלהם. היה לנו חשוב מאוד שהם יזכירו את חלקם של היהודים בעיר, כי זה נמחק מההיסטוריה שלהם. את הדור הצעיר מעניין מי היו היהודים של קונסקיה. זה מביא תיקון ליחסים בין העמים. סבא שלי לא רצה לשמוע את זה, אבל אני מרגיש שלדור שלנו יש חובה לחדש את הקשרים כדי לקדם דיאלוג נגד אנטישמיות".
"החוברת עם שמות הנספים בטבח הזה טלטלה את כולם. עד היום לא היו לנו השמות שלהם. לא היה לנו מידע כולל על הגיל שלהם, המקצוע ופרטים שלא הכרנו"
"העירייה יצאה מגדרה כדי לארח אותנו. הם דאגו לניידות משטרה שיאבטחו את כל הביקור שלנו כדי שאיש לא יפריע, וליתר ביטחון הם חסמו את הרחוב לתנועה כדי שנערוך שם טקס משותף", הוא מעיד. "היו הרבה סקרנים מקומיים שלא הבינו מה פשר העניין עם סגן ראש העיר והמשטרה, וניגשו לשאול. שתי נשים מבוגרות מחנות ירקות שאלו מישהי אצלנו שדוברת פולנית מי אנחנו ומה הסיפור כאן. אז היא אמרה להן שאנחנו יהודים יוצאי קוינסק ובאנו לעשות טקס זיכרון. ישר שאלו אם השמועה נכונה. שאלנו, מה השמועה? הן ענו: אם באנו לקנות בתים. היא הסבירה להן שלא, שבאנו להכיר, לקיים קשרי ידידות וללמוד יחד על העבר של אבותינו – אז הן הגיבו מאוד בחיוב".
