לא קל לשמור על אורח חיים דתי בתנאי מלחמה, אבל במקרים רבים קיום מצוות בחזית נותן ללוחמים שומרי המסורת כוח ואמונה. לא פעם גם חיילים שאינם דתיים מתקרבים למסורת היהודית במהלך המלחמה, ולעיתים זה יוצר מצבים לא שגרתיים. "סיפר לי קצין בעזה שאחד החיילים בא אליו בשבת ושאל: 'תגיד לי, איך החוטים של הציצית שלי? משהו נקרע פה'. ביד השנייה החייל החזיק סיגריה ועישן", מספר הרב יוסף צבי רימון. "לוחמים מניחים תפילין, לובשים ציציות ומתפללים. יש משהו רוחני מאוד בצבא היום, ואני חושב שזה נותן ללוחמים כוח ומוריד שחיקה".
לעומת אלה שטועמים מהמסורת לשם חיזוק רוחני ללא התחייבות למערכת ההלכתית בכללותה, אנשי כוחות הביטחון הדתיים מתמודדים מאז 7 באוקטובר עם אתגרים לא פשוטים. הוויתור על חלק מהמצוות, מטעמים ברורים של פיקוח נפש, יכול להוביל לשחיקה ביחס לדת. רב משטרת ישראל, ניצב-משנה הרב רמי ברכיהו, העביר הרצאה בנושא בכנס צֹהר לרבני קהילות על האתגרים בתקופת המלחמה. "הבעיה שעסקנו בה היא הנושא של אנשי כוחות הביטחון שומרי תורה ומצוות, שמאז 7 באוקטובר נמצאים בשטח ופועלים מסביב לשעון, ויש להם שחיקה ביחס לשמירת השבת, לתפילה ולעוד דברים. התחושה היא שנפרצו קצת הגבולות מאז 7 באוקטובר", הוא מסביר.
8 צפייה בגלריה
חייל עם תפילין סמוך לגבול רצועת עזה. "יש משהו רוחני מאוד בצבא היום"
(צילום: Alexi J. Rosenfeld / Getty Images)
"שוטר חזר הביתה וסיפר לאשתו שהוא עבד בשבת והוא עייף, ולא יכול ללכת עם הילדים לבית הכנסת או לשיר איתם שירי שבת סביב השולחן. האישה פנתה אליי ושאלה מה לעשות", מדגים הרב ברכיהו. "שוטר אחר מיחידה מיוחדת של המשטרה היה צריך לעשן סיגריה כדי להתרכז ב-7 באוקטובר, והוא הרגיש לא טוב עם הדבר הזה. הם חוו חוויות מאוד לא פשוטות, והוא היה זקוק לזה".
מה עושים במקרים כאלה?
"אמרתי לרבנים בכנס שיש שלוש שיטות להתמודד עם התופעה. השיטה הראשונה היא 'שיטת ההפרדה': עכשיו נלחמים, יש מלחמה, ולא צריך להעמיס על אנשים את הנושא של עבודת ה'. אחרי המלחמה אפשר לשקם את זה. לשיטה השנייה אני קורא 'שיטת השילוב', או 'שיטת המגדלור': מציעים לאדם שמבקש עזרה בנוגע לשחיקה בקיום המצוות שיחמיר על עצמו בדבר אחד, במהלך הפעילות – שימצא דרך להזכיר לעצמו שזו שבת, או שבזמן הפסקה ימצא זמן להתפלל.
"השיטה השלישית, שבעיניי היא ייחודית, היא 'שיטת קידוש השם': לעזור ללוחמים להבין שהם עכשיו עובדים את ה' בלחימה. בכך שהם שומרים על הגבולות, מסיירים, מסתערים, מפוצצים. זו עבודת ה' שלהם. חז"ל אמרו, 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'. אני אומר לשוטרים ששואלים אותי: תגידו 'לשם ייחוד קודשא בריך הוא' (הקדוש ברוך הוא; תפילה קצרה שיש הנוהגים לומר לפני קיום מצוות במטרה לבטא את הכוונה שבקיום המצווה, ש"מ). אתם הולכים לקיים מצוות עשה מהתורה של ואהבת לרעך כמוך, לא תעמוד על דם רעך, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם – זה מה שאתם עושים בשבת".
8 צפייה בגלריה
הרב רמי ברכיהו, רב משטרת ישראל. "אני אומר לשוטרים: תגידו 'לשם ייחוד קודשא בריך הוא'"
(צילום: דוברות המשטרה)
ובכל זאת, כשאדם דתי מתרגל למשל להשתמש בטכנולוגיה בשבת, גם אם זה לצורך פיקוח נפש ולכן מותר לפי ההלכה, זה יוצר תקדים ויכול לפגוע באווירת השבת שלו. פתאום הוא רואה בחילול השבת אפשרות קיימת.
"אתה צודק. משהו נשבר ברגש. אבל נאמר: 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה'. כשמישהו נלחם בשבת, הוא עוזר לעם ישראל לקיים שבתות רבות. בכנס העליתי גם שאלה ששואלים אותי שוטרים ששומרים על הר הבית. מורא המקדש, היחס שלהם למקום ביראה, נשחק. אמרתי להם: אתם עובדים את ה' בכך שאתם שומרים על הר הבית. אתם מקיימים בפועל את מצוות מורא מקדש".
"אחת השיטות, שבעיניי היא ייחודית, היא 'שיטת קידוש השם': לעזור ללוחמים להבין שהם עכשיו עובדים את ה' בלחימה. בכך שהם שומרים על הגבולות, מסיירים, מסתערים, מפוצצים. זו עבודת ה' שלהם. חז"ל אמרו, 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'"
בימים רגילים מדובר באנשי כוחות ההצלה וכוחות הביטחון, אבל בימים אלה המעגל מתרחב לאנשי מילואים, לאנשי כיתות הכוננות ובעצם לכל מי שיש לו רישיון לשאת נשק. עוד ועוד דתיים נאלצים להסתובב בשבת עם אקדח ועם טלפון נייד.
"אני לא חושב שתיגמר המלחמה והכול יחזור למקומו בשלום. אנחנו מודעים לזה שיש מחירים. אנשים נהרגים ונפצעים, ויכול להיות שבין שאר מחירי המלחמה הכואבים יש מחירים גם לקדושת השבת. השאלה היא איך מתמודדים עם זה. אני חושב שהאפשרויות השונות, השיטות שמניתי, נותנות כלים לעזרה בהתמודדות – כל מקרה לפי ההיכרות עם הנפשות הפועלות, עם המתחים שנוצרים בנפש האדם ובסביבתו".
8 צפייה בגלריה
שוטרים בדרום ב-7 באוקטובר. "נאמר: 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה'"
(צילום: דוברות המשטרה)
"אנשים לומדים דף יומי בעזה"
הרב יוסף צבי רימון, רב מועצת גוש עציון והמרכז האקדמי לב, העומד בראשות עמותת "סולמות", אומר שהוא לא מרגיש שחיקה בדת בקרב החיילים המאמינים – אלא להפך: "אני רואה את הצבא הולך ומתחזק מבחינה דתית ואמונית. נכון שיש דברים שקשה לקיים כשנמצאים בלחימה, אבל הלוחמים שומרי המצוות לא איבדו את האמונה וההלכה. זה לא שהם יחזרו לאזרחות ויתחילו לחלל שבת".
מאז תחילת המלחמה הוא נפגש עם לוחמים רבים, דתיים וחילונים כאחד. הרב רימון, שבעצמו שירת בשריון, חיבר בעבר ספר על הלכות צבא ("הלכה ממקורה – צבא"). לאחרונה קיבל תיעוד מחיילים שלקחו איתם את הספר לחאן יונס. "אני חושב שמעולם לא היה צבא לוחם עם כל כך הרבה תלמידי חכמים, כמו שיש היום", הוא אומר, בייחוד ביחס לתלמידים ובוגרים של ישיבות ההסדר, בני הציונות הדתית. "לצערי רואים את זה גם בקרב ההרוגים, את כל תלמידי הישיבות. אנשים לומדים דף יומי בעזה. אני מקבל כל כך הרבה שאלות, גם מהצבא וגם מהעורף".
8 צפייה בגלריה
הרב יוסף צבי רימון נפגש עם לוחמים. "מעולם לא היה צבא לוחם עם כל כך הרבה תלמידי חכמים"
הוא נותן דוגמה מאירוע שקרה בחנוכה: "אז זה היה סודי, עכשיו כבר מותר לספר על זה. קצין בעזה אמר לי שהלוחמים מדליקים נרות חנוכה בבית סגור, כי אם הבית יהיה פתוח ויראו את הנרות הדולקים, יפגיזו אותם. ואז היה להם רעיון. היה שם בניין ריק, והם רצו להדליק לפני השקיעה נרות חנוכה גדולים שימשיכו לדלוק גם בלילה – כדי שהמחבלים יראו את הנרות, יחשבו שהחיילים נמצאים שם ויפוצצו את הבניין ההוא. הלוחמים שאלו אם הם יכולים לברך על הדלקת החנוכייה הזו, בידיעה שהם לא עומדים להישאר שם. יש דין מיוחד של הדלקת נרות במקום שלא ישנים בו – בית כנסת. אמרתי להם שיתפללו שם מנחה, ואז זה ייחשב בית כנסת והם יוכלו לברך שם על הנרות. בהמשך הם סיפרו לי שהמחבלים באמת פוצצו את הבניין הזה, וכך הלוחמים גם היו יכולים לאתר את מקור הירי".
במקרה אחר, פנתה אליו אשתו של לוחם. "היא סיפרה לי שהם זוג צעיר שמנסה המון זמן להיכנס להיריון ללא הצלחה. היא אמרה: 'קיבלתי עכשיו תשובה חיובית, אני בהיריון. בעלי בלי הטלפון. פעם בעשרה ימים בערך הם מקבלים טלפון וכל אחד מתקשר לשתי דקות הביתה. אני יודעת שבעוד יומיים בערך הוא עומד להתקשר אליי. אני משתוקקת לשתף אותו שאני בהיריון, כמה ניסינו והתאמצנו – אבל אני לא יודעת אם מותר לי לעשות את זה לפי ההלכה. כי אני יודעת שהרמב"ם כתב שכאשר אדם יוצא למלחמה, לא יחשוב לא על אשתו ולא על בניו, אלא רק על זה שהוא מגן על עם ישראל ומשתתף במלחמת השם'.
"אמרתי לה: את מכירה את בעלך, אם תגידי לו – זה ילחיץ אותו או ירגש אותו? היא חשבה ואמרה: 'תלוי איך אגיד לו את זה. אם אני אבכה, הוא יילחץ. אם אגיד לו את זה בשמחה, הוא יקבל חיזוק מזה'. אמרתי לה: יש לך יומיים לבכות, תוציאי את כל הבכי שלך, ואם תוכלי להגיד לו את זה בשמחה – תגידי לו. לפני כמה ימים התקשר אליי בעלה כדי להודות. הוא אמר לי: 'זה חיזק אותי כל כך, הידיעה הזאת'".
הוא מוסיף ומספר: "במקרה אחר התקשר אליי מישהו ואמר – 'בשבת יש ברית מילה לבן שלי, אבל אני בעזה. רק בתשע בערב, בליל שבת, אוכל להשתחרר. בבוקר, אחרי הברית, אצטרך לחזור. האם מותר לי לצאת הביתה לברית?' הרבה אנשים יצאו להתרעננות בשבתות במהלך המלחמה. אמרתי לו: אם אתה נוסע רק כדי להיות בברית של הבן שלך, או כי המשפחה תהיה עצובה אם לא תגיע, אסור לך לנסוע, כי שבת חשובה יותר. אבל אם אתה נוסע כי אתה צריך להתרענן וכמה שבועות לא היית בבית – אתה יכול לנסוע, כי זה לצורכי המלחמה.
"אחרי חצי שעה קיבלתי ממנו הודעה שבה הוא כתב: 'לאחר בירור עם עצמי, אני לא מוצא לנכון להתיר לעצמי לנסוע הלוך ושוב בשבת. בעזרת ה', אצליח למנף את האירוע כדי להעביר מסר לילדים שלי שיחזק אותם בעתיד'. שלחתי לאשתו ולילדיו סרטון מחזק לפני שבת ואמרתי להם: 'אני יודע שאבא לא יהיה בברית, אבל כמה משמח זה שאחרי אלפי שנים שעם ישראל לא זכה להגן על עצמו, יש לכם אבא חייל במדים שמגן על עם ישראל'".
ציוד לחימה רוחני
הרב פרץ איינהורן, מייסד ויו"ר ארגון צל"ש (צבא לשם שמיים), שירת כחייל וכמפקד בגדוד צבר של חטיבת גבעתי בין 2004 ל-2007. הארגון שהקים, הפועל כבר יותר מעשור, דואג לחלק לחיילים את מה שהוא מכנה "ציוד לחימה רוחני": ציציות, תפילין, דגלי ישראל, ערכות קידוש והבדלה, סידורים, חומשים, ספרי תהילים ואפילו שופרות, וכן מגוון ספרי לימוד במהדורת כיס – על הלכה, מוסר, אמונה ורוח לחימה.
8 צפייה בגלריה
הרב פרץ איינהורן. "אין לנו עניין לכפות על מישהו או לשכנע מישהו לקחת. נותנים רק למי שפונה אלינו"
(צילום: באדיבות ארגון צל"ש)
לצד הפעילות הזו, הארגון תומך גם בנשות הלוחמים. "פתחנו מערך בייביסיטר ארצי לאלפי נשים, העברנו שיעורי חיזוק ותמיכה בזום – גם של נשות קבע ותיקות וגם של רבניות, הקמנו קו תמיכה לחיזוק נפשי עם נשות מקצוע, עשינו אירועים לנשים ולילדים, חילקנו מארזים לבתים ועוד", מספר איינהורן.
לדבריו, "הצבא הוא ראשית צמיחת גאולתנו. אנחנו מסורים לכלל ישראל, בשביל זה אנחנו חיים". הפניות באות לא רק מצד דתיים. "זה לא קשור לדתי או לא. חילקתי גם לדרוזים ציציות", הוא מגלה. "אם דרוזי מבקש: 'פרץ, תביא ציצית', אני אומר לו: בשמחה, אתה חלק מהמלחמה. הוא גם אח. אני לא שואל אותו אם זו האמונה שלו או לא. אני לא מבדיל. מי שרוצה – מקבל".
8 צפייה בגלריה
חייל מניח תפילין. "כולם צריכים רוח לחימה, וכל אחד מקבל רוח לחימה לפי השקפתו"
(צילום: באדיבות ארגון צל"ש)
היו כאלה שהתלוננו על "הדתה"?
"לא, כי זה לא האירוע. אין לנו שום עניין לכפות על מישהו או לשכנע מישהו לקחת. אני לא רודף אחרי אף אחד, אנחנו נותנים רק למי שפונה אלינו. כמו שיש בוקסר ואפוד קרמי וקסדה טקטית, יש גם ציוד לחימה רוחני למעוניינים. כולם צריכים רוח לחימה, וכל אחד מקבל רוח לחימה לפי השקפתו. יכול להיות שמישהו אחר צריך תמונה של המשפחה שלו, ויש מי שרוצה את זה. החיבור, ההבנה שאנחנו עם אחד, כל אחד עם השקפתו ואמונתו, לטובת כלל ישראל. מדינת ישראל היא בעיניי הדבר הכי יקר וקדוש שיש, והמדינה צריכה לחבר בין כולנו".
