גם בטיקטוק: ישכר זלמנוביץ משכנע חרדים להתגייס לצה"ל | קלוז אפ
(צילום: ירון ברנר)
כשישכר זלמנוביץ קיבל דרגת רב"ט, הוא ניגש לסבו. "אמרתי לו: סבא, נכון שביקשת שאני אהיה רב? עכשיו אני רב טוראי", הוא נזכר ומחייך. בדרך הזו, בקריצה, הוא מסכם את הקונפליקט בין העולם שהוא בא ממנו ובין השירות בצה"ל.
זלמנוביץ, חסיד צאנז בן 21, הוא היום ראש תחום ניו-מדיה ותוכן במִנהלת החרדים הצבאית – היחידה המופקדת על שירות החרדים בצה"ל, ואחראית על קביעת מדיניות בתחום גיוס החרדים וההכשרות המקצועיות של החיילים בני המגזר. במילים אחרות, הוא לא רק משרת בצבא בעצמו, אלא מנסה לשכנע בחורים חרדים אחרים ללכת בעקבותיו ולהתגייס, בין השאר באמצעות סרטונים שמציגים את הנעשה ביחידות החרדיות.
- שחרור עבדים ושחרור עגונות: מקור הרשע/ הרב פרופ' דניאל שפרבר
"במסגרת תפקידי אנחנו עושים את כל מה שקשור לדיגיטל, תוכן ופרסום ליחידות החרדיות, ובמערך שלנו אנחנו עושים הכול כדי לשווק את צה"ל למגזר החרדי ולהביא כמה שיותר מתגייסים חרדים לצבא", הוא מסביר בריאיון מיוחד. בחלק מהתכנים הוא מככב בעצמו, חלקם רציניים וחלקם קלילים יותר – הכול בהתאם לבמה שבה הם מתפרסמים.
12 צפייה בגלריה
ישכר זלמנוביץ. "ההיכרות של הבחור החרדי עם הצבא היא רק במובן השלילי"
(צילום: יצחק הרץ, מנהלת חרדים צבאית)
לדבריו, "ההיכרות של המלש"ב (מועמד לשירות הביטחון) החרדי עם הצבא, היא תמיד רק במובן השלילי. יש לו אפס מושג איך עובדת ההיררכיה הצבאית או מה זה צבא, והוא גם מגיע מן הסתם עם פחות רקע אידיאולוגי שדוחף לשרת ולהגן על המדינה. עם שק הפחדים הזה הוא אמור להגיע להחלטה אם הוא רוצה להתגייס או לא".
"אין דבר קשה יותר מלשווק את צה"ל לחרדים. המתכונת שלנו היא לדבר בשפה שלהם, ולהיכנס למקומות שלהם. האינטרנט שלהם, אם הוא כבר קיים, הוא פיראטי. תמיד זה יהיה בקבוצות סגורות, רובם יהיו משתמשים אנונימיים"
פה עולה השאלה המתבקשת: לחרדים רבים אין טלפונים חכמים והגישה שלהם לאינטרנט מוגבלת, איך אתה בכל זאת פורץ את החומות?
"אין דבר קשה יותר מלשווק את צה"ל לחרדים. אלה ניגודים הכי ניגודיים שאפשר. המתכונת שלנו היא לדבר בשפה שלהם, ולהיכנס למקומות שלהם. האינטרנט שלהם, אם הוא כבר קיים, הוא פיראטי. זאת אומרת, קבוצות ווטסאפ, קבוצות פייסבוק סגורות או קהילות בשלל הרשתות החברתיות. תמיד זה יהיה בקבוצות סגורות, רובם יהיו משתמשים אנונימיים, מה שאנחנו קוראים לו במגזר 'יוזר אברכים'.
"יוזר אברך, קבל טיפ, זה משתמש בלי תמונת פרופיל, בלי שם פרופיל או עם שם בדוי. לא יהיו לו תמונות בפיד ולא יהיו לו תמונות בסטורי. זה יכול להיות, טכנית, בחור ישיבה שברגע זה מתחבא במחסן מסוים וגולש באינטרנט, עולה לו המחשבה הראשונה והוא מחפש בגוגל: 'חרדי + מדים'. אנחנו רוצים שמה שיעלה לו כשהוא מריץ חיפוש כזה אלה רק תוצאות חיוביות. שיראה, בשפה שלו, מה יש לצה"ל להציע לחייל החרדי".
בעיה עם המסגרת, לא עם הדת
זלמנוביץ, הבכור מבין שישה אחים, הוא חרדי שמשתייך לחסידות צאנז ולמד בישיבות של החסידות. הוא יִשָּׂכָר עם ש' אחת, למרות העובדה שבתורה השם יששכר נכתב עם שתיים – היות שהוא צאצא לראשון אדמו"רי בית נדבורנה, רבי ישכר בער לייפר, ששמו נכתב כך.
הוא מראה לנו תמונת ילדות מוקדמת שלו, שבה הוא מחופש בפורים לחייל במדים. "כמו שאפשר לראות כאן, התחפשתי לחייל – אבל עדיין כתוב פה על המדים: אני חייל בצבא ה'. היו לי כומתה ודרגות – דרגות גבוהות לגיל שנתיים וחצי, האמת. אבל לדעתי העמידה זקופה, אני חושב שהרס"ר היה מאשר דבר כזה".
12 צפייה בגלריה
ישכר זלמנוביץ בתחפושת חייל בגיל שנתיים וחצי. על המדים נכתב: אני חייל בצבא ה'
(באדיבות המצולם)
"נולדתי למשפחה חסידית אליטיסטית בתוך החסידות. דודים שלי רבנים, משגיחים בישיבות, סבא שלי גבאי של האדמו"ר. הדרך שלי בישיבות הייתה סלולה מראש", הוא מתאר. "אני אישית פחות התאמתי למערכת, ומצאתי את עצמי כל הזמן עף מהמסגרת או לא מסתדר בתוכה. הרגשתי שיש לי יכולת להביא לעולם דברים שלא באים לידי ביטוי בעולם הישיבות".
"בישיבה קטנה למדתי בצאנז, בנתניה. זה מסלול די מכוון: אתה קם בבוקר, הולך לטבול, מגיע לתפילת שחרית, מתיישב ללמוד, לומד עד אחת בצהריים, ארוחת צהריים, ממשיך ללמוד, ארוחת ערב, ממשיך ללמוד, הולך לישון. זה המסלול. לשם אתה הולך, לשם שואפים", הוא מספר.
"ההחלטה לעזוב את הישיבה הייתה קשה מאוד, והיו בה המון מריבות וסכסוכים מול ההורים והמשפחה. מבחינת הציבור החרדי זה באמת שחור ולבן: או שאתה יושב ולומד – או שאתה נער רחוב, או כמו שהם קוראים לזה, 'ילד מקולקל'"
בהיותו נער שלחו אותו ללמוד בישיבה של צאנז בחיפה, "ישיבה של מובחרים, שנחשבת טובה יותר", לדבריו. "אתה נכנס לבניין של הישיבה במוצאי שבת, ויוצא מהישיבה רק ביום שישי עם אוטובוס מפתח הבניין. הכול נמצא בתוך הבניין, כולל הפנימייה. זה כבר היה מבחינתי קו השבר, כי ממש הרגשתי שאני נכנס לדיכאון מזה. הרגשתי שאני במקום שסוגר אותי, שחונק אותי. שם גם נפלה בי ההבנה שאני לא שייך למסגרת הישיבתית הלימודית הרגילה".
להוריו לא היה קל לקבל את החלטתו לעזוב את הישיבה, אבל בסיכומו של דבר הוא הצליח לשמור על יחסים טובים איתם, גם בימים אלה. "לא הרגשתי אף פעם שיש לי איזשהו קונפליקט עם הדת או שאני מרגיש פחות דתי", הוא מבהיר. "רק הרגשתי שהמסגרת הקשוחה של הישיבה, שלא מניחה לי לפרוץ עם עוד רעיון מלבד לימוד תורה, לא מתאימה לי. הרגשתי חנוק, חיפשתי דרך מילוט, וזה התבטא בכך שקניתי טלפון לא כשר. שם נחשפתי לעולם התקשורת, ובצורה פיראטית ושקטה התחלתי לעסוק בזה".
ממסדרונות הכנסת לבקו"ם
עד מהרה הוא התאהב בתחום התקשורת. את דרכו בעיתונות החרדית החל כבר בגיל 17 בקווי הנייעס ("חדשות" ביידיש) – שירות מענה קולי טלפוני שבאמצעותו חרדים רבים צורכים חדשות. "יש להם קבוצות בווטסאפ שבהן עולים מבזקים, והתכתבתי שם עם הבוט. הייתי עם שם בדוי, משה כהן לצורך העניין, וכתבתי: 'אני רוצה לעבוד אצלכם, מה ההצעה?' קיבלתי שכר של 500 שקל בחודש על עבודה של 12 שעות ביום. הייטק".
"עבדתי שם כמתאם ראיונות למהדורת חצות, סוג של עורך-תחקירן", הוא מספר. "כשהייתי בעבודה הזאת התקשרתי לראשי ממשלה לשעבר, מאהוד אולמרט לאהוד ברק, ושכנעתי אותם שזה המקום היחיד שבו כל הציבור החרדי יאזין להם. זאת הייתה רמת הביטחון העצמי שלי. בהמשך עבדתי שם כשדרן".
12 צפייה בגלריה
"ככל שהתקדמתי הבנתי שההשתלבות שלי בחברה הישראלית לוקה בחסר". זלמנוביץ במדים
(צילום: שמואל מוניץ)
העלייה שלו כפרח עיתונות צעיר הייתה מטאורית: עוד לפני גיל 18 הוא התקבל לעבודה באתר החרדי JDN, ובמקביל החל לעבוד ככתב כנסת של עיתון "יום ליום", המזוהה עם הציבור החרדי הספרדי. בגיל 19 הפך זלמנוביץ לכתב הפוליטי של רדיו "קול ברמה", מהתחנות הפופולריות במגזר החרדי. במקביל התארח בפינה בתוכנית "מהצד השני" בכאן 11, והופיע כחבר פאנל בערוץ כנסת ובערוץ 20, שהפך מאז לערוץ 14.
לדבריו, "ההחלטה לעזוב את הישיבה הייתה קשה מאוד, והיו בה המון מריבות וסכסוכים מול ההורים ומול המשפחה. מבחינת הציבור החרדי זה באמת שחור ולבן, לא רק ברמת הסטיגמה. זה או שאתה יושב ולומד – או שאתה נער רחוב, או כמו שהם קוראים לזה, 'ילד מקולקל'. כשהתחלתי לעסוק בתקשורת, ופתאום קיבלתי פידבקים חיוביים על העבודה שלי, אמרתי לעצמי: אוקיי, אתה מוכשר בעוד דברים".
"בכל פעם שהיו מתקשרים ושואלים אותי אם אני רוצה להתראיין, הייתי מסתכל במראה ותוהה: זה אתה? הילד החסידי שישב בשירותים בישיבה ובכה על מר גורלו, כשהוא נמצא במערכת שלא נותנת לו שום אפשרות להתפתח? תראה איך היום רודפים אחריך", הוא משחזר.
12 צפייה בגלריה
צעירים חרדים מחוץ לבקו"ם. הפרסומים מדגישים שצה"ל מאפשר לחיילים לשמור על אורח החיים החרדי
במסע לעבר היכרות מעמיקה יותר עם החברה הישראלית, היו לו פערים רבים להשלים. הוא ישב שעות מול יוטיוב, צפה בתוכניות ישנות ולמד פרטים בסיסיים על ראשי הממשלות, מלחמות ישראל ואפילו תולדות הטלוויזיה הישראלית. "התקדמתי שלב אחרי שלב. במערכת הפוליטית היו כל כך הרבה משברים, כל כך הרבה מערכות בחירות, וכל מערכת בחירות זו הזדמנות. ככה התקדמתי – ובאמת ככל שהתקדמתי הבנתי שההשתלבות שלי בחברה הישראלית לוקה בחסר, במסלול הפשוט של תרומה למדינה".
"סיפרתי לאדמו"ר על המסלולים החרדיים ועל מה שקיים בצבא, והוא אמר לי: 'אני מאחל לך שתהיה לך סיעתא דשמיא בכל מקום שבו אתה יכול לעזור לחייל חרדי, שישמור על אורח החיים שלו ושיעשה את השירות שלו כמו שצריך'"
בגיל 20 הוא החליט לעצור את הכול ולהתגייס. "לאט-לאט ההבנה שלי על ההשתלבות בחברה הישראלית התפתחה, והבנתי כמה משמעותי לעבור בצה"ל", הוא מסביר. "מעבר לזה, נוצרה איזושהי קהילה של נוער חרדי שעוקבת אחריי. ראיתי צורך ממש חיוני להוות איזשהו מודל לנוער חרדי".
פגישה עם האדמו"ר
היעד הטבעי מבחינתו היה גלי צה"ל, והוא אפילו התקבל לתחנה – אבל בסופו של דבר החליט לוותר על מקומו. "היה לי מורכב שם באופן אישי, והיה לי ברור שברגע שאני מוותר על ה'חלום' שלי, שזה שירות בגלי צה"ל – אני אעשה שירות שקשור לחייל החרדי", הוא אומר. "חיים זילברשלג, שהיה המפקד שלי, שלף אותי מאכ"א לפה. סיכמנו שאנחנו מקימים את הדבר הזה, מעצמת סושיאל שחולשת על כל היחידות החרדיות בצה"ל, ומנסים להכניס את הפרסום לחברה החרדית בצורות שונות ומגוונות".
12 צפייה בגלריה
זלמנוביץ עם האדמו"ר מצאנז. "יש שינוי מסוים בתוך הציבור החרדי, שהופך להיות קצת פרגמטי לגבי השתלבות בצבא"
(באדיבות המצולם)
כשנפגש עם האדמו"ר מצאנז, רבי צבי אלימלך הלברשטאם, כדי לספר לו על החלטתו להתגייס, היו לו חששות – אבל הם התפוגגו. "האמת היא שנכנסתי בחרדה איומה שהוא יגיד לי לעזוב", הוא מספר. "אני נכנסתי אליו כדי לקבל ממנו תמיכה, לא כדי שהוא יגיד לי לעזוב – והוא לא אמר לי לעזוב. הוא שאל, ממש חקר, התעניין – הוא לא הכיר את כל הפרטים, וביקש שאביא לו עוד כדי שיוכל לדעת. סיפרתי לו על המסלולים החרדיים ועל מה שקיים בצבא, והוא אמר לי: 'אני מאחל לך שתהיה לך סיעתא דשמיא בכל מקום שבו אתה יכול לעזור לחייל חרדי, שישמור על אורח החיים שלו ושיעשה את השירות שלו כמו שצריך'".
אתה מרגיש שיש שינוי ממשי בחברה החרדית ביחס לאפשרות הגיוס לצה"ל?
"יש איזשהו שינוי בתוך הציבור החרדי, שהופך להיות קצת פרגמטי לגבי השתלבות בצבא. השינוי הזה אמנם לא תמיד מוצג באופן פומבי, לא נותנים לזה במה כמו שנותנים לקיצונים שמפגינים נגד צה"ל, אבל הוא קיים. בסוף הציבור החרדי, ברמת ההנהגה, מבין שקיים מחסור עצום במסגרות לבחורים שנפלטים מהישיבות – וצה"ל נותן להם את המענה לדבר הזה. היום יש קשרים עם רבנים מכל המגזרים, מכל העדות – גם מהפלגים הקיצוניים ביותר – מול צה"ל ומנהלת החרדים הצבאית, כדי לקבל חיילים שנופלים ממסגרות חרדיות".
אתם משתפים פעולה לפעמים עם כלי תקשורת חרדיים?
"בעבודה רגישה אנחנו יודעים להגיע איתם לשיתופי פעולה. אני יכול להגיד לך שהתבצעו מספר מהלכים משמעותיים של דובר צה"ל מול התקשורת החרדית, ויש שיתופי פעולה של כלי תקשורת חרדיים עם צה"ל. להגיד לך שזה ברמה הכי גבוהה שיש? יש לנו לאן לשאוף, אבל אנחנו נכנסים למקומות שבהם יש לנו פרצה. בכל מקום שבו פותחים לנו פתח קטן אנחנו נכנסים, ומשם אנחנו מנסים לשנות ולעשות מהפכות".
לדבר בשפה החרדית
לצד סרטונים שמסבירים בצורה פשוטה על תהליך הגיוס, הטירונות והשירות הצבאי, זלמנוביץ וחבריו מייצרים גם תכנים קלילים ומשעשעים. "כותבים את התוכן, יוצאים איתו לשטח ומצלמים – ואחר כך אנחנו מחליטים איך מחלקים את זה. פעם אנחנו עושים רילס לאינסטגרם, פעם זה סרטון לטיקטוק, פעם זה יהיה דווקא פרסום בעיתון או באתר – כל פעם לפי הנושא הרלוונטי", אומר זלמנוביץ.
החשבונות של מנהלת החרדים הצבאית ברשתות החברתיות השונות פועלים תחת הכותרת "חרדים על מדים". "כשצעיר חרדי רואה סרטונים על מה שקורה בגדודים, וכשהוא רואה רבנים שמדברים עם חיילים ומלווים אותם במהלך השירות, וכשהוא שומע סיפורי מורשת קרב מחיילים שכבר שירתו ויכולים לספר – הוא מקבל פרספקטיבה אחרת לגבי שירות חרדים בצה"ל. אנחנו מדברים בשפה שלהם, ואם יצטרכו סרטונים ביידיש – נעשה סרטונים ביידיש", הוא מצהיר.
כדי להדגים למה הכוונה כשהוא אומר "מדברים שפה שלהם", הוא מציג מודעה מעוצבת שמזמינה צעירים להתגייס לאחד ממסלולי החרדים באגף התקשוב בצה"ל. "אל תהיה סתם 'תקשובניק', תהיה 'תקשובניקער'", מכריזה המודעה (על בסיס "ישיבישער", כינוי לבחור ישיבה בלשון הדיבור החרדית). פרסום אחר משלב ביטוי בארמית שמופיע בגמרא: "איכא דרכא אחרינא" (יש דרך אחרת).
"בסוף הציבור החרדי, ברמת ההנהגה, מבין שיש מחסור עצום במסגרות לבחורים שנפלטים מהישיבות – וצה"ל נותן להם את המענה לדבר הזה. היום יש קשרים עם רבנים מכל המגזרים והעדות – גם מהפלגים הקיצוניים"
הפרסומים מדגישים את האפשרות של חיילים חרדים ללמוד, להשלים בגרויות ולעבור הכשרה מקצועית במהלך "שנת משימה", כדי שיהיו להם כלים להשתלבות בחברה הישראלית ולפרנסה – וכמובן מדגישים שצה"ל מאפשר לחיילים לשמור על אורח החיים החרדי.
עדיין רבים מהחרדים קוראים לגיוס "גזרת שמד" ומכנים את מי שמתגייס בשם הגנאי חרד"ק ("חרדי קל דעת"). כואב לך לראות את זה?
"בסוף אנחנו מוכרים מוצר שמאוד-מאוד קשה למכור אותו לציבור החרדי, ולפעמים זה ממש מתסכל. אתה קם בבוקר ולפעמים אתה רואה תגובות נגדך, רואה שהמגזר לא מספיק מקבל את זה או שלא מספיק מעריכים אותך. לפעמים אפילו בתוך הצבא לא מבינים את המהלך הגדול הזה. כואב לי ברמה האישית שאנשים במגזר עדיין חושבים שזה משהו רע".
"הדבר שנתקלתי בו הכי הרבה זה חוסר ידע", הוא מגלה. "פשוט לא מכירים. אני מסתובב ואומרים לי: 'מה, אז לא מורידים את הפאות לחיילים חרדים?' הנה, אני עם כיפה, עם פאות, עם ציצית – לא מורידים לי את הפאות. מעולם לא נתקלתי בצה"ל במישהו שאמר לי שאני צריך לשנות משהו מעצם היותי חרדי, בגלל העובדה שאני בצה"ל".
לא בכפייה, אלא בשיתוף פעולה
בין החיילים החרדים יש כאלה שסובלים מאובדן קשר מצד בני משפחה, מבדידות, מבעיות כלכליות או מהתנכלויות. זלמנוביץ עצמו אמנם מקבל תמיכה ממשפחתו וחוזר הביתה במדים ללא חשש, אבל הוא ער למציאות הזו. "צה"ל יודע להתמודד עם הרגישויות האלו, לקבל את החייל ולתת לו את מה שצריך, ואם יש חייל שצריך פטור מדים כשהוא חוזר הביתה – הוא יקבל את פטור המדים שלו", הוא מציין.
ומה בנוגע לחיילים שהוריהם מנתקים את הקשר איתם? יש כאלה שנזרקים מהבית.
"עמותת נצח יהודה נותנת ליווי ובתים מיוחדים לחייל החרדי, שיש בהם הפרדה, ומתארגנות שם סעודות שבת וחג. בסוף אף אחד לא נשאר בין הכיסאות. אני תמיד נוהג לומר: מי שתהיה לו בעיה, אני לוקח אותו אליי הביתה. באמת. יש פה אחווה, ופותרים לחיילים את כל הבעיות. בת"ש (תנאי שירות) פה עובדים שעות נוספות, מטפלים בבעיות מורכבות מאוד ונותנים לחיילים את כל המענה שהם צריכים".
על צג הטלפון הנייד שלו מופיעה תמונה שלו עם האדמו"ר, והוא מרשה לעצמו לפתוח גמרא כשביד אחת הוא עוד מחזיק את הטלפון החכם – מכשיר שההנהגה החרדית הכריזה עליו מלחמת חורמה. מבחינתו, אין בכך סתירה. זה כלי העבודה שלו. כשהוא מתפנה מהלו"ז הצפוף, הוא מקדיש זמן ללימוד – "אני יכול להגיד לך שכשהייתי בישיבות למדתי פחות ממה שאני לומד היום", הוא מעיד.
זלמנוביץ מודה כי "זה תהליך ארוך שלא קורה ביום אחד, והוא לפעמים מעייף. אתה תמיד הולך על איזשהו חבל דק, בין הרצון לא לפגוע ביחסים שלך עם המגזר החרדי ובין הרצון שלך לתת להם לנסות משהו שעד היום הם ממש התנגדו לו. זה עובד רק בשיתוף פעולה. רק בשיתוף פעולה. שום דבר שקורה בכפייה לא עובד".
12 צפייה בגלריה
"אחת המטרות – שאבא חרדי לא יֵשב שבעה כי הבן שלו הולך לצבא". זלמנוביץ
(צילום: שמואל מוניץ)
את השינוי האיטי הוא החל לראות בשטח, קרוב לבית. "הציבור החרדי זה מין משפחה אחת גדולה, וזה עובר מפה לאוזן. חבר ששומע חבר. כשאני התגייסתי הייתי החייל היחיד בשכונה, ואז חבר אחד שלמד כיתה אחת מעליי התגייס להיות טבח בגדוד, עוד חבר אחד מעליי התגייס להיות לוחם בגדוד, עכשיו יש חבר שנתיים מתחתיי שהתגייס גם כן לגדוד, ויש לי עוד חבר שגר רחוק יותר והלך להיות טבח בגדוד אחר – ברגע שפוגשים את זה במציאות, ביומיום, רואים שזה לא כזה רע".
מה המטרה שאתה רואה לנגד עיניך כשאתה קם בבוקר?
"דבר ראשון – לעשות את השירות נוח יותר לחייל החרדי, שלא ירגיש שהוא נמצא במקום שעוין לו, ודבר שני – שאבא חרדי לא יֵשב שבעה כי הבן שלו הולך לצבא. שהוא יבין שזו מסגרת ששומרת על הבן שלו, ולא מסגרת שעושה רע לבן שלו".
