התנועה למאבק באנטישמיות אירחה השבוע בדורטמונד בפעם הראשונה את ועידת ראשי הערים באירופה למאבק באנטישמיות. יותר ממאה משתתפים מיותר משישים מדינות, כולל יותר משלושים ראשי ערים, הגיעו לכנס בן שלושה ימים שכלל פאנלים שונים למאבק באנטישמיות. זאת הייתה הזדמנות טובה לבדוק עם בכירים מקומיים ביבשת על מצב היהודים בערים השונות ובעיקר להתמודד עם השאלה – האם יש עתיד לחיים יהודיים באירופה?
"הייתי נאיבית, לא הייתי מודעת לכמה אנטישמיות קיימת באוניברסיטאות"
"בואו לצרפת, בואו לפריז. אני מחויבת בעבודה שלי לכך שיהודים וישראלים, גם חובשי כיפה, יזכו לחיים טובים ובטוחים במדינה שלי", אומרת מארי כריסטין למרדלי, סגנית ראש עיריית פריז, אחרי שהשתתפה בפאנל בשם "ערים מאוחדות נגד שנאה".
אתם עושים הרבה דברים עכשיו, אבל האם לא הוגן יותר להגיד ליהודים: לכו, זה לא בטוח עבורכם עכשיו, ותחזרו כשנצליח? את באמת יכולה להגיד לישראלי שרוצה לבוא ללמוד בסורבון, שהוא יכול לבוא?
"אני לא אומרת לך שזה חסר בעיות, אבל תבואו. נפגשתי בשבוע שעבר עם רב מהעיר ליון שסיפר לי על סטודנטית לרפואה בעיר שהציקו לה על רקע אנטישמי, והפרופסור שלה אמר לה: 'תישארי בבית, אל תשימי לב, ותחזרי כשהכול יהיה שקט', ואתה יודע מה היא עשתה? היא עזבה לישראל. אז אני לא יודעת איך אנחנו מחנכים את האקדמאים. זה מכעיס אותי. אני הולכת לאסוף את כל ראשי האוניברסיטאות בצרפת ולשאול אותם איך הם מתכוונים להילחם באנטישמיות. ברוב האוניברסיטאות, יהודים לא יודעים בכלל למי לפנות כשהם מותקפים".
אבל זה לא מסתדר. את אומרת מצד אחד בואו, ומצד שני את מודה שאין לכם הגנה על יהודים.
"אני הולכת לעבוד על זה שתרגישו בטוח. אנחנו מכירים בבעיה הזו ברמה המקומית וברמה הלאומית. אני הייתי נאיבית, לא הייתי מודעת לכמה אנטישמיות מוחבאת קיימת באוניברסיטאות".
את חושבת שיש עתיד לחיים יהודיים בצרפת?
(מחכה זמן רב לתשובה). "אני לא יודעת איך לענות לזה".
את לא בטוחה? אין לך תשובה מיידית לשאלה אם יש עתיד לחיים יהודיים בצרפת?
"לא, אני יודעת שיש עתיד, אבל הרבה מקבלי החלטות יודעים שיש בעיה. אנחנו במשבר עמוק, אבל צ'רצ'יל כבר אמר: אל תבזבז לעולם משבר. צריכים להשתמש בו כדי להיות מודעים, להילחם חזק יותר. אבל אני מאוד חדשה בנושא, אולי אני האישה הלא נכונה לענות על זה".
3 צפייה בגלריה
הפגנה פרו-פלסטינית בפריז. אתגר גדול לחיים היהודיים בצרפת
(צילום: AP Photo / Aurelien Morissard)
את חושבת שהצרפתים מבינים מה האומה שלהם מפסידה כשהיהודים עוזבים את צרפת?
"כשהיו שואלים את צ'רלי צ'פלין, שלא היה יהודי, אם הוא יהודי, הוא אמר שהוא מעולם לא הכחיש את זה כי הוא היה רוצה להיות יהודי. כי שם נמצאת הגאונות. אני מרגישה כמוהו. אני רואה כמה פסיכואנליטיקאים יש בצרפת שהם יהודים. אנחנו יודעים מה היהודים עושה במחקר ובמדע. זה מודל עבורנו".
האזרח הצרפתי הממוצע מבין את זה?
"לגמרי, אנחנו מבינים. אנחנו מודעים לעומק המשבר ויש הרבה דרכים שאנחנו פועלים בהן, המון. את רובן אי-אפשר לראות. זו עבודה של כל החיים, מעבר לחיים שלי. יש לנו בעיה קשה מאוד עם נבחרי ציבור, עם אנשים מלומדים, אנשי אקדמיה. איך נלחמים בנוירוזה הזו. אנחנו חייבים רק להציף את זה על פני הקרקע".
איך זה עוזר להנגיש יהדות, לעודד מפגשים ולעשות סמינרים בין דתות, כשבבתים רבים הטלוויזיה פתוחה כל היום על אל ג'זירה שמסיתה נגד יהודים?
"אני לא מבינה למה הפסקול של בית צריך להיות אל ג'זירה. אבל אני גם לא רוצה לחיות בחברה שבה מחרימים כלי תקשורת".
כי אתם לא מצליחים להבדיל בין מדיניות ישראל ובין חיי יהודים בצרפת.
"אני חושבת שזה הכישלון הגדול ביותר של בתי הספר הצרפתיים. יש לנו פה גושי הגירה ותיקים שלא הצליחו להתאקלם. הם מאיימים על אחרים שהם 'יכרתו את הראש הצרפתי שלהם'. הצרפתים בעיניהם הם האחר. זה כישלון גדול שלנו. היהודים בצרפת רואים את עצמם כצרפתים-יהודים. המהגרים רואים את עצמם קודם כמוסלמים. בפעם הראשונה שבאתי לבית כנסת הייתי כבר מבוגרת, ואני זוכרת שהייתי בהלם מזה שהרב, בסוף התפילה, בירך את הרפובליקה".
"אני יודעת שאנטישמיות היא לא בעיה של יהודים, היא בעיה של החברה שלנו שמתחילה להתמוטט. יהודים היו ותמיד יהיו הקנרית של כורי הפחם. אי-אפשר למחוק את העבר, אבל צריך להתגבר עליו. כי אחרת זו אי לקיחת אחריות"
אם היהודים מתנהגים קודם כצרפתים ומאמצים לחלוטין את הערכים המקומיים, אז אני תוהה – למה לא מתייחסים אליהם לא מספיק יפה? למה אני צריך לפחד, לחשוב לפני שאני מדבר עברית?
"אני לא יכולה לענות על זה. אין לי תשובה. אני מבינה מה אתה אומר. פוליטיקה לא יכולה לפתור את זה, את השנאה ואי קבלת האחר. זה לא יכול להיות פתרון חיצוני. בגלל זה אני אשים את רוב התקציב שלנו בחינוך ילדים".
איך אפשר להביט קדימה, אם אתם כל הזמנים מכים על חטא מהעבר?
"אני מעורבת בפוליטיקה כי אני מאמינה בשינוי. הייתה לי קריירה באוניברסיטה. עזבתי אותה כי אני חושבת שיש סיכוי. אני גם יודעת שאנטישמיות היא לא בעיה של יהודים, היא בעיה של החברה שלנו שמתחילה להתמוטט. יהודים היו ותמיד יהיו הקנרית של כורי הפחם. אי-אפשר למחוק את העבר, אבל צריך להתגבר עליו. כי אחרת זו אי לקיחת אחריות. אנחנו מבינים שזה עוצר אותנו. לקח לנו זמן להבין שלא רק שהיינו שותפים בשואה, אבל שגם הצלנו הרבה יהודים. חברה היא לא רוע מוחלט או טוב מוחלט. חייבם להתגבר על הדברים האלו כדי לעשות משהו".
"השנאה ליהודים ברחובות הייתה צעד אחד יותר מדי נגד ערכי הולנד"
"האנטישמיות בהולנד תמיד מבעבעת ופורצת כשלאזרחים לא טוב או כשקיים פחד מהעתיד", אומר פיטר וורהובה, ראש עיריית גאודה שהופיע עם שלושה הולנדים אחרים בפאנל "המעבר של אסטרטגיות לאומיות לרמה המקומית". "בשבועות מאז שבעה באוקטובר הייתה עליה של 800 אחוז בתקריות על רקע אנטישמי, והבוחר ההולנדי פתאום ראה איך זה מתפרץ לרחובות שלו, מגיע אליו. הוא לא משלם מיסים בשביל זה, הוא לא רוצה לראות דריכה על הערכים שלנו כמדינה. אני חושב שזה דחף הרבה אנשים לבחור בווילדרס. השנאה ליהודים ברחובות, הפופולריות והנרמול של זה, היו צעד אחד יותר מדי נגד ערכי הולנד".
3 צפייה בגלריה
הפגנה אנטי ישראלית באמסטרדם, שבה קראו ל"שחרור פלסטין" מהירדן לים
(צילום: רויטרס / Piroschka van de Wouw)
וורהובה הוא דמות כריזמטית. קצת מזכיר במראהו ובשפת הגוף את וילדרס. גם הוא, כמו למרדלי, הגיע מהחינוך, מורה להיסטוריה. "אני פוחד מהאדם הפשוט. בזולינגן, עיר גרמנית תאומה לגאודה, גדל פקיד שעבד במרצדס בנץ, אדולף אייכמן, ועזרו לו אלפים, גם אלו שרק שתקו, בתעשיית הטרנספורטים של יהודים. היו הולנדים שקמו יום אחד ותלו שלט מעל העסק שלהם שאוסר כניסה ליהודים. תמיד יש התחלה.
"השבוע הרגתי בלי כוונה את הדגים באקווריום שלי כי נתתי להם יותר מדי חמצן. גם יותר מדי חופש דיבור יכול להרוג. כשמישהו מנצל את זה כדי להגיד דברים נוראים ומסיתים נגד יהודים, אז גם חופש הדיבור, החמצן, הופך לרעל"
"רשע נמצא לידנו, ובתוכנו. צריך לאתחל מחדש את הזיכרון, להתנגד לשנאה, לחדש את החסד. לעשות טוב, לחפש את השלום. מותר להפגין כי גם הרוב יכול לעשות טעויות, אבל אם יש קריאות נגד קיום ישראל ונגד הציונות ברחובות הולנד, אז ברור שהזיכרון שלנו לגבי מה שקרה ליהודים בהולנד ובאירופה כבר לא קיים. וברור שאין ידע מינימלי של ההולנדים והמהגרים על ההיסטוריה והזכות של היהודים בארץ ישראל. השבוע הרגתי בלי כוונה את הדגים באקווריום שלי כי נתתי להם יותר מדי חמצן. גם יותר מדי חופש דיבור יכול להרוג. כשמישהו מנצל את זה כדי להגיד דברים נוראים ומסיתים נגד יהודים, אז גם חופש הדיבור, החמצן, הופך לרעל".
"אני חושב שיש עתיד לחיי יהודים בהולנד, אבל זה לא מובן מאליו. רק מוסדות החינוך שלהם מוגנים על ידי המשטרה. חייבים להתערב, לעבוד, לדבר על זה, אחרת האיום יצוץ שוב", הוא מסכם.
"המפלגה הימנית בהולנד עלתה כי המוסלמים עלו להם על העצבים"
סשה רויטמן, מנכ"ל התנועה למלחמה באנטישמיות מאז הקמתה ב-2019, בן 37, נולד בבריסל ועשה עלייה בגיל 18 אחרי האינתיפאדה השנייה, עם עוד 12 חברים. "התחילו לשאול אותי למה אני הורג פלסטינים", הוא נזכר, "ואז הזהות שלך משתנה, אתה מבין שאתה ישראלי ויהודי ואז בלגי, ואתה מבין שהרחוב הוא כבר לא שלך".
אז כל הדבר הזה הוא רק כדי לעזור לסשה הנער?
"לא, זה כדי לעזור לאחותי בבלגיה ולילדים שלה שהולכים לבית ספר עם צלפים על הגג. אנחנו בונים משהו חדש. הדור הקודם פספס והשאיר אותנו בעולם עם יותר אנטישמים. עכשיו זה תורנו. בנינו אסטרטגיה וצוות, עם דגש על צוות צעיר, מקומי, לא רק יהודי, שמדבר את השפה המקומית ואת שפת הטיקטוק".
יש תוצאות?
"לצערי המספרים רק עולים, וזה היה עוד לפני המלחמה. אבל יש פה ראשי ערים שמגיעים בפעם השלישית, מראים לנו מה הם עושים. הרבה אימצו את ההגדרה של האנטישמיות, הרבה התחילו לחגוג את חיי היהודים, לצד לימוד אנטישמיות ושואה".
אבל אם המספרים בעלייה, אז אתה נכשל?
"זה נכון שהמספרים בעלייה, אבל אי-אפשר לחסל את האנטישמיות. צריך למסגר אותה ולנהל אותה. יש נוכחות הרבה יותר גדול של משטרה, תקציבים והרבה מקבלי החלטות שמעורבים. הערים והתושבים מבינים שיש בעיה. גם לבלגי יהודי שמשלם מיסים יש זכות לחיות בשלום. הם מבינים שאם יש קבוצת מיעוט שסובלת אז מדובר בכישלון לעיר, ושאם יהודים עוזבים זו מכה למדינה. יש ערים שלא מכירות בזה, כמו ברצלונה, אבל הרבה ערים גם רואות את הקשר בין עליית האנטישמיות להיחלשות הדמוקרטיה ועליית הימין".
3 צפייה בגלריה
חירט וילדרס. זכה לתמיכה אחרי מה שההולנדים ראו ברחובות
(צילום: Carl Court / Getty Images)
אתה רואה עתיד ליהודים באירופה?
"יהיו פה יהודים, כי בסוף הקהילות המקומיות יבינו שהן לא מצילות את היהודים, אלא את עצמן. המפלגה הימנית בהולנד עלתה כי המוסלמים עלו להם על העצבים, השתלטו על המרחב הציבורי ולא כיבדו את הערכים. וזה הולך לכיוון שבו קיצון נלחם בקיצון. יש ימין חדש שיוצא נגד האיסלאם שמסרב להתאקלם".
אתה אומר שההצלחה היא לנהל את האירוע, זה אומר שצריך לוותר על כמה מהערכים הדמוקרטיים כדי להציל את הדמוקרטיה.
"הדמוקרטיות צריכות לשמור על עצמן, וכדי לעשות את זה הן צריכות להשתמש בשיטות קצת פחות דמוקרטיות. אם דברים יצטרכו לקרות, אז הם יקרו. הם עדיין לא רואים את הסכנה, אבל במקרה של ישראל והיהודים הם כבר מבינים שהבערות מנצחת, הסלוגן הקל התחזק. אסור לשכוח את ההיסטוריה של האירופאים. הם עכשיו התעוררו באיחור, וכשזה קורה, אתה הולך לקיצון, לימין שהיום הוא הרבה יותר קשוב לקולות מהרחוב. יש כבר עצירה מוחלטת של הגירה לא איכותית, שלא תתמוך בדמוקרטיה שבה הם חיים, ועצירה של מסיתים ואימאמים שחייבים לחזור הביתה. מנגד, הם פוחדים להתמודד עם זה. הם לא יודעים מה לעשות. אני חושב שהם באים לכנס כזה כדי לקבל כלים להתמודדות".
