ארקדי תימור הוא שם הידוע רק למעטים יחסית, בעיקר לשריונאים ותיקים וליהודים שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר. תימור, אלוף-משנה בצבא האדום, היה מגיבוריה הגדולים של ברית המועצות בקרבות מלחמת העולם השנייה, בעיקר בלנינגרד, במוסקבה ובברלין. האיש שאחרי המלחמה פיקד על בית הספר לשריון שהקימו הרוסים בדרזדן עלה לארץ ב-1960 וקיבל דרגת אלוף-משנה בצה"ל.
האלוף ישראל טל, "מר שריון", אמר עליו: "ארקדי היה המורה והמדריך שלנו" – ובכך הוקיר מתכנן טנק המרכבה את תימור, שעמד מאחורי טנק הטירן עד שנקרא "מר טירן" בשל הצלחתו הגדולה להתאים לצורכי הצבא הישראלי את אלף הטנקים הרוסיים שצה"ל לקח שלל במלחמת ששת הימים. תימור הוא האיש שהעלה את הרעיון, שקרם עור וגידים בשנים האחרונות, להקמת מוזיאון ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.
ההגדרה הפורמלית, על פי החוק, של מוסד יד ושם, היא "רשות הזיכרון לשואה ולגבורה". "אנחנו המרכיב של הגבורה", אומר לי האלוף (במיל') חיים ארז, מ"ילדי טהרן", המכהן כיו"ר המוזיאון החדש. "מרכיב הגבורה כמעט ולא קיים ביד ושם. המוזיאון החדש משלים ומוסיף את החלק החשוב כל כך בכותרת הגדולה – הגבורה".
למעשה, מתבקש לומר שחייב להיות שיתוף פעולה של ממש בין יד ושם בירושלים למוזיאון החדש במתחם יד לשריון בלטרון. שני המוזיאונים משלימים זה את זה, בשליחות הלאומית, ביעדים ובאופני הביטוי. בסיור שקיימתי במוזיאון החדש לא ראיתי כפילות כלשהי עם מוזיאון יד ושם.
6 צפייה בגלריה
מוזיאון הלוחם היהודי, אגף הפרטיזנים. משלים את יד ושם
(צילום: באדיבות מוזיאון הלוחם היהודי)
במיקום המוזיאון יש סמליות רבה: במקום שעליו נאמר "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון", במקום שבו הביס צבאו של יהודה המכבי את הצבא הסלאוקי, במקום שבו כעבור 1,330 שנה נלחמו הצלבנים מול המוסלמים, באתר הלחימה העיקשת של צבא ישראל במלחמת העצמאות, באמצע הדרך הראשית העולה לירושלים. זה המקום שבו הוקם מוזיאון מכובד על שטח של 2,300 מ"ר, שטח גדול על פי כל קנה מידה המאפשר תצוגה יפה, חדרי עיון, ספרייה, קפיטריה וכל שאר השירותים הנדרשים למוזיאון במאה ה-21.
גבורת הלוחמים היהודים נגד מדינות הציר
1.5 מיליון מבניו ובנותיו של העם היהודי התגייסו להילחם במסגרת צבאות בעלות הברית נגד מדינות הציר – הצבא הנאצי ובנות בריתו, איטליה, יפן ואחרות. רבע מיליון, כ-250 אלף לוחמים ולוחמות יהודים, נפלו במלחמה שבה נרצחו והושמדו כשישה מיליון יהודים במסגרת "הפתרון הסופי". אפשר לקבוע באופן חד-משמעי כי לוחמים ולוחמות יהודים היו בכל צבאות בעלות הברית, והם שירתו בכל החילות ובכל חזיתות המלחמה.
לאלפים מהם הוענקו תעודות ציון לשבח (צל"שים), אותות גבורה ואותות העוז, וסיפור לחימתם, שלא זכה עד היום לביטוי של הכרה והוקרה, יהיה מעתה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה היהודית ומתיאורי המלחמה הנוראה בשנים 1945-1939. "המוזיאון הזה חשוב לכל משפחה בישראל", אומר האלוף במיל' חיים ארז, "לכל משפחה יהודית במאה ה-21 יש קשר משפחתי לפחות לאחד, ולעיתים אף ליותר, ממיליון וחצי הלוחמים היהודים המונצחים במוזיאון הזה".
בסיור בהדרכת "האבא של המוזיאון", תת-אלוף במיל' צבי (צביקה) קן-תור המנהל את המקום עוד מהימים שלפני הנחת אבן הפינה, זה 15 שנים, אנחנו פוגשים שוב ושוב מבקרים המחפשים שורשים, קשרים ועדויות לבני משפחותיהם שנפלו כלוחמים במלחמת העולם השנייה.
המוזיאון, ככל מוזיאון אחר, נועד לשרת אוספים ומידע בתחום מוגדר, אלא שלאוסף המידע הענק על עשרות-אלפי חיילים יהודים יש נגיעה אישית לרבים שלעיתים כמעט ולא יודעים דבר, אם בכלל, על בני משפחותיהם ששירתו כלוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. מתברר כי בשנים הארוכות של בניית המוזיאון טרחה קבוצה לא קטנה של מתנדבים, בהדרכתם של צביקה קנטור וד"ר תמר קטקו, באיסוף מידע ושברירי מידע על הלוחמים הרבים. התוצאה מרגשת והמפגש עם המידע שנאסף מרעיד לבבות בקרב המבקרים, שרבים מהם אינם יודעים בבואם למוזיאון מה מחכה להם באוספים השונים.
6 צפייה בגלריה
מוזיאון הלוחם היהודי מבליט את גבורת הלוחמים היהודים
(צילום: באדיבות מוזיאון הלוחם היהודי)
פרק בפני עצמו במוזיאון הוא, כמובן, סיפורם של מתנדבי ארץ ישראל לצבא הבריטי – 38 אלף מקרב יהודי ארץ ישראל ובהם כ-5,000 אנשי החטיבה היהודית חי"ל (חטיבה יהודית לוחמת), ששולבו בלחימה רק אחרי יולי 1944, כלומר זמן קצר, יחסית, לפני סיום המלחמה. לוחמי הבריגדה היהודית המשיכו את שירותם גם אחרי סיום הלחימה, וניתן ביטוי משמעותי לחלקם באיתור שארית הפליטה, מפעל הבריחה והבאתם של אלפי שורדי שואה לארץ ישראל.
מקום מיוחד תופס סיפורו של הלוחם היהודי בכלל והארץ-ישראלי בפרט בבניית הכוח הצבאי היהודי בארץ, שעל יסודותיו הוקם מערך הלחימה לעצמאותה של מדינת ישראל. מפקדי צה"ל הבכירים בשני העשורים הראשונים למדינה, שהוכשרו כלוחמים בצבא הבריטי, השפיעו באופן ממשי על סדרי הכשרת הלוחם הצה"לי, על דרכי האימון ועל ניהול המלחמה. כאלה היו, למשל, הנשיא השישי של מדינת ישראל, האלוף חיים הרצוג שעל שמו נקרא המוזיאון, האלוף שלמה שמיר, רב-אלוף מרדכי מקלף, רב-אלוף חיים לסקוב, אלוף דן אבן, אלוף מאיר זורע, אלוף דן טולקובסקי ורבים נוספים.
התצוגה: בין הגטאות ליישוב היהודי בארץ
שישה אגפים יש במוזיאון, ולדעתי, לביקור של ממש ראוי לפנות כארבע שעות. צפייה באלפי המוצגים המסודרים בצורה כרונולוגית, דרך הצבאות וארגוני הלוחמים, היא שיעור ארוך ומרתק בהיסטוריה היהודית של העת החדשה. כל פיסת מידע המובאת היא חלק מפסיפס ויש לה משמעות וחלק ממשי בסיפור הכולל. ד"ר תמר קטקו, אוצרת המוזיאון, טרחה רבות באיסוף ובבחירה של המוצגים ופרטי הידע, כדי להביא רק מידע רלוונטי המתחבר לשליחות הלאומית שהמוזיאון נועד למלא. כל אחד מאגפי התצוגה עומד בפני עצמו והמבקר, רצוי עם מדריך, יכול לסייר על פי תחומי התעניינותו או, למשל, בעקבות בני משפחתו.
1. המבואה למוזיאון מכניסה את המבקר לנושא, לאווירת המלחמה ולמפגש עם דמות הלוחם היהודי. דרך "מעלית הזמן" ומיצב "העולם במלחמה", פוסע המבקר במסדרון ספירלי אל אולמות התצוגה.
2. אגף השנים הראשונות של המלחמה מתמקד בסיפור לחימתם של הלוחמים היהודים בצבאות פולין, הולנד, בלגיה, נורבגיה, צרפת, בריטניה, יוון, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה ודרום אפריקה. לא מפליא שחלק משמעותי מהתיירים הנכנסים למוזיאון פונים מיד לצפות בכל הקשור לקהילה היהודית של ארצם.
3. אגף ברית המועצות והמלחמה במזרח אירופה. כ-500 אלף לוחמים יהודים שירתו בצבא האדום במלחמה, והם השתתפו בכל מערכות הקרב והחזיתות הרלוונטיות: הקרבות בעקבות פלישת הצבא הנאצי לברית המועצות, מלחמת ההגנה על מוסקבה, סטלינגרד ולנינגרד, הדיוויזיה הליטאית, קורסק, שחרור בלארוס, שחרור מחנות ההשמדה, מזרח אירופה וכיבוש ברלין.
4. אגף ארצות הברית. כ-500 אלף הלוחמים היהודים שלחמו במסגרת צבא ארה"ב פעלו בכל גזרות הלחימה, ללא קשר בהכרח לאתרי השמדת היהודים: האוקיאנוס השקט ואסיה, צפון אפריקה, סיציליה, איטליה ומערב אירופה.
5. אגף הפרטיזנים ולוחמי המחתרות, מורדי הגטאות והמחנות. התצוגה באגף זה מרגשת מאוד. מספר רב של מבקרים יחפשו את בני משפחותיהם ששמעו עליהם כי לחמו בגטאות או בקרב יחידות הפרטיזנים, כמו החטיבה של האחים ביילסקי, וכמובן אותם שפעלו במחתרות ובתוך מחנות העבודה ומחנות ההשמדה.
6.אגף התנדבות היישוב היהודי בארץ ישראל והתקומה. באולם התערוכות המתחלפות אנחנו עוברים מהממד הכללי אל הממד הספציפי התואם את רוח הימים הקשים העוברים עלינו. עתה מוצגת תערוכה שאצרה ד"ר קטקו ובה פנינים שלא כדאי להחמיץ: צילומים שצילמה חנה סנש לאחר צניחתה, אשר פותחו רק לאחרונה והיא מעולם לא ראתה אותם; אוסף פרחים יבשים שייבש בין דפי מחברותיו הבריגדיר פרדריק קיש, מנהיג ציוני וקצין בריטי בכיר שהיה בימי המלחמה קצין הנדסה ראשי של יחידות הארמיה השמינית של הצבא הבריטי בפיקודו של מונטגומרי; ציוריה של הציירת הארץ-ישראלית ציונה תג'ר מימי שירותה בצבא הבריטי; ציורים של ארקדי תימור ושל הפרטיזן אלכסנדר בוגן, וכן מבחר רפרודוקציות לציוריו של האמן ארתור שיק מימי המלחמה.
פרויקט הקמה של 15 שנה
הקמת מוזיאון הלוחם היהודי נמשכת כבר שנים רבות. החלטת הממשלה על הקמתו הייתה לפני כ-15 שנים, ורק השנה, כך יש להאמין ולקוות, הוא ייפתח לקהל הרחב. כמרבית המוזיאונים, הקמתו הייתה כרוכה בקבלת כספים שהובטחו אך לא הגיעו. תרומתו של דוד עזריאלי היא שאפשרה את תחילת העבודות, אך משנגמר הכסף נעצרה עבודת הבנייה ולא הושלם התכנון הפנימי.
אפשר לומר כי המציאות שבה הממשלה לא מעבירה תשלומים שהתחייבה עליהם היא מוכרת, ובכל זאת, מוזיאון זה ממלא שליחות לאומית חשובה ביותר. השנים רצות, הזמן חולף ומתמעטים האנשים שיכולים לספר ממקור ראשון על המפגש האישי שלהם עם התכנים במוזיאון. אנשי המוזיאון עסקו בהקלטת עדים לארכיון המוזיאון, בימים שבהם עבודת הבנייה נעצרה. וכך, לצד הספרייה ההולכת וגדלה ולצד אולם המחקר, יש למוזיאון גם אוסף הקלטות שראוי להגדיל אותו ככל שרק אפשר.
חיים הרצוג, הנשיא השישי של ישראל שלחם במסגרת צבאות בעלות הברית, העיד: "נמניתי עם העוצבה הראשונה של בעלות הברית שחדרה לגרמניה. הקצין היהודי הצעיר הזה מארץ ישראל היה מודע בבירור ללקח ולמשמעותו ההיסטורית של המעשה. הייתי בין ראשוני היהודים בעולם כולו שנכנסו כבני חורין לגרמניה הנאצית המשוקצת, אימת עמנו ואימת המין האנושי כולו".
יום השואה הבינלאומי, מועד שנקבע על ידי העצרת הכללית של האו"ם, יחול בשבת הקרובה. השואה היא האסון הלאומי הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, ושליחותנו היא להפיץ את המידע ולקבע את השואה כאירוע החשוב ביותר בהיסטוריה. חובה עלינו לתעד בכל צורה, למען הדורות הבאים, את שנות החושך של השואה – אך לא פחות מכך את הגבורה, בכל הארצות שבהן התרחשה.
- ד"ר יואל רפל הוא חוקר בכיר במכון לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן
