הרחובות של הערים הגדולות באירופה לא נרגעים, והפגנות פרו-פלסטיניות ממשיכות להסעיר את ההמונים וגורמות לחרדות וחששות אמיתיים מצד הקהילות היהודיות המקומיות. בעוד בפריז ובלונדון יש באמת קהילות יהודיות גדולות, בספרד המצב שונה לגמרי. הרחובות אומנם לגמרי פרו-פלסטיניים, אבל הקהילה היהודית קטנה במיוחד וכוללת רק 11 אלף יהודים (מתוך 47 מיליון תושבים), שמרביתם מתגוררים בברצלונה ובמדריד.
מבחינת הישראלים, ספרד היא דווקא יעד אהוב ומתויר. עשרות אלפי ישראלים ביקרו בערים הגדולות, אוהדים את קבוצות הכדורגל המובילות ומעריכים ומוקירים את אתרי התיירות המקומיים ואת התרבות הספרדית העשירה. בשנים האחרונות גם התהוותה קהילה ישראלית בערים הללו והיא התחברה ברובה לקהילה היהודית המקומית, בפעילות תרבותית יהודית וישראלית.
מנגד, ספרד לקחה צד באופן חד-משמעי לטובת עזה, גם אחרי הטבח של 7 באוקטובר, והשיא היה כאשר ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס החליט להגיע לביקור בזק ברפיח, כמה שעות לפני מימוש הפעימה הראשונה של עסקת השבויים, ולשאת דברים קשים נגד ישראל תוך שימוש במשפט לא ייאמן שלפיו המצב בעזה הוא "הטרגדיה הגדולה ביותר בעידן המודרני".
"השמאל הקיצוני נותן את הטון"
נקודת השיא הזאת, בעימות הדיפלומטי בין ישראל לספרד, ממחישה את העוינות הקשה של הספרדים כלפי ישראל בסכסוך מול הפלסטינים. אבל איך הגענו לשם? ויקטור הראל, לשעבר שגריר ישראל בספרד, אומר כי "זה נכון שאנחנו אוהבים את הספרדים ואת המדינה עצמה, אבל יש לנו בעיה עם כמה מנקודות היסוד של הממשלה שם. זה בא לידי ביטוי במיוחד בממשלה הנוכחית שעומד בראשה סוציאליסט שנאלץ לקחת לממשלה שלו, כדי להקים קואליציה, כמה ממפלגות השמאל הקיצוני שהן לגמרי אנטי-ישראליות. זה מה שנותן את הטון בממשלה שלו, והוא מיישר קו עם העמדות האלה. יש בממשלה שלו שרה שהיא ממש ממוצא פלסטיני, אשר מכחישה את זוועות חמאס ומצדיקה את הטבח, וזה אומר הכול על הכיוון שם".
הדבר השני המשמעותי שאותו מציין הראל הוא ש"ספרד היא המדינה האירופית היחידה עם גבול משותף עם העולם הערבי – עם מרוקו. זה יוצר גם גלי הגירה לתוך המדינה וגם רצון לשמור על יחסים טובים ורגועים עם השכנה שלהם. העולם הערבי תמיד היה נוכח בתוך ספרד, וזה נמשך גם היום".
מי מוביל את ההפגנות ברחובות, המהגרים ממרוקו?
"אלה בעיקר מוסלמים מקומיים שחלקם הגיעו ממרוקו, שאליהם מצטרפים פעילים מהשמאל הקיצוני. יש גם אנטישמיות קלאסית, אבל לטעמי היא פחות נוכחת וזה לא הסיפור המרכזי. הקהילה היהודית היא קטנה, ואני לא רואה את הקשר אליה. זה הרבה יותר מבוסס על נוכחות מוסלמית חזקה שמגיעה בעיקר מהגבול עם מרוקו ונכנסת לספרד".
כניסה של מהגרים בלתי חוקיים מגבול מרוקו לספרד
מה חשבת על הביקור של סנצ'ס ברפיח?
"מדובר בראש ממשלה חסר ניסיון בינלאומי, שמגיע לכאן ברגע קריטי, וכביכול מדבר בשם מדינות האיחוד האירופי וטוען שאנחנו מפרים את המשפט הבינלאומי. הוא בדק בכלל על מה מתבססים הדברים שהוא אומר? הוא הבין את התזמון שבו הוא מגיע, ערב הפסקת האש ושחרור חטופים? זה היה פשוט משוגע. הוא גם בקושי פגש את משפחות החטופים, והקדיש להן רק כמה דקות בשדה התעופה. זה לדעתי אומר הכול".
קטלוניה וכל השאר
ספרד עצמה היא לא מקשה אחת, וניכרים הבדלים בין האזורים השונים ביחס לישראל ולסכסוך. הראל מסביר כי קטלוניה, ובראשה ברצלונה, מזוהה עם המאבק העממי לרצון לעצמאות, ושם יש סנטימנט פרו-פלסטיני על הרקע הזה. מנגד, מדריד מזוהה יותר עם המרכז-ימין, ושם היחס למלחמה מאוזן יותר, אם כי גם שם מפלגות השמאל הוציאו המונים לרחובות. באזורים אחרים בספרד שגם כן מזוהים עם מאבקים עממיים, כמו למשל חבל הבאסקים, היחס האוהד לפלסטינים בולט מאוד.
הבעיה העיקרית של ההסברה הישראלית היא שכל מפלגות השמאל הללו רואות את הסכסוך עם הפלסטינים בצורה של או נגדנו או בעדנו ולא מבינות את המורכבות.
"זה נכון, ורובם באמת לא מתעמקים בפרטים. הם מכירים מאבקים עממיים ופשוט מזדהים איתם בצורה פשטנית. אני מעריך שרובם לא יודעים על איזה ים ואיזה נהר מדובר בקריאה הפופולרית 'מהנהר לים'. באופן כללי, עבור האזרח הספרדי הממוצע, נושאי חוץ לא תמיד עומדים בראש סדר העדיפויות, אם כי יש לציין שהפעם המלחמה כן תפסה נפח משמעותי בתקשורת המקומית. חלק גדול מהסיקור היה על הסבל הפלסטיני, אבל היו גם אייטמים על החטופים וכמובן על מתקפת חמאס".
גרפיטי של צלבי קרס וסיסמאות על רצח עם
מאז 7 באוקטובר, המלחמה בעזה מורגשת היטב ברחובות ברצלונה והסביבה. מלבד ההפגנות הפרו-פלסטיניות, יש שורה של פעילויות מקומיות שנועדו לתמוך בפלסטינים, ודגלי פלסטין וגרפיטי אנטי-ישראלי נפוצים מאוד ברחובות. כך אומרת סיון מזור רפפורט, שמתגוררת סמוך לברצלונה ומפעילה עסק בעיר.
"אני גרה פה כבר 15 שנה, ומעולם לא חוויתי הרגשת תסכול עמוקה כל כך", היא מספרת. "אני גרה בפרבר קטן ויפה ליד ברצלונה בשם סן קוגט, וכל הרחוב שלי התמלא בגרפיטי של צלבי קרס וסיסמאות על רצח עם. יש פה הפגנות על בסיס יומי, ואפילו לשוקי הכריסמס הצטרפו דוכנים פרו-פלסטיניים. מי שעושה את זה הם בעיקר ערבים, אבל הם סוחפים אחריהם ספרדים מקומיים והשמאל הקיצוני ממש מתחזק. זה הגיע למצב שבתי הספר הציבוריים הכריזו על שביתה בימי שישי מהלימודים וכל התלמידים יוצאים לצעדה למען הפלסטינים. זה מעמיד יהודים וישראלים במצב בעייתי מאוד".
לדבריה, "זה נובע מבורות של ממש. הקטלאנים רואים את עצמם כפלסטינים במובן של הזדהות עם החלש והרצון לעצמאות, אבל הם לא מבינים בכלל את הסכסוך ואת מה שקורה פה באמת. זה מאוד מתסכל ומכעיס אותי".
מזור רפפורט אומרת שמאז המלחמה יש ירידה חדה בפעילות בעסק שלה ושהיא נמנעת מלדבר שם עברית בפומבי. "יש אנשים שכנראה עושים עלינו חרם, ואנחנו גם סובלים מהירידה בתיירות הישראלית שהייתה חלק מקהל הלקוחות שלנו. אם זה ימשיך ככה אני אצטרך לסגור. בשורה התחתונה ההרגשה היא של ייאוש. אם אחרי מתקפה כזאת של חמאס המצב הסלים כאן כל כך, זה פשוט מדהים אותי".
את שוקלת לעזוב, לחזור לארץ?
"כן, המחשבות האלה עוברות לי בראש. יש פה מחשבה רצינית על הביטחון. אני עצמי לא מפחדת, ואני מדברת ברכבת בעברית ועונדת את הדיסקית של החטופים על הצוואר, אבל לילדים אני יותר חוששת ומבקשת שלא ידברו בעברית בחוץ, ושלא יסתובבו לבד. אני לא מוכנה לחיות בפחד, אבל עם הילדים אני נזהרת יותר בתקופה הזאת".
