הקדנציה הקצרה ביותר, הסוערת ביותר ועם המורשת הבעייתית ביותר: זה הסיפור של קלודין גיי, האישה השחורה הראשונה בתפקיד הכי יוקרתי של עולם האקדמיה, שסיימה השבוע את תפקידה כנשיאת אוניברסיטת הרווארד עם שלל סיפורים שיכולים לפרנס טרילוגיה של סרטים. גיי שילמה את המחיר, אבל הרווארד שקועה עמוק בתוך המשבר הגדול בתולדותיה והיא רחוקה עדיין מהגאולה.
התקדים והאופטימיות: "היא אדם טוב כל כך"
גיי, בת למהגרים מהאיטי, שמתמחה בחקר מדע המדינה, עשתה את דרכה לפסגה דרך שלל תחנות יוקרתיות: מרצה ללימודים אפריקאיים ואמריקאיים-אפריקאיים בסטנפורד, דיקנית הפקולטה של האוניברסיטה לאמנויות ולמדעים בהרווארד וקבלת פרס יוקרתי על הדוקטורט שלה בתחום המדע הפוליטי.
היא הייתה סיפור הצלחה של ממש, ורבים טענו כי הרקע שלה וגם צבע העור שלה שיחקו תפקיד במינוי היוקרתי שהונח לפתחה ב-1 ביולי 2023 – נשיאת אוניברסיטת הרווארד.
5 צפייה בגלריה
נשיאת הרווארד הפורשת, קלודין גיי. עברה מסלול ארוך בדרך למעלה
(צילום: Steven Senne / AP)
בדברי הברכה בכניסתה לתפקיד נכתב כי "אנו בטוחים שקלודין תהיה נשיאה מתחשבת ומעוררת השראה עבור כל הרווארד, המסורה לעזור לכל אחד מבתי הספר שלנו לשגשג, כמו גם לטפח קשרים יצירתיים ביניהם. היא מישהי שלהוטה לשלב ולרומם את המאמצים של הרווארד – בכל האמנויות והמדעים ובכל המקצועות – להתמודד עם אתגרים מורכבים בעולם הרחב. למרות כל ההישגים המקצועיים שלה, מרשימים עוד יותר הן התכונות האישיות של קלודין – איכותה ובהירות התודעה שלה, הסקרנות הרחבה שלה לגבי תחומים רבים, היושרה וההוגנות שלה, ומסירותה ליצירת הזדמנויות עבור אחרים. היא תהיה נשיאת הרווארד נהדרת גם מפני שהיא אדם טוב כל כך".
ואז קרה משהו, 9,000 קילומטר משם
ארבעה חודשים חלפו עברו ביעף. גיי נכנסה לתפקיד, המשיכה בקידום נושאים שקרובים לליבה כמו הקמת "המשרד לשוויון, מגוון, הכללה ושייכות" שפעל לשוויון והגנה על מיעוטים, ולמדה את רזי ניהול המוסד היוקרתי.
ב-7 באוקטובר התהפך לא רק עולמם של הישראלים, וגלי ההדף הגיעו לכל קצוות העולם. בקמפוס פרצו כבר באותו יום מחאות נגד ישראל, בתחילה בצורת מכתב של אגודות סטודנטים שהאשימו את ישראל במתקפת חמאס, ובהמשך בהפגנות פרו-פלסטיניות בקמפוס וביצירת אווירה עוינת כלפי סטודנטים ישראלים ויהודים.
5 צפייה בגלריה
הפגנות פרו-פלסטיניות בהרווארד. האשימו את ישראל מהרגע הראשון
(צילום: Joseph Prezioso / AFP)
התגובות הקשות למכתב השערורייתי שמאשים את ישראל בטבח, הגיעו במהרה. בעין הסערה עמדה גיי, שלא שיערה לעצמה שתיקלע למשבר עמוק כל כך. שלושה ימים לקח לה לנסח תגובה רפה, שממש לא סגרה את הפרשה אלא רק הזינה את האש וגרמה לרגשות העזים משני הצדדים להגביר את הלהבות.
הפרו-פלסטינים מוחים, היהודים מחרימים
גיי קיוותה אולי שהנושא ילך וידעך עם הזמן, אבל קרה בדיוק ההפך. התעוזה של המפגינים רק הלכה וגברה: הקריאה המפורסמת "מהנהר עד לים, פלסטין תהיה חופשית", התפרצות לשיעורים בקריאות ל"שחרור פלסטין" ובעיקר ההטרדות נגד סטודנטים יהודים בקמפוס רק התגברו, בעיקר על רקע התמונות מעזה.
מנגד, היוקרה והקשרים של הרווארד החלו להתנפץ. בהובלת איש העסקים היהודי ביל אקמן, גופים עסקיים נוספים ומשרדי עורכי דין שהודיעו כי הם לא מעוניינים להעסיק סטודנטים שתומכים בחמאס, החלו להטיל צל כבד, גם כספי אבל גם תדמיתי, על המוסד. חלק מהגופים איימו לבטל קשרים עסקיים ותרומות, ואחרים יצאו למסע של לחצים מאחורי הקלעים ובתקשורת כדי לטפל באנטישמיות בקמפוס, ובעיקר כדי שיסופקו אמירות ברורות בנוגע לשאלה מה מתכוונת הנשיאה והנהלת המוסד לעשות במטרה לגרום לכך שקריאות להשמדת עם ופגיעה ביהודים לא יישמעו על המדשאות המטופחות של הקמפוס.
גיי נקלעה לסערה. כל הצדדים ציפו לגיבוי לעמדות שלהם, או לפחות לאמירות ברורות, אבל שום דבר קונקרטי או אמיץ לא יצא ממשרדה. אחרי מחשבה ארוכה של חודש, היא הוציאה הודעה שבה גינתה את הקריאה "מהנהר לים", מאחר שלדבריה רבים מבינים אותה כקריאה לעקירה של יהודים מישראל וכמאיימת על קהילות יהודיות. היא לא פירטה לגבי סנקציות שיינקטו נגד המפגינים אלא הסתפקה בגינוי כללי. מנגד, סטודנטים הורשו להפגין בעד הפלסטינים ולקרוא לאינתיפאדה, אף על פי שלרובם אין מושג מה זה אומר באמת.
השימוע המביש בהיסטוריה
כל הדרמה הזאת התנקזה לרגע אחד: השימוע בקונגרס של נשיאות שלוש האוניברסיטאות המובילות, ובראשן גיי. במשך כמה שעות נחשפו מיליארד צופים לתפיסת העולם שפשטה באקדמיה, שבמסגרתה שלוש נשיאות, חכמות ומשכילות, לא מצליחות לענות ב"כן" או "לא" על השאלה האם קריאה לרצח עם היא מותרת או פסולה. הן התפתלו סביב שאלת "ההקשר" והתקשו מאוד לענות על שאלות פשוטות של טוב ורע. השימוע הזה הכה רבים בתדהמה, מאחר שהוא אפילו לא נכנס לעומק של הסכסוך או הקשה על הנשיאות בשאלות מורכבות.
העימות עם גיי מתחיל ב02:45
במהלך השימוע גיי סירבה לומר אם הקריאה לאלימות המונית ולרצח עם של העם היהודי נחשבת להטרדה או בריונות על פי קוד ההתנהגות של הרווארד עצמה, והתעקשה להיצמד להגדרות רחבות של חופש הביטוי וסוגיית "ההקשר".
את השימוע הזה התחילו שלוש וסיימו שתיים. ביום למחרת, ונוכח קריאות של חברי קונגרס ואישי ציבור רבים, התפטרה נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה ליז מגיל. גיי לא התפטרה, אך מיהרה לפרסם הבהרה כי "אין מקום בהרווארד לקריאות לאלימות או רצח עם נגד הקהילה היהודית".
השלדים בארון החלו לצוץ
באמצע דצמבר החליט ועד המנהלים של הרווארד להשאיר את גיי בתפקידה, והוא קיווה כי ההתנצלות וההבהרות יספיקו כדי להמשיך הלאה.
הצרות של גיי באו הפעם מכיוון אחר: שורה של פרסומים, אשר קיבלו הדהוד רחב ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר) בעיקר על ידי ביל אקמן, ובהם נטען כי היא ביצעה גניבה ספרותית במהלך המחקר האקדמי שלה. הטענה העיקרית הייתה שהיא לא נתנה קרדיט ראוי לחוקרים אחרים. גם בנושא הזה, הנהלת המוסד החליטה לנקוט אותה שיטה – גיבוי פומבי, אבל הליך בדיקה פנימי חשאי. התוצאות היו שלא נמצאו העתקות, אך האוניברסיטה הודתה ב"כמה מקרים של ציטוט לא הולם". הממצאים הללו עוררו שוב ביקורת אישית נגד גיי בטענה כי לא ייתכן שנשיאה לא תעמוד בסטנדרטים שנדרשים מהסטודנטים.
הימים האחרונים: שלושה ראשי חץ פגעו במטרה
ההצטברות של כל המקרים, הלחץ הבלתי פוסק גם עליה וגם על ההנהלה לנקוט מעשה, ואולי בעיקר חוסר היכולת של גיי לומר דברים ברורים ולהוכיח מנהיגות בכל הסוגיות שעלו, הובילו לרגע הבלתי נמנע של הנחת מכתב ההתפטרות. התומכים שלה יטענו כנראה שהיא "נקלעה לסיטואציה" ובעולם כל כך מקוטב ויצרי לא היה לה סיכוי לשרוד את המשבר, אבל מנגד היא הוכיחה מעט מאוד עמוד שדרה, לא השכילה לומר את המובן מאליו בנושאים של טוב ורע, רצח עם וקריאות אנטישמיות, וגם קרבות המאסף שהיא ניהלה כבר הראו שאין לה יכולת באמת לצעוד קדימה ולשנות דברים בפועל.
בטור שכתבה ל"ניו יורק טיימס" היא הסבירה כי סבלה מ"קמפיין הדחה ספוג שקרים ועלבונות אד-הומינם, טיעונים לא מנומקים וסטריאוטיפים גזעניים עייפים על כישרון שחור ומזג רוח". בין השאר טענה גיי: "המחויבות שלי להילחם באנטישמיות הוטלה בספק. תיבת הדואר שלי הוצפה בהתבטאויות, כולל איומים על חיי, וקראו לי את מילת ה-N יותר פעמים משספרתי".
ד"ר קובי ברדה, חוקר בכיר בחממה לחקר דתות באוניברסיטת חיפה ומומחה לפוליטיקה אמריקנית, אומר כי ההתפטרות היא בעצם שילוב של שלושה וקטורים: "ברמה הכלכלית, הרווארד איבדה ערך עצום. מיליוני דולרים של תרומות נעצרו ושיתופי פעולה עסקיים הוקפאו. על פי הערכות, מדובר בנזק של מיליארדים לטווח הארוך. ראש החץ השני היה השימוע בקונגרס שהגיע להיקפי צפייה היסטוריים. השימועים האלה הם בדרך כלל זניחים ומשודרים ב'ערוץ הכנסת' שלהם, אבל מה שקרה שם היה 'חובת צפייה' והגיע למיליארד איש תוך שעות בודדות. ההמשך לא פחות גרוע מבחינת המוסדות – הקונגרס מתכוון לחקור לעומק את האוניברסיטאות וכנראה חוששים שם מאוד ממה שיתגלה. ראש החץ השלישי היה פרשת ההעתקות בעבודת המחקר שלה, שגם הטילה צל כבד על הפעילות האקדמית שלה. מול כל זה, אי-אפשר היה לעמוד יותר".
"היהודים, שתמיד עמדו לצד מאבקי השחורים, הגייז והמיעוטים, מצאו את עצמם אחרי 7 באוקטובר פתאום לבד, וזה שבר עמוק מאוד. תודעת השואה, שחזרה בגדול בישראל, משפיעה גם שם, וגלי האנטישמיות והאווירה בקמפוסים מוציאים שוב לאור את השדים מהעבר שנדחקו עשרות שנים"
רבים ציפו שהיא תתפטר או תפוטר מיד אחרי השימוע המזעזע.
"מבחינת הרווארד, זאת הייתה תאונת רכבת שלא נעצרת. הם לא חתכו הפסדים לאורך הדרך והמצב רק החמיר והחמיר. שחיקת הערך של המוסד הזה היא בלתי נתפסת וזה הגיע למצב שאנשים מתביישים להגיד שהם בוגרי הרווארד, הם לא רוצים להיות חלק מהאירוע הזה. מהמוסד הכי מכובד ויוקרתי בעולם, הם צנחו תדמיתית וכלכלית בצורה חסרת תקדים".
איך השתרשו המגמות הפרוגרסיביות בקמפוסים?
"לאורך 15 שנה נבנה באקדמיה בארה"ב המודל והדוקטרינה של הפרוגרסיביות הרעילה. זאת תוכנית מוסדרת שכוללת בתוכה הרבה כסף מבחוץ, כמו מקטאר למשל, והמון השפעה של רשתות חברתיות, בעיקר טיקטוק הסינית ששורה של מחקרים מצביעים ישירות על הנדסת התודעה שהיא מבצעת. כל זה מתיישב על התרבות של מה שנקרא White Guilt – הלבנים אשמים. חלוקת העולם למדכאים ומדוכאים, כאשר היהודים מוכנסים אוטומטית לרשימת המדכאים, ומשם גם ישראל. כל המגמות בקמפוס דוחפות לכיוון הזה – תוכניות הלימוד, אופי המרצים והכנסים האקדמיים. כל זה מחלחל כמובן לשטח, לסטודנטים עצמם. הקמפוסים הפכו להיות פס ייצור של אנשים שחושבים בצורה מאוד-מאוד מסוימת".
לאן כל זה הולך מכאן?
האם ההתפטרות של גיי היא משהו סמלי או שיש פה סיכוי להיפוך מגמה בקמפוסים? לדברי ד"ר ברדה, "יש התעוררות מדהימה של הקהילה היהודית, שאותה מוביל ביל אקמן. ליהודים נמאס שיורקים עליהם, והם משיבים מלחמה. באופן פרדוקסלי, נוכח ההיסטוריה ודפוסי ההצבעה של היהודים בארה"ב, השותפים למאבק הם דווקא הכוחות הרפובליקניים. היהודים, שתמיד עמדו לצד מאבקי השחורים, הגייז והמיעוטים, מצאו את עצמם אחרי 7 באוקטובר פתאום לבד, וזה שבר עמוק מאוד. תודעת השואה, שחזרה בגדול בישראל, משפיעה גם שם, וגלי האנטישמיות והאווירה הזאת בקמפוסים מוציאים שוב לאור את השדים מהעבר שנדחקו עשרות שנים".
אתה מעריך שנראה שינוי אמיתי?
"כדי לראות שינוי אמיתי, הרווארד במתכונתה הקיימת תצטרך לעבור תהליך ריפוי עמוק מאוד, שאני לא יודע אם היא תצליח לעשות. הסביבה רעילה, יש בעלי תפקידים חשובים שמושרשים בתפיסות פרוגרסיביות קיצוניות ועוד לפני השיאים של 7 באוקטובר ראינו שהיא מדורגת גרוע במדד ההתמודדות עם אנטישמיות בקמפוס. במשך שנים זה עבר מתחת לאף של הקהל הרחב, אבל עכשיו זה נחשף הרבה יותר והם חייבים להתחיל לטפל במשבר הזה. הנזק שהיא ספגה הוא עצום והיא ככל הנראה כבר לא תהיה מדורגת במקום היוקרתי שבו החזיקה שנים, ועשויה אפילו לצאת מהטופ 5 בעולם האקדמי.
"המשבר שלהם נוהל בצורה מחפירה וללא ספק בראייה היסטורית זה אירוע מכונן שישפיע מאוד בשנים הקרובות. השימוע הזה היה אירוע מטורף שחשף לעולם את הקיצוניות בתרבות הפרוגרסיבית, ואת חוסר היכולת להבדיל באופן בסיסי בין טוב לרע ובין נכון ללא-נכון, והוא יצר אימפקט שיורגש במשך שנים".
ואגב, אל תדאגו לגיי. היא חוזרת לתפקידה במחלקה למדע המדינה בהרווארד והנהלת המוסד הבטיחה כי לא תיגע בשכר שקיבלה כנשיאה: 900 אלף דולר בשנה. במילים אחרות, מתוכננת לה נחיתה רכה.
