מאז שבעה באוקטובר, האוניברסיטה החופשית של ברלין, כמו מקומות רבים אחרים בעיר, הפכה למוקד של שנאה אנטישמית של פרו-פלסטינים ותומכיהם הגרמנים – כולל הפגנות אלימות, קריאות הסתה להיעלמותה של מדינת היהודים והשתלטות על בניין באוניברסיטה כדי להביע הזדהות עם עזה וחמאס. הציבור הגרמני וראשי האוניברסיטה התייחסו בביטול לאימה היהודית מהאירועים, שגרמה לסטודנטים יהודים רבים להיעדר מהלימודים.
אבל בסוף השבוע התברר שוב שגם את אתה קצת פרנואיד, זה לא אומר שאין מי שרודף אחריך. להב שפירא (30), סטודנט באוניברסיטה – בן לאם ישראלית ונכדו של מאמן האתלטיקה עמיצור שפירא, מנרצחי אולימפיאדת מינכן – הוכה על ידי עמיתו לספסל הלימודים. התוקף, ערבי עם אזרחות גרמנית, היה מודע לפעילותו הפרו-ישראלית של שפירא. הוא שבר את אפו ועצם מתחת לעינו.
זו הפעם השנייה שלהב שפירא מותקף בגרמניה. בפעם הראשונה, לפני יותר מעשור, סיקרתי את התקיפה. היא קרתה בלאוכה, עיירה שאליו עקרה אימו. התוקפים היו נאו-נאצים מקומיים. אז, אמרו אחדים, מה יש ליהודים לחפש בארץ הנאצים? אחר כך אמרו ליהודים: מה יש לכם לחפש בנויקלן ושאר השכונות של ההגירה המוסלמית? אבל להב שפירא הותקף בסוף השבוע בשכונת מיטֶה, אולי השכונה הכי ליברלית ופתוחה בכל ברלין או אפילו גרמניה. שפירא לא חטף מכות בגלל גאוגרפיה, אלא בגלל עניין של פילוסופיה: שפירא הוא יהודי, הוא תומך בישראל, אז בעיני התוקף הוא שווה מכות.
התגובות להתקפה על שפירא היו כבר על גבול ההזיה. האוניברסיטה עצמה הודיעה שהיא מתנגדת ומרחיקה את עצמה מכל אירוע הסתה או אירוע שמעורב באלימות. בהודעה החלבית של האוניברסיטה לא נכללו המילים גזענות או אנטישמיות. הם מעדיפים שם לא להתעסק עם הקול החזק, ההמוני ודי אלים של הסטודנטים הפרו-פלסטיניים, קו שבו מחזיקה האוניברסיטה הפחדנית מאז שבעה באוקטובר.
האוניברסיטה גם הודיעה כי לפי חוק שעבר לפני מספר שנים, היא אינה יכולה להיענות לקולות מנהיגים יהודיים ואישים מהציבור הרחב שקוראים לסלק את התוקף מהאוניברסיטה. "אם זהו החוק", הגיב קאי וגנר, ראש העיר של ברלין שהביע זעזוע מהתקיפה, "אין לנו אלא לשנות את החוק". יצוין כי מאוחר יותר הוסיפה האוניברסיטה את המילה "אנטישמיות" להצהרה שלה.
יוזף שוסטר, נשיא מועצת יהודי גרמניה, פנה לאוניברסיטאות בדרישה כי "עליהן לייצר סביבה בטוחה לסטודנטים יהודים. לא יכול להיווצר מצב שבו גם האוניברסיטאות הן 'נו גו זון' ליהודים" – כלומר, אזורים "ללא כניסה ליהודים" או "נקיים מיהודים".
אוניברסיטאות בגרמניה הן כבר מזמן מקום מסוכן לסטודנטים יהודים. האקדמיה היא אנטי-ישראלית ברובה, ומספר גדול של סטודנטים פרו-פלסטיניים מפזרים בהן תעמולת הסתה אנטישמית. אבל אחרי ההשתלטות של מפגינים פרו-פלסטיניים על הרצאות, טען נשיא האוניברסיטה, גונתר זיגלר, כי "שני הצדדים צריכים לחדול מהפרובוקציות". הפרובוקציה הפרו-פלסטינית הייתה ברורה. שאלתי פרופסור באוניברסיטה מה הייתה הפרובוקציה של היהודים.
"הם לא צריכים לעורר פרובוקציה", הוא אמר לי, "עצם היותם שם היא פרובוקציה בפני עצמה".
הזויה אפילו יותר הייתה התגובה של אינה ציבורה, שרת המדע של ברלין, שטענה כי "היא דוחה את האפשרות לסלק סטודנט בשל סיבות פוליטיות", וכי "טבעי שבאווירה של חילופי דעות נוצרים גם קונפליקטים". לפי כל העדויות מההתקפה, לא היו שום חילופי דעות. צד אחד פשוט לא הסכים עם הדעות של הצד השני והחטיף לו מכות רצח.
ראש העירייה וגנר לא היה מרוצה מההכרזות של שרת המדע שלו. ביום חמישי הוא זימן אותה לשיחה והם הוציאו הודעה משותפת שלפיה "המטרה הראשונה שלנו היא ביטחונם של סטודנטים ואזרחים יהודים. כדי לעשות זאת אנחנו חייבים לתת לאוניברסיטה כלים נוספים וחדשים במטרה לטפל בבעיה, כולל רפורמה בנושא סילוק סטודנטים".
"מה שקרה בסוף השבוע הוא שיתוף הפעולה החמור ביותר בין השמאל הקיצוני באוניברסיטה לסטודנטים מוסלמים", אמר לי פרופסור יהודי מהאוניברסיטה החופשית, שמעיד כי גם הוא ועמיתיו חוששים לחייהם בקמפוס, "היו פה אירועים מחרידים שבהם סטודנטים גרמנים שרו 'שחררו את פלסטין מהאשמה הגרמנית', תמונות של להב שפירא הופצו בהמוניהן כאיש ימין קיצוני שתומך בקיומה של ישראל. כל מי שתומך בישראל מתויג כאיש ימין קיצוני שראוי להתקפה. השמאל הגרמני הפך את האלימות כלפי ישראלים ויהודים ללגיטימית. המוסלמים רק מוציאים לפועל את כל התיאוריות שלהם".