בעקבות המלחמה בישראל, הקהילה היהודית בקנדה סובלת ממקרי אנטישמיות ברמה שלא זכורה לאף אחד באחת המדינות שנחשבות לשלוות בעולם. האירועים בשבועיים האחרונים, בהם זריקת בקבוק תבערה על בית כנסת, ירי על דלתות בתי ספר יהודיים והשחתת רכוש עסקים בבעלות יהודית, יצרו מאבק מסוג חדש במלחמה על ביטחון היהודים ברחבי העולם והתודעה העולמית.
דיווח מיוחד מקנדה: כך נאבקת הקהילה היהודית בגלי האנטישמיות האלימים
(כתב: גלעד ילון | עריכה: שי קנפו | צילום: גלעד ילון)
הרב מארק מנדל, רב בית הכנסת "בית תקווה" בפרבר דולרד דז ארמו (Dollard-Des Ormeaux) במערב האי מונטריאול, מראה את הנזק שנגרם מבקבוק התבערה שנזרק על הדלת באישון לילה. אומנם אף אחד לא היה בבית הכנסת ואיש לא נפגע, אך לדבריו אלמונים ניסו להצית את המבנה, כך שהפגיעה בדלת הייתה הרע במיעוטו. "כשהגענו לכאן בבוקר הרחנו את הדלק ואז ראינו שהדלת וחלק מהבניין נשרף", הוא מספר.
מה הייתה המחשבה הראשונה שלך כשראית את זה?
"אכזבה עמוקה, עצב, תסכול, כעס וסוג של הלם. יש כל כך הרבה הפגנות עוינות נגד ישראל ויש הרבה צרחות – 'היהודים!' 'זרקו את היהודים החוצה!' – אז אני מניח שמישהו פירש את זה באופן מילולי".
ניסיון הצתת בית הכנסת התרחש לצד אירועי הירי על דלתות בית הספר היהודיים, מה שמעלה חששות רבות בקרב הקהילה היהודית המקומית. יאיר שלאק, מנכ"ל הפדרציה היהודית במונטריאול CJA, מעיד גם הוא שהאנטישמיות עלתה לרמה שהוא לא ראה בימי חייו. "ניצולי שואה יגידו לך שזה מה שהם ראו, ככה זה התחיל. אנחנו במצב שהעולם לא ראה מאז השואה, וזה מפחיד".
באופן צפוי, האירועים האנטישמיים לא פסחו גם על אוניברסיטאות במונטריאול. במהלך השבוע שעבר באוניברסיטת קונקורדיה, הסטודנטים היהודים הרימו גרסה משלהם למיצב השולחן המפורסם להחזרת החטופים שכבר הוצג בעשרות ערים ברחבי העולם. שלאק מספר שחלק מהתלמידים, "הפרו-פלסטינים, אני אגיד גם פרו-חמאס, החליטו להפריע", במקום התפתחה קטטה והמשטרה הוזעקה לשם.
בקמפוס אחר, אוניברסיטת אלברטה בקנדה הודיעה על פיטוריה של סמנתה פירסון, מנהלת המרכז נגד תקיפות מיניות במוסד, אחרי שזו הטילה ספק בכך שבמתקפת הטרור של 7 באוקטובר מחבלי חמאס אנסו ותקפו מינית נשים ישראליות. במקרה אחר, מרצה בכיר במונטריאול פוטר לאחר שקרא לעבר סטודנטית יהודייה: "שרמוטה, תחזרי לפולין".
אנשים בקהילה מפחדים ללכת לבתי ספר, ללכת לבתי כנסת, ללכת להפגנות?
שלאק: "אני לא רק רואה פחד, אני שומע פחד. אם הייתי חושף לך את תיבת האימייל שלי או את הוואטסאפ שלי, אני לא מדבר על מאות, אני מדבר על אלפי פניות וטלפונים, מאנשים שפוחדים".
מנדל מוסיף: "אנשים בהחלט מודאגים מהביטחון שלהם אחרי שהטבח הזה התרחש. אנשים חרדים, אנשים מרגישים שהדברים כבר לא אותו דבר, ויש הרבה דאגה".
גייסו יותר מ-120 מיליון דולר עבור ישראל
הקהילה היהודית בקנדה היא הקהילה השלישית הכי גדולה מחוץ לארץ, אחרי יהדות ארצות הברית וצרפת, ועל פי אומדנים שונים היא מונה כ-400 אלף יהודים. הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה ומעיצוב האופי התרבותי של ערים רבות בקנדה, בעיקר בעיר מונטריאול שעליה היהודים השפיעו בהיבטים רבים. מעבר לכך, שלאק מעיד שהקהילה מאוד פרו-ישראלית ותומכת בישראל במגוון דרכים, כולל גיוס כספים מאסיבי שנעשה עם פרוץ המלחמה והגיע ליותר מ-120 מיליון דולר שנשלחו מיהדות קנדה.
בעקבות כל האירועים האנטישמיים החליטו כמה פעילים מקומיים לקחת את המאבק צעד אחד קדימה. ג'רמי לוי, ראש עיריית המפסטד, פרבר יהודי ברובו שצמוד לעיר מונטריאול, הוא אחד מהם. לוי החליט להעביר חוק שמטרתו להילחם בתופעת תלישת מודעות החטופים הישראלים. כל מי שייתפס תולש פוסטר כזה ישלם את הקנס הגבוה ביותר שניתן לקבל בסכום של אלף דולר, וכל הכסף ייתרם לישראל.
"קיבלתי אלפי מיילים והודעות שמביעות תמיכה כה רחבה במה שאנחנו עושים וזאת פעולה פשוטה כל כך", מספר לוי. "אין סיבה שהפוסטרים האלו לא יוכלו להיראות בכל חלק בעולם. אנחנו אומרים לעולם שמה שקרה היה נורא ואנחנו צריכים לעשות משהו בנוגע לזה". לדבריו, החוק ייכנס לתוקף החל מהיום (20 בנובמבר), ונוסף על כך הוא יוצא השבוע לכנס ראשי ערים בפלורידה, שם ינסה להציע את רעיון החוק גם לעיריות נוספות ברחבי צפון אמריקה.
במקביל ללוי, קורי פליישר, מקומי שגדל באזור, החליט להקדיש את חייו למלחמה בשנאה והפך את הדאגה שלו לתנועה עולמית שהקים בשם Erasing Hate (עם ההשאטג erasinghate@), שמטרתה למחוק גרפיטי ומסרי שנאה פוגעניים כלפי יהודים וקבוצות מיעוטים נוספות. פליישר מספר שכאשר מחק את צלב הקרס הראשון שלו, הוא חווה הרגשה שלא חווה מימיו ומאז החליט שהוא מקדיש לזה את חייו. מאז עברו 14 שנה והוא מעיד שהצליח יחד עם הפעילים שלו למחוק עשרות אלפי מסרי שנאה ברחבי העולם.
קורי מסביר שכל מי שעובר ליד מסרי שנאה הופך לקורבן שלהם: "זאת צורה של טרור, וזה מה שטרור עושה בעצם. אותו דבר עם בקבוק התבערה שזרקו על בית הכנסת, אותו דבר עם הכדור שנורה באמצע הלילה. זה נעשה כדי להטיל טרור על הקהילות שמתגוררות באזור. אז אם נוכל להדיח את זה, אם נוכל להסיר את זה, ייצא שנבטל את הטרור".
"בחיים לא הייתי גאה יותר להיות יהודי"
למרות הפחד מהאנטישמיות הגואה, נערכות בקנדה מאז המלחמה גם הפגנות של הקהילה היהודית למען ישראל, שאליהן מגיעים אלפי תומכים – יהודים וישראלים מקומיים כאחד. שלאק מספר שהפגנה כזאת היא לא דבר פשוט לקהילה היהודית: "זה לוקח המון מאמצים למשטרה לשמור עלינו ואנחנו בקשר איתם כל הזמן".
גם הרב מנדל מעיד שהמשטרה עושה מאמצים כדי להגן על הקהילה ביום-יום ולוקחת את הנושא במלוא הרצינות. כך מראות של ניידות משטרה ליד בתי כנסת הפכו למחזה שגרתי. לצד המשטרה ישנם אזרחים מודאגים מהקהילה שהתנדבו גם הם לתורנות שמירה קהילתית בסביבת המוסדות היהודיים בקהילה. "אנשים דואגים וחוששים אבל רוצים להיות ביחד, אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו חלק מהקהילה", מסכם מנדל.
"האומץ הוא היכולת לעשות משהו שגובר על הפחד, ולמרות שאנחנו מבינים את מלוא הסיטואציה אנחנו לא מפחדים להיות מי שאנחנו. עלינו לשאת את הלפיד לדור הבא, לעשות כל מה שאנחנו צריכים לעשות ולהשתמש בכל האמצעים הדרושים כדי לעצור את השנאה הזאת. אנחנו מתוחים, אבל אנחנו דרוכים", אומר לוי. גם פליישר מסכים: "בחיים לא הייתי גאה יותר להיות יהודי, במונטריאול ובעולם כולו. אור תמיד ינצח את החשכה".
לדברי שלאק, היהודים בקנדה, העורף האחר, תמיד יהיו שם כדי לתמוך בישראל, וגם כשיגיע הזמן לבנות מחדש בקיבוצים שנשרפו, הם יהיו הראשונים לעזור: "אסור להפסיק להיות יהודים גאים. לשלוח ילדים לבית הספר, ללכת לבית הכנסת, לשאת מגן דוד, לחבוש כיפה, לא להוריד מזוזות. כי אם אנחנו מפסיקים להיות יהודים – הם כבר ניצחו".
