איך מגיעים מאחת החסידויות הסגורות ביותר לעמדת השפעה בקרב פוליטיקאים בארצות הברית? שרה פרידמן, בת 45, מחזיקה בסיפור חיים לא שגרתי של מסע מברוקלין החרדית ועד לתפקיד מפתח בקונגרס היהודי העולמי.
"נולדתי בבית חסידי מהזרם של גור בשכונת בורו פארק בברוקלין, ניו יורק. כשהייתי בת 12 עברנו למונסי, עיר במחוז רוקלנד במדינת ניו יורק. בגיל 17 התחתנתי בשידוך ובגיל 18 כבר הייתי אמא למנחם (היום הוא בן 27 מרעננה, נשוי ואב לבן 3), ובגיל 20 נולדה בתי ניקי (בת 25 מניו אינגלנד, ניו ג'רזי, אם לתינוקת בת חמישה חודשים)", היא מספרת. "באותה שנה אבא שלי, שהיה חולה כליות, נפטר. הוא היה בן 42. לאמא זו היתה תקופה קשה מאוד. היא לקחה פסק זמן מאיתנו. כבת בכורה במשפחה בת חמישה ילדים, לקחנו את אחיי אלינו לפרק זמן מסוים עד שהסתדרו".
משימה לא פשוטה לזוג צעיר.
"באופן מיידי נהפכתי לאם לשישה, אבל לא התלוננתי. בואי נאמר כך, למרות הלחץ, לא על זה היו הגירושים".
ב-2005, לפני יום הולדתה ה-28, התגרשה. "עד היום אני נותנת לבעלי לשעבר קרדיט עצום על זה שהתמודד בסובלנות וקיבל את הסיטואציה יפה".
איך התברגת לעמדת מפתח באחד הארגונים הגדולים בעולם היהודי?
"כשהתגרשתי, כל מה שרציתי היה לצאת מהבועה של הקהילה שבה חייתי כל חיי. באותה התקופה פגשתי את בן דודי שהיה מבוגר ממני ודרכו נחשפתי לפעילות למען ישראל. בתחילה בארגון שהקים, ובהמשך כמגייס כספים מוביל בשדולה הפרו-ישראלית איפא"ק. לצידו התנדבתי בארגונים השונים שהיה פעיל בהם ופקדנו יחד לא מעט אירועים שהתקיימו למען ישראל. אחד מהם היה קבלת פנים למנהיגים צעירים של 'הוועדה המתאמת הבינלאומית של הבונדס'. שם לצד אנשי ממשל פגשתי את נשיא הבונד הישראלי דאז, ישראל (איזי) תפוחי. כעבור כמה דקות כבר קבלתי הצעה לעבוד בארגון.
"כלכלית, ההחלטה לא הייתה הכי טובה ומיד השבתי שזה לא בשבילי. אמרתי: 'אני בעסקי נדל"ן. הולך לי לא רע. אני מאושרת'. במשך שלושה שבועות הם נגעו בכל נקודה אפשרית כדי שאסכים. בשלב מסוים אמרתי לעצמי שלא בכל יום באה אליי הזדמנות כזאת וזה גם השתלב טוב עם הרצון שלי לעשות משהו שיתרום למדינת ישראל, והחלטתי ששווה לנסות. כבר בהתחלה הציעו לי להיות דירקטורית הוועד המנהל, תחילה בארה"ב ואחר כך בישראל ובאירופה. בזמנו, כל חברי ההנהלה היו נגד הקהילה החרדית. העובדה שבאתי מהקהילה שירת אותם טוב. כאחת שהכירה היטב את שני צידי המתרס יכולתי להיות אובייקטיבית. באותה תקופה חבשתי פאה. אי אפשר היה להבחין בזה, אומנם, אבל באופן בלתי רשמי הייתי נציגה של הקהילה. בהמשך, קראו לי לנשיא הקונגרס היהודי העולמי, רונלד לאודר, כדי לעבוד איתו".
"הייתי עסוקה בלגדל ילדים"
כיום, כסגנית בכירה לנשיא הקונגרס היהודי עולמי לענייני קשרי קהילה ומנהלת השיווק, היא עובדת בצמוד לנשיא הארגון ולשאר חברי הצוות. לצד זה היא עובדת מול מנהיגי קהילות יהודיות ברחבי העולם וממשלות. "אנחנו יוצרים ומיישמים תוכניות שמטרתם להפגיש ולקרב בין יהודי העולם, עובדים חזק נגד אנטישמיות ופועלים מול ממשלות כדי שייצרו ויחוקקו חוקים שינציחו את זיכרון השואה", לדבריה. "במקביל, פועלים מול מנהיגים מקומיים בקהילות כדי שיחוקקו חוקים שיבטיחו חיים בטוחים ליהודים. כיום בארצות הברית האנטישמיות זינקה בצורה חדה מאוד, עד כדי כך שהנשיא ביידן יצר כוח משימה מיוחד לטיפול באנטישמיות. זו גם הסיבה שאנחנו עובדים עם מנהיגים מקומיים כדי שיקדמו חקיקת חוקים בנושא. מלבד זאת, אני עובדת בשיווק ובגיוס תרומות. המשמעות היא עיסוק במגוון נושאים, נסיעות רבות ברחבי ארה"ב וגם בעולם, מפגשים עם מנהיגים שונים וארגונים אחרים".
"כשהבת שלי מעלה פוסט למען ישראל, מפחיד לראות את כמות התגובות השליליות שהיא מקבלת. מאיימים לרצוח אותה, לאנוס אותה ועוד דברים מטורפים"
בתור ילדה קטנה מבורו פארק חלמת להשפיע, לראות עולם?
"הילדה הקטנה שהייתי מעולם לא הכירה את ישראל כמו שאני מכירה אותה היום על כל מורכבויותיה, כמובן למעט העובדה שארץ ישראל היא המולדת של היהודים. אנשים שואלים אותי לפעמים אם אני חיה את החלום שלי, או אם העיסוק שלי כיום היה החלום שלי כשהייתי צעירה, ואני משיבה שמהמקום ומהדרך שבהם גדלתי לא ידעתי שיש בכלל חיים כמו אלה שאני חיה אותם כעת. לא היו לי חלומות גדולים. הייתי ילדה שהייתה עסוקה כל כולה בחיים. בלגדל ילדים. כיום, אני משמשת כמנטורית לנשים בקהילה החרדית שבוחרות להישאר בה אך מהמקום המועצם והחזק. כשאת גדלה בתוך הקהילה החרדית את לא מתוכנתת להיות חזקה ולעמוד על הרגליים. תחשבי על זה, עדיין יש קהילות בארה"ב שמדברות רק יידיש".
איך את מגדירה עצמך היום?
"יהודייה מסורתית. אוכלת בחוץ מה שאני רוצה אבל שומרת על מטבח כשר בבית. מקפידה על ארוחות שבת. מגיל 27, אחרי שהורדתי את הפאה, הדברים קרו בתהליך איטי. ללא כעסים. הילדים היו נוסעים לאביהם בסופ"ש ואת נשארת לבד, ואז מה תעשי? אז את פותחת טלוויזיה. בהדרגה הפסקתי לקיים הלכות ולשמור על השבת. בהתחלה חששתי שאיזה ברק יפגע בי או שאהיה מעורבת בתאונת דרכים, אבל זה לא קרה".
היא נזכרת בסצנה מהסדרה "המורדת" וצוחקת. "השחקנית שירה האס נכנסת לתוך האגם עם הבגדים שלה, מסירה את הפאה במים, מסתכלת לשמיים ונושמת עמוקות. אני זוכרת את אותה התחושה כשהסרתי את הפאה לתמיד. תחושה של שחרור. פשוט התחלתי לנשום. אחר כך חשבתי על סבתא שלי שכל כך הערצתי והשפיעה רבות על חיי. איך היא הייתה לוקחת אותי איתה עם סבא לבית הכנסת הקונסרבטיבי של ניצולי השואה שבו ישבו גברים ונשים יחד. היינו מבלות הרבה יחד במסעדות כשאני מביטה בה בהערצה כשהתלוצצה עם המלצרים. היא הייתה כוח טבע מבחינתי. אבא היה סוג של חוזר בתשובה שסבא שלח אותו לישיבה וכך הוא הפך לחסיד גור. כל בני המשפחה של סבא שנספו בשואה היו מגור, ומבחינתו, זה היה כמעין צוואה בלתי כתובה לעשות משהו למענם. כך שלא גדלתי כשהעיניים שלי עצומות, למרות שאבא ואמא באו ממשפחות חסידיות מאוד. ואלוהים לא העניש אף אחד על הבחירות שלו".
"קודם כול ישראלית"
הנקודה הישראלית הגיעה כבר בשנות העשרים לחייה, אז עלתה לארץ. "מעבר לזה שיש לי זכות הצבעה שאני בהחלט מממשת אותה, אני תופסת את עצמי קודם כול כישראלית. עובדתית, פה בני בכורי בחר לחיות ולהקים משפחה, פה יש לי עבודה, מרבית חבריי גרים פה, החיים שלי והלב שלי בישראל. כשבני הגיע למחנה קיץ על שם קובי מנדל שמסייע לילדים שכולים מדרגה ראשונה, הוא התאהב. הוא היה בן 16 כשהתקשר אליי כולו נלהב: 'אמא, פה צריכים לחיות היהודים'. חשבתי שהוא מתלוצץ. עניתי לו: 'אה, מצחיק מאוד'. בגיל 19 הוא התגייס לצבא, קיבל חייל מצטיין ומאז הוא שם. אני גאה בו מאוד".
פרידמן אומרת כי "חבריי יודעים שלא משנה מה, אני תמיד לצד ישראל. נכנסת לשיחה בכל מקום ועם כל אחד. זה קורה ביומיום וגם בחופשות. בפעם האחרונה זה היה עימות סוער כשביקרתי עם חברים בנאשוויל, מול מתנדבת בארגון הומניטרי עם אג'נדה פרו-פלסטינית מאוד. זה אותו ארגון שתקף את סקרלט ג'והנסון כשפרסמה את סודה סטרים, דבר שהוביל לסגירת מפעל החברה בגדה המערבית, והרבה אנשים איבדו את העבודה שלהם. הנערה המסכנה לא הבינה מה קורה כשהתחלתי לתקוף את הארגון ולהסביר לה מה עומד מאחוריו. חבריי אמרו לי 'אולי תפסיקי ותמשיכי לאכול את הגלידה'. החבר הישראלי שלי פשוט נעלם. הוא לא אוהב כשאני נכנסת לוויכוחים האלה", היא צוחקת.
"במשך הזמן הפסקתי לקיים הלכות ולשמור על השבת. בהתחלה חששתי שאיזה ברק יפגע בי או שאהיה מעורבת בתאונת דרכים, אבל זה לא קרה"
אחת הטענות של ישראלים כלפי יהודי התפוצות היא שהם מבקשים להשפיע על החיים בישראל בלי לחיות פה.
"מנקודת המבט שלי כישראלית עם דרכון אמריקני, היהודים האמריקאים לא יכולים להתערב ולומר מה לעשות בישראל, למרות שיש לחץ סביב השאלה מדוע האמריקאים לא נוקטים עכשיו עמדה. אני במקרה נכחתי בתל אביב כשטילים עפו ונחתו מכל עבר. לכן אני מבינה את התרעומת של חלקכם. יהודי התפוצות בהחלט יכולים לומר: 'אנחנו זקוקים לישראל חזקה, ואולי יש דרך שבה יהדות התפוצות יכולה לעזור'. יש נתק גדול בין היהודים הישראלים ליהודים בתפוצות שלא באמת מבינים האחד את העמדה של השני ומאיפה בא האחר, ותוכניות בנושא עומדות אצלנו כבר על הפרק. הן בעבודה. מעבר לתמיכה הכספית, הפוליטית והדיפלומטית בכל רחבי העולם, הרבה ארגונים יהודיים אמריקניים חזקים עובדים קשה מאוד כדי למצב את מדינת ישראל במקום טוב יותר, ואנחנו רוצים להבטיח שישראל תמשיך להתקיים ושתהיה לכם-לנו מדינה".
על רקע האירועים בישראל היא נאנחת ואומרת: "פגשתי חברי כנסת ואמרתי להם שכיהודייה, אני מתקשה לנוכח המצב. מהעיניים שלי, אנחנו היהודים בעולם רואים את ישראל כבית, וכשההורים שלך רבים והבית מתפרק את מרגישה פחד ועצבות. ככה מרגישים היהודים בחו"ל בימים אלו. אנחנו לא יודעים מה צופן העתיד, אבל מה שבטוח הוא שהיהודים זקוקים למדינת ישראל. אני לא רואה פה שום צד, והממשלה והאזרחים חייבים לדבר ביניהם ולהתאחד, למען כלל היהודים ברחבי העולם".
"יהודי התפוצות בהחלט יכולים לומר: 'אנחנו זקוקים לישראל חזקה, ואולי יש דרך שבה יהדות התפוצות יכולה לעזור'. יש נתק גדול בין היהודים הישראלים ליהודים בתפוצות, שלא באמת מבינים האחד את העמדה של האחר"
איך את חושבת שמדינת ישראל צריכה לשווק את עצמה בעולם?
"אני עובדת הרבה עם צעירים משפיענים אמריקאים וסטודנטים בקולג' שמנהלים הכול בסושיאל מדיה במטרה לקדם את מדינת ישראל ולהשיב על שאלות קשות שעולות ברשתות. לדבריהם, הקושי שלהם הוא בזה שישראל לא נותנת להם את הכלים לעבוד איתם, והמשמעות היא שישראל לא מציגה את עצמה באופן שבו הייתה אמורה להציג את עצמה. תראי, השונאים תמיד ישנאו. אבל ישנם אלה שנמצאים במרכז, ואפשר לנייד אותם לטובתנו. ביחס אליהם אנחנו חשים שעם הכלים הנכונים או ההשקעה שממשלת ישראל הייתה משקיעה בהם – הם היו בעד ישראל באופן מוחלט.
"לדעתי, הסברה צריכה להיות מופנית קודם כול לצעירים האמריקאים כי הם אלה שיהיו במוקדי ההשפעה של המחר. צריך לבוא אליהם לשאול מה הם צריכים וכיצד נוכל לסייע להם לממש את זה. הם אלה שנלחמים את המלחמה פה וללא הכלים המתאימים, הם פשוט נמחצים. כשהבת שלי מעלה פוסט למען ישראל, מפחיד לראות את כמות התגובות השליליות שהיא מקבלת. מאיימים לרצוח אותה, לאנוס אותה ועוד דברים מטורפים".
היא מודאגת מתופעה נרחבת שלדבריה מתגברת לאחרונה, ובמסגרתה צעירים יהודים לא מרגישים מחוברים לישראל ולא מרגישים מחויבות לתמוך בה: "בסופו של דבר אלו הבוחרים שמצביעים, והשאלה המטרידה היא מה יהיה בעוד עשור מהיום, כשהם יהיו במוקדי מפתח או ייהפכו למנהיגים? אם לא נצליח לחבר בין הצעירים האלה למדינת ישראל וליהודים, יהיו לנו בעיות חמורות מאוד".
כשפרידמן נמצאת בישראל היא מתגוררת במגדל W-PRIME בפארק צמרת בתל אביב, ומתחזקת כבר ארבע שנים זוגיות עם עורך דין ישראלי שנולד בבני ברק למשפחה חרדית ועזב את אורח החיים הדתי. כשהיא מדברת על זיכרונות בית אבא, היא כמעט דומעת. "אני מתגעגעת לערבי השבת ולחגים. חג הסוכות עם הקישוטים היה הכי אהוב עליי. אבא היה מכניס הרבה שמחה וצחוק לבית", היא אומרת. "אני מתגעגעת לאנרגיות החמות של סבתא. את השמחה הזו אני מנסה להביא לתוך העולם שלי ולתוך הבית הפרטי שלי, ובין לבין אני משתדלת לדבר ולעשות טוב למדינת ישראל. זו משימת חיי".
