שנים רבות אני עוסק באיסוף, בתיעוד מפורט ובמחקר של תפילות שנכתבו בעקבות אירועים היסטוריים בתולדות עם ישראל (תפילות לשלום המדינה, לשלום חיילי צה"ל, לזכר שישה מיליון היהודים שנרצחו בשואה ועוד). מלחמת חרבות ברזל הנוראה, שהחלה במתקפת טרור רצחנית נגד ישראל, הביאה לגל של כתיבת תפילות – גל שלא מוכר ולא זכור לי כמותו בשום פרק זמן בתולדות עם ישראל בעת החדשה, ובכלל זה השואה האיומה.
ראשית פרסומן של התפילות, קיימות וחדשות כאחד, כבר יום או יומיים לאחר שמחת תורה, השבת השחורה ההיא בעוטף עזה. כבר באותו שבוע קיבלתי טקסטים של תפילות, שחלקן נכתבו במיוחד לימים אלה, וחלקן הן עיבוד עדכני לתפילות מוכרות. אין לי, עדיין, מידע עד כמה התפילות נאמרות בבתי הכנסת, והיכן, אך במאמר זה אני מבקש לספר על חלק מהתפילות ולהביא ציטוטים מתוכן.
התפילות החדשות הן ביטוי ותגובה למצוקה הפיזית והאמונית של רבים המקפידים להתפלל, ולא פחות מכך, כאלו שלא נוהגים להתפלל ומחפשים באמצעות האמונה את התקווה לימים טובים יותר. אלו תפילות הנובעות מהלב, וכמו במקרים דומים רבים, אין סיבה לחפש את כישרונות הכתיבה והניסוח שניחן בהם המחבר, כפי שאפשר למצוא את רבדי האמונה הנטועים במילים, במשפטים ואף ברווחים שבין השורות.
תפילה לנמצאים בצרה ובמצוקה
בשבוע הראשון של המלחמה, מיד לאחר שבת שמחת תורה, יזם והפיץ צבי (צביקה) תמרי, נכדו של מי שהיה הרב הראשי לצה"ל ולמדינת ישראל, הרב שלמה גורן זצ"ל, עיבוד והרחבה של תפילת "מי שבירך" שכתב סבו בחודש ניסן תשל"ד (1974) למען חיילי צה"ל שהיו שבויים בכלא הסורי במשך חודשים ארוכים. אך בעוד התפילה המקורית היא למען "חיילי צבא ההגנה לישראל הנמצאים בצרה ובמצוקה, ונתונים למשיסה וסכנה בשבי סוריה", הרי שבתפילת "מי שבירך לשבויים" שפורסמה לפני שלושה שבועות בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל נכתב: "חיילי צבא ההגנה לישראל ושאר הלוחמים למען ביטחון העם והארץ, ואזרחים – זקנים וצעירים, נשים, גברים וטף – הנמצאים בצרה ובמצוקה, ונתונים למשיסה וסכנה בשבי".
ההבדלים בין שתי התפילות משמעותיים מאוד, וניכר הרצון לתת דגש מיוחד בתפילה העכשווית למציאות המרה של חטופים, שבויים ונעדרים.
בשני סידורי התפילה הפופולריים ביותר בבתי הכנסת של מתפללים בעלי השקפת עולם ציונית-דתית, "רינת ישראל" במהדורה החדשה בעריכת הרב יואל קטן וסידור קורן בעריכת הרב דוד פוקס, אפשר למצוא את תפילת "מי שבירך לשבויים ולנעדרים". בשני המקרים היסוד לטקסט הוא בתפילה שחיבר הרב גורן, אף שנעשו בה שינויים לא מעטים. בשיחות עם עורכי הסידורים התברר לי באופן חד-משמעי כי הם אינם יודעים מי חיבר את הטקסט של התפילה שהם שילבו בסידור.
בטקסט המופיע בסידור קורן יכול המתפלל של היום למצוא מענה גם למציאות העכשווית. במהדורה משנת 2010 נכתב: "הוא יברך וישמור את נעדרי צבא ההגנה לישראל ושבוייו, ואחינו הנתונים בשביה, בתוך שאר אחינו בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה".
טקסט תפילה מקורי "לשלום החיילים החטופים" נכתב בתשס"ו (2006) למען שלושה חיילים: גלעד שליט, אהוד גולדווסר ז"ל ואלדד רגב ז"ל. במרכז הטקסט בקשה ספציפית: "וימלא רחמים להחלימם ולרפואתם להחזיקם ולהחיותם ויוציאם במהרה לחֵרוּת עולם בחזרה לחיק משפחותיהם". בתפילה זו, שזהות מחברה אינה ידועה, יש מתן ביטוי מובהק לתפילות, לבקשות ולתחינות שאנו נושאים בימים אלה.
המקרים שהובאו עד עתה הם עדות טובה לעובדה שתפילה היא מסמך היסטורי. כל מי שיעיין בעתיד, למשל, בתפילה שחוברה למען השבויים בסוריה או בזו שחוברה למען החטופים בלבנון, ימצא עצמו בתוך אירוע היסטורי שהייתה לו משמעות רבה בתקופת התרחשותו, עד שהתחברה סביבו תפילה מיוחדת.
משפרצה מלחמת חרבות ברזל פרסם הרב מני שטיינזלץ, בנו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, מהגדולים והחשובים בחכמי ישראל במאות ה-20 וה-21, את התפילה הפותחת במילים "רחם והושע את בניך היושבים בארצך ישראל, הצילם מחרב אויב, הגן עליהם מן הסכנה, סוך עליהם מן האימה". טקסט התפילה, שלא היה מוכר ומועד כתיבתו אינו ידוע, התגלה במקרה בארכיון הרב שטיינזלץ. הטקסט הוא יחסית ארוך, ואפשר לומר כי הוא מבקש לתת תשובה אמונית למצבים שונים, כולם רעים, הנובעים מפעילות ארגוני הטרור או מצד מדינות אויב נגד מדינת ישראל ואזרחיה.
ביום שלאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל פרסם הרב הראשי הספרדי, הרב יצחק יוסף, "תפילה להצלחת עם ישראל". טקסט התפילה שואב הרבה מתפילות חודש תשרי בכלל והימים הנוראים בפרט. בחלק האחרון של התפילה מבקש המתפלל מאלוהי ישראל: "שמור והגן על עבדיך צאן מרעיתך, הנמצאים בשביה בעזה, הגן על חיילי הצבא וכוחות הביטחון, הצילם מפח יקוש, לא תאונה אליהם רעה, ונגע לא יקרב באוהליהם". הרב יוסף משלב בטקסט שכתב וערך את "צאן מרעיתך הנמצאים בשביה בעזה", כלומר החטופים, עם "חיילי הצבא וכוחות הביטחון".
נוסח נוסף של תפילה לשלום החטופים והנעדרים כתב הרב פרופ' ראובן קימלמן, פרופ' באוניברסיטת ברנדייס, רב קהילה בבוסטון ומחוקרי התפילה החשובים ביותר בדורנו. טקסט התפילה שכתב ברגישות רבה נוגע ישירות בעולמם ובמצבם הקשה של החטופים והנעדרים שנשבו בידי מחבלי חמאס הצוררים בשבת שמחת תורה: "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, היה נא עם אחינו ואחיותינו שנשבו, ועם משפחות הקורבנות, הגן על השבויים ופתח חרצובותם, והוציאם מאפלה לאורה, לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח, נחם משפחות הנרצחים והסתירם בסתר כנפיך".
שלושה זרמים – שלוש תפילות שונות
בכל אחד משלושת הזרמים ביהדות, אצל האורתודוקסים, הקונסרבטיבים והרפורמים, התחברו בשבועות האחרונים תפילות מיוחדות למען החטופים והנעדרים. שלוש התפילות חוברו בארץ, בידי מחברים החיים את המציאות הקשה, וזאת כאשר רוב החברים בשני הזרמים האחרונים, הקונסרבטיבי והרפורמי, חיים בארצות הברית ולא בישראל.
הטקסט האורתודוקסי הקצר יונק את ליבתו מהתפילה שכתב הרב גורן, אך מתאים עצמו להווה: "הוא יברך וינצור את נעדרי צבא ההגנה לישראל ואת השבויים בתוך שאר אחינו בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה". משפט זה מעורר תהיות רבות: האם כל הנעדרים הם חיילי צה"ל? מיהם השבויים ומדוע לא נכתב "חטופים"? למי הכוונה במילים "הנתונים בצרה ובשביה"? השבויים כבר הוזכרו. זהו טקסט שקשה להניח שרבים אומרים אותו בתפילה ככתבו וכלשונו.
את הטקסט של התנועה הקונסרבטיבית-שמרנית כתב זאב קינן, שבמשך השנים כתב תפילות לא מעטות. פתיחת התפילה מעידה על התחבטות שיש לכותב כבר בפסקה הראשונה: "אלוהי ישראל, צור ישראל וגואלו, אל רחום וחנון, בתפילה ובתחנונים אנו פונים אליך להחזיר בשלום לבתיהם את יקירי עמך השבויים והנעדרות שנעקרו ביד זדונית מבתיהם ונחטפו אל ארץ אויב". מדוע שלוש פניות אל אלוהי ישראל? מדוע "השבויים והנעדרות" ולא כפי שנכתב בפסקה השנייה "הנעדרים והנעדרות, השבויים והשבויות"? בשונה משאר התפילות, הרי שבתפילה זו מדובר באופן ישיר על כל החטופים – אזרחים וחיילים, גברים ונשים, ילדים, צעירים, מבוגרים וקשישים.
את הגרסה הראשונה של טקסט התנועה הרפורמית-המתקדמת כתב ח"כ הרב גלעד קריב, מהבולטים ברבני תנועה זו. הטקסט קצר מאוד והפנייה בו היא למען "הנשבות והנשבים, החטופות והחטופים, הנעדרות והנעדרים". המתפלל פונה לשכינה (אלוהי ישראל): "פדי נפשם משבי והחזירי במהרה לביתם". בליבו של טקסט התפילה ציטוט מספר ירמיהו על רחל המבכה על בניה והמקבלת הבטחה, שאנו זקוקים לה מאוד בימים אלה: "ושבו בנים לגבולם".
קרוב לארבעה שבועות חלפו מאז תחילתה הנוראה של המלחמה, וריבוי התפילות שמתחברות בימים אלה הוא עדות טובה למציאות הקשה שבה רבים מחפשים תקווה באמצעות האמונה.
