אנסי היא עיר מדהימה ביופייה, הממוקמת על שפת אגם אנסי, בסבואה עילית שבחבל אוברן-רון-אלפ בדרום-מזרח צרפת. בזכות נהר התיו העובר בה ומתפצל לשתי תעלות בעיר, היא מכונה "ונציה של הרי האלפים".
אפשר למצוא נוכחות יהודית באנסי כבר מימי הביניים. היהודים חיו בגדה הימנית של נהר התיו, מחוץ לחומות העיר המבוצרות. Rue des Juifs ("רחוב היהודים") הפך מאוחר יותר ל-Quai de l'Evêché.
בתקופת המגפה הגדולה, מגפת "המוות השחור", האשימו את היהודים בהרעלת בארות ובשל כך הם הושלכו לכלא. המהפכה הצרפתית החזירה יהודים לצרפת, והאוכלוסייה היהודית באזור גדלה כתוצאה ממלחמת 1870 בין צרפת לפרוסיה. יהודים רבים מאלזס-לורן התיישבו בעיירות צרפתיות אחרות, חלקן בסבואה, ברוגע ובנחת.
הרב נפתלי סוויסא הוא הרוח החיה בקהילה היהודית באנסי כיום. במקור הוא תכנן להגיע למקום רק לתקופה של חמש שנים, אך לבסוף הוא מנהל את הקהילה זו ביד רמה כבר 45 שנה.
לאנסי הגעתי בעקבות פגישות עסקיות בז'נבה. מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאני אוהבת לשלב ביזנס ופלז'ר, ולכן החלטתי לבקר ראשית בעיר הנפלאה בסופ"ש, ועל הדרך לראיין את הרב במסגרת לימודי הדוקטורט שלי על קהילות יהודיות קטנות ברחבי העולם. אין ספק שהקהילה היהודית הקטנה בעיר אנסי עונה על ההגדרה הזו. כיום מתגוררים בה בסך הכול כ-50 משפחות יהודיות.
כאשר יצרתי קשר בניסיון להבין אם יש ארוחות כשרות לכבוד שבת שאפשר להצטרף אליהן, או דרך להזמין אוכל בתשלום מבעוד מועד, אמר לי בנו של הרב כי אין ארוחות שבת מאורגנות בקהילה אך הם ישמחו לארח אותנו בביתם.
סיכמתי עם בנו של הרב סוויסא להיפגש איתם בבית הכנסת, ומשם לצעוד יחד לכיוון ביתו של הרב. כשהגענו למקום, הדלת הייתה פתוחה אך לא לרווחה, וניידת משטרה עמדה ממש בכניסה למתחם ובחנה מקרוב את הנכנסים והיוצאים.
כשנכנסנו ראינו שבבית הכנסת בקושי היה מניין ובעזרת הנשים נכחו ארבע נשים בלבד – אפילו לא נשים מקומיות, אלא נשים שבאו להתארח במקום. הרב סוויסא סיפר לי מאוחר יותר שפעם בית הכנסת היה פעיל מדי יום ביומו, וכעת בגלל הקושי במציאת מניין הם פותחים את בית הכנסת רק בשבתות ובמועדים.
בסיום התפילה התחלנו ללכת לכיוון ביתו של הרב, אך לא לפני שהרב סוויסא חצה את הכביש לכיוון ניידת המשטרה כדי להודות לשוטר ששמר עליהם בשעת התפילה. השוטר יצא מהרכב ביראת כבוד וחייך לכיוונו של הרב.
הדרך לבית הרב ארכה כ-13 דקות בגשם בקיץ. בדרך אפשר היה להבחין בנוכחות מוסלמית מכל עבר, השפה הערבית נשמעה היטב ושירים בערבית נוגנו בכל פינה.
בדרך שאלתי את בנו של הרב אם הם אינם חוששים ללכת ברחובות, במיוחד לנוכח אירועי 7 באוקטובר, והוא ענה שמצב האנטישמיות אכן בכי רע בצרפת בימים אלה, כמו במקומות אחרים ברחבי העולם – אך למרות החשש והפחד, חייבים להמשיך בשגרת החיים, וזה בדיוק מה שהם עושים. כשהגענו לביתו הצנוע, הרב סוויסא, רעייתו ובני משפחתו אירחו אותנו ברוחב לב ונתנו לנו להרגיש בבית.
אין בית ספר יהודי באנסי, ולכן בשנים הראשונות הם שולחים את ילדיהם לבית ספר ציבורי מקומי, ובשנות התיכון הם שולחים את ילדיהם לבית הספר יהודי בעיר הסמוכה אקס-לה-בן. במתחם בית הכנסת יש מקווה, והוא עומד לרשות הנשים בלבד.
אילת מאמו שיצילום: שרלין פיגרסהרב סוויסא הוא שוחט, והוא דואג לשחיטה כשרה עבור הקהילות היהודיות בשווייץ ובעיר אחת בצרפת בשם גרנובל. היהודים המתגוררים באזור ומעוניינים לצרוך בשר כשר רוכשים את הבשר מהעיר הזו, וכך עושים גם משפחתו ובני ביתו. חנות כשרה אין בנמצא, ומזון כשר קונים בערים הסמוכות.
אפילו מסעדה אחת כשרה לא תוכלו למצוא באנסי, וכששאלתי את בתו של הרב אם זה לא מפריע לה, היא ענתה לי בחן רב שאין להם צורך במסעדות, כי הכי טעים להכין את האוכל יחד בבית כמשפחה: "גם יותר בריא וגם חולקים חוויות, אוספים זיכרונות ומעל הכול שומרים על ה'ביחד'".
- אילת מאמו שי היא אשת עסקים, סופרת, מרצה בינלאומית וחוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם
