כשעורך הדין הצעיר רנדול שנברג לקח על עצמו תיק שנראה חסר סיכוי להשיב לידי ניצולת השואה מריה אלטמן ציורים של האמן גוסטב קלימט שנלקחו ממנה על ידי הנאצים במהלך המלחמה, גם הוא לא יכול היה לחזות את התוצאה: ניצחון מוחץ על הרשויות באוסטריה, שאחרי שבע שנים של דיונים משפטיים מתישים נאלצו להחזיר לחזקת ניצולת השואה את יצירות האמנות המדהימות.
הניצחון ההיסטורי הזה שימש כבסיס לסרט מרגש מאוד בשם "האישה בזהב" שבו כיכבו הלן מירן בתפקיד ניצולת השואה וראיין ריינולדס בתפקיד עורך הדין הצעיר. הסרט זכה להצלחה גדולה מאוד ורבים הזדהו לא רק הנרטיב של דוד נגד גוליית, אלא גם הרצון לעשות צדק היסטורי ולהשיב לניצולי השואה את מה שנלקח מהם בידי הנאצים.
שנברג עצמו זכה בשכר טרחה גדול אחרי פסק הדין, מה שאיפשר לו לפנות לאפיקים אחרים, ביניהם תרומה משמעותית וקדנציה בתור נשיא מוזיאון השואה בלוס אנג'לס, פעילויות פילנתרופיות שונות ומחקרים גנאלוגיים.
היית אופטימי כשהתחלת את המאבק נגד הרשויות באוסטריה? באמת חשבת שתוכלו לנצח?
"האמת היא שאף אחד לא חשב שנוכל לנצח. אני אדם אופטימי, אבל גם אני לא חשבתי שנגיע לתוצאה הזאת בסוף. הבעיה העיקרית הייתה שהתביעה הוגשה בארצות הברית, אבל התמודדנו מול רשויות של מדינה אחרת, מה שהקשה על כל התהליך. מנגד, הנושא ריתק אותי באופן אישי, ידעתי שיש לנו קייס ומסמכים ועדויות שיוכיחו את הטענות שלנו, והמטרה העיקרית הייתה לנצח בשלבים המשפטיים ולנסות להגיע לפסק דין שיחזיר את עבודות האמנות למי שהן שייכות לו באמת. רוב המקרים לא מסתיימים כל כך טוב, אבל חשבתי שאם אצליח להחזיק את התהליך בחיים ולנצח בקרבות הקטנים בדרך אז יש לנו סיכוי.
"מאחר שמדובר ברשויות של מדינה, נכנס לסיפור הזה גם אלמנט פוליטי, והיינו די תלויים בהחלטות של פקידים ופוליטיקאים עם אינטרסים שונים. כדי להיאבק גם במישור הפוליטי, ניסיתי לעניין לאורך הדרך גם את התקשורת ולאט-לאט הסיפור תפס תאוצה עד שהגענו לשער של הניו יורק טיימס וכלי תקשורת מובילים אחרים, ורבים עקבו אחריו".
ואיך זה הפך לסרט הוליוודי?
"כשזה נגמר וקיבלנו את פסק הדין בבית המשפט העליון של ארה"ב, ידעתי שיש פה המון עניין ציבורי – גם התקשורת וגם התגובות שקיבלתי היו רבות מאוד. מי לא רוצה לראות סיפור שיש בו גם צדק היסטורי, גם מאבק נגד כל הסיכויים וגם ניצחון על הנאצים? פנו אליי כמה גופים שרצו את הזכויות על הסיפור ובסוף חברת ההפקה של ה-BBC לקחה את זה ויצא מזה סרט מרגש מאוד. ראיתי אותו 10 פעמים לפחות וראיין ריינולדס שיחק אותי מצוין, למרות שאנחנו לא הכי דומים (הוא צוחק)".
עד כמה החיים שלך השתנו אחרי הניצחון הגדול?
"אני לא חושב שהשתניתי בתור בן אדם, או לפחות מקווה שלא, אבל אין ספק שהחיים נהיו נוחים יותר מבחינה כלכלית ושהכסף מאפשר לי לעסוק בתחומים שקרובים יותר לליבי כמו סיוע לבניית מוזיאון השואה ופעילויות צדקה אחרות. אני פחות עוסק בעריכת דין והתחלתי יותר לחקור גנאלוגיה ועצי שורשים. זה נושא שתמיד ריתק אותי ועכשיו נוצרה לי ההזדמנות לעסוק בו באופן מחקרי יותר". שנברג מוסיף כי אחרי שהתיק הסתיים, הוא קיבל פניות נוספות של ניצולים שביקשו להשיב לידיהם יצירות ורכוש, והוא סייע בכמה מקרים בתור יועץ.
בעקבות פיורטה המסתורית
קפיצה של 20 שנה קדימה בזמן מוצאת את עורך הדין שנברג כשהוא עסוק בסרט חדש: מסע אל ההיסטוריה המשפחתית שלו אי שם באיטליה של שנת 1500. במהלך המסע הוא מחפש מידע על אודות פיורטה – האישה שממנה התחילה השושלת המשפחתית שלו.
מה ניסית לגלות במסע הזה?
"חקרתי את עצי השורשים במשפחה שלי כבר כמה שנים ובין היתר גם הייתי מעורב בפרויקטים יחד עם חוקרים אחרים בתחום הגנאלוגיה. הרעיון לצאת למסע מצולם היה של קרובת משפחה שלי ויחד עם צוות צילום יצאנו לגלות את שורשי המשפחה עד לעיר ונציה באיטליה. פגשנו אנשים, חיפשנו עדויות והיינו לא מעט בבתי קברות כדי לגלות כל מה שאפשר על המקור של המשפחה שלי".
(הטריילר לסרט "פיורטה")
בשלב מסוים הסרט קיבל תפנית כאשר לאחד המסעות לאיטליה הצטרף ג'ואי, בנו של שנברג. המטרה הייתה לעניין את ג'ואי בנוגע לשורשים שלו ולגלות יחד עם אביו את התעלומות המשפחתיות: "בכנות, זה לא היה קל לעניין אותו בנושא. הוא צעיר, ומתעניין בדברים של צעירים, וחלק מהזמן הוא היה משועמם בצילומים, אבל בשורה התחתונה הוא נהנה גם מלהיות חלק מעשיית סרט וגם מהגילויים שמצאנו. זה קצת כמו הקהל הרחב שיצפה בסרט – צריך למצוא לו נקודות עניין משותפות ודרכים להכניס אותו לסיפור. מה שהיה מעניין במיוחד לדעתי, הוא שלכולנו יש מחשבה על איך נראו חיי היהודים, ואנחנו מדמיינים עוני וחיים פשוטים בסגנון 'כנר על הגג', אבל היו יהודים מבוססים וחיי תרבות, מדע ולימוד תוססים, ואת זה גילינו בוודאות במסע הזה".
זה מאפיין יהודי מאוד, לנסות לגלות מה המקורות שלך?
"אני חושב שרוב בני האדם חושבים על זה, אבל אין ספק שאצל היהודים שבאו בסופו של דבר מאותו מקור, זה נושא חשוב ומעניין. אותי תמיד ריתק מאיפה באנו, איך המשפחה התגלגלה ואיך אנשים קשורים אחד לשני. לזכור ולא לשכוח, ולדעת מאין באת ולאן אתה הולך, זאת תכונה יהודית מאוד. גם התורה עצמה היא בעצם עץ שורשים אחד גדול של תולדות העם היהודי".
הסרט של שנברג יוצג בבכורה שלו בישראל ב-8 באוקטובר ב"אנו – מוזיאון העם היהודי". במקביל, שנברג עובד עם המוזיאון על אפליקציה בתחום הגנאלוגיה שתאפשר לכל מבקר לגלות את הקשרים המשפחתיים שלו ועד כמה הוא מקורב לאישים גדולים בעם היהודי. באופן משעשע, יוכלו המבקרים גם לגלות עד כמה הם קרובי משפחה של מבקרים אחרים במוזיאון באותו זמן. "אני מקווה שתלמידים ובכלל מבקרים שיגיעו למוזיאון ישחקו עם האפליקציה ויגלו יותר על עצמם ועל משפחתם, וזה יאפשר לנו למלא עוד חתיכות בפאזל של העם היהודי", הוא אומר, "בסוף, כולנו קשורים ביחד, והשאלה היא רק דרך אילו קשרי משפחה ומהו המרחק בעץ השורשים".
