מדרון חלקלק – פעולה שלכאורה אין בה סכנה אך יכולה, בסופו של דבר, לדרדר לתוצאה שלילית (מילון אבניאון)
בסוגיה הסבוכה של המפגש בין המציאות המודרנית המשתנה עם ההלכה היהודית השמרנית הגורסת כי "זאת התורה לא תהא מוחלפת", יש שימוש חוזר במונח "מדרון חלקלק". התפיסה היא שהניסיונות להקל בשדה הלכתי כלשהו באמצעות התאמת ההלכה למציאות החדשה, עלולים להוביל אותנו להידרדרות דתית חמורה שהשלכותיה יאיימו אף על קיומה של הדת. השימוש ב"מדרון החלקלק" מקיף את כל שדרות אנשי הדת וההלכה, אך הוא דומיננטי במיוחד ברחוב החרדי.
הגורם המרכזי הטמון בבסיס "המדרון החלקלק" נוצר בראשית המאה ה-19, כאשר טבע החתם סופר (הרב משה סופר) את אמרתו המפורסמת: "חדש אסור מן התורה". אל מול החידושים הרפורמיסטיים שפשטו באותה עת במרכז אירופה ובמערב אירופה, קבעו החתם סופר ותלמידיו כי יש לשמר גם מנהגים "פשוטים", להגביה את החומות ולא לאפשר כל חידוש רפורמי – גם אם אינו נוגד באופן מובהק את ההלכה הפסוקה. הם הבינו כי כל "ויתור" הלכתי מצידם, גם קל, עלול להוביל לשטף רפורמיסטי שיאיים על גופם של החיים המסורתיים.
4 צפייה בגלריה
חרדים בשכונת מאה שערים בירושלים. למה מייל ו"טלפון טיפש" כן, ואייפון לא?
(צילום: אלכס קולומויסקי)
חלק מהמאבקים ההיסטוריים של החתם סופר, הרש"ר הירש ותלמידיהם רלוונטיים גם בימים אלו. תופעת "ההתבצרות החרדית" – המבקשת להיבדל גיאוגרפית, תרבותית, חינוכית, מנטלית ולעיתים אף כלכלית מן המרחב החילוני-ציוני-ישראלי הקוסם, המפתה והמסוכן בעיני ההנהגה החרדית – היא אחד הביטויים המובהקים של תפיסה זו במאה האחרונה. שינויים רבים הם תוצר של טכנולוגיה, חברה וגלובליזציה עכשוויים לגמרי, וההנהגה החרדית דגם 2024 נדרשת להתמודד מול שינויים כבירים אלו, באופן כמעט יומיומי.
כך למשל צפות תהיות הנולדות מהתפתחויות טכנולוגיות משנות חיים: האם מותר להשתמש ב"מעלית שבת" בבניינים חרדיים רבי קומות – כשלכולם ברור שאין בהפעלתה שימוש יתר בחשמל? האם יש לאפשר לצרכנים החרדים להשתמש בטלפונים חכמים הכוללים גישה לאינטרנט ולרשתות החברתיות? עד כמה יש לעודד או לכל הפחות להתיר לנשים ללא ילדים להשתמש בטכניקות ההפריה החוץ-גופית, אל מול החשש לפגיעה בייחוס של התינוק ואפילו לממזרות? ומה לגבי שימוש ברכבת הקלה שעבודותיה התקיימו בשבת?
הדיין יהושע פפר: "אין כאן רצון לסטגנציה חסרת היגיון, אלא הכרה כי העולם נכנס לעידן שבו קצב השינויים מתרחש במהירות שלא הכרנו – 'שינויים על סטרואידים', ומכאן התגובה הראשונה של פוסק ההלכה – אפילו ברמת האינסטינקט – לחשוש מפני פסיקה חדשנית בעלת פוטנציאל נפיץ"
גם ההתפתחות החברתית משפיעה באופן מובהק על השיח ההלכתי. רבנים חרדים לא יאהבו להודות בכך, אבל גם הם זוכרים איך לא כל כך מזמן, במונחים היסטוריים, הוטל על נשים חרדיות איסור חמור להשתתף בבחירות על ידי כל גדולי הדור. לא רק כנבחרות אלא גם כבוחרות, כמצביעות. האם קיים רב חרדי בעל משקל המסוגל בימים אלו לאסור את השתתפותן של חרדיות במערכות הבחירות, ובכך להפחית את שיעור הנציגים החרדים בכנסת ובממשלה בכ-50 אחוזים? ואיך הפכה נהיגת נשים ברכב לנפוצה כל כך במגזר, חרף הסתייגויות הצניעות הרבניות בעבר מצעד זה? ומהו שיעור ההורים החרדים המתעקשים שירושתם תחולק בין ילדיהם על פי דין תורה ורוח חכמים – כלומר ללא שיתוף הבנות?
למה "טלפונים טיפשים" מותרים?
הטלפונים החכמים, או כפי שהם מכונים גנרית בבוז "אייפון", מהווים אולי את האתגר הטכנולוגי הגדול ביותר שהרחוב החרדי מתמודד איתו במאה ה-21. מה היחס הרבני אליהם? רדיקלי לגמרי: "מכשיר טמא", "רבים חללים הפיל", "שואה רוחנית", "שטן בפורמט כיס" ועוד. הפסיקות החריפות אף דורשות להרחיק מתלמוד התורה ילדים להורים בעלי סמארטפון, פוסלות את הנושא במכשיר לעדות ואוסרות להתייחד עימו, שכן הוא נחשב ל"פרוץ בעריות", לא פחות.
4 צפייה בגלריה
מכשירי אייפון 15. פסיקות מחמירות אף מחשיבות את הנושא במכשיר כ"פרוץ בעריות"
(צילום: אפל)
"ההסתייגות החמורה מהסמארטפון עשויה להיות מובנת בשל האופקים הבלתי-נתפסים ואף בלתי ראויים הטמונים בו", אומר הרב ד"ר אריאל פיקאר, מחבר הספר "הלכה בעולם חדש – שיח רבני בחברה מודרנית" (הוצאת כתר בשיתוף מכון הרטמן) ולשעבר ר"מ (רב-מחנך) בישיבת מעלה גלבוע. עם זאת, הוא מקשה: "מדוע לא נאסור כלל שימוש בטלפונים ניידים, גם 'טיפשים'? הטלפון 'הרגיל' עשוי להיות 'מדרון חלקלק' ל'טלפון חכם', ומשם לתכנים בלתי ראויים. ומה עם שימוש במייל, שהדרך ממנו לערבות הפראיות של הרשת לגמרי מתבקשת? בדיוק בשל כך, אגב, מבקשים בימים אלו גורמים ברחוב החרדי לרתום את גדולי הרבנים למאבק גם ב'מייל' התמים, אך אפשר להעריך שמדובר במלחמת מאסף. אז למה מייל ו'טלפון טיפש' כן, ואייפון לא?"
הוא מסביר כי "החרדה החרדית מפני שינויים אינה כרוכה בהכרח רק ב'מדרון החלקלק', כלומר שאם תקל כעת עלול להתרחש באירוע הספציפי הזה אסון בהמשך. החרדה היא מן השינוי גופו – כלומר, הגישה החרדית מתנגדת לאקט עצמו של השינוי. לפי התפיסה הזו, לא ניתן 'לשכנע' את הרבנים שכדאי לייצר שינוי, מפני שחלק מרכזי בזהות החרדית הוא החשש מפני שינוי, יצירת דת חדשה או אפילו הענקת משמעות דתית חדשה להיסטוריה. אלו יכולים לייצר שינויים מרחיקי לכת במחוזות אחרים ביהדות, גם אם באירוע הנקודתי שלפנינו אין חשש אמיתי מפני 'מדרון חלקלק'".
אז מדוע "טלפונים טיפשים" כן? הרי אבותינו הסתדרו בלי ניידים?
"כשהמצוקה הופכת לבלתי אפשרית ומתווכים אותה לרב, הפתרון נמצא. נסה רק לחשוב על מכירת חמץ, על 'שעון שבת', על 'היתר מכירה' בשנת שמיטה. גם ההפריה החוץ-גופית היא דוגמה נהדרת. הקהילה הרבנית אסרה את השימוש בטכנולוגיה החדשה בשנות ה-80 מפני חשש הוצאת זרע לבטלה או בירור זהות ההורים, אבל אז הגיעה מצוקתן של הנשים העקרות אל הרבנים, והם, צריך לזכור, אינם אנשים אכזריים. האיסור בראשיתו הוכרז בתום לב, אך כשאי-אפשר היה להתעלם מהמצוקה מחד ומהפתרון האפשרי מבחינה הלכתית מאידך, שונתה ההלכה והפרוצדורה החדשה הותרה".
ד"ר אריאל פיקאר: "החרדה החרדית מפני שינויים אינה כרוכה בהכרח רק ב'מדרון החלקלק', כלומר שאם תקל כעת עלול להתרחש באירוע הספציפי הזה אסון בהמשך. החרדה היא מן השינוי גופו – כלומר, הגישה החרדית מתנגדת לאקט עצמו של השינוי"
המשמעות הישירה של התובנה הזו היא שמציאת פתרון לשימוש ב"טלפונים חכמים" ובאפליקציות עדכניות הוא רק עניין של זמן – למשל, כשמשרדי הממשלה יאלצו אותנו להיעזר בהם. אז נכון, בבית שמש פורסמה לא מכבר קריאה "לאסור מכול וכול את השימוש במה שמכונה 'מעלית שבת'", זאת כנגד "הריקים וקלי הדעת שהעזו להפעיל בזדון וברוע לב את מעלית השבת", אולם ביום שבו מצוקת הדיור תאלץ את החרדים להתגורר במגדלים רבי קומות, גם עצימותן של קריאות אלו תיחלש.
בין קהילה לאינדיבידואל
גם הדיין יהושע פפר, רבה של קהילת "אור חדש" בירושלים והעורך הראשי של כתב העת "צריך עיון", מסכים כי לחברה החרדית יש נטייה לשמרנות, אך בעיניו היא בריאה ולא הרסנית: "אין כאן רצון לסטגנציה חסרת היגיון, אלא הכרה כי העולם נכנס לעידן שבו קצב השינויים מתרחש במהירות שלא הכרנו – 'שינויים על סטרואידים', ומכאן התגובה הראשונה של פוסק ההלכה – אפילו ברמת האינסטינקט – לחשוש מפני פסיקה חדשנית בעלת פוטנציאל נפיץ".
4 צפייה בגלריה
הרב יהושע פפר. "הפער בין כללים ונורמות חברתיות ציבוריות למקרים פרטיים ויוצאי דופן קיים לא רק בחברה החרדית"
אחד מבכירי הפוסקים הפועלים היום, מראשי אבות בתי הדין של העדה החרדית, אסר בעבר את ההפריה החוץ-גופית – והיום הוא לא רק מתיר זאת, אלא סבור שזו מצווה. מה התרחש בינתיים? "הרב שם תמרור עצור מול האירוע המתפתח, בשל המכשולים הפוטנציאליים הטמונים בו. לאחר שני עשורים של בחינה מדוקדקת הגיע הרב למסקנה כי אין באירוע הזה פגיעה בקדושת ישראל ועל כן לא רק שהפרוצדורה אינה אסורה, אלא שמצווה יש בדבר", מסביר פפר.
ובשני עשורים הללו נשים נותרו ללא ילדים?
"הפסיקה החרדית, המבוססת קהילה, שונה מפסיקה המבוססת אינדיבידואל. הפרספקטיבה הציבורית וההשלכות העלולות לנבוע מן הפסיקה על הכלל דורשות מהפוסק להישמר מפני הוראה מקילה נמהרת. עם זאת, אם תבוא אישה באופן פרטי אל הפוסק, כשדמעתה על לחייה, ותבקש ממנו הוראת היתר להליך הפרייתי חוץ-גופי, הסבירות שהוא יאפשר לה באופן אינדיבידואלי גבוהה בהחלט. היתר פומבי הוא כבר הליך אחר".
ואם האישה אינה מודעת מספיק לאפשרות הפנייה האישית אל הפוסק?
"זה בהחלט מחיר כואב שהפסיקה המבוססת-קהילה משלמת. החשש הציבורי והדאגה לשלום הכלל גובר על המקרה הפרטי, ואגב, הפער הזה בין כללים ונורמות חברתיות ציבוריות למקרים פרטיים ויוצאי דופן מתרחש לא רק בחברה החרדית, אלא בכל חברה באשר היא".
ומה באשר למלחמה? האם חלו שינויים ביחס לשימוש בטכנולוגיה? חרף האינטואיציה המניחה כך, הדיין פפר לא משוכנע: "אינני חושב שהמלחמה השפיעה באופן ניכר על מידת השימוש בטכנולוגיה והמדיה החדשה. אולם, נראה שהיא בהחלט השפיעה על אופי השימוש בהן. בעקבות המלחמה, גבר הרצון והצורך להיות מעודכנים במה שקורה במדינה, וסוג התכנים שכולנו, כולל החברה החרדית, נחשפים אליהם, התעדכן והשתנה".
4 צפייה בגלריה
חרדים בלשכת הגיוס. "בזכות המדיה סוגיית גיוס בני הישיבות נהפכה לנושא שהכול דשים בו"
(צילום: Hannah McKay / רויטרס)
ברוח הימים הללו, הוא מדגיש כי מה שמטריד את העולם הרבני היום הוא בעיקר סוגיית השירות הצבאי – שגם מיקומו במרכז סדר היום הציבורי הוא תוצר של טכנולוגיה הולכת וגוברת: "סוג התוכן שהחרדי הפרטי צורך עשוי בהחלט להוות חלק מתהליך של ישראליזציה, אך סוגיית גיוס בני הישיבות נעשית בזכות המדיה נושא שהכול דשים בו, ולסוגיה אקוטית ומאיימת יותר".
הרב פפר: "הפסיקה החרדית, המבוססת קהילה, שונה מפסיקה המבוססת אינדיבידואל. הפרספקטיבה הציבורית וההשלכות העלולות לנבוע מן הפסיקה על הכלל דורשות מהפוסק להישמר מפני הוראה מקילה נמהרת"
האירועים בחברה החרדית שבהם נמתחים גבולותיה של ההלכה רבים: כשצריך לאפשר מניעת היריון לאישה כשהיא מדווחת על קושי, להתיר החדרת לימודי ליבה למוסדות חינוך חרדיים כשהמצוקה התקציבית מחריפה, לאשר באופן פרטי לאישה לכהן במשרה ציבורית בכירה (שאינה חברות בכנסת), ליטול הלוואה בריבית מהבנק באמצעות "היתר עסקה", להחיל דיני עבודה מודרניים כמו זכות השביתה על פועלים חרדים ועוד. האם יש גבולות לגמישות, או כפי שהכריזה פעם הסופרת היהודייה-אמריקנית בלו גרינברג, "אם רק יש רצון רבני, תימצא גם הדרך לפתרונות הלכתיים בכל תחום"?
פיקאר ופפר סבורים שניהם שהגבולות הנוקשים קיימים. הרב פפר מבחין בין שינוי טכנולוגי – שם היכולת להקל גמישה יותר, שכן אפשר להגיד: "ההלכה לא דיברה במקרה זה" – ובין שינוי חברתי, שם פוסקים יידרשו להודות שהמציאות שעליה דיברו חז"ל השתנתה.
בהקשר של השימוש בטכנולוגיה והאפשרות להיתרים משתמש פיקאר בביטוי מיידיש, "ספאסט נישט" – לא ראוי, לא שייך או לא מתאים, בתרגום חופשי. "ההיסטוריון יעקב כץ דיבר על האינסטינקט הריטואלי היהודי שגורס כי ישנם אירועים שבהם 'לא יעלה על הדעת' להתיר", הוא אומר. כך למשל יהודים באשכנז נעזרו ללא הרף בגוי של שבת גם אם לא תמיד לפי כלליה המדוקדקים של ההלכה, אך מצד שני הגוי סייע רק באלמנטים הכרוכים בשבת (הדלקת התנור) ולא עבור עבודה במפעל, למשל. למה? כי פעולה כזאת "לא תעלה על הדעת" והיא מנוגדת לאינסטינקט הריטואלי.
