כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, גדוד 9 בשריון ספג אבדות רבות. מתקפת הפתע של הכוחות המצריים הביאה לכך שמהגדוד נפלו 67 חללים ביממה אחת. מי שהיה מפקד הגדוד, תת-אלוף במיל' יום-טוב תמיר (78), שהה בסיום המלחמה עם כוחות צה"ל ממערב לתעלת סואץ, לאחר צליחת התעלה. 50 שנה אחרי המלחמה ההיא, הוא מספק פרטים על חוויה יוצאת דופן שהייתה לו באותם ימים.
הכותרת
המסע של יונה לאיתור הבעל שנעדר במלחמה
25:36
"בזמן הפסקת האש, נודע לי שהיו שיחות עם המצרים על הפרדת הכוחות, ובין הדברים שסוכם עליהם היה שאפשר לחפש נעדרים", מספר תמיר, שקיבל את עיטור המופת על תפקודו במלחמה. "שמעתי שצוותי רבנות הולכים לשטח שנלחמנו בו והיה באותו זמן בשליטת המצרים, ממזרח לתעלה. הגעתי למח"ט ולמפקד האוגדה אריק שרון. אמרתי: 'מה הרבנים, מה הם יודעים? אני רוצה לנסוע לשם'. היה לי זקן במהלך המלחמה, לא התגלחתי די הרבה זמן. אז אריק, בדרכו האריקית, אמר לי: 'הוסמכת לרב'".
4 צפייה בגלריה
יום-טוב תמיר. "אמרתי: מה הרבנים, מה הם יודעים? אני רוצה לנסוע לשם"
(צילום: באדיבות דובר צה"ל)
"הורדתי את הדרגות, לקחתי מאחד החיילים כיפה, ונסעתי חזרה לאזור הכבוש", הוא משחזר. כך המפקד החילוני מצא את עצמו מחופש לרב. "תדרכו אותי לאן להגיע. הגעתי אל הרב הראשי לצה"ל, מרדכי פירון. הוא התחיל לתחקר אותי, שאל איפה למדתי. הרב ישראל זינגרביץ, הרב האוגדתי, לקח אותו הצידה ודיבר איתו".
"ראיתי שהמצרי מטה אוזן, עוד לא ידעתי למה. רציתי להגיע לטנק של מפקד הפלוגה שהותקף. הקצין המצרי ראה שאני יודע לאן ללכת ופתאום אמר אליי בעברית: 'אתה לא רב. אתה מג"ד 9'"
חודשיים לפני פרוץ המלחמה, זינגרביץ עוד היה הרב של חטיבה 7, עד שקודם לתפקיד הרב של אוגדה 252 בסיני. "כחלק מהשיחות עם המצרים, הייתה לנו אפשרות לצאת לשטח, כדי לסייר באתרים שהיו לנו חשדות שיש לנו בהם חללים שלא הצלחנו לפנות אותם תוך כדי הלחימה. בעיקרון הרשו להכניס רק אנשי רבנות, כדי שלא יהיה חשד שאנחנו זוממים משהו", הוא מסביר. "צירפנו את יום-טוב תמיר, כדי שיהיה מישהו שמבין גם בהיבט המבצעי. הרב הצבאי הראשי שאל מי זה ואיפה הוא למד, אז אמרנו לו שהוא למד בישיבת מרכז הרב. מאז אנחנו צוחקים עליו שהוא תלמיד מרכז הרב. השנים חלפו ונודעה לפירון האמת, עם הזמן".
"היה איתנו גם קצין או"ם הולנדי וקצין מודיעין מצרי שליווה אותנו", נזכר יום-טוב תמיר. "ראיתי שהמצרי מטה אוזן, עוד לא ידעתי למה. רציתי להגיע לטנק של מפקד הפלוגה שהותקף. הקצין המצרי ראה שאני יודע לאן ללכת ופתאום אמר אליי בעברית: 'אתה לא רב. אתה מג"ד 9'. אמרתי לו: מה פתאום. הכחשתי".
4 צפייה בגלריה
תא"ל במיל' יום-טוב תמיר בימיו במדים. איתר חללים בשטח שהיה בשליטה מצרית
(צילום: באדיבות דובר צה"ל)
משם התפתחה שיחה מעניינת בינו ובין הקצין המצרי: "התחלנו לדבר בינינו והוא סיפר לי איפה הוא למד. הוא עשה תואר שני בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטה בניו דלהי. התקדמנו שם בבִיצה והוא אמר לי: 'מה שאני לא מבין אצלכם היהודים, זה למה אתם לוקחים את הדם של ילדים למצות בפסח'. אמרתי לו: אתה, מוחמד, בן אדם משכיל, איך אתה מדבר שטויות כאלה? אני מניח שהוא קרא עלילות דם, אולי את הפרוטוקולים של זקני ציון. ואז קצין האו"ם ההולנדי נתן לו הרצאה על כשרות, והסביר איך מכשירים בשר. שאלו אותו איך הוא יודע, והוא סיפר שאשתו יהודייה. כל זה קרה בזמן שאנחנו מחפשים נעדרים.
"הגענו לטנק של המ"פ, אורי הקמן ז"ל, שהיה שרוף. בתוך הטנק לא מצאנו כלום. ראיתי שהאדמה ליד הטנק לא חלקה. לקחתי את חפירה שהיה בציוד של הטנק וחפרתי, ומצאתי את הגופה של המ"פ ושל הנהג שלו, מאיר אקריש ז"ל. אספנו את הגופות והבאנו אותן לקבר ישראל".
הצמרמורת בגוף באותה שעה
הרב ישראל זינגרביץ (76) זוכר לטובה את תמיר עד היום. "בעיניי, מבחינת הדבקות שלו והמסירות שלו לעם ישראל, מתאים ליום טוב תמיר להיות תלמיד מרכז הרב. מבחינת אהבתו למדינת ישראל ולארץ, מה שאמרנו עליו לא רחוק מהאמת", הוא אומר.
הרב ישראל זינגרביץבאדיבות המצולםכאיש הרבנות הצבאית, זינגרביץ נזכר בחוויות שעבר מהזווית שלו: "כל אדם שהיה במלחמת יום הכיפורים, יש לו את מלחמת יום הכיפורים שלו. לכל אחד יש נקודה שהוא יזכור לעד. התפללנו ביום הכיפורים במפקדת האוגדה ברפידים. אני הייתי חזן ועברתי לפני התיבה בתפילת מוסף. בשעת צהריים הרגשתי שבית הכנסת מתרוקן, וחיילים רצים החוצה לכיוון המלחמה. הצמרמורת שעברה בי, אני זוכר אותה עד היום. חלק גדול מהחיילים האלה לא ראיתי יותר. התפילות שלנו בהמשך היו מעורבות ברגשות שונים לגמרי. כל יום כיפור מאז, לקראת השעה שתיים בצהריים, אני מרגיש רעד בגוף ועולות לי דמעות".
במסגרת המשלחת שיצאה לשטח בזמן הפסקת האש, הוא השתתף בזיהוי ראשוני של חללים, ובהמשך נעשה הזיהוי הסופי. הם היו צריכים גם לפנות טנקים של צה"ל שנפגעו. "חבר שלי מהרבנות הצבאית אמר שהתפקיד שלנו בזמן ההלוויות לא פחות קשה מאשר להיכנס לתוך טנק ולפנות חלקי גופה. בהמשך, כשפגשנו את המשפחות השכולות, ראיתי שהוא צדק", הוא אומר בכאב.
כאמור, עד חודשיים לפני פרוץ המלחמה הוא היה הרב של חטיבה 7. "כשפרצה המלחמה חטיבה 7 הייתה בצפון, ומחצית מהדאגות שלי היו כלפיה", הוא מעיד. לחלק מהחללים במלחמה היה לו חיבור מיוחד: "את סרן אורי כר-שני חיתנתי חודשיים לפני המלחמה. עמדתי מתחת לחופה שלו כשהוא התחתן עם חברתו יעל, שהייתה קצינה בחטיבה שלו, ובתוך חודשיים הוא נהרג. גם איתן סגל, שחיתנתי זמן לא רב לפני מלחמת יום הכיפורים, נפל לצערנו במלחמה. אמא שלו שאלה אותי אם הוא היה שלם כשאותר, ואמרתי לה: הוא היה שלם ויפה כמו ביום חתונתו".
