תפיסה רווחת היא שהיהדות מתייחסת ליופי בביטול, כעניין שולי שמחמיץ את העיקר, כמו שמתבטא בפסוק המפורסם מספר משלי: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי". אלא שהתעמקות בכתבי חז"ל מגלה שיש בהם דווקא עיסוק נרחב ביופי ובאסתטיקה.
"היופי מהלך עלינו קסם, הוא מושך וכובש, ולא פעם משבש את שיקול דעתנו", אומרת ד"ר תמר קדרי, מרצה בכירה במכון שכטר למדעי היהדות, שבו שימשה כדיקנית. "בניסיון להתמודד עם כוח השפעתו של היופי, אנחנו שומעים לא פעם את הציטוט של הפסוק הידוע ממשלי ל"א, ל': 'שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי'. העמדה הזו נישאת על כפיים בקרב רבים מאנשי החינוך הדתי כמייצגת השקפת עולם, שלפיה טיפוח היופי והעיסוק במראה החיצוני הם עניינים חסרי חשיבות שלא ראוי להשקיע בהם זמן או כסף. באופן דומה, דעה רווחת היא שחז"ל עסקו רק בעניינים ברומו של עולם, בכתיבה ובעריכה של המשנה והתלמוד, ולא השקיעו את זמנם באסתטיקה וביופי".
4 צפייה בגלריה
פני אישה מפסיפס ציפורי, המכונה "המונה ליזה של הגליל"
(צילום: באדיבות רשות הטבע והגנים)
לדברי קדרי, העוסקת בחקר המדרש והאגדה, "אם מעיינים במקורות התלמודיים ללא דעות קדומות, מפתיע לגלות עד כמה נושא היופי היה חלק בלתי נפרד מעולמם של החכמים". בהקשר הזה, אי אפשר שלא להזכיר את רבי יוחנן, שהיה אחד החכמים הידועים והבולטים בארץ ישראל במאה השלישית לספירה.
רבי יוחנן היה ראש ישיבת טבריה, והעמיד תלמידים שהפכו למנהיגים מרכזיים של הדורות הבאים. התלמוד הבבלי (בבא מציעא פ"ד, ע"א) מספר כי רבי יוחנן התברך ביופי יוצא דופן שגברים ונשים בסביבתו לא היו יכולים להתעלם ממנו. בגמרא נכתב כי הרוצה לראות את יופיו של רבי יוחנן, יביא כוס של כסף צרוף וימלא אותה גרעינים של רימון אדום, ויעטר כליל של ורד אדום על פיה, ויניח אותה בין השמש לצל – ואותו זוהר מעין יופיו של רבי יוחנן הוא (בתרגום מארמית לעברית).
"יופיו של רבי יוחנן הפך לשם דבר, וגם חכמים שחיו כמה דורות אחריו המשיכו לספר בשבחו. התלמוד הבבלי מתאר את יופיו בצורה פיוטית ועוצרת נשימה. הוא ייצג בעיני החכמים מעין דגם של שלמות: מנהיג, אדם מוכשר וכריזמטי, נבון וחכם, וגם יפה תואר במיוחד. זו תפיסה שעלתה בקנה אחד עם התפיסות ההלניסטיות שעדיין רווחו במאה השלישית לספירה", מסבירה ד"ר קדרי, שהיא עצמה אמנית ופסלת גוף האדם. "לאחר תיאור יופיו של רבי יוחנן, ממשיך התלמוד הבבלי ומביא מסורת המונה את רשימת הגברים היפים בכל הזמנים. במקום אחר בתלמוד נמצאת רשימה דומה, המונה את שמות הנשים היפהפיות שהיו בעולם (בבלי מגילה ט"ו, ע"א). מישהו טרח לאסוף, להשוות, לשנן ולשמר את הרשימות האלה. בדורות מאוחרים יותר, חכמים ראו חשיבות בשילוב הרשימות בתוך הסוגיות התלמודיות, שהועלו על הכתב והפכו לנכסי צאן הברזל שלנו עד היום".
4 צפייה בגלריה
אדם וחוה עם בנם הבכור – ציור של לסר אורי משנת 1896. חכמים האמינו שאדם הראשון היה יפה במיוחד
(צילום: Jens Ziehe)
אם תהיתם, רשימת הגברים היפים המוזכרת בתלמוד כוללת את השמות הבאים, בסדר עולה: רב כהנא, רבי אבהו, יעקב אבינו ואדם הראשון – שכנראה ניחן לפי המסורת ביופי מיוחד היות שבתורה נכתב כי הוא נברא "בצלם אלוהים". הגמרא מסבירה שרבי יוחנן לא נכנס לרשימה היוקרתית הזו מפני שלא הייתה לו "הדרת פנים", כלומר שלא היה לו זקן מרשים – מה שמרמז על מודל היופי של חז"ל.
ברשימת הנשים היפהפיות המוזכרות במסכת מגילה מופיעות ארבע דמויות מהתנ"ך: שרה אימנו, אביגיל, רחב ואסתר (ולשיטת מי שסובר כי אסתר הייתה "ירקרוקת" ולא היה בה יופי חיצוני אלא פנימי, ושתי מחליפה אותה ברשימה). בציטוט אחר המופיע בגמרא, מוזכרות גם יעל ומיכל בת שאול כנשים מושכות במיוחד.
היופי בעיני המתבונן
ספרות חז"ל מגלה שהשפעתו וכוחו של היופי לא השתנו מאוד ב-2,000 השנים האחרונות. נראה כי המראה החיצוני היה אחד הגורמים המרכזיים בבחירת בת זוג. כהוכחה לכך מביאה ד"ר קדרי את המשנה (נדרים ט', י') המספרת על משפחה שביקשה לשדך בחור מסוים עם בת אחותו. החתן המיועד הכיר את קרובת משפחתו, אבל היא לא הייתה מספיק יפה בעיניו, והוא לא רצה להינשא לה. המשפחה לחצה, כמו שהורים יודעים לעשות, וכדי להגן על החלטתו נדר הבחור נדר שלא יישא את בת אחותו לאישה.
4 צפייה בגלריה
אסתר המלכה, אחת מהנשים היפות בעולם לפי התלמוד הבבלי, יושבת על כיסא מלכות מפואר לצד אחשוורוש, בציור קיר מבית הכנסת בדורא אירופוס, המאה השלישית לספירה
(באדיבות ד"ר תמר קדרי)
"נדר היא אמירה חזקה הנאמרת באופן מפורש ובדרך כלל לא ניתנת לביטול, להוציא כמה מקרים יוצאי דופן. מסופר שכאשר הדבר הגיע לאוזני רבי ישמעאל, תנא ידוע וראש בית מדרש מפורסם שחי במאה השנייה לספירה, הוא הזמין את הנערה לביתו", מציינת ד"ר קדרי.
המשנה מספרת שלרבי ישמעאל היה בביתו סלון יופי, שבו היה דואג לעזור לכלות עניות וחסרות אמצעים. "רבי ישמעאל הלביש את הנערה בבגדים מפוארים, קישט אותה בתכשיטים, הזליף עליה בשמים יקרים ואיפר אותה. היא יצאה משם כמו נסיכה, יפהפייה, מושכת ושובת לב. רבי ישמעאל פנה אל הבחור ושאל אותו: 'בני, זו הבחורה שנדרת שלא תישא לאישה?' והבחור המבויש מודה שטעה. לו היה יודע שבת אחותו יפה כל כך, לא היה מוציא מפיו את מה שנדר. בסופו של דבר הסוף טוב: רבי ישמעאל מוצא דרך להפר את הנדר, והשניים מתחתנים".
אלא שהסיפור לא מסתיים כאן, מעירה ד"ר קדרי. רבי ישמעאל מזהה את מצוקת הנערות ומבקש למצוא פתרון רחב יותר לבעייתן: "באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר – בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן". כלומר, לדעת רבי ישמעאל כל בנות ישראל הן נאות, אלא שלא לכולן ישנם האמצעים והממון הדרושים כדי לטפח את המראה החיצוני שלהן, ולאפשר ליופיין להתגלות.
"לדברי רבי ישמעאל, בתקופה שבה העוני שולט בכל מקום, אדם לא יכול לנדור שלא לשאת אישה בשל המראה החיצוני שלה. האמירה שלו גורפת וחורגת הרבה מעבר למקרה היחיד", מסבירה קדרי. "רבי ישמעאל מנסה להשפיע על המציאות באמצעות שינוי החקיקה. הוא רוצה לעקור מהיסוד מצב שבו אדם נודר שלא יישא אישה בשל המראה החיצוני שלה. לא כי היופי אינו חשוב בעיניו, אלא בגלל תפיסתו שהיופי לעיתים מסתתר, ושאפשר לחשוף אותו ולשנות את נקודת המבט של המתבונן".
לדבריה, התיאורים על יופיו של רבי יוחנן, רשימות הגברים והנשים היפים בכל הזמנים והסיפור על סלון הכלות של רבי ישמעאל, מעידים על מקומם החשוב של היופי והאסתטיקה בעולמם של החכמים. "בספרות חז"ל יש גישות שונות בנוגע ליופי, ובנוגע לשאלה האם מדובר בתכונות מוחלטות חוצות זמן ומקום, או שמדובר בתכונות יחסיות שמשתנות מעת לעת. כך או אחרת, ניכר שהיופי ממשיך להלך קסם על בני האדם מאז תקופת חז"ל ועד היום", היא מסכמת.
בין התאריכים 18-14 ביולי עתידה להתקיים בבית אבי חי סדרת שיעורים מאת ד"ר קדרי בנושא אסתטיקה ויופי בעיני חז"ל. הסדרה תתקיים במסגרת תוכנית הלימוד היומית "סדר בוקר", ותועבר מדי בוקר (בשעה 9:00) בשידור חי בזום.
