ג'רמי יעקובוביץ' מתפרנס ממשהו שרבים חולמים עליו: לאכול כמה שיותר ביסים טעימים. אחרי שנים בתעשיית ההפקה בטלוויזיה, הוא נטש את המסך הקטן, החל לצלם סרטונים וגיבש לעצמו קהילה של כמיליון עוקבים בכל הפלטפורמות. יעקובוביץ', שמעיד על עצמו שהוא יותר מכל יהודי ניו יורקרי, מתמקד באוכל רחוב ומסעדות ברחבי התפוח הגדול, אבל יוצא מדי פעם גם לסיורים מחוץ לעיר ולאחרונה אף השלים סדרת סרטונים מיוחדת ביפן וקוריאה.
"גדלתי במשפחה יהודית, עשיתי בר-מצווה והכול, אבל אני חושב שמעל הכול אני מגדיר את עצמי תרבותית כיהודי ניו יורקרי. זה מגדיר אותי הרבה יותר מאשר יהודי דתי או מחובר למסגרת כלשהי", אומר יעקובוביץ'.
מה זה אומר להיות יהודי ניו יורקרי?
"אני חושב שזה מבוסס בעיקר על תרבות יהודית מסוימת, והרבה פחות על השתייכות דתית. אני לא דתי, ולא מרגיש מחובר בכיוון הזה, אבל היהודים הם חלק בלתי נפרד מהמורשת ומהתרבות של ניו יורק, ושם החיבור החזק שלי. ברמה הכי בסיסית למשל בייגלים הם חלק מהתרבות של ניו יורק, אבל גם שריד למורשת היהודית הקולינרית, וזה חיבור שמחזיק מעמד, ואני מרגיש קרוב למורשת הזאת. היהדות בשבילי היא הרקע ההיסטורי והתרבות – זה מי שאני".
למרות שאתה מפרסם בעיקר סרטוני אוכל וטיולים, נגעת גם בנושא האנטישמיות. האם באמת מרגישים בשטח את העלייה שרואים בסטטיסטיקה?
"אני לא יכול להכחיש את הנתונים שמראים עלייה במקרי האנטישמיות. זה עדיין נושא בוער ואקטואלי. לא מרגישים את זה בהכרח ברחוב, אבל זה חלק מדיון רחב יותר. עבורי, זה בולט בחיים הווירטואליים שלי – בכל סרטון שאני מעלה אני מקבל הערות אנטישמיות. חלק זה סתם בורות, אחרים הם אנטישמים קלאסיים ויש גם טרולים שרק מנסים להרוס ולהפריע. אם יש משהו שנשאר לי בזיכרון מכל התפילות שלי בילדות בבית הכנסת זה לעולם לא לשכוח. אני זוכר שכל הילדות חשבתי לעצמי שזה ממש בסיסי – איך אפשר לשכוח אירוע כמו השואה? אבל מתברר שזה לא היה בסיסי בכלל. רבים לא יודעים או שכחו או בוחרים לגמד את השואה. אני מקבל הערות על איך שאני נראה, דברים שאני אומר ויש אפילו כאלה שכותבים לי 'לך תתקלח'. זה נשמע אולי דבר טיפשי, אבל זה נרטיב אנטישמי עמוק, שלא בטוח שהם אפילו מבינים אותו".
זה פוגע בך?
"כשאתה שם את החיים שלך כמעט כל יום מול מיליון איש, אתה תקבל תגובות והערות. חלק מהן לא קשורות בכלל לנושא היהודי, אלא סתם טרולים ואנשים שרוצים להיות מרושעים. אבל באופן כללי יש הרבה יותר תגובות חיוביות, ואני מוכן לשלם את המחיר של התגובות הרעות כדי להמשיך לעשות את מה שאני עושה".
"בכל סרטון שאני מעלה אני מקבל הערות אנטישמיות. חלק זה סתם בורות, אחרים הם אנטישמים קלאסיים. אני מקבל הערות על איך שאני נראה, דברים שאני אומר ויש אפילו כאלה שכותבים לי 'לך תתקלח'. זה נשמע אולי דבר טיפשי, אבל זה נרטיב אנטישמי עמוק"
ביקרת בישראל?
"כן, הייתי לפני עשר שנים בטיול דרך פרויקט תגלית. נהניתי מאוד לגלות את ישראל, אבל במבט לאחור הפרויקט הזה קצת מוזר. ברור שאני מעריך את המארגנים ואת זה שיש טיול חינם לכל יהודי, אבל יש הרבה מאוד מפגשים במהלך הטיול על יהדות, ועל כמה חשוב להיות יהודי ולהמשיך את המורשת וללדת תינוקות יהודים וכל זה. אני לא מתלונן, פשוט מספר מה שהיה. אני ממש אשמח לחזור בקרוב ולטייל שוב, וכמובן לצלם סרטונים על הקולינריה ועל אוכל רחוב בישראל".
אתה עוקב אחרי המצב בישראל והאירועים הפוליטיים?
"אני לא ממש אוהב את הכיוון הפוליטי שישראל הולכת אליו, אבל אני יודע שהמצב מסובך מאוד ויש הרבה נושאים במחלוקת. יש לי הרבה מחלוקות פוליטיות עם הרבה מדינות שאני אוהב, ואפילו לגבי מה שקורה אצלי בבית בארצות הברית, אבל הדאגה שלי לא גורעת מהאהבה שלי למדינות האלה".
האוכל הישראלי בניו יורק? לא טרנד חולף
יעקובוביץ' החל לצלם סרטונים כתחביב, אבל בתחילה שמר על העבודות שלו בטלוויזיה. לפני שמונה שנים הוא הבין שכדי להצליח בתחום הוא צריך לעבור למשרה מלאה ברשתות החברתיות ובמקביל הוא סגר כמה חוזים עם נותני חסות לסרטונים. כך למשל, את הטיול האחרון שלו ליפן וקוריאה הוא עשה בשיתוף עם נותנת חסות.
איך אתה בוחר באילו מקומות לצלם את הסרטונים?
"אני מקבל בערך 12 הצעות ביום ממסעדות ומנקודות אוכל רחוב שמבקשות ממני לבוא לצלם אצלן, ואני מעלה בערך שלושה סרטונים בשבוע, כך שחלק נשארים בחוץ. בכנות, אני בוחר מקומות שמרגשים אותי, שיש להם סיפור לספר. אם המסעדה יפה אבל האוכל לא מעניין, אני לא אעלה סרטון משם. צריך שהמנה או הביס יהיו מעניינים מספיק ושאני אתרגש לספר את הסיפור שלהם".
אתה מפרסם גם מקומות שלא אהבת?
"לא, אין בזה טעם. אני לא מחזיק מעצמי מבקר מסעדות. כדי לבקר מסעדות צריך השכלה קולינרית רחבה ולבוא למקום כמה פעמים לטעום דברים שונים. אני מתרכז בלצלם מקומות שאני אוהב או מנות שתפסו את תשומת הלב שלי. אין לי צורך לרדת על מסעדות לא טובות או לפגוע להן בעסקים. אני מעדיף לקדם ולספר על מקומות שאהבתי באמת. בשורה התחתונה, אני יודע מה זה אוכל טוב ומה לא, ועל זה אני שם את הדגש".
האם הטרנד של מסעדות ישראליות עדיין חזק בניו יורק בימים אלה?
"בטח, בדיוק סיימתי לערוך סרטון על מסעדה ישראלית חדשה בשם 'מסיבה' שהייתה נהדרת. זה אוכל שהוא כאילו פשוט על פני השטח, אבל יש לו כל כך הרבה טעמים ומחשבה מאחורי המנה. אני באופן אישי מת על זה, ואני חושב שזה טרנד שלא ייעלם כי אנחנו רואים עוד ועוד מקומות שנפתחים והקהל אוהב את זה מאוד".
מה לגבי אוכל יהודי בסגנון הישן – דלי יהודי ואוכל מזרח אירופי? זה עולם הולך ונעלם?
"כן, כבר אין הרבה מקומות כאלה. יש לי כיהודי נקודה חמה בלב לאוכל ולמקומות הקלאסיים האלה, אבל אין ספק שהם פחות מצליחים. יש דווקא כמה חדשים שמנסים למלא את החלל והולך להם לא רע, אבל הייתי אומר שזה יותר אוכל של דיינר אמריקאי מאשר אוכל יהודי קלאסי. המקומות החדשים וחלק מהמקומות הישראליים הם מה שנקרא 'סטייל כשר', אבל אני תמיד נזהר עם זה כי לא הייתי רוצה להטעות אנשים ששומרים כשרות. לא הייתי אומר שזה טרנד, אבל יש מקומות כאלה שמצליחים לא רע, בעיקר כי האוכל הזה הוא חלק מהתרבות ומהמורשת של ניו יורק".
המכירות עלו פי חמישה
אחד האתגרים הגדולים בתחום הכתיבה או הצילום של אוכל הוא לנסות להמחיש לצופים את הטעם של המנה. כמה פעמים אפשר להגיד שזה פריך, מאוזן היטב בטעמים או פשוט טעים? לדברי יעקובוביץ', זה אכן קשה מאוד: "אין אינספור דרכים להגיד שאוכל טעים וברור שיש חזרה על דברים שנאמרו בעבר, אבל אני חושב שהדרך להצליח היא באמת להתלהב ממשהו ואז זה גם עובר דרך המסך. אם אתה נשמע יותר מדי מתוסרט אז מרגישים את זה, וגם ניסיון למצוא מילים חדשות ותיאורים שונים לפעמים נחווה קצת מאולץ. פעמים רבות אני פשוט מצלם את התגובה הראשונית והאמיתית שלי, ומאחר שזה אותנטי, זה מצליח. למדתי שככל שאני באמת אוהב את המנה, כך פחות חשוב מה אני ממש אומר".
"אני מכיר אנשים שרצו להפוך למשפעיני אוכל ויוצרי תוכן, אבל מהר מאוד הם הבינו שרוב העבודה היא בבית מול המחשב, וירדו מזה. הם חשבו שכל היום רק אוכלים ומסתובבים במקומות מגניבים. בפועל, אני דומה יותר לאיש הייטק מאשר לבליין"
מה קורה למקומות יום אחרי סרטון משבח שלך?
"לפעמים אני שומע ממסעדות שהיו הרבה מבקרים, אבל בדרך כלל זה יוצר להם תנועה מתמשכת לאורך זמן ולא בדיוק בבוקר שאחרי הסרטון. היה מקרה קיצוני יחסית שבו פרסמתי על איזה המבורגר מעניין, ושבועיים אחרי זה נתקלתי במקרה בבעלים של המסעדה והוא אמר שהמכירות של הבורגרים עלו פי חמישה. לרוב אני חושב שהאפקט הוא יותר לאורך זמן ולא מיידי. אנשים סימנו לעצמם את המקום או את המנה ומתישהו הם יגיעו אליה, זה יכול לקחת גם חודשים עד שהם באים בפועל, אם בכלל".
אתה מבשל בבית?
"כן, אבל זה אוכל מאוד בריא ומשעמם. את רוב הביסים הטעימים שלי אני אוכל בחוץ. בכלל, אנשים חושבים שאני כל היום מבלה במסעדות ורק אוכל, אבל האמת היא שאני רוב הזמן מול המחשב, עורך סרטונים ועובד בקידומים ברשתות עם התאמה של התוכן לכל רשת חברתית. אני מכיר לא מעט אנשים שרצו לעשות דברים דומים ולהפוך למשפעיני אוכל ויוצרי תוכן, אבל מהר מאוד הם הבינו שרוב העבודה היא בבית מול המחשב, וירדו מזה די מהר. הם חשבו שכל היום רק אוכלים ומסתובבים במקומות מגניבים, אבל זה ממש לא ככה. אני דומה יותר לאיש הייטק מאשר לבליין. יש היום המון פלטפורמות ויש לי קהל שונה בכל אחת מהן, ולכן יש התאמות וקידומים שונים שחייבים לעשות".
אתה מתכנן להגיע בקרוב לביקור בישראל?
"הייתי שמח מאוד לבוא ואני יודע שיש לי המון מה לצלם מבחינת סרטוני אוכל ותיירות. אני מקווה שתהיה לי הזדמנות קרובה, אולי אחרי הקיץ".
