בתשעה באב מציינים יהודים את האבל על חורבן שני בתי המקדש. ברחבי העולם יצומו, יתענו ויתפללו להקמת בית המקדש השלישי. פרק נשכח בהיסטוריה מלמד כי לא רק שהיהודים קיבלו בעבר רשות לבנות את בית המקדש השלישי, אלא שחז"ל התעלמו בכוונה מהאירוע הדרמטי הזה.
ד"ר יונתן מוס מלמד לא רק בחוג למדע הדתות של האוניברסיטה העברית, אלא גם מרביץ תורה באוניברסיטה האפיפיורית הגרגוריאנית, הנמצאת סמוך לקריית הוותיקן ברומא. לדבריו, ב-19 ביולי 362, הקיסר הרומי יוליאנוס הגיע לעיר אנטיוכיה (כיום דרום טורקיה). אף שהקיסר היה בעיצומו של מסע מלחמתי נגד הפרסים, הוא מצא זמן להיפגש עם ראשי הקהילות היהודיות בעיר ושאל אותם מדוע הם אינם מקריבים קורבנות כמו אבותיהם. היהודים השיבו כי בית המקדש שלהם הוחרב, ובתגובה הקיסר התיר להם לבנות אותו מחדש ולחדש את הקרבת הקורבנות.
3 צפייה בגלריה
דגם של בית המקדש השני. הקיסר יוליאנוס התיר ליהודים לבנות את המקדש מחדש
(צילום: Shutterstock)
"היה לקיסר יוליאנוס עניין מיוחד בשאלה הזאת בגלל הסיפור האישי שלו", מסביר מוס. "יוליאנוס נולד בשנת 331, זמן קצר לאחר שהמדיניות הקיסרית עברה מרדיפת הנצרות להתרתה ולהעדפתה. הוא עצמו גדל כנוצרי בתוך המשפחה הקיסרית הנוצרית, אך בבגרותו הוא גילה מחדש את הדת הרומית המסורתית של אבות אבותיו".
נטישת הנצרות הובילה לכך שהוא כונה לימים "יוליאנוס הכופר". "בדת הרומית המסורתית נפוצו קורבנות מן החי, ואילו בדת הנוצרית נפסק המנהג הזה. יוליאנוס שאף להחזירו, והוא קיווה למצוא ביהודים שותפים לשאיפה הזו", מנתח מוס, "אבל מהצד היהודי המצב היה מורכב יותר. היהודים התרגלו לחיי דת ללא קורבנות. הם חיו כבר קרוב ל-300 שנה ללא מקדש וללא קורבנות – בעוד דווקא בצד הנוצרי, אף על פי שנפסקו קורבנות הדם, השפה הדתית הנוצרית המשיכה לקדש קורבנות ושפה מקדשית".
"במכתב שיוליאנוס כותב לקהילה היהודית הוא מספר שמניעו הוא דתי וחברתי. הוא שואף לבנות מחדש 'את עיר הקודש ירושלים... ולהחזיר אליה את תושביה', כדי ששם – כך הוא כותב – 'אני ואתם שוב נשבח יחדיו את האל העליון'"
התרגלנו לחשוב שביהדות המקדש עומד במרכז וגם אם הוא נחרב, יש שאיפה שיחזור. את הנצרות הכרנו כדת ששמחה על חורבן המקדש. נשמע שאתה טוען שהמצב הפוך.
"כדי להבין את האירוע הזה צריך להבין את היחס ההיסטורי שבין הנצרות ליהדות. בעבר הדגם המקובל להבנת היחס הזה הניח שהנצרות צמחה כענף מתוך גזע היהדות, גזע שהמשיך לגדול באותו כיוון שהוא גדל בו קודם. תחשוב על האות האנגלית y – היהדות היא הזרוע הימנית של האות והבסיס שלה הוא התנ"ך, בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, ואז יהדות חז"ל שממשיכה לצמוח באותו כיוון – גם לאחר שהנצרות צמחה ממנה, והלכה בדרכה שלה, כמו הענף השמאלי של האות.
"בשנים האחרונות הרבה חוקרי יהדות ונצרות, ואני בתוכם, חושבים על מודל היסטורי אחר, שמזכיר את האות Y בגרסת הקפיטל (הגדולה) שלה. הגזע הוא התנ"ך ובתי המקדש, אבל חורבן בית המקדש השני והכישלון הגדול של מרד בר כוכבא יצרו את המפץ הגדול – היהדות החז"לית התפצלה לענף אחד ואילו הנצרות התפצלה לענף השני. במקום שהיהודים ימשיכו להקריב קורבנות הם קידשו את התפילה ולימוד התורה, ובעצם צמצמו כמעט עד לאפס את מעמד הכהונה, ואילו הנוצרים קידשו את פולחן המקדש, הקורבנות והכהונה".
3 צפייה בגלריה
"במקום שהיהודים ימשיכו להקריב קורבנות הם קידשו את התפילה ולימוד התורה". מתוך הסרט "אגדת חורבן"
(איור: דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט)
אבל בכנסייה לא מקריבים קורבנות.
"בתקופת המקדש, היהדות הייתה ריטואלית. כלומר, הדת סבבה ברובה סביב טקסים קבועים של הקרבת קורבנות, שרק כהנים היו רשאים לבצע. לאחר חורבן הבית, כל העם ולא רק הכהנים חייבים להתפלל בזמנים שבהם הוקרבו הקורבנות במקדש. הכוח עבר מהכהנים לחכמים שמלמדים תורה ומפרשים אותה. לעומת זאת בנצרות אימצו את הריטואל – בשפה הדתית הכנסייה נקראת מקדש, ובכל כנסייה יש מזבח שעליו מקריבים כהנים מוסמכים קורבן".
איזה קורבן?
"הפעולה שנקראת 'סעודת האדון', ומבוצעת בעזרת אכילת הלחם והיין. בסורית, כלומר ארמית נוצרית המשמשת עד היום קהילות נוצריות מסוימות, הטקס הזה נקרא 'קורבנא', מלשון קורבן. כך מתנהלים הטקסים בכנסיות הקתולית והאורתודוקסיות, ובמידה מסוימת גם אצל הפרוטסטנטים. בכנסייה האורתודוקסית יש אפילו מחיצה בין העם ובין הכהן, מה שמזכיר את עבודת הכהן הגדול ביום כיפור. אז נכון שהנוצרים נפטרו מקורבנות מן החי, אבל השפה הקורבנית-כהנית-מקדשית הרבה יותר מרכזית אצלם מאשר ביהדות שהתפתחה לאחר חורבן הבית".
"שילוב בין אהבת מרדכי ושנאת המן"
עשרות שנים אחרי שריפת המקדש ב-ט' באב, הרומאים, שהיו פגאנים (כלומר עובדי אלוהויות רבות), הקימו בירושלים עיר רומית בשם איליה קפיטולינה. במרכזה ניצב מקדש יופיטר, שלכבודו הקריבו קורבנות. במאות הראשונות לספירה, הנצרות הייתה דת לא לגיטימית בקיסרות הרומית, אך עם השנים היא הלכה והתבססה בקרב הרומאים – עד שקצת אחרי תחילת המאה הרביעית, הקיסר קונסטנטינוס הפך מדיניות ארוכת שנים וקבע כי הנצרות תהיה הדת המועדפת באימפריה הרומית. לאחר שנות דור של המציאות החדשה הזאת, יוליאנוס עלה לשלטון ב-361 וביקש להשיב את הגלגל לאחור – להחזיר את עטרת הפולחן הפגאני ליושנה.
למה יוליאנוס שלימים כונה "הכופר" רצה לעזור ליהודים?
"במכתב שיוליאנוס כותב לקהילה היהודית הוא מספר שמניעו הוא דתי וחברתי. הוא שואף לבנות מחדש 'את עיר הקודש ירושלים... ולהחזיר אליה את תושביה', כדי ששם – כך הוא כותב – 'אני ואתם שוב נשבח יחדיו את האל העליון'.
"אך התמונה שעולה מהכתבים הנוצריים של התקופה היא אחרת. המחברים הנוצרים, שחלקם הכירו אישית את יוליאנוס, טוענים שמבחינת יוליאנוס היחס האוהד ליהודים נבע משילוב בין 'אהבת מרדכי' ל'שנאת המן'. הוא רצה להראות לנוצרים שאחת הנבואות המרכזיות של ישו, שחזה שהבניין ייחרב ולא תישאר אבן על אבן, איננה נכונה – כי הנה ייבנה מקדש יהודי והיהודים ישובו לארצם. מצד שני, הוא גם רצה להראות לנוצרים שלא רק הוא מחדש את מנהג קורבנות מן החי שנחלש עם התבססות הנצרות, אלא גם היהודים חוזרים למנהגם הקדום של הקרבת קורבנות מן החי. הוא גם מבטל את 'המס האפוסטולי' שיהודי הגולה חויבו לתת כדי לממן את מוסד הנשיאות של חכמי ארץ ישראל".
"היוזמה נפסקה לאחר רעידת אדמה שיש לה תיעוד ארכיאולוגי. יש גם כתבים נוצריים שמדברים על אש שפרצה בשטח שבו הוקם המקדש. יש הערכה שמדובר בגזים שהיו כלואים מתחת לקרקע וניצתו, אבל בכל מקרה, היו מי שראו בכך אות והעבודות הופסקו"
איך היהודים קיבלו את הבשורה על פי יוליאנוס?
"גם אם יהודי הגולה לא בהכרח שמחו מהאפשרות של הקמת המקדש, הם שמחו מביטול המס. החכמים במוסד הנשיאות שמחו קצת פחות, כי הם איבדו מקור הכנסה חשוב. חז"ל התעלמו מהאירוע כמעט לחלוטין, למעט אולי שני אזכורים עמומים בתלמוד הירושלמי, שניהם בשם רב אחא. האחד מציין כי המקדש יכול להיבנות לפני החזרת מלכות בית דוד, והשני מציין שבית המקדש ייבנה בשנת שביעית (שמיטה), ושנת 363-362 הייתה כזאת.
"ייתכן שאלה הדהודים למה שקרה אז. לעומת זאת, במקורות הנוצריים מסופר שהיהודים שמחו על היוזמה של יוליאנוס. גרגוריוס הבישוף של נזיאנזוס, טורקיה של היום, כותב שמצד אחד היהודים התווכחו ביניהם לגבי יוזמת יוליאנוס, אך מצד שני, מספר רב של יהודים 'ניגשו למלאכה בלהט' ו'הנשים תרמו את תכשיטיהן למלאכה, ואף פינו את העפר במו חיקיהן בלי לחוס על יוקר בגדיהן ועל רגישות גופיהן'".
דמותו של יוליאנוס על מטבע מאנטיוכיהצילום: Classical Numismatic Group, www.cngcoins.comומה קרה עם היוזמה להקמת המקדש?
"היא נפסקה לאחר רעידת אדמה שיש לה תיעוד ארכיאולוגי. יש גם כתבים נוצריים שמדברים על אש שפרצה בשטח שבו הוקם המקדש. יש הערכה שמדובר בגזים שהיו כלואים מתחת לקרקע וניצתו, אבל בכל מקרה, היו מי שראו בכך אות והעבודות הופסקו. כל ספרות חז"ל היא ספרות מתעדכנת, ולהערכתי, מאחר שהם ראו שהמקדש לא קם היה עדיף להם שלא להזכיר את זה. הגמרא למשל מציינת שלאחר החורבן, רבן גמליאל ותודוס איש רומי אכלו 'גדי מקולס', באופן שמזכיר אכילת קורבן פסח במקדש. חכמים חלקו, ואמרו שהדבר אסור".
חז"ל העדיפו ללמוד את הלכות המקדש במקום להקים אותו?
"אי אפשר לקבוע את הדבר בצורה נחרצת, אבל המפץ הגדול של אותה תקופה נוצר אחרי טראומה של החכמים ממאות שנים של מאבקים בין צדוקים, פרושים, קנאים וכתות יהודיות אחרות, וממלחמות אחים שהובילו לחורבן. הפרויקט הגדול של חז"ל היה להציע אלטרנטיבה ברורה וחזקה למודל הקורבנות – אם למדת תורה, כאילו הקרבת קורבן. כלומר, זה 'כמו', אבל גם לא ניתן לשחזור מלא. המקדש שייך לעבר ולעתיד, אך לעולם לא להווה. המאבקים בין הכתות שהובילו לחורבן הוחלפו על ידי חז"ל בעימותים בתוך בית המדרש, בתרבות דרשנית. מאז ועד היום החכמים עיגנו את הסמכות שלהם, לא בכהונה ובפולחן אלא בלימוד תורה מחדש ומתחדש, שיש בו ריבוי דעות ומחלוקת נוקבת, אך לא כיתתיות".
מישיבת ההסדר לרומא
איך בחור שומר מצוות שלמד בישיבת הסדר מגיע לחקור נצרות וללמד באוניברסיטה של הכנסייה? "בשנותיי בישיבת הר עציון התעמקתי בטקסטים יהודיים, ובאוניברסיטה התעמקתי בלימודים קלאסיים ואהבתי מאוד ללמוד שפות", מעיד מוס.
"בימים אלה, מדינת ישראל חווה סיוט. החזרנו את עצמנו לעידן הכיתתיות, שבו כל צד מתבצר בעמדתו ופוסל את הצד שכנגד. סכנת חורבן נורא נראית שוב קרובה מתמיד, והיא חוזרת בדיוק מאותן סיבות פנימיות שהובילו לחורבן הקודם"
חוץ מאנגלית, איזו שפה למשל?
"סורית, שזו שפה נוצרית חשובה כפי שהזכרנו, יוונית, לטינית, ערבית, קופטית, גרמנית, צרפתית, איטלקית והשפה האהובה עליי – יידיש.
3 צפייה בגלריה
ד"ר יונתן מוס לצד מורגן פרימן, בצילומי הסדרה "The Story of God with Morgan Freeman" של נטפליקס
(צילום: באדיבות יונתן מוס)
"באותה תקופה חיפשתי משהו שיחבר בין העניין הגדול שלי במקורות יהודיים לעניין שלי בעולם התרבותי של יוון ורומא. בהמשך עשיתי דוקטורט בנצרות עתיקה באוניברסיטת ייל וחזרתי לפוסט דוקטורט באוניברסיטה העברית. לפני כמה שנים הצטרפתי לסגל החוג למדע הדתות באוניברסיטה. כיום, במקביל לתפקידי בחוג למדע הדתות, אני מנהל את המרכז לחקר הנצרות. זה מרכז שפועל בשני העשורים האחרונים, ונראה לי שהוא היחיד מסוגו בעולם שנמצא באוניברסיטה שהיא לא במדינה עם רוב נוצרי".
מה המסקנה שלך מהתקופה שקדמה לחורבן בית המקדש השני?
"בימים אלה, מדינת ישראל חווה סיוט. החזרנו את עצמנו לעידן הכיתתיות, שבו כל צד מתבצר בעמדתו ופוסל את הצד שכנגד. סכנת חורבן נורא נראית שוב קרובה מתמיד, והיא חוזרת בדיוק מאותן סיבות פנימיות שהובילו לחורבן הקודם לפני 1954 שנים. חובה עלינו, ובעיקר על מנהיגנו, למנוע את האסון, עכשיו".
