יונתן דובוב (36) עלה לארץ בגיל שנה וחצי, בעלייה הגדולה של העולים מברית המועצות לשעבר. למרות העובדה שגדל פה כל חייו, הוא מעיד כי "גם אחרי יותר מ-30 שנה בארץ, כשידברו עלינו, אנחנו לא נהיה ישראלים אלא רוסים שעלו לארץ".
דובוב עלה לישראל עם אימו והוריה ב-1988 ישירות לפתח תקווה, אחרי 10 שנים שבהן האם הייתה מסורבת עלייה. היום הוא מנכ"ל מרכז הרצוג, המקדם תוכניות דיאלוג ומנהיגות ולימודים סביב יהדות כגורם מחבר בחברה הישראלית. מבחינה אישית הוא מקדם גם את מושג "נובי גוד" בישראל. "זה שילוב של כל הזהויות שלי יחד", הוא מסביר.
עם אימו והוריה הוא הגיע ישירות לשכונת שעריה בפתח תקווה כחילוני, ולמד במוסדות חינוך דתיים לאומיים. הוא חובש כיפה וגר בלשם, התיישבות בשומרון ליד עלי זהב. הוא היה קצין ומפקד בצה"ל וכשהשתחרר הקים את "הגולה" – מקום לאירועים והופעות בפתח תקווה. "אני מג'נגל בין כל הזהויות שלי, האזרחית, הדתית, הלאומית", הוא מסביר. מבחינה פוליטית הוא היה יו"ר הצעירים בבית היהודי, התמודד מטעמם לכנסת, וכיום הוא פובליציסט בתקשורת הדתית-לאומית.
מתי הרגשת ממש ישראלי על מלא?
"30 שנה אחרי שאימי הגיעה לארץ, היא קיבלה את פרס החינוך הארצי. עבורי ועבורה זה היה הרגע הכי ישראלי שיש. בשלב הזה הרגשנו שאנחנו ישראלים על מלא".
אמא מסורבת עלייה
בתפקידו כמנכ"ל מרכז הרצוג, ובחלקו בפעילות ב"לובי המיליון" המקדם עולים מברית המועצות לשעבר, הוא נע בין כל הזהויות השונות. לדבריו, זה חלק מהעניין: "מבחינתי ישראל היא הבית שלי, על היתרונות וגם על החסרונות שלה, ולכן כל מה שאני עושה פה הוא מורכב יותר מהגדרה פשוטה וחד-ממדית. הרי כולנו ככה, סך כל מה שהיו ההורים שלנו, וההיסטוריה שלהם".
הוא גאה מאוד בדרך שעשתה המשפחה שלה מאז העלייה הארצה. "הגענו לפה, אמא שלי, ההורים שלה ואני, בן שנה וחצי, מקישינב במולדובה. אחיה עלה 10 שנים לפנינו, וכבר היה ממש ותיק פה כשהגענו. אמא שלי ניסתה לעלות קודם, אבל סורבה כמה פעמים. אבל היא וגם סבא וסבתא שלי, שלמעשה גידלו אותי, הרגישו שאין לנו אופציה אחרת, שזה הבית שלנו, זו המדינה היחידה בעולם שבה אנחנו רוצים לחיות".
"אמא שלי הגיעה לארץ בת 30, בלי שפה ובלי כל ידע, והייתה צריכה להתחיל הכול מחדש", הוא מסביר. "היא התחילה כסייעת בגן ילדים, ואז למדה והתקדמה והייתה גננת. בסופו של דבר היא קיבלה את פרס החינוך הארצי, אחרי שחינכה ולימדה דורות של ילדים ישראלים".
הוא מדגיש מאוד את החיבורים בין המגזרים והעדות בארץ, וזה מה שמניע אותו בכל הדברים שהוא עושה. "אנחנו צריכים להבין שהשולחן של המדינה שלנו מורכב מהרבה מטעמים, והניסיון לדחות חלק מהמטעמים יהפוך אותו לתפל. דווקא ההכלה של כל המרכיבים, זה מה שיוביל לחוויית הביחד", הוא אומר ומדגיש, "אנחנו, עולי שנות ה-90, פרק בתוך הסיפור הזה".
לעולים שבדרך הוא מציע את "עצת הזהב" מבחינתו לקליטה והשתלבות: "תשתלבו בחיים פה, תלמדו עברית ואת המנהגים, תחיו חיים ישראליים, אבל אל תוותרו על מי שאתם".
