לכאורה היה זה רק מהלך טכני לצורך היערכות לבחירות ברשויות המקומיות: יו"ר מפלגת "הבית היהודי" שלא נבחרה לכנסת, חגית משה, חתמה עם יו"ר מפלגת "הציונות הדתית", בצלאל סמוטריץ', על הסכם איחוד של שתי המפלגות. בפועל, מדובר בחותמת סופית לדעיכתה של המפד"ל ההיסטורית ולהיעלמותה מהמפה הפוליטית.
ד"ר יוחנן בן יעקב הוא איש המפד"ל של פעם – איש חינוך שהיה ממחדשי ההתיישבות בכפר עציון, יועצו של שר החינוך זבולון המר ומזכ"ל בני עקיבא בשנות ה-80. הוא סבור כי תהליך הדעיכה של המפד"ל אינו רק תהליך עצוב, אלא אף "הרסני למדינת ישראל", כלשונו.
לדבריו, "הרב יצחק יעקב ריינס, מייסד תנועת 'המזרחי', הקים את הציונות הדתית ב-1902, והתפיסה שלו הייתה שהציונות הדתית מחברת שני כוחות: יהדות ומודרנה. החיבור של שני הכוחות ביחד יצר איזון – כששני כוחות נאבקים בתוך אותו גוף, כל אחד מאזן את האחר. לכן הציונות הדתית לא הייתה קיצונית. בעקבות מלחמת ששת הימים השתלטה על הציבור הדתי-לאומי תורה של תלמידי הרב קוק בפרשנות מסוימת, ובתורה הזאת אין שני כוחות. מכּפילות מאזנת עברו לאחדות מקטבת; ממקף מחבר עברו לאחידות מפלגת. הנהגת הציבור הדתי-לאומי הגיעה לקצוות וכתוצאה מכך לפופוליזם ולשנאה".
יוחנן בן יעקב: "בציבור הדתי-לאומי יש הרבה אנשים ציוניים דתיים, אבל אין תנועה. התנועה פורקה, רוסקה, חוסלה – על ידי סמוטריץ' וחבריו. את המסמר האחרון בארון הקבורה דפקה חגית משה, שהצטרפה לפארסה הזוועתית הזו"
הוא טוען כי "היום יש מפלגה שהשתלטה על השם 'הציונות הדתית', שהיא בעצם אנטי ציונות דתית מובהקת. מי הסמיך את סמוטריץ' לקחת את השם של הציונות הדתית? זה גזל. זו לא ציונות דתית יותר, אלא מפלגה חרדית לאומית, או אם תרצה לאומנית, שלא קשורה לציונות הדתית".
בן יעקב, כיום בן 77, נזכר בערגה בימים שבהם המפלגה הדתית-לאומית הייתה גורם מאחד: "הציונות הדתית הייתה יכולה לרכך, למתן. ערב מלחמת ששת הימים, הנציגות של הציונות הדתית דאז, המפד"ל, כפתה ממשלת אחדות לאומית. היום אין מפלגה ציונית דתית שדואגת לעם במובן הרחב של המילה. בעיניי זה אסון למדינת ישראל".
טענה רווחת היא שרבים בציונות הדתית נותרו בלי בית פוליטי.
"בציבור הדתי-לאומי יש להערכתי הרבה אנשים ציוניים דתיים, אבל אין תנועה. התנועה פורקה, רוסקה, חוסלה – על ידי סמוטריץ' וחבריו. את המסמר האחרון בארון הקבורה דפקה חגית משה, שהצטרפה לפארסה הזוועתית הזו, שמעמידה את המדינה בסכנת קיום במלוא מובן המילה. אם המדינה תמשיך להתנהל כמו שסמוטריץ', בן גביר ולוין מובילים, היא לא תוכל להתקיים".
בן יעקב מוטרד מאוד מהשלכות הקרע בחברה הישראלית שנגרם כתוצאה מהרפורמה במערכת המשפט. "אפשר לקרוא למי שמודיע שהוא לא ישרת שהוא סרבן ואנרכיסט, אבל מה לעשות? אין לנו אנשים אחרים. אין לנו טייסים והייטקיסטים אחרים", הוא ממשיך. "אי-אפשר למוטט את כל הקשרים איתם בשם 'אהבת ישראל' ולומר 'אנחנו אחים'. כמה זה נבוב, לומר את זה. השרים שלנו חושבים שהם מבינים טוב יותר מכל מערכת הביטחון ומכל המומחים, ואנחנו רואים את התוצאות".
האמנת שזה יגיע לשם?
"בחלומות הגרועים ביותר שלי לא האמנתי שמדינת ישראל תגיע למצב כזה. ערב הבחירות כתבתי שאני מתפלל שיהיו תיקו בין הגושים, וביבי יתעורר ראשון ויבין שאין ברירה, יפנה לגנץ ולפיד והם יקימו ביחד ממשלה. לא דמיינתי שהממשלה שקמה תתנהל כמו שהיא מתנהלת, ושיהיה משבר איום כזה בחברה הישראלית. אנשים חיים בחרדה איומה, אני שומע את זה במפגשים עם אנשי חינוך. בממשלה בכלל לא רואים שיש צד שני, מבחינתם כל האנשים בצד השני הם אנרכיסטים ופריבילגים. הם לא רואים שאלה אנשים שהחזיקו את המדינה הזאת ובלעדיהם היא לא תחזיק מעמד".
לאחר שנגוזה תקוותו האחרונה לייצוג ציוני-דתי שתואם לערכיו בידי הבית היהודי, משווע בן יעקב לכך שתקום תנועה דתית לאומית חדשה לטובת "נאמני הציונות הדתית המקורית", כלשונו. הוא חש כי בינו ובין האגף השמרני של הציונות הדתית יש תהום אידיאולוגית: "הציונים הדתיים דוגלים בשילוב תורה ומודרנה, ככל שאינה סותרת את התורה. החרד"לים מסתייגים מהמודרנה וחותרים להיבדל מהעולם הסובב אותנו. מכאן המחלוקת בסוגיות מעמד האישה, היחס לנוכרים ולגלויי ראש, השכלה כללית, דמוקרטיה והיחס למערכת המשפט, מעמד הרבנים ועוד".
כשאתה מסתכל על מפלגת "הציונות הדתית", אתה מרגיש שהאיזון שם בין הכוחות השונים הופר?
"היום האיזון לא קיים. פעם זה היה 'ארץ ישראל מעל לכול', והיום זה 'אני ואפסי עוד' – גישה שאומרת: 'הכוח אצלי, אז אני אשלוט'. זו אפילו לא ארץ ישראל שבמרכז, אלא תאוות שליטה טוטאלית".
בעקבות הקול הדתי הלאומי
תהפוכות רבות עברו מאז שהמפד"ל – מפלגה דתית לאומית – הוקמה ב-1956, כתוצאה מאיחוד של מפלגות "המזרחי" ו"הפועל המזרחי". "לאנשים יש חלום על 'מפלגת המחנה', שרוב מכריע של מצביעי המחנה מצביעים לה. זוכרים שהייתה מפלגה דתית לאומית, אבל המפלגה הזו הייתה מורכבת מסיעתיות ממוסדת", מציין פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. "היו פיצולים פוליטיים פנימיים שנמשכים מאז 'המזרחי' ו'הפועל המזרחי' בשנות ה-20 של המאה הקודמת".
לדבריו, הרשימה המאוחדת החזיקה מעמד והצליחה בהתחלה "כי הדת הייתה בסכנה. היה שלטון של מפא"י החילונית, שהייתה הרוב. כשהליכוד עלה לשלטון, הסכנה התפוגגה והמפד"ל נחתכה בחצי במספר המנדטים. הופיע ראש הממשלה מנחם בגין, שהיה מסורתי באורח חייו והצטרף לעמדות האורתודוקסים בסוגיות שונות, לא רק לצרכים קואליציוניים".
מוטי שקלאר: "היום מי שמכנים את עצמם 'הציונות הדתית' רק רוצים להיות בהנהגה, ורוצים להכריע את היריבים הפוליטיים בלי לראות בכלל את הצדדים האחרים בחברה. לא בונים מדינה על בסיס תחושות נקם"
רשימת "הציונות הדתית" היא למעשה גלגולה של "האיחוד הלאומי – תקומה". סיעת "תקומה" הוקמה לאחר שחברי הכנסת חנן פורת וצבי הנדל פרשו מהמפד"ל בעקבות החתימה על הסכם ואי בסוף 1998. לאורך השנים היא רצה במסגרת מפלגת האיחוד הלאומי, עם סיעות ימין אחרות, ובחלק ממערכות הבחירות האיחוד הלאומי רץ ברשימה משותפת עם המפד"ל. בהשוואה למפד"ל, האיחוד הלאומי התאפיין במהלך השנים בעמדות נציות ותקיפות יותר, במיוחד בסוגיית שלמות ארץ ישראל.
לקראת בחירות 2009 הוכרז על הקמת "הבית היהודי". זו הייתה אמורה להיות רשימה משותפת שתכלול את המפד"ל וגם את האיחוד הלאומי, שהורכב אז ממפלגות מולדת ותקומה – אלא שוויכוח על הרכב הרשימה הביא לפרישת חברי האיחוד הלאומי ולריצה נפרדת. "הבית היהודי" הפך למיתוג המחודש של המפד"ל.
לקראת בחירות 2013 הופיע מנהיג חדש ומבטיח בציבור הכיפות הסרוגות – נפתלי בנט. תקומה רצה תחת הבית היהודי, והמפלגה המאוחדת בראשות בנט קיבלה 12 מנדטים. בשלב מסוים בנט חש שהוא מיצה את פוטנציאל התמיכה בו בציבור הדתי-לאומי, והחליט לפנות לקהלים חדשים. יחד עם שותפתו איילת שקד הוא הקים את מפלגת "הימין החדש" שביקשה להתנער מזיהוי מגזרי. הניסוי נכשל והרשימה לא עברה את אחוז החסימה בבחירות אפריל 2019. הקולות הדתיים הלאומיים זרמו יותר לעבר איחוד מפלגות הימין, בראשות הרב רפי פרץ, שהורכבה מהבית היהודי, האיחוד הלאומי בראשות בצלאל סמוטריץ' ועוצמה יהודית של איתמר בן גביר.
הימין החדש הפך לימינה, ובשתי מערכות הבחירות הבאות, סמוטריץ' רץ ברשימה אחת עם בנט ושקד כדי למנוע אובדן קולות לימין. לקראת בחירות 2021 הכריז סמוטריץ' על התמודדות נפרדת ברשימה שתיקרא "הציונות הדתית", ובכך פנה באופן מפורש לקהל המגזרי. הוא רץ במשותף עם עוצמה יהודית, וכוחה של מפלגת הימין הקיצונית ברשימה גדל לקראת הבחירות הבאות, בהתאם לסקרים. זה נגמר בהישג שיא של 14 מנדטים, אך דתיים לאומיים רבים עדיין לא מרגישים שסמוטריץ' מייצג אותם.
יש לציין ש"הציונות הדתית" ו"עוצמה יהודית" אומנם רצו במשותף אך מתנהגות בכנסת כשתי סיעות נפרדות, וגם מפלגת נעם ששולבה ברשימה שומרת על עצמאותה. במקביל לעלייתה של "הציונות הדתית", הבית היהודי נותרה חסרת כוח פוליטי ממשי. איילת שקד עוד ניסתה להחיות אותה ורצה תחת שמה בבחירות 2022, ללא הצלחה.
פרופ' כהן שובץ בעבר במקום ה-15 ברשימת ימינה בראשות נפתלי בנט, והסיר את תמיכתו במפלגה בעקבות הקמת ממשלת בנט-לפיד. "הקלפיות מ-2022 מראות שגם במעוזים הדתיים הליברליים הלכו עם סמוטריץ', כי הממד הימני היה חשוב לאנשים יותר מדברים אחרים", הוא מנתח. "אני מניח שזה גם היה כתגובה למהלך של בנט. ברור שאחרי שנה כזו, הייתה תגובה ימנית". עם זאת הוא מדגיש כי "רק בערך חצי מהדתיים הצביעו למפלגה הזו, ובסוף זה מגזר קטן, עם כל הכבוד לחשיבות העצמית שלו".
מה תהיה התגובה בקלפי אחרי הממשלה הנוכחית?
"עוד לא ברור. דתיים רבים נטרפים מכך שהוויכוח הוא חרדי-חילוני. מהבחינה הפוליטית אי-אפשר לעשות הרבה, אבל הם היו רוצים לפחות להשמיע את קולם מבחינה ערכית, למשל בסוגיית חוק הגיוס, כאנשים שמשרתים בצבא מלכתחילה. גם בנושא של מינוי רבנים והבחירות לרבנות הראשית, הם מרגישים שלא נשמע הקול הדתי הלאומי. אפילו קול סמלי לא נשמע, פשוט הולכים עם ש"ס".
פשרה במקום הכרעה
איש התקשורת מוטי שקלאר, לשעבר מנכ"ל רשות השידור, מסתכל מהצד על נבחרי הציבור ממפלגת "הציונות הדתית" ומרגיש שהם התרחקו מאוד מהציונות הדתית המקורית. "הגישה הציונית הדתית הקלאסית הייתה שלא מנצחים את הצד השני", הוא אומר. "היום מי שמכנים את עצמם 'הציונות הדתית' רק רוצים להיות בהנהגה, ורוצים להכריע את היריבים הפוליטיים בלי לראות בכלל את הצדדים האחרים בחברה. חלק מהתפיסה שלהם נובע מריאקציה לרגשי הנחיתות שהיו לדורות הקודמים, אבל לא בונים מדינה על בסיס תחושות נקם".
לדבריו, "הציונות הדתית הקלאסית הבינה כל הזמן שהממלכתיות היא תשתית, וחייבים לשקלל את הערכים שלך עם ערכים נוספים. במצב הנוכחי, שבו כל קבוצה רוצה להכריע את הקבוצה השנייה, ומובילי הממשלה וגם חלק ממובילי המחאה מסרבים לפשרה, לציונות הדתית היה יכול להיות התפקיד החשוב ביותר – לנסות לשקלל בין הרעיונות השונים, בלי שצד אחד ינצח את האחר. בעיניי ההבדל בין הציונות הדתית הקלאסית לזרם החרד"לי ולסמוטריץ' הוא כמו ההבדל בינה ובין החרדים".
כמו בן יעקב, הוא חושב שיש חשיבות עליונה בהקמת תנועה דתית לאומית חדשה: "אין ברירה אלא להקים תנועה דתית לאומית מוגדרת, לדעתי זה בגדר פיקוח נפש לאומי. כל עוד סמוטריץ' הוא זה שמייצג את הציונות הדתית, ככה הציונות הדתית תיתפס, ולצערי ככה גם היהדות תיתפס. למה החבורה הדתית שנמצאת במחנה הממלכתי לא מייצגת את הציונות הדתית? משום שההסתכלות של החברה הכללית על הציונות הדתית היא דרך הפריזמה הפוליטית. כאשר סמוטריץ' ניכס לעצמו את השם של הציונות הדתית, בעיני רבים זו הציונות הדתית".
הוא מעיר כי "הציונות הדתית הרבה יותר מגוונת מאשר פעם. הציבור הזה גדל באופן משמעותי מבחינה דמוגרפית, ומטבע הדברים ככל שגדלים יש יותר שונוּת. יש מנעד הרבה יותר רחב. היום קשה מאוד להגדיר את הציונות הדתית כגוף אחד בעל משנה רעיונית שמשותפת לכולם. יש קבוצות שונות שהקשר ביניהן רופף, יש יריבות רעיונית והשקפתית בתוך המחנה הציוני-דתי".
"לאנשי הרוח והרבנים של הציונות הדתית הקלאסית אין מספיק אומץ ותעוזה כדי לצאת החוצה בקול ברור ולומר: אנחנו תנועה מקבילה", מוסיף שקלאר קריאה לפעולה. "לדעתי אי-אפשר יותר להישאר במגדל השן של עולם הישיבות, של ארגון צהר או ארגון בית הלל".
"אחראים לייצג את כל הגוונים"
חבר הכנסת אוהד טל ממפלגת "הציונות הדתית" היה בעבר מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית וסמנכ"ל תנועת המזרחי. אפשר לראות בו נציג של המיינסטרים הדתי-לאומי במפלגה. "אני מציע להסתכל על המציאות כפי שהיא, ולא דרך הכותרות בתקשורת", הוא עונה למבקרים. "אני לא גדלתי בבית דתי בכלל, חזרתי בתשובה, והייתי מזכ"ל בני עקיבא. אני בהחלט מרגיש שאני מייצג את המגזר. תסתכלו על חברי המפלגה. מיכל וולדיגר מגבעת שמואל, היא לא המיינסטרים של הציונות הדתית? ומה לגבי אופיר סופר, או משה סולומון?"
הוא טוען שהדברים תקפים גם ביחס לסמוטריץ': "גם בצלאל עובר תהליך שהוא בעיניי מרגש, של לקיחת אחריות כללית על כלל חלקי החברה הישראלית. בסופו של דבר רוב המפלגה לא מגיעה מהאגפים החרד"ליים אלא מהמיינסטרים של הציונות הדתית".
ח"כ אוהד טל: "למה כשנפתלי בנט עמד בראש המפלגה הדתית-לאומית ואלה היו הפנים שלה, היה מצופה מהחלקים השמרניים של המפלגה להרגיש חלק? ועכשיו, כשהיו"ר הוא מהחלק השמרני יותר במפלגה, נגמר העסק ואין הזדהות?"
יש טענה שהציונות הדתית הקלאסית עסקה באיזון בין כוחות שונים והייתה פרגמטית, ואילו כיום במפלגה שלכם האיזון הופר ועוסקים רק בניסיון להכריע את היריבים האידיאולוגיים.
"אני מציע לכל מי שמבקר אותנו להתחיל לעקוב אחרי הפעילות שלנו, במקום לדבר בסיסמאות. כל מה שאני עושה, יום ולילה, זה לדחוף ליצירת שיח ולייצר גשרים בחברה הישראלית. אני פועל בשיתוף פעולה מלא עם חברי כנסת מהאופוזיציה. המרחק בין הסיסמאות האלה ובין המציאות הוא שמיים וארץ. אנחנו יושבים עם כולם בציונות הדתית, מהאגפים הליברליים ביותר ועד לאגפים השמרניים. אני מבין שיש אנשים שכואב להם שהם איבדו את השליטה על המנגנונים הישנים של המפד"ל, וקם דור צעיר בהנהגה. הדור הצעיר הזה לא פחות מחובר לערכי הציונות הדתית".
אתה אומר שיש ברשימה של המפלגה נציגות למיינסטרים של הציונות הדתית, אבל בפוליטיקה של היום המנהיג הוא הפנים של המפלגה, וסמוטריץ' הוא היו"ר. אתה מבין דתיים לאומיים שמרגישים בגללו שהמפלגה לא מייצגת אותם?
"אני מכבד את התחושה הזאת, אבל למה כשנפתלי בנט עמד בראש המפלגה הדתית-לאומית ואלה היו הפנים שלה, היה מצופה מהחלקים השמרניים של המפלגה להרגיש חלק? ועכשיו, כשהיו"ר הוא מהחלק השמרני יותר במפלגה, נגמר העסק ואין הזדהות? אני מזמין את כל מי שמרגיש שהוא לא מיוצג ולא שומעים את קולו, שירים אליי טלפון או שיקבע איתנו פגישות. הם יגלו שהמציאות שונה מהנרטיב שמראים בתקשורת, שלפיו המפלגה תפסה צד מסוים מאוד. אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות לייצג את כל הגוונים בציבור הדתי-לאומי".
חגית משה, יו"ר הבית היהודי, מאמינה שהאיחוד שלה עם מפלגת הציונות הדתית כלל לא מבשר את היעלמותה של המפד"ל ההיסטורית – אלא להפך. "אנחנו חוזרים לימי המפד"ל העליזים", היא טוענת. "אני מאמינה מאוד בחיבור הזה. המפד"ל של פעם הייתה של זבולון המר, שאול יהלום, הרב יצחק לוי, חנן פורת ואחרים, ולא בכל הדעות הם הסכימו. הם התווכחו ביניהם, אבל כולם היו באותה משפחה, באותו בית. בשנים האחרונות הייתה התפוררות של המפד"ל, כל אחד חשב להקים לעצמו מפלגה, וזה פורר אותנו לפירורי פירורים. במהלך הזה אנחנו חוזרים למפלגה אחת, שאפשר להסכים בה על רוב הדברים. לדבר על אחדות זה קל, אבל לעשות אחדות זה הרבה יותר קשה".
יש אנשים בציבור הדתי-לאומי שמסתייגים מאוד מהמפלגה ומהתנהלותה.
"זה נכון שיש תחושה כזו בציונות הדתית, וחלק מהציונות הדתית לא מרגיש חלק מהמפלגה הזו. להטמיע את הבית היהודי בתוך מפלגת הציונות הדתית זה לחבר את המגזר הזה מחדש. עוד מפלגה ציונית דתית ליברלית לא תוכל להחזיק את עצמה. צריך להביא את הממלכתיות לתוך מפלגת הציונות הדתית. כדי לשנות את מה שקורה במפלגה הזו, צריך לעשות את זה ביחד ולהשפיע מבפנים".
פורסם לראשונה: 14:57, 10.08.23