לאחר נפילתו של רס"ר אליהו בנימין אלמקייס בקרב במרכז רצועת עזה, הגיע עורך הדין גלעד קורינאלדי לנחם את משפחתו של החייל באבלם הכבד. בני המשפחה סיפרו לעורך הדין על אישיותו הייחודית של החייל הבודד שעלה מצרפת בגיל 15, ואמור היה להינשא לבחירת ליבו יוענה. הם הוסיפו כי אלמקייס נפל בקרב שבו פוצץ הגלגל הענק ברצועה. קורינאלדי הצטמרר.
7 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל חושפים ומשמידים פירי מנהרות טרור ליד הגלגל הענק ברצועת עזה, במקום שבו היה בית הכנסת של נצרים
(צילום: דובר צה"ל)
הגלגל הענק המדובר נבנה על חורבות בית הכנסת הגדול בנצרים. קורינאלדי, שהוביל את מאבק תושבי גוש קטיף נגד הריסת בתי הכנסת במהלך תוכנית ההתנתקות ושימש סנגורם של בתי התפילה, חש כמו בתוך סיוט שהתגשם. התמונות העזות שנצרבו במוחו צפו מחדש.
"הנורה האדומה הענקית שהבהבה בשמי גוש קטיף ביום החורבן והשריפה של בתי הכנסת אמורה הייתה לספר לנו כבר אז, כי לפנינו קבוצה ברברית עם קודים מעולם אחר, חסרי כבוד לערכי יסוד בסיסיים, כזו שקונספציית ההיגיון והרציונל זרה לה מאוד", הוא אומר היום. על מה מדבר עורך הדין? זמן לשיעור זריז בהיסטוריה.
בתי הכנסת הפכו לעיי חורבות
עם ההכרעה על פינוי היישוב היהודי מרצועת עזה ב-2005, עלתה שאלת היחס לבתי הכנסת במלוא חריפותה: להרוס אותם? להשאיר לפלסטינים והם אלה שיחריבו? הדילמה הפכה לדיון ציבורי סוער, וגררה חליפת מכתבים פומבית בין הרב הראשי לשעבר, אברהם שפירא, שפסק נחרצות כי "חל איסור מוחלט על כל חייל או שוטר להשתתף בהריסת בתי הכנסת" – לרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, ממנהיגי האורתודוקסיה המודרנית וחתן פרס ישראל, שביקש הבהרות על פסק זה.
עו"ד גלעד קורינאלדי: "הנורה האדומה הענקית שהבהבה בשמי גוש קטיף ביום החורבן והשריפה של בתי הכנסת אמורה הייתה לספר לנו כבר אז, כי לפנינו קבוצה עם קודים מעולם אחר, חסרי כבוד לערכי יסוד בסיסיים"
הפולמוס הציבורי הגיע לפתחו של בג"ץ, שנדרש לפסוק בשאלה האקוטית, והכריע בעד הרס בתי הכנסת. הרב ליכטנשטיין סבר כי יש להימנע מהרס בתי הכנסת, אך גם מסירתם לידי הפלסטינים אינה אפשרות מועדפת. הרב הציע בשעתו למסור את בית הכנסת לידיים בינלאומיות ניטרליות. הסיפור המלא על ההתרחשות מאחורי הקלעים נחשף לימים ב-ynet. למרות פסיקת בג"ץ הראשונית, בסופו של דבר בבתי הכנסת לא פגעה יד יהודית ונמנע תקדים מסוכן.
חמאס והפלסטינים, לעומת זאת, פגעו ועוד איך: הם לא רק השחיתו, הרסו ושרפו את בתי הכנסת בסדרה של פעולות ברבריות, הם גם עקרו ובזזו כל מה שאפשר – ברזלים, עצים וחומרי בנייה. בתוך שעות, 30 בתי הכנסת שפעלו ברחבי גוש קטיף היו לעיי חרבות ואודים עשנים כאשר סביבם אספסוף צוהל.
לאחרונה הרוחות סערו כאשר חיילי מילואים קראו "שמע ישראל" ברמקול במסגד בג'נין, וריססו על קיר מסגד את הכתובת "באנו לאכול חומוס". אלא שצה"ל מיהר להודיע שהלוחמים הורחקו מפעילות מבצעית והבהיר שמדובר בהתנהגות חמורה. הרב הראשי הספרדי, הרב יצחק יוסף, אף כתב לרב הראשי לצה"ל, תא"ל הרב אייל קרים, כי "יש להסביר לאותם חיילים שאין לפגוע ברגשותיהם הדתיים של בני דתות אחרות. עם ישראל הוא עם סגולה ואינו נוהג כמעשיהם של אותם מרצחים אשר טבחו, לא חמלו, בזזו, השחיתו וחיללו את כל הקדוש והיקר לנו". הגינויים בישראל נשמעו בצורה חדה וברורה אף שמעשי הלוחמים אינם מתקרבים לרמות ההשחתה והביזוי שחוללו פלסטינים בבתי הכנסת ברצועת עזה.
סוד הקיום של העם היהודי
המראות הקשים של הרס בתי הכנסת ברצועה פצעו את הלב היהודי, אולם לדברי עו"ד קורינאלדי – מחבר הספר "משפט נעילה: המרוץ להצלת בתי הכנסת של גוש קטיף" (הקיבוץ המאוחד, 2009) – טמון היה בהם זרע פורענות בלתי נתפס שכיום, אולי, ברור יותר. "כל אתר קדוש (holy site) זוכה במשפט הבינלאומי להגנה, לכבוד ולחסינות, מעין אקס-טריטוריה", הוא מסביר, "האמנתי אז, קצת בנאיביות, שהפלסטינים כמאמינים מוסלמים לא יעזו לפגוע במקום דתי קדוש".
אגב, הצעת אמנה שגובשה באו"ם בשנת 2003 קובעת כי "הריסה, חילול או פגיעה בכל אתר פולחן ציבורי רשום ייחשבו עבירה תרבותית נגד האנושות". גם המשפט הבינלאומי קובע כי פגיעה כזו היא לא פחות מאשר פשע מלחמה.
עו"ד גלעד קורינאלדיצילום: מלכה יום טובזו אינה הפעם הראשונה שבה אספסוף אנטישמי הורס ושורף בתי כנסת, כמובן. בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 כוסתה אדמת גרמניה בזכוכיות מנופצות מבתי יהודים ומבתי הכנסת שלהם. באירוע ההוא, שכונה לימים ליל הבדולח, נהרגו על פי ההערכות 400 יהודים בסך הכול, אבל ההמשך של אותו פוגרום שייך להיסטוריה וצרוב לעד בדברי הימים.
הרס בתי הכנסת הוא פגיעה בסוד קיומו של העם היהודי. בלב הפועם שלו. מוסד התרבות והפולחן המרכזי של היהודים ב-2,000 השנים האחרונות הוא הבית שבו היהודי חי, התפלל, מצא את פשר קיומו – והפגיעה בו היא עצומה מכל בחינה: דתית, קהילתית, אידיאולוגית, רגשית וחברתית. את התובנה הזו שרטט פרופ' אברהם גרוסמן, חתן פרס ישראל, במכתב ששיגר אז לבג"ץ, ובו ביקש גם כן שלא לפגוע בבתי הכנסת בגוש.
הכתובת הייתה על הקיר
ושוב, לגרמניה הנאצית: בשנת 1933 בברלין התקבצו פרופסורים וסטודנטים סביב עשרות אלפי ספרים שנבזזו מספריות ומאוספים פרטיים והעלו אותם באש. רובם של הכותרים חוברו בידי סופרים יהודים. לקול צלילי מקהלת האס-אס, צהלו ההמונים בהובלת יוזף גבלס שהכריז כי "הנה הגיע סוף עידן האינטלקטואליזם היהודי".
7 צפייה בגלריה
אנדרטת "הספרייה הריקה" מאת הפסל מיכה אולמן בברלין, זכר לשריפת הספרים בגרמניה ב-1933
(צילום: Shutterstock)
60 שנים מאוחר יותר הוקמה בכיכר בבל בברלין, שבה התקיימה השריפה המחליאה, אנדרטת "הספרייה הריקה" שעוצבה בידי האמן הישראלי מיכה אולמן. על המיצב נחקק המשפט האלמותי של המשורר היהודי היינריך היינה: "הייתה זו רק הקדמה. במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בסוף גם בני אדם".
מה בעצם אמר היינה? קורינאלדי מסביר כי "מי שפוגע ביצירות האדם ובתולדותיו, ברוח האנושית הגדולה – סופו שיפגע במקור, באדם עצמו. מותר האדם מן הבהמה הוא צלם האלוהים שבאדם. היינה ניבא ששריפת הרוח, ספרים ותרבות – סופה פגיעה בגוף, בבני אדם עצמם. יש קו ישיר שמחבר בין אירועי שריפת הספרים של ברלין ב-1933 לאירועי ליל הבדולח, ומשם לא ארוכה הדרך לוועידת ואנזה ולשואה האיומה".
7 צפייה בגלריה
תיעוד פלסטיני של הגדר הפרוצה בדרום רצועת עזה ב-7 באוקטובר. זה נגמר בשריפת בתים, יישובים וקהילות
יש קו מחבר, מאמין עורך הדין, גם בין שריפת אוצרות הרוח הגבוהים של העם היהודי לשריפה שלו-גופו. במקום שבו משתולל המון פלסטיני-חמאסי סביב מדורה שבה עולים בלהבות מקדשי המעט, נשמת אפו של העם היהודי, ישתולל ההמון סביב שריפת בתים, יישובים, קהילות – כולל תינוקות, נשים וניצולי שואה. לדבריו, בין הגיצים שעלו מהאבנים של המקומות הקדושים בחודש אלול תשס"ה (2005), אפשר היה לזהות את הטירוף החייתי של האספסוף כמעט שני עשורים אחר כך, בשמחת תורה תשפ"ד.
דובר המועצה האזורית חוף עזה, ערן שטרנברג, ניבא כי "ההשלכות החמורות של שריפת בתי הכנסת בגוש קטיף יבואו לידי ביטוי בעתיד. ישראל תגלה שהיא בעצם לא יצאה מרצועת עזה, אלא הרצועה נכרכה סביב צווארה"
קורינאלדי לא לבד. מראות השריפה והחילול של בתי הכנסת ברצועת עזה גררו כבר אז תגובות שעשויות היו להפנות את תשומת ליבנו לאותה נורה אדומה זוהרת. חבר הכנסת דאז, ניסן סלומיאנסקי, אמר באופן הגלוי ביותר: "מדובר בחיות אדם. הם מצפים מאיתנו שנשמור על המסגדים שלהם, אך כשזה מגיע אליהם אין חשבון וזה מראה עם מי יש לנו עסק". שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ הסביר כי "הפגיעה הברברית בבתי הכנסת שבה ומוכיחה שאין לנו בצד השני פרטנר אמיתי ואחראי לשלום, אלא לכל היותר פרטנר לתירוצים". דובר המועצה האזורית חוף עזה, ערן שטרנברג, ניבא כי "ההשלכות החמורות של שריפת בתי הכנסת בגוש קטיף יבואו לידי ביטוי בעתיד. ישראל תגלה שהיא בעצם לא יצאה מרצועת עזה, אלא הרצועה נכרכה סביב צווארה".
השיבה לבתי הכנסת
כשגדוד 8219 של חטיבה 551, שבו שירת לוחם ההנדסה אליהו בנימין אלמקייס, הגיע אל מרכז הרצועה, הוא נתקל בלונה פארק שחיפה על פירי מנהרות וקיני טרור. אלו נזרעו על חורבות בית הכנסת המפואר בנצרים.
הקרב נשא מחירים כבדים, אך לאחר טיהור המקום החלו חלק מהלוחמים לשלוח תמונות מהאתר שבו פעמו בעבר חיי רוח יהודיים עשירים. האנשים שלהבות בתי הכנסת השרופים החורכות את השמיים היו פרק מרכזי בחייהם חוו אומנם שוב את חורבן בתי הכנסת, אך לצידו גם התנוצצו בלבבות תקווה וחלום.
צריך לזכור שראש הממשלה הצהיר כי יישוב יהודי לא יקום בעזה.
"אני חש בעת הזו שכשם שהשואה הולידה 'דבר גדול', שיבת ציון והקמת מדינת ישראל הפלאית – כך אירועי 7 באוקטובר 2023 ייצרו כאן בעתיד 'יצירה חדשה', שעוד מוקדם מאוד להעריך את טיבה ואופייה. חידוש ההתיישבות היהודית בגוש קטיף הוא לא חלום רחוק והזוי, אבל תנאי יסוד לגביו הם הכרח ביטחוני והסכמה לאומית רחבה".
עד אז מקווה קורינאלדי שככל שצה"ל ימקם בסיסים ועמדות בשטח הרצועה, "ראוי שבאופן סמלי ומבצעי חלקם יוקמו בשטחי היישובים המפונים, בנקודות הציון האלה, בבחינת 'הציבי לך ציונים' – כדברי הנביא ירמיהו – ואולי זו תהיה ההצבה הראשונה".
