ראשי התיבות של אדמו"ר, כידוע, הם "אדוננו מורנו ורבנו", אבל מהם ראשי התיבות "אדמו"רית"? ובעצם, האם יש פונקציה כזו בכלל, אישה שהיא אדמו"ר? התשובה המדהימה של ההיסטוריון ד"ר זאב קיציס היא חיובית. לדבריו, עשרות נשים אדמו"ריות, לא פחות, כיהנו לאורך ההיסטוריה. ותאמינו או לא, יש כמה מהן שפועלות גם היום.
ד"ר קיציס, מרצה לחסידות באוניברסיטת בר-אילן ומחבר הספר "המורים הגדולים של החסידות" שראה אור השנה (ידיעות ספרים), הוא בעצמו נצר למשפחה חסידית עם שורשים עמוקים. הוא צפוי להשתתף בסדרת המפגשים "אל עולם החסידות" של אנו – מוזיאון העם היהודי, בשיתוף בית שלום עליכם ובעריכת רבקה אדרת, שתחל היום (יום ו', 9:00). תחת הכותרת "בין האדמו"רית מטבריה והרבנית מבעלז: הסיפור שטרם סופר", הוא יסקור בהרצאתו את סיפוריהן של כמה נשים מתוך כ-30 דמויות שעליהן פרסם מחקר מקיף.
4 צפייה בגלריה
אם ובת, שתיהן אדמו"ריות: מימין הרבנית שרה הורוביץ שטרנפלד מחנצ'ין, ומשמאל בתה, הרבנית חנה ברכה שפירא. סבתו ואימו של הרבי מפיאסצנה
(צילום: באדיבות המשפחה)
"המחקר על נשים בחסידות קיים כבר מאה שנים, והראשון שעסק בזה הוא הסופר והחוקר שמואל אבא הורודצקי", אומר קיציס, "לטענתו החסידות היא בכלל תנועה 'נשית', שכן בניגוד ליהדות המסורתית ששמה דגש על הלימוד ועל הידע הציעה החסידות סט של חוויות אקסטטיות, רגש ומסתורין. היא נתנה מקום ללב, לכריזמה ולרוח הקודש, ומשכך, גם נשים היו יכולות לתפוס מקום של כבוד בקהילה החסידית".
הורודצקי נותן את אחת הדוגמאות הראשונות והמרתקות לתופעה: חנה רחל ורברמאכר, או בכינויה המוכר יותר – "הבתולה (או העלמה) מלודמיר". מה פשר התואר המוזר הזה? מתברר כי חנה רחל בת המאה ה-19 סירבה להתחתן. היא הייתה יושבת כל היום בבית המדרש עם טלית ותפילין כשהיא שקועה בתורה ובתפילה נרגשת. עד מהרה החל קהל חסידים לנהור לפתחה כדי להתייעץ, לקבל ברכה וכמובן לשמוע את דברי תורתה ב"טיש" של סעודה שלישית בשבת.
מה היה סופה של "הבתולה מלודמיר"?
"על פי הורודצקי, רבי מוטלה (מרדכי) מטשרנוביל, גדול הדור החסידי, כפה על 'הבתולה' להינשא לאיש, וכך החלה השפעתה להיחלש. בסופו של דבר היא עלתה לארץ ישראל, נפטרה ונקברה בהר הזיתים".
אלא שמול טיעוניו של הורודצקי, טוענת חוקרת אחרת בשם עדה רפפורט-אלברט כי דמותה של הבתולה מלודמיר מוכיחה את ההפך. נשים צדיקות או אדמו"ריות נדחו מקרבה של החסידות. זו הסיבה שרבי מוטלה הפסיק את פעילותה של העלמה. בסופו של דבר, לפי רפפורט, הבתולה מלודמיר אולי הציגה מודל יוצא דופן של מנהיגה חסידית – אך היא זכתה ליחס שלילי בחצר הקהילה.
אז מי צודק? בפרספקטיבה רחבה משוכנע קיציס שרפפורט וחוקרים נוספים לא צדקו בטענתם, ונשים אדמו"ריות בהחלט היו. אחת המעניינות שבהן היא הרבנית ציזיה (ציזל) חנה מזל. אביה היה מתלמידי המגיד ממזריטש, ואבי בעלה היה רבי זושא מאניפולי. כשאביה עלה לישראל הוא הותיר את כס האדמו"רות לחתנו, וכשזה נפטר 15 שנים מאוחר יותר הפכה ציזיה חנה לאדמו"רית.
4 צפייה בגלריה
מצבתה של האדמו"רית מטבריה, ציזיה (ציזל) חנה מזל. נספתה בעקבות נד מים שעלה מהכינרת ברעידת אדמה
"לא פחות מ-17 שנים כיהנה ציזיה חנה כאדמו"רית לכל דבר", אומר קיציס. "יתרה מזו, רבי מוטלה מטשרנוביל – אותו גדול חסידי שלכאורה התנגד לבתולה מלודמיר – הגיע לטישים שלה והתארח על שולחנה. בהמשך גם הפך למחותן של האדמו"רית".
אז למה הוא התנגד לבתולה מלודמיר?
"מסתבר מאוד שרק עובדת היותה רווקה המסרבת להינשא הובילה את הרבי להסתייג ממנה, אולם עם כהונתה כאדמו"רית לא הייתה לו כל מניעה".
האדמו"רית עם ה"שטערן-טיכל"
בכל חורף, בתאריך כ"ד בטבת, מתקבצת חבורה קטנה בבית העלמין העתיק בטבריה סביב מצבת אבן קטנה. הכיתוב עליה מספר כי "פה נטמנה הרבנית הצדקנית מרת ציזל חנה". מתברר כי האדמו"רית המפורסמת עלתה לישראל, ואז בשנת 1837 התחולל רעש אדמה גדול – נד מים עלה מהכינרת ושטף את בתי העיר. ציזל חנה נספתה בשיטפון, ונטמנה בבית הקברות בעיר. בין העולים הקבועים לקברה נמצא ד"ר קיציס, מחבר המחקר על האדמו"ריות.
קיציס אינו רק צאצא למשפחה חסידית ענפה, הוא אף קרוי על שם רבי זאב וולף קיציס, מי שהיה בן לווייתו ותלמידו הקרוב של מייסד החסידות הבעל שם טוב, ובכלל מדמויות ההוד של ראשית תנועת החסידות במאה ה-18. "מחקריי על החסידות, פרסומם וגם העלייה לקבר הם חלק ממסע תרבותי ויצירת קשרים שאני מנסה לכונן בין העולם החסידי של אז ושל היום – להווה הישראלי", הוא אומר.
(תיעוד של הרבנית שרה רוקח)
אבל האם זה בכלל רלוונטי היום? יש נשים אדמו"ריות? קיציס מפתיע: "בהחלט. הרבנית מבעלז. היא לא רק אשת האדמו"ר הנוכחי, היא אדמו"רית בפני עצמה".
על מה מדבר החוקר? שרה רוקח, המכונה שרלה (נהגה: שׂוּרׇלֶה), היא בתו של האדמו"ר הקודם מוויז'ניץ, רבי משה יהושע הגר, ואחותם של האדמו"רים הנוכחיים רבי ישראל ורבי מנדל הגר. נוסף על כך היא אשתו של רבי ישׂכר דב רוקח, האדמו"ר מבעלז – אחת משתי החצרות החסידיות הגדולות בישראל. הרבנית נוהגת לחבוש מצנפת גבוהה בשם "שטערן-טיכל" שהפכה למזוהה איתה, חולשת על מוסדות צדקה גדולים, ומקבלת נשים וגברים לבקשת עצה וברכה. בדיוק כמו הרבי, גם אליה מגישים "קוויטלעך", כלומר פתקי בקשה לישועה, והחסידים מספרים כי היא מחוללת ניסים. רבים מהחסידים קשורים לדמותה של הרבנית, בפרט ה"הויז בחורים" – תלמידי ישיבה בני חו"ל שהרבנית פרסה עליהם את חסותה.
4 צפייה בגלריה
ד"ר זאב קיציס. "גם נשים היו יכולות לתפוס מקום של כבוד בקהילה החסידית"
(צילום: מיכל נזרי)
בסרטון שעלה ליוטיוב נראתה הרבנית שרה רוקח מובילה טיש ביתי קטן, כשהיא ישובה בראש השולחן וסביבה יושבים חסידים גברים, ובסמוך נשים ובני משפחה. בתיעוד הרבנית מובילה את השירה בתנועות ידיים ואף נותנת את האות לפתיחת הניגון הרצוי. היא עוצמת את עיניה ומניפה את ידה ברגעי השירה בתנועות שמזכירות את שפת הגוף של אדמו"רים מבני משפחתה. הסרטון, אגב, הוסר מיוטיוב בהמשך.
האדמו"רית שהתחפשה לקוזאק
התיאורים של האדמו"ריות מעלה אינסטינקטיבית את השאלה: איך זה קורה? איך חברה שמרנית כמו זו החרדית-חסידית מאפשרת מודל פמיניסטי כמו אדמו"רית? "העולם החסידי-שמרני אינו שחור-לבן. הוא מורכב בהרבה", מסביר קיציס. "תופעות רדיקליות כמו הפלג המשיחי בחב"ד, פלג הנ-נח בברסלב או השוואנצס בוויז'ניץ בהחלט מתרחשות, ואחת התופעות האלו הוא מקומן של הנשים בחסידות".
האם מדובר בתופעה גורפת?
"האדמו"ריות לא היו לזרם רווח בחסידות, אבל מאידך אין ספק שהן לא נתפסו כ'סטייה חברתית' כמו שרוצים חוקרים אחרים לטעון. אם התפיסה הייתה שאישה בחסידות יכולה רק לשאת בתואר 'אשת חסיד', המודל של האדמו"ריות מוכיח כי הן זכו להכרה בזכות עצמן".
ובכל זאת, כמה נשים כאלו יש? קיציס מונה במאמרו למעלה מ-30 אדמו"ריות וצדיקות לאורך ההיסטוריה, אם כי הוא מדגיש שזו רשימה חלקית. בין השמות הבולטים – אדל, בתו של הבעל שם טוב הנחשבת ל"צדיקה נביאה". היא נחשבה כשותפה קרובה שלו, ואף ליוותה את אביה במסעו המפורסם לארץ ישראל. בתה של אדל היא פייגא, אימו של רבי נחמן מברסלב. במקרה שלה מדובר בשושלת של אדמו"ריות: בעלה רבי שמחה היה בנם של רבי נחמן מהורדנקא ורעייתו שכונתה "ינטה הנביאה". במילים אחרות, רבי נחמן הוקף בשלוש נשים צדיקות ידועות: אימו ושתי סבתותיו.
4 צפייה בגלריה
הרבנית רחל חיה מרים שפירא מפיאסנצה (משמאל), אשת האדמו"ר קלונימוס קלמיש שפירא, עם ילדיה
שושלת אדמו"ריות ולמדניות נוספת התקיימה בחסידות פיאסנצה. אשתו של האדמו"ר קלונימוס קלמיש שפירא, רחל חיה מרים שפירא, נחשבה לתלמידת חכמים מובהקת, חיברה פירוש לספר החסידי "בית אהרן" של קרלין ונהגה ללמוד יום-יום בעמקות ובהתמדה.
שם מעניין נוסף הוא זה של מלכה, אשת האדמו"ר הראשון מבעלז, רבי שלום רוקח, ושותפתו לייסודה של החסידות. בני הזוג היו מקבלים קהל ביחד, ובקרב החסידים כונו "אדם וחוה". קיציס מציין אנקדוטה שלפיה הרבנית הגיעה אל בעלה וקבלה כי שמעה את העגלון מברך "שלא עשני אישה" בברכות השחר. "האם העגלון הפשוט נחשב ליותר ממני?" שאלה. "הוא לא התכוון אלייך בברכה, הוא התכוון לאשתו", ענה בעלה.
כריכת ספרו של ד"ר זאב קיציסצילום: הוצאת ידיעות ספריםעוד רבנית ידועת שם היא הדס שיף, נינתו של רבי אלימלך מליז'נסק. הרבנית הדס הייתה נערצת על גדולי החסידות ובראשם רבי חיים מצאנז. מסופר שהייתה מגיעה לחתונות בני משפחת הרבי מצאנז ומרקדת כשהיא לבושה בבגדי קוזאק גבריים. החסידים שעמדו מסביב הזדעזעו, אך הרבי מצאנז אמר: "עזבו אותה. אינכם מבינים את עומקיה של הדמות הזו. כל פגיעה בה היא משחק באש".
האם לא נרשמו כיסי התנגדות לאדמו"ריות?
"בסך הכול תופעת הצדיקות עברה באופן חלק", משיב ד"ר קיציס. "אנו לא נתקלים כמעט ברישומים על התנגדויות משמעותיות. יש עדות על אישה אדמו"רית בוורשה שהחסידים התייחסו אליה בזלזול, אלא שהוא נבע לא מהמגדר שלה אלא מתפיסתם כי היא אינה מתאימה להנהגה".
פורסם לראשונה: 08:00, 14.11.24
