כשאסטבן גוטפריד עלה לישראל, הוא חיפש בית כנסת ולא מצא אחד שירגיש בו בנוח. בית כנסת אורתודוקסי לא בא בחשבון מבחינתו, בגלל ההפרדה בין גברים לנשים, אבל הוא גם לא חש בנוח בבית כנסת קונסרבטיבי או רפורמי. לכן, יחד עם מספר חברים טובים הוא יזם את הקמת "בית תפילה ישראלי", מיזם שחוגג 20 שנים להקמתו ב"קבלת שבת סימפונית" – תפילה מוזיקלית בליווי תזמורת סימפונט רעננה, שתיערך ב-13 בספטמבר באמפי וואהל שבפארק הירקון.
מתוך אירועי קבלת שבת בנמל תל אביב
(צילום: בית תפילה ישראלי)
"גדלתי בבואנוס איירס שבארגנטינה, בקהילה קונסרבטיבית שהיא קצת יותר פתוחה מהקהילות המסורתיות של היום", הוא מספר, "באופן מפתיע, את היהדות שהביאה אותי לארץ, לא מצאתי כאן. עד שהבנתי שבישראל אולי לא צריך בית כנסת כדי לקיים חיים יהודיים".
ומה גרם לך לשנות את דעתך?
"השתתפתי בתוכנית של היכרות עם יהדות פלורליסטית בחו"ל. יחד איתי היו רני יגר, יואב רוזנברג, עזרי טרזי וכן אלישבע גרינבאום ז"ל. חזרנו משם עם תובנה שגם בארץ אתה צריך קהילה, גם במרחב החילוני, אבל צריך את החבורה הנכונה והאיפיון הישראלי. בחבורה שלנו למשל כל אחד בא מרקע אחר – אני למשל לא דתי ולא חילוני. יגר הוא מבית תל-אביבי שבו אבא דתי ואמא חילונית. רוזנברג הוא איש מודיעין שיצא בשאלה אך עדיין לומד ומשמר את החיבור עם המסורת.
"ב-2004 הבנו שיש צורך בבית תפילה יצירתי, פתוח, שמאפשר לעשות תהליך של היכרות עם המסורת יחד עם התרבות הישראלית העכשווית. הקמנו מעבדת תפילה קודם כול עבורנו, ומהר מאוד ראינו שהמסע שהתחלנו מתאים לקהל ישראלי חילוני ומסורתי רחב. תחת הסיסמה 'נעשה ונשאל', יצאנו לדרך. בהתחלה התארחנו בבית 'עלמא' בתל אביב, ואחרי כשנתיים הגיעה קבוצה של אורחים מניו יורק שביקשו להתפלל איתנו. ב'עלמא' לא היה מקום וחיפשנו אולם גדול במלונות תל-אביביים. כולם הבהירו לנו שהם לא יכולים לאפשר קבלת שבת מוזיקלית, כי זה עלול לגרום לאובדן תעודת הכשרות שלהם. כך, בחיפוש על ציר רחוב הירקון, כשאני מקבל סירוב אחרי סירוב מהמלונות, הגענו לנמל תל אביב".
4 צפייה בגלריה
קבלת שבת בנוסח בית תפילה ישראלי. מימין לשמאל: רני יגר, אסטבן גוטפריד ועתליה לביא
(צילום: בית תפילה ישראלי)
"קיימנו שם קבלת שבת שהייתה אמורה להיות חד-פעמית. התחלנו 150 איש, וסיימנו 400", הוא נזכר. "בהנהלת הנמל התלהבו והציעו שזה יהיה אירוע קבוע לאורך הקיץ. מאז אנחנו עוזבים את מקום התפילה הרגיל שלנו מדי קיץ, ועושים בנמל תפילה מוזיקלית שאליה מגיעים בין 800 ל-1,000 איש מדי שבוע, כבר שני עשורים כמעט".
"הקהל מצביע ברגליים"
אף שבחו"ל בתי כנסת רפורמיים וקונסרבטיביים ממגנטים אליהם יהודים רבים, המצב בישראל שונה. רוב היהודים החילונים והמסורתיים שרחוקים משמירת מצוות מלאה מעדיפים להגיע לבית כנסת אורתודוקסי רק באירועים מיוחדים כמו בר מצווה, שבת חתן, או חלילה לאחר פטירה. בהקשר הזה אי אפשר שלא להיזכר באמירה האלמותית של ההיסטוריון פרופ' שלמה אבינרי, "בית הכנסת שאליו אני לא נכנס – הוא אורתודוקסי".
4 צפייה בגלריה
העימותים סביב התפילה של "ראש יהודי" בכיכר דיזנגוף בערב יום כיפור. "צריך לאפשר גם תפילה ביחד"
(צילום: דנה קופל)
גוטפריד בן ה-59 מודה בחיוך שהוא מכיר את האמרה הזו וגם יש לו תשובה לשאלה מדוע רוב הציבור הישראלי נשאר בבית רוב השנה, ומתעקש להגיע בחגים דווקא לבתי כנסת של הציבור הדתי האורתודוקסי. "הסיבה לכך היא שבארץ לא צריך בית כנסת בשביל השייכות הלאומית או השבטית. אתה יכול להיות ישראלי שמחובר למסורת, לא לדרוך בבית כנסת כל חייך ועדיין תהיה יהודי כשר בעיני 90 אחוז מהישראלים", הוא אומר. "אבל עדיין יש משהו שחסר בחוסר הקהילתיות הזו. הזרם הליברלי מציע קודם כול קהילה וחיבור לחיים יהודיים בפעימות של לוח השנה העברי. אנשים נפגשים ומרגישים שייכים, וזה נותן משמעות".
לא רק רפורמים וקונסרבטיבים לא מושכים אליהם את רוב הציבור. גם אתם לא הפכתם לקהילה שסוחפת המונים.
"אני ממש לא מסכים. מעל ל-25,000 השתתפו השנה באירועים של בית תפילה ישראלי. לא רק קבלות שבת ולא רק בתל אביב. אנחנו בעצמנו מקיימים אירועי שבת וחג במרחב הציבורי גם בקיסריה, בדימונה, בגבעתיים, ברעננה ובעבר גם בהרצליה, במודיעין, בחולון ועוד מקומות רבים. דווקא המודל שלנו של תפילה מוזיקלית פתוחה, שוויונית ושמחה במרחב הציבורי הפכה מודל לחיקוי בקרב ארגונים רבים, ובשנים האחרונות מספר האירועים מהסוג הזה קפץ פי חמישה".
לדבריו, "מה שהתחלנו לפני 20 שנה הוא היום תופעה רחבה. אפילו ארגון צהר התחיל לקיים קבלות שבת בגינות בעקבותינו. גם לנוכח מה שקורה בחלקים גדולים של הציונות הדתית, והדימוי של היהדות בעיני רבים, יש צמא ליהדות מחברת, מכילה, בגובה עיניים. יהדות שתואמת את הערכים הדמוקרטיים של שוויון וחירות, ולא נבדלת מהם. והקהל מצביע ברגליים. האירוע המיוחד שאנחנו מתכננים ביום שישי, שבו יהיו 30 נגנים על הבמה, החזנית עתליה לביא ומיקי גבריאלוב כאורח מיוחד, יתקיים באמפי וואהל כי שם יש מקום לאלף איש ומקומות אחרים פשוט לא יכלו להכיל את כל מי שרוצים לבוא".
לאפשר תפילה, אבל בלי מחיצות
רני יגר, מייסד שותף בבית תפילה ישראלי, מוסיף סיבה נוספת לביקוש שיש ל"בית תפילה ישראלי" דווקא בתקופה הזו. "בימים השבורים האלה, כשקשה כל כך לגייס כוחות, בית תפילה ישראלי מציע יהדות ישראלית שנותנת תקווה, שנותנת כוח, שעומדת על חיים לאור הערכים של צלם אלוהים באדם, חירות, צדק ושלום".
סידור התפילה של "בית תפילה ישראלי" משלב בתוכו גם את תפילת קבלת שבת וערבית, וגם שירים עבריים. "לכה דודי" מופיע לצד "לו יהי", ליד ברכת "ברכו" מופיע ציטוט מ"שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג, ולצד ברכת "אהבת עולם" נמצא "הכניסיני תחת כנפך". "החופש שאנחנו לוקחים לעצמנו הוא לקחת פעם קטעי תפילה מסורתיים ופעם שירים שיש בהם מין התפילה. זו תנועה בין ישן לחדש, שמעניקה תחושה שאנחנו עפים בלי להתנתק מהקרקע", אומר גוטפריד.
4 צפייה בגלריה
"ראינו שהמסע שהתחלנו מתאים לקהל ישראלי חילוני ומסורתי רחב". קבלת שבת בתל אביב
(צילום: בית תפילה ישראלי)
דתיים מגיעים אליכם?
"בקבלת השבת שמתקיימת בנמל תל אביב יש תמיד גם דתיים שנמצאים במעגל החיצוני, נשארים עד כניסת שבת ואז עוזבים. אנחנו גם מתאימים את עצמנו – למשל בקבלות שבת למפונים מהצפון ומהדרום, או בבתי חולים עם פצועים מהמלחמה, השימוש בכלי נגינה הוא עד כניסת השבת, או שמסיימים לפני כניסת השבת. זו כנראה הסיבה שבחיים לא היה מישהו שיצא נגדנו. מזהים שזה משהו שקורה מלמטה ויש בו מן הכנות של החיפוש. אני ורני יגר שותפי אפילו מוזמנים לא מעט לישיבות כדי לדבר על מה שאנחנו עושים, וגם בעולם הדתי יש כיום דיון בשאלה איך להפוך את התפילה למשמעותית וחווייתית יותר".
היוזמה הליברלית מציינת 20 שנה בזמן שסירובה של עיריית תל אביב לאפשר תפילות ציבוריות בהפרדה מגדרית הגיע לדיונים בבית המשפט, בעקבות עתירה שהוגשה בנושא. המראות מערב יום כיפור, של העימותים סביב התפילה שיזם ארגון "ראש יהודי" בכיכר דיזנגוף, נדמים עדיין טריים בזיכרון. בהיעדר הפרדה בין גברים לנשים, ב"בית תפילה ישראלי" לא נתקלו בבעיות דומות.
מעניין שלעיריית תל אביב אין בעיה עם התפילות שלכם במרחב הציבורי, אלא רק נגד תפילות אורתודוקסיות.
"בתחילת הדרך שמנו מחיצות מצידי ה'במה' בנמל, שמנעו ריצה של אנשים לאורך חוף הים באותו מקטע, אבל העירייה התנגדה ואמרה שאסור למנוע מאנשים את המעבר החופשי. כיום אנשים רצים מאחורינו ואנחנו לא מפריעים לאף אחד לקיים את הייעוד המרכזי של המקום, גם כשאנו מקיימים תפילה. לגבי הוויכוח על תפילות יום כיפור בתל אביב – אני נגד כפייה וחושב שכמו בקורונה צריך לאפשר תפילות במרחב הציבורי, אבל בלי מחיצות פיזיות בין גברים לנשים. צריך לאפשר הפרדה טבעית למי שרוצים להתפלל בנפרד, ולאפשר גם תפילה ביחד למי שרוצים בכך".
