היום אולי קשה לתפוס את זה, אבל לפני הקמת המדינה וגם בשנים שאחריה, המאבק הגדול של החברה החרדית לא היה נגד גיוס תלמידי ישיבות אלא נגד גיוס נשים. מי שהוביל אז את המאבק היה החזון איש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ), אשר נפגש והתכתב עם ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון.
אחת הסיבות לכך שהחרדים התקשו להתנגד אז לגיוס בחורי ישיבה היא ההבדל ההלכתי בין מלחמת רשות למלחמת מצווה. בספר דברים יש פרשה מיוחדת שמתחילה במילים "כי תצא למלחמה". לאורך פסוקים רבים יש הסבר מי פטורים משירות צבאי, ובכלל זה חתן בשנה הראשונה לנישואיו. רש"י, גדול פרשני המקרא, מיהר להבהיר: "במלחמת הרשות הכתוב מדבר". הוא, וכמוהו פרשנים וחכמים רבים, קבעו כי פטור מלחימה ניתן רק במקרה של "מלחמת רשות", כלומר, עימות צבאי שמטרתו כיבוש שטחים מעבר לגבולות ארץ ישראל, כפי שדוד המלך כבש למשל את אזור סוריה.
6 צפייה בגלריה
חרדים בלשכת הגיוס, ארכיון. המלחמה היא מלחמת מצווה? יש מי שחושב שרק לסנהדרין הסמכות לקבוע
(צילום: ירון ברנר)
לעומת זאת, כאשר מדובר ב"מלחמת מצווה", כמו למשל מאבק צבאי שנועד להציל את עם ישראל מפני אויב שקם להילחם נגדו, קבעו חכמים במשנה כבר לפני קרוב ל-2,000 שנים: "במלחמת מצווה הכֹּל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". בהמשך, רבים מפוסקי ההלכה קבעו כי למרות העובדה שבמשנה ציינו שגם כלה צריכה להצטרף למאמץ המלחמתי, נשים פטורות מגיוס למלחמת מצווה.
- הרב דוד לייבל מאתגר את ההנהגה החרדית | פרופיל
אפילו הרב קרליץ קבע בשעתו כי הפטור ממלחמה נקבע רק כאשר אפשר להעריך שישראל יכולים לנצח בלעדי המשוחררים. לטענתו, כאשר יש מצב שבו ניצחון במערכה תלוי במי שפטורים מהמלחמה, קיימת חובה שווה גם על בעלי הפטורים להשתתף במלחמה או לסייע למאמץ המלחמתי מדין "לא תעמוד על דם רעך" (החובה על אדם לעזור לחברו, בעיקר כשהוא נמצא בסכנת חיים; חזון איש, עבודה זרה, סימן כג, ס"ק ג). אם אלה הם פני הדברים, כיצד החרדים שמתנגדים היום לגיוס מתרצים את עמדתם, התומכת בפטור כללי לבני המגזר?
"לאורך השנים, ההנהגה החרדית מכירה בציונות דה פקטו, אבל בניגוד לציונות הדתית היא מתנגדת לציונות כאידיאולוגיה", אומר העיתונאי החרדי ישראל כהן, פרשן פוליטי ברדיו קול ברמה. "מבחינת האתוס החרדי המקורי, הכלל הוא 'ככל אשר יורוך': הרבנים שהם גדולי הדור קובעים. ההתייחסות למושג ההלכתי 'מלחמת מצווה' לא קשורה למלחמה כזו או אחרת, אלא כמשהו שמתייחס לימים עתידיים, כשהמשיח יגיע וחכמי הסנהדרין יקבעו שיש חובה לצאת למלחמה".
6 צפייה בגלריה
ח"כ משה גפני. הצהיר שחייב להיות "חיל לומדי תורה" במדינה יהודית
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"עם זאת, מתחילת המלחמה רואים אצל החרדים רצון להתגייס ולתרום", הוא מציין. "כמובן יש המון חיבור עם חיילים, אנשים הביאו ציוד, אוכל, ממתקים. יש גל אדיר של חרדיוּת שרוצה להיות חלק מהישראליוּת. יש חיבור ולאט-לאט החרדים הופכים להיות ישראלים יותר, בהרבה מאוד מובנים".
העיתונאי החרדי ישראל כהן: "האם הרבנים יקראו לכל תלמידי הישיבות להתגייס? זה לא יקרה. אבל אם בעבר הייתה התנגדות גם לגיוס של צעירים חרדים שהפסיקו ללמוד והשאירו אותם בישיבה כ'מגן מפני הרחוב', היום המצב שונה"
כשרבנים מדברים על תלמידי ישיבות כמי ש"ממיתים את עצמם באוהלה של תורה", האם אין בזה ניתוק – כאשר הסיכון להיפגע בוודאי גדול יותר כשנלחמים בעזה?
"זה ביטוי מושאל. הם מאמינים שהתורה מגינה על עם ישראל ולכן דורשים מהתלמידים להתייחס לעצמם כמי שנלחמים בחזית. לכן הם צריכים להתפלל וללמוד תורה הרבה יותר ברצינות. לשאלה החשובה – האם הרבנים יקראו לכל תלמידי הישיבות להתגייס – התשובה היא שזה לא יקרה. אבל אם בעבר הייתה התנגדות גם לגיוס של צעירים חרדים שהפסיקו ללמוד בישיבה והשאירו אותם בישיבה כ'מגן מפני הרחוב', היום המצב שונה".
"הצבא הוא כור היתוך של החברה הישראלית, ואצל החרדים הישיבה היא כור ההיתוך", מסביר כהן, "החשש הגדול של הרבנים הוא שכתוצאה מגיוס תהיה תופעה של יציאה בשאלה ונטישת הערכים החרדיים. ברגע שימצאו דרך למנוע את ההתנגשות ולמצוא עבור החרדים מסגרות מותאמות, תקטן ההתנגדות לגיוס שלהם". מדבריו עולה שההנהגה החרדית לא מסתפקת במסלולים הקיימים בצה"ל המיועדים לחרדים, כמו גדוד נצח יהודה, ודורשת התאמות נוספות.
"לומדי התורה הם המגינים"
בחודש דצמבר הגיע אל"מ (במיל') ארז אשל, מייסד המכינה הצבאית עין פרת, אל הרב דב לנדו, מי שהפך למנהיג הציבור החרדי-ליטאי לאחר פטירתם של הרב חיים קניבסקי והרב גרשון אדלשטיין. הקצין הבכיר במילואים אמר בהתרגשות לרב: "אני רוצה שותפות", וניסה להציע שילוב של בחורי ישיבות במאמץ המלחמתי.
הרב בן ה-93 הציג לו את ההשקפה החרדית הרווחת ואמר לו בבוטות: "הם (לומדי תורה, י"ט) המגינים, אתה המוגן – לא המגן... המגן הוא לימוד תורה ומי שרוצה להגיד שלא – הוא שוגג ולא יודע. אני רק מאחל שהשם יציל את כל עם ישראל וישיב את השבויים". אשל ניסה לפנות לא רק להיגיון אלא גם להלכה, ושאל: "ומה עם מלחמת מצווה?" המנהיג הליטאי השיב לו בקוצר רוח מופגן: "אלו פתגמים... זכות לימוד תורה זה הדבר היחיד. מה שיותר עוסקים בתורה – זאת ההגנה".
במהלך השיחה, הרב לנדו חזר שוב ושוב על דאגתו לחטופים וציין: "זה מדאיג אותי יותר מהכול, זה מדאיג אותי יומם ולילה... מה אני יכול לעשות למענם, אנשים מסכנים ביד אכזרים שאין כדוגמתם... זה מדאיג, מדאיג אותי מאוד-מאוד. מדאיג אותי כל המצב, אנחנו נמצאים בסכנה גדולה, והמגן הוא לימוד התורה".
סוגיית גיוס בני הישיבות החלה כבר לפני הקמת המדינה, חוזרת לדיון ציבורי מדי מספר שנים והתעצמה לאחרונה בעקבות מלחמת חרבות ברזל וההחלטה הצפויה להאריך את השירות הסדיר ואת שירות המילואים. על רקע המספר הרב של הנופלים במלחמה מקרב הציבור הדתי-לאומי, התחזקה השאלה מדוע מנהיגי הציבור החרדי ממשיכים לסרב לכל מסלולי הגיוס המיועדים למגזר, ואפילו לא מוכנים לתמוך באופן מוצהר בשירות צבאי של צעירים חרדים שנטשו את עולם הישיבות.
תלמידי חכמים צריכים שמירה?
חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה, המייצג את הזרם הליטאי שמוביל את ההתנגדות לשירות הצבאי ואפילו לשירות אזרחי, סירב להתראיין בנושא. בעבר הוא הצהיר כי "לא יכול להיות שלא יהיה חיל של לומדי תורה במדינה יהודית". רבנים מוכרים ופופולריים הציגו בעבר את טיעוניהם בנושא בכנסים ובמאמרים שונים. לטענתם לא רק שיש הצדקה לפטור משירות צבאי, אלא שבחורי הישיבות הם אלה שמגינים על עם ישראל, לא פחות ואולי יותר מלוחמים בשירות קרבי.
הרב ד"ר עידו פכטר: "נאמר בגמרא ש'תורה מגנא ומצלא' (מגינה ומצילה), אבל לעשות היקש בין מימרא (אמירה מהתלמוד) כזאת למדיניות של פטור לעשרות אלפים ומאות אלפים מגיוס, זה דבר רחוק. מה גם ששם מדובר על הגנה והצלה לאדם הפרטי, ואילו בגיוס מדובר על הגנת הכלל"
הרב זמיר כהן, למשל, ציטט מתוך מסכת סוטה בתלמוד הבבלי: "מה אור מאיר לעולם, אף תורה מגינה על העולם – נמצא הכלל העולה על פי השקפת היהדות: מידת ההצלחה של עם ישראל בקרב נגד אויביו, תלויה ישירות במידת לימודו התורני... בן תורה העוסק בתורה בזמן שחברו בן גילו מתגייס לצבא, יודע שהצלתו והצלחתו של חברו המתגייס והעם כולו תלויות בחוסן הרוחני הנובע מלימוד תורת הבורא יתברך. משום כך הוא גם מוכן לספוג עלבונות והשמצות מהתקשורת ובעקבותיה מהחברה, המכנה אותו כ'פרזיט' ו'משתמט'".
6 צפייה בגלריה
ראש הממשלה נתניהו במפגש עם מתגייסים מהציבור החרדי בבקו"ם. רק מיעוט קטן מתגייס
(צילום: דוברות ראש הממשלה)
הרב ד"ר עידו פכטר מהציבור הדתי-לאומי, ראש תחום רבנים וקהילות בתנועת "נאמני תורה ועבודה", דוחה את התפיסה הזו על הסף: "נאמר בגמרא ש'תורה מגנא ומצלא' (תורה מגינה ומצילה), אבל לעשות היקש בין מימרא (אמירה מהתלמוד) כזאת למדיניות של פטור לעשרות אלפים ומאות אלפים מגיוס, זה דבר רחוק. מה גם ששם מדובר על הגנה והצלה לאדם הפרטי, ואילו בגיוס מדובר על הגנת הכלל. לבד מכך, המהרש"א (רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס) הקשה – אם התורה מגינה ומצילה, כיצד זה שדואג ואחיתופל, שעל פי הגמרא היו לומדי תורה, מתו קודם זמנם? ותשובתו: 'דלא קאמר תורה מגנא אלא מפורענויות וייסורין ולא ממיתה'. כלומר, בעניינים הקשורים לחיים ומוות, אי-אפשר להסתמך על הגנת לימוד התורה".
הרב פכטר מציין כי רבים מהרבנים החרדים שנשאלים מדוע בני הישיבות לא מגויסים, "מצטטים סוגיה הלכתית במסכת בבא בתרא שגורסת שיש לפטור תלמידי חכמים ממס שגובים לצורך חומת העיר, משום שלדעת ריש לקיש 'רבנן לא צריכי נטירותא', כלומר, תלמידי חכמים לא צריכים שמירה. מכאן פסק הרמב"ם בהלכות שכנים: 'כל הדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפילו מן היתומים חוץ מתלמידי חכמים, שאין תלמידי חכמים צריכין שמירה שהתורה שומרתן'".
"האם מכאן ניתן ללמוד שתלמידי חכמים פטורים מגיוס? התשובה היא ודאי שלא", אומר הרב פכטר. "הסוגיה עוסקת בענייני מיסוי, ופוטרת תלמידי חכמים מתשלום מס שאין הם זקוקים לשירותיו. אבל שירות צבאי איננו מס פרטי שאדם משלם עבור צורכי העיר. השירות הצבאי איננו עניין של הגנה פרטית. כולנו מתגייסים כדי להגן על הכלל, על המדינה. ודאי שבמאמץ כללי כזה, גם תלמידי חכמים צריכים להיות שותפים".
ומה יקרה אם כולם יהיו חרדים?
הרב יצחק פנגר, שכמו כהן גם הוא מפורסם בעקבות ההרצאות שלו בנושא חזרה בתשובה, ציין בעבר בהרצאותיו כי בתקופת התנ"ך גדולי האומה ונביאים יצאו להילחם. בין השאר, אברהם אבינו יצא למלחמה של מעטים מול רבים, כדי להציל את אחיינו. משה רבנו ניהל מלחמות מול עמלק, סיחון ועוג, יהושע הוביל את הקרבות מול עמי כנען ודוד המלך היה איש מלחמה. "שואלים אותי: 'כבוד הרב, ומה אם כל העם יהיה חרדים, מי יהיה בצבא?' התשובה – ודאי שיהיה צבא... כל אחד חייב לתרום, כמו שאחד תורם בגולני ובגבעתי ואחד במודיעין ובשלישות. כל אחד צריך לתרום... מה שיכריע את המלחמה זה בין השאר גם שריון, גם תותחנים גם צנחנים וגם תלמידי ישיבה – חייבים אותם".
הרב זמיר כהן חידד סוגיה זו וטען: "כדי שהעולם יתקיים צריך לומדי תורה. על פי התורה שלנו – כנגד כל חייל שהיה יוצא לקרב היה יושב אחד ולומד תורה, והוא בעצם כיפת ברזל שלו. מגן עליו... כמו שיש לנו חיל רגלים, חיל תותחנים וחיל האוויר, צריכים צבא חזק, וצריך גם חיל של לומדי תורה".
הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צֹהר, אומר ל-ynet כי הוא מעדיף לא להתפלמס עם המגזר החרדי, אלא להציב בפניו ובפני מנהיגיו את תפיסת העולם התורנית שלו: "איני מוצא טעם בהטחת מקורות האחד בשני. אני מעריך גם שהעולם החרדי לא יתגייס כתוצאה מדיון במקורות. בשל כך, אינני שותף בכתיבה נגד העולם החרדי, אלא רק בהצבת תפיסה אחרת לחלוטין ממה שעולה מדבריהם. בראש ובראשונה, שורש הגיוס הוא מוסרי, והתורה עצמה כותבת את העיקרון הפשוט שלא יכול להיות שאחרים ימסרו את הנפש עבורך ואתה לא תהיה שותף – 'האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?'
"חובת הגיוס לא מתחילה בפלפול ההלכתי ובהגדרת מצוות, כי אם ביסוד האתי הבסיסי, שהתורה עצמה מנסחת אותו. לכך מצטרפות מצוות רבות, כמו 'לא תעמוד על דם רעך' ו'עזרת ישראל מיד צר' המוגדרת כמלחמת מצווה בדברי הרמב"ם – אנו מתגייסים עם אזרחי מדינת ישראל כולם, בדרכים מגוונות, וזוכים בזכות הגדולה של שותפות אמת בהצלת נפשות, ובד בבד לומדים תורה ככל יכולתנו ומצמיחים עולם רוחני מלא ושלם".
ממה באמת מפחדים
"אין כאן באמת שיקולים הלכתיים", אומר בכיר לשעבר במערך גיוס החרדים בצה"ל. "לכל בעיה טכנית יש פתרון טכני. הרי כבר קיים גדוד חרדי עם אוכל כשר למהדרין ועוד. לו היו פרנסי הציבור באמת רוצים לקדם את הנושא, כל מה שהיו מבקשים – היה מתגשם".
6 צפייה בגלריה
"נער חרדי שייצא ממסגרת ויגיע לצבא עלול להתרחק מהבית ומהחרדיוּת". בחורי ישיבה חרדים
(צילום: Nina Mikryukova / Shutterstock)
לדבריו, "השיקול היחיד בעיניים חרדיות אמיתיות הוא החשיפה לעולם החילוני. נער חרדי שייצא ממסגרת ויגיע לצבא יראה סמארטפונים, חיילים אחרים והתנהגויות שונות, ויפתחו בו גם ביטחון עצמי. נער כזה עלול להתרחק מהבית ומהחרדיוּת, על כל משמעויותיה. יש סיכוי שהוא ישנה את לבושו, את מנהגיו, את חבריו ועוד".
מה לגבי כל הטיעונים האידיאולוגיים?
"נכחתי בפגישות עם אדמו"רים וכן עם חברים, חכמים ומזכירים של מועצת גדולי התורה. אף פעם לא הועלו הנימוקים שמוזכרים בכתבה זו. זה מתאים לפאנל הסברה דמגוגי לחילונים. דווקא החשיפה והיציאה, המבנה הקהילתי והפחד 'מה יגידו בשטיבלאך' (בתי כנסת ובתי מדרש קטנים, מקומות מפגש קהילתיים – י"ט) היו דומיננטיים יותר".
