כאשר הרב יהודה לייב ביאלר חזר לוורשה, זמן לא רב אחרי השואה, הוא כתב מדם ליבו את הקינה "אֱלִי אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי". הוא ביכה על "הַקְּהִלּוֹת הַשּׁוֹמֵמוֹת" ועל "דּוֹרוֹת אֲשֶׁר נִגְדְּעוּ", קונן על יהודים שנקברו חיים או נספו בתאי הגזים. ביאלר התבסס בכתיבתו על הקינה המפורסמת "אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ" שנוהגים לומר בתשעה באב, והיום יש בתי כנסת שבהם קוראים את הקינה שלו באותה מנגינה שבה נהוג לשיר את "אלי ציון ועריה".
הקינה של ביאלר היא רק אחת מבין שלל קינות שחוברו על האסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי בעת החדשה. לרוב הן נכתבו בשפה מליצית ועם הרמזים רבים למקורות. "ביאלר לקח מסגרת מוכרת והכניס לה תוכן חדש", מסבירה הרבּה דליה מרקס, פרופסור לליטורגיה (תפילה) מהיברו יוניון קולג' בירושלים, ומחברת הספר "בזמן: מסעות בלוח השנה היהודי-ישראלי". לדבריה, "המסגרת המוכרת מקנה לטקסט סמכות, חשיבות ויוקרה".
3 צפייה בגלריה
ביאלר ביכה על "דּוֹרוֹת אֲשֶׁר נִגְדְּעוּ". תמונת הילד היהודי מגטו ורשה
(צילום: Keystone / Hulton Archive / Getty Images)
מהלך דומה, של חיבור תוכן חדש תוך הישענות על פיוט קדום יותר, נקט הרב שמואל הלוי וואזנר – הקינה "אש תוקד בקרבי" שחיבר על השואה הושפעה מפיוט קדום בשם זהה על חורבן ירושלים, אף שהמבנה שלה שונה. גם הקינה "חיות אש", שחיבר הרב אלחנן היילפרין, מתחילה במילים "אש תוקד בקרבי".
במסגרת סדרת מפגשים בבית אבי חי בשם "אלה מועדי", שדנה במועדים ובערכיהם דרך התבוננות בתפילות, בפיוטים ובטקסים, הרבה פרופ' מרקס קיימה מפגש חד-פעמי לקראת תשעה באב בנושא קינות השואה. המפגש התקיים באמצעות זום ביום שלישי, 25 ביולי.
"...עֲלֵי דּוֹרוֹת אֲשֶׁר נִגְדְּעוּ / דְּמֵי אָבוֹת עַל דְּמֵי בָּנִים / בְּגֵיא אוֹשְׁבִיץ תַּמּוּ גָּוְָעוּ / עֲלֵי מוֹקְדוֹת הַכִּבְשָׁנִים // עֲלֵי כְּלוּאִים חֲגוּרֵי שַׂק / הַנְּמַקִּים בְּרִבְבוֹתֵיהֶם / בִּטְרֶבְְּּלִינְקִי וּמַיְדָנֶק / וְאֵין מְלַקֵט עַצְמוֹתֵיהֶם..." (הרב יהודה לייב ביאלר, מתוך "אֱלִי אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי")
"לפי המסורת קרו בתשעה באב כל מיני דברים רעים, לא רק חורבן בתי המקדש. התלמוד מונה חמישה דברים, אלה דברים שנמצאים כבר בחז"ל", מציינת מרקס. "יש רשימה של כל מיני גירושי יהודים שנאמר שקרו בתשעה באב, גם אם בספרי ההיסטוריה לא נכתב שהם קרו אז. ליום הזה הכניסו את כל האסונות, זה יום שסופח אליו את כל הצרות. ההסבר הפסיכולוגי לכך מובן: עם ישראל עבר צרות רבות, ואין אפשרות שכל השנה תהיה מלאה בימי זיכרון וימים קשים".
שאלת חידוש הקינות
שילוב הקינות על השואה בתפילות נראה מתבקש – בוודאי בהתחשב בעובדה שחוברו בעבר קינות גם על מאורעות קטנים יותר ממנה בהיקפם, כמו פרעות ת"ח–ת"ט (1648) – אך לרעיון הזה קמה התנגדות, בעיקר בטענה שהמדרגה הרוחנית בדורות האחרונים אינה גבוהה מספיק כדי לחדש קינות, עיסוק שדורש קדושה. כך למשל האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שהיה בעצמו ניצול שואה, התנגד לשילוב קינות חדשות על השואה בתפילה.
3 צפייה בגלריה
תשעה באב בכותל. רק בחלק מבתי הכנסת מקובל לשלב קינות על השואה בתפילות
(צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי)
הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק כתב אומנם כי "בתשעה באב אנו צמים ומתאבלים על כל הטרגדיות ועל כל האסונות של ההיסטוריה היהודית לדורותיו... לא רק על האסונות שאירעו בו, אלא על כל גלות, על כל טרגדיה, על כל אסון שאירע לעם ישראל במשך הדורות" – אבל טען שאין צורך בהוספת קינות חדשות על השואה: "ששת מיליוני היהודים ראויים כמובן להיות מוזכרים בתשעה באב. אבל אנחנו עושים זאת במסגרת הקינות שאנחנו ממילא אומרים ביום הזה... המראות המתוארים ודברי הייאוש, האבל והצער אינם שונים".
"זִכְרוּ נָא וְקוֹנְנוּ כָּל יִשְּׂרָאֵל, קוֹלְכֶם יִישָמַע בְּרָמָה / כִּי הִשְמִידָה גֶרְמַנְיָה אֶת עַמֵנוּ בִּימֵי זַעַם הַמִלְחָמָה / בְּמִיתוֹת מְשׁוּנוֹת אַכְזָרִיוֹת, בְּרָעָב וּבְצָמָא / אַל תִּשְכְּחוּ בְּכָל הַדוֹרוֹת, עֲדֵי תִּזְכּוּ לִרְאוֹת בַּנֶחָמָה" (רבי שלמה הלברשטאם, האדמו"ר מבאבוב, מתוך "זִכְרוּ נָא וְקוֹנְנוּ")
"יש ויכוח בין קהילות שונות אם זה מתאים או לא, בעיקר אצל החרדים", אומרת מרקס. "אצל הדתיים הלאומיים לא נמנעים מלהוסיף קינות לתפילה, וקוראים בבתי הכנסת קינות שחוברו על השואה. גם בקהילות לא אורתודוקסיות מוסיפים קינות על השואה. אבל אין כמעט קטעים עם נוסח אחיד שמזכירים את השואה בתפילה ומשותפים לכל בתי הכנסת. יש 'אל מלא רחמים' ויש הזכרת נשמות בתפילת יזכור".
הדיון על הזכרת השואה בתשעה באב מתקשר גם לדיון אחר, לגבי היום שבו ראוי להתייחד עם זכר השואה: "היו לגבי השואה כל מיני ויכוחים, האם היא צריכה להיות מוזכרת עם האירועים שמציינים בתשעה באב, או ביום אחר. יום הזיכרון לשואה ולגבורה מצוין בתאריך כ"ז בניסן, והרבנות הראשית מציינת בעשרה בטבת את יום הקדיש הכללי. ראש הממשלה לשעבר, מנחם בגין, טען שצריך לזכור את השואה בתשעה באב, אבל זה לא התקבל, משני טעמים לדעתי – גם כי זה היה טרי והיה צריך יום מיוחד לזיכרון השואה, וגם כי מערכת החינוך לא פועלת בזמן הזה, שהוא בחופש הגדול".
בין חיים סבתו לפאול צלאן
בהרצאתה בזום של בית אבי חי שוחחה מרקס בין השאר על הקינה "אֵיךְ עַל אַחַי" שחיבר הרב חיים סבתו, הסופר בן זמננו. "אֵיךְ עַל אַחַי נִגְזַר דִּין וְנֶחְתַּם / בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט וְחוֹתָם שֶׁל דָּם / קָם גּוֹי עֲלֵיהֶם לְהֻמָּם, לְאַבְּדָם", כתב סבתו לזכר הנרצחים בשואה. "זאת קינה שיש בה מוטיבים מתוך מגילת איכה ומתוך המדרש", לדבריה. "מוטיב השאלות הוא מוטיב שנמצא הרבה בקינות – התהייה איך זה יכול לקרות. חותם של טיט וחותם של דם מבטאים גזרה נוקשה שקשה להתיר אותה, בהתבסס על מה שנכתב במדרש אסתר רבה.
"זְכֹר הַנְּאָקוֹת, וְרַעַשׁ צְעָקוֹת, אָז יוּבְלוּ לָרֶצַח, / יְאוֹרֵי דְּמֵיהֶם, וְדִמְעוֹת פְּנֵיהֶם, לֹא תִּשָּׁכַחְנָה לָנֶצַח, / כָּל חִיל וּגְנִיחָה, וּנְהִי צְרִיחָה, מִשְּׁדוּדֵי לַהֲקוֹת הַכְּלָבִים, / זְכֹר וּסְפֹר, בְּנֹאדְךָ צְרֹר, עַד עֵת נְקֹם עֶלְבּוֹן עֲלוּבִים" (הרב שמעון שוואב, מתוך "הַזּוֹכֵר מַזְכִּירָיו")
"שורה שמופיעה כמה פעמים בתוך הפיוט הזה היא 'הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם', שמתקשרת לפסוק בספר דברים (פרק ל"ב, פסוק מ"ג): 'דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ'. בפיוט הוא לא מציב את זה כקביעה, אלא כשאלה, שהיא מתריסה: האם האדמה תכפר על הדם שנשפך? מה שיפה כאן הוא שבמקרה הזה מדובר באדם ממוצא מזרחי, שמשפחתו לא נפגעה בשואה, והוא מגיב מתוך אמפתיה ומתייחס לנספים כאחיו".
מרקס קוראת לחשוב מחוץ לקופסה ולשלב בתפילה גם שירים שנכתבו בידי מי שאינם בהכרח אורתודוקסיים. "בבית כנסת קונסרבטיבי שביקרתי בו בגרמניה קראו את 'פוגת מוות' של פאול צלאן כאחת הקינות", היא מספרת. שירו של המשורר היהודי, ששרד את השואה ואיבד בה את הוריו, נחשב לאחת מפסגות היצירה על השואה. מרקס מזכירה גם את ספר השירה "רחובות הנהר" של אורי צבי גרינברג כדוגמה לתוספת אפשרית לתפילות תשעה באב.
"סידורי התפילה שלנו הם יומן החיים של עם ישראל. לשם נכנסו התקוות הגדולות, החרדות הגדולות, העצב, השמחה", היא מסכמת. "עד תקופה מסוימת זה היה דבר ממש חי, ראו את החיוּת של התפילה, ובשלב מסוים התפילות שלנו קצת קפאו. אולי זה קשור להמצאת הדפוס, אולי זה קשור לאורתודוקסיה. פתאום אם אתה רוצה להוסיף תפילה לשלום המדינה או תפילה לשלום חיילי צה"ל, זה נהיה דרמה. פעם זה לא היה ככה. לדעתי התפילה צריכה להיות דבר חי וער".
פורסם לראשונה: 09:18, 23.07.23
