מישאל וקנין עוד זוכר את עצמו לצד אחיו על האופניים של אביו, נוסע בארבע בבוקר לסליחות בבית הכנסת באשדוד עם אביו: "הייתה שם איזו ירידה ובסוף היה צריך לקחת פנייה שמאלה. אני הייתי יושב על הרמה ואחי יושב על הסבל מאחורה. אני הייתי בן ארבע, אחי בן שמונה וזה היה מטורף, אנשים נוסעים ככה באמצע הלילה כדי להתפלל. שם הסליחות נכנסו לי ללב, והן עדיין שם".
וקנין, בימי חול איש עסקים שבשנה וחצי האחרונה משמש בתפקיד יו"ר דירקטוריון הדואר (מנהל מאבק נגד ניסיון ההדחה שלו), מילא תפקידים רבים במגזר העסקי, אבל התשוקה האמיתית שלו היא סליחות, והפיוטים הרבים של ימי התשובה וחשבון הנפש. בימים אלה הוא מגשים חלום, בדמות ספר מיוחד שאפשר להגדיר אותו כ"תנ"ך של הסליחות". הספר כולל את כל הפיוטים עם הסברים ופירושים עליהם, וגם טקסטים שכתבו אנשי תרבות, רוח ומחקר לגבי מקור הסליחות וההיסטוריה שלהן. לספר מצורפים גם אלבומים הכוללים ביצועים שהוקלטו במיוחד במסגרת הפרויקט.
איך התחיל המסע לכתיבת הספר?
"לפני כמה שנים התקשר אליי זוג חברים שלי, חילונים מתל אביב, ואמרו שהם בדרך ללילה בירושלים. על הדרך, הם אמרו שהם רוצים ללכת לסיור סליחות. אמרתי להם: 'תעזבו את סיור הסליחות התיירותי, בואו באמת לסליחות'. הם צחקו עליי שהם לא לקחו סוויטה יקרה בשביל לקום באמצע הלילה, וניסיתי לחשוב איך מחברים אותם לזה, לפיוטים והניגונים. הדלקתי את המחשב והתחלתי לכתוב – מה זה מנהג הסליחות, מהם המקורות ההיסטוריים שלו, מהם הפיוטים המרכזיים וההסברים שלהם. יצאו לי ארבעה עמודים, לקחתי את הבנים שלי ונסענו לירושלים. בארבע בבוקר נפגשנו איתם בכניסה לבית הכנסת בנחלאות. בשש ורבע יצאנו משם והם היו בהלם. הם אנשי תרבות, ראו המון פרמיירות והצגות ברחבי העולם, וכאן הם אמרו שזאת הייתה חוויה מדהימה, והם המומים שזה היה להם כל השנים מתחת לאף והם לא ידעו על זה בכלל. הבנתי שיש בזה צורך והתחלתי לעבוד".
אדון הסליחות
(עיבוד וניהול מוסיקלי: יאיר הראל ביצוע: חברי אנסמבל הפיוט)
כתבי יד במנזר עתיק בשווייץ
העבודה של וקנין, שהתחילה רק בפיוטי הסליחות, התרחבה מהר מאוד לתפילות הימים הנוראים. הוא התחיל לאסוף מקורות ופירושים ולבנות את הספר המלא: "היו הרבה דברים שהכרתי, אבל למדתי עוד ועוד מהמון מקורות עתיקים. אני חושב שאפשר להגיד שהסליחות הן המקום שבו הספרדים באים יותר לידי ביטוי מהאשכנזים. הם מתחילים יותר מוקדם, יש הרבה יותר פיוטים והסליחות גם מוזיקליות יותר. לדעתי, הרגש והעוצמה שלהן הן משהו מיוחד מאוד".
איך עשית את המחקר?
"כתבתי כל מה שידעתי, ואז התחלתי לחפש מקורות נוספים. הגעתי לספרייה הלאומית ומצאתי כתבים עתיקים של תפילות הימים הנוראים, ושל סליחות מהמון עדות. דרכם הגעתי לעוד מקורות והתחלתי ממש מסע סובב עולם – מהגניזה הקהירית בלונדון, דרך ארכיונים של אוניברסיטאות, הספרייה הלאומית של מוסקבה, מאגרי מידע בגרמניה ובצרפת – הגעתי להמון מקומות. באחד המחקרים הגעתי אפילו למנזר נידח בשווייץ שהיה לו כתב יד עתיק מיוחד מאוד.
"אחת התגליות שלי לאורך הדרך הייתה שיש המון כתבי יד נדירים מאוד אצל אספן בשם ביל גרוס, יהודי אמריקני בן 81 שגר בארץ כבר כמה שנים. נסעתי אליו, וראיתי אוסף מטורף של יודאיקה שמתפרס על כמה חדרים. הוא שמח מאוד שאני כותב על הסליחות, ונתן לי אישור להשתמש בחומרים רבים שמופיעים בספר. הוא הראה לי דברים עתיקים כל כך, זה ממש גרם לי לדמעות בעיניים".
"הסליחות – מכילות ומחבקות"
לאורך הדרך הספר התחיל להתעצב והחומרים הנדירים נאספו למקום אחד, אבל וקנין מספר כי הפריע לו עדיין דבר אחד: "רציתי שהספר הזה ידבר לאנשים שלא מחוברים לנושא, ומצד שני יעניין גם אנשים כמוני שהסליחות הן משהו שחשוב להם מאוד ומשמעותי בחייהם. החלטתי שאני צריך קצת יותר עומק. פניתי לאנשי מחקר, אנשי הגות ומוזיקאים כדי שיכתבו לי מאמרים שיופיעו בין הפיוטים וייתנו לי עוד רבדים. הראשון שפניתי אליו היה אבי בללי, סולן להקת נקמת הטרקטור, שבאלבום הראשון שלהם בשנות ה-90' הוציאו גרסה אינסטרומנטלית של 'אדון הסליחות'. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוציאו מין גרסת טרנס כזאת לפיוט כזה עתיק ומסורתי. פגשתי אותו, והוא סיפר שלא היה קשור בכלל ליהדות, ואחרי הצבא הוא נסע לברלין ויום אחד הוא מצא את עצמו מלמד את המוזיקאים הגרמנים לנגן את 'אדון הסליחות' ואת 'אל נורא עלילה'. הסליחות מביאות אנשים למצבים משוגעים ולא הגיוניים. אז כדי לשלב את זה שמתי תמונה של נקמת הטרקטור, כי זה חוצה את התרבויות, את הגבולות, את הכול. הכי קל לשים פה עכשיו תמונה ממאה שערים, אבל אני רוצה להיות במקום אחר, מכיל יותר ומחבק יותר".
מישאל וקניןצילום: אלבום פרטיהסליחות הפכו בשנים האחרונות לתופעה ישראלית של ממש. לאורך כל חודש אלול באים מאות אלפים לירושלים, והסליחות בכותל הפכו לאירוע המוני שמקובל על דתיים ולא דתיים, מכל העדות. וקנין טוען כי האהבה הזאת לסליחות נובעת מכך שיש בהן משהו לא שיפוטי, וכי יש חילונים רבים יותר שבאים לסליחות מאשר לתפילות עצמן של יום הכיפורים.
"אחרי שאספתי 18 מאמרים של כותבים מתחומים רבים כמו חן ארצי סרור, שי צברי, לבנת בן חמו שכתבה איך הפיוטים נכנסו לפלייליסט של גלגלצ ועוד רבים, קיבלתי רעיון מהבן שלי שאמר לי שאם אני רוצה שצעירים יתחברו לזה, נוסיף קוד QR שאפשר לסרוק ולשמוע באמצעותו את הפיוט. הכי קל היה להפנות ליוטיוב, אבל אם כבר השקעתי, עדיף לעשות את זה עד הסוף – פניתי ליאיר הראל מ'אנסמבל הפיוט' ואמרתי לו שאני רוצה להקליט את הפיוטים והסליחות כדי לתת למאזינים תחושה של בית כנסת. הראל הציע שנשתמש בהקלטות של הרב חיים לוק, שהוא יהיה בעצם הסולו והאנסמבל יהיה הקהל. נכנסו לאולפן לכמה חודשים, הקלטנו את פייטני האנסבל כקהל ויצאה לנו תוצאה ייחודית. לאלבום הזה קראנו 'סיור סליחות בית הכנסת' כי הוא נותן למאזינים את החוויה האותנטית של בית הכנסת של חזן וקהל. בהמשך הקלטנו אלבום נוסף שנקרא 'סיור סליחות הגרסה העכשווית' שבו יש תשעה פיוטים בולטים עם עיבוד מודרני של יאיר הראל והאנסמבל יחד עם האמנים שי צברי ונטע אלקיים".
כריכת הספר "סיור סליחות"איך אתה מסביר את החיבור הזה של כלל ישראל עם הסליחות?
"אני חושב שזה קשור למספר אלמנטים. קודם כול, יש בהן משהו מזמין, לא שיפוטי ומכיל יותר, גם עבור כאלה שלא מבקרים הרבה בבתי כנסת. דבר שני, הן נאמרות ביום חול ולא בשבת, כך שאתה יכול לבוא כמו שאתה, עם הטלפון הסלולרי בכיס ובלי שום הגבלה. גם התזמון שלהן, באמצע הלילה או לפנות בוקר, מוריד משהו מהמתח והופך אותך לרגוע יותר. אתה פחות עצבני ויותר מוכן לתפילה ושירה זכה".
אתה מתחבר לתרבות שנוצרה סביב זה – סיורי הסליחות וכל הפסטיבלים?
"בשבילי הסליחות הן קודם כול עבודה פנימית. זה חודש שאני מקפיד לקום בו כל יום לפנות בוקר, לפעמים נוסע לירושלים, לפעמים כאן ליד הבית או לאשדוד. אני מגוון ומנסה להתחבר בכל הדרכים שאני יכול. מה שקורה סביב הכותל מקסים בעיניי ויש שם המון עוצמה, אבל אני מודה שזה פחות בשבילי. אני כנראה צריך משהו יותר שורשי ואינטימי".
אחת הטענות נגד הסליחות ההמוניות היא שזה הפך קצת לשירה בציבור ומחטיא את המטרה האמיתית של הסליחה וחשבון הנפש.
"אני מבין לגמרי את הטענה, אבל תסתכל על הצד השני של המטבע – תחשוב על האדם שה'שירה בציבור' הזאת היא זאת שחיברה אותו לעניין הזה. בעיניי זה מקסים ובסוף זה נוגע בך בדרך כזאת או אחרת. אני חושב שהסליחות הן הכנה לראש השנה וליום כיפור, וכשאתה עושה הכנה אתה מגיע מוכן יותר, הטקסטים שוקעים בך ואתה פתוח לקבל את המשמעות וההבנה של חשיבות הימים האלה".
בן אדם מה לך נרדם
(עיבוד וניהול מוסיקלי: יאיר הראל ביצוע: חברי אנסמבל הפיוט)
אתה מרגיש שאתה יכול להדביק באנשים נוספים את האהבה והחיבור שלך לסליחות?
"ברור! אני מקבל תגובות חמות מאוד על הספר ואנשים אומרים לי שזה ממש מזכיר להם את בית אבא ואת הדברים שהם גדלו עליהם. המטרה שלי בסוף היא שכמו שכמעט בכל בית יהודי יש תנ"ך, אז יהיה גם ספר סליחות, כי זה חלק כל כך מהותי מהתרבות ומהתפילה היהודית".
