באנגלית, בערבית, ברוסית, בצרפתית, בגרמנית, בספרדית ואפילו בפלמית – מתנדבי זק"א יצאו במסע הסברה עולמי כדי להביא לעולם את הסיפור של שבת שמיני עצרת השחורה ב-7 באוקטובר. הם עומדים בפני עשרות רבות של עיתונאים וצלמים זרים, חלקם עוינים ואנטי-ישראליים, ומביאים את העדויות מהשטח.
מוטי בוקצ'ין, דובר זק"א ומתנדב בארגון, אומר כי "הם התקשו להאמין שהיה פה רצח אכזרי, טבח המוני של בני אדם, התעללויות בתינוקות, שריפת בני אדם בעודם בחיים. מין חוסר אמון משווע ומחשבה שלא יכול לקרות דבר כזה. יודעת מתי הבנתי את זה? במסיבת העיתונאים הראשונה שבה סיפרנו בכל השפות מה ראינו בעיניים – את האמת מהעדויות ומהקולות בשטח. עיתונאים פשוט נשברו ובכו. רק אז הם הצליחו להבין מה באמת קרה באותה שבת. אסור שהעולם יקטין את גודל האסון הנורא שקרה פה. אסור שהעולם יטייח או ינסה לייפות את הגיהינום והאכזריות הבלתי-נתפסת שהייתה שם באמת".
7 צפייה בגלריה
שמחה גריינימן, מפקד איסוף נתוני חללים בזק"א ודובר התקשורת הבינלאומית של הארגון, מול עיתונאים זרים בכפר עזה
(צילום: באדיבות זק"א)
כשאני מראיינת את בוקצ'ין, 26 שנה בארגון, הוא נפרד לשלום מאשתו ומששת ילדיהם, ויוצא מביתו בפתח תקווה לכיוון כפר עזה כדי לפגוש 60 עיתונאים זרים. "העובדה שאנחנו ארגון וולונטרי ללא כל אינטרס פוליטי תורמת לפתיחות ולהקשבה מצידם, בניסיון להבין את המצב", הוא מספר. "אנחנו מעבירים להם את מה שראינו, והעדויות מתקבלות באמון מלא כמו שמתייחסים אל מתנדב הומניטרי בעולם או רופא".
לאחרונה התמוטט בוקצ'ין בביתו בעקבות החשיפה לזוועות. "אושפזתי ליומיים בבית החולים כי הגוף קרס. כשאת רואה תינוק בלול והוא כולו מגואל בדם, מת, את מיד חושבת על הילדה הקטנה שלך שבבית, וזה שובר. את רואה זוג מבוגרים קשורים וירויים, ואת מיד חושבת על ההורים המבוגרים שלך ועולות השאלות: באיזו סיטואציה הם היו רגע לפני שנרצחו? מה ראו? מה שמעו? זה טירוף", הוא מתקשה למצוא את המילים. "אחרי שהייתי באזור המסיבה ליד רעים, ובכבישים הסמוכים, הגעתי לקיבוץ ובבית הראשון שנכנסתי אליו היה תינוק שהוצת למוות. את התמונות האלה חייבים להביא לעולם כדי שהעולם כולו ידע שלא מדובר בחיות, כי חיה טורפת כשהיא רוצה לאכול. הם שטן. הם טרפו אנשים מתוך רשע בלבד".
לפני מספר ימים חזר בוקצ'ין לכפר עזה, ולמשפחת קוץ שנרצחה בממ"ד. "זה קשה אבל אני חייב", הוא מסביר, "לרגע הזה קדמה הכנה נפשית מרובה. אני מתכוון לאסוף כל טיפת דם אחרונה שנשארה שם ולהביא אותה למנוחת עולמים".
הילדים שלא שרדו נשארים בראש
יוסי לנדאו מאשדוד, קמב"ץ לכיש, מתנדב בארגון מיום הקמתו לפני יותר מ-30 שנה. במלחמה הזו מתנדבים לצידו גם שלושת ילדיו, ואחיו, המתנדב בימי שגרה בזק"א בארצות הברית. "בבוקר אותה שבת הגעתי לשדרות ותחת מטח אש כבד פינינו פצועים וגופות", הוא מתאר, "לוחמים שהכרתי נפלו מולי וכל מה שרציתי הוא לנשק אותם ולחבק. מתחנת שדרות נאלצנו להוציא שוטרים שהכרתי. ליוויתי אותם החוצה. הלוואי שהייתי מלווה אותם כשהם חיים. הם נלחמו כמו אריות והצילו אותי, את חבריי, את הבית שלנו. המראות היו קשים מלהכיל.
"ביום שישי שלאחר מכן הגעתי הביתה בסמוך לכניסת השבת ולא יכולתי להסתכל על הנכדים שלי. בכל פעם שניגשתי לאחד מהם עלה לי בראש ילד אחר שלא שרד את הגיהינום. זה קורה לי גם עם נשים בהיריון. ביום שישי האחרון, בתפקידי הנוסף כמתנדב מד"א, קיבלתי קריאה על אירוע בקרבת הבית שלי – אישה בהיריון שלא חשה בטוב. לא הייתי מסוגל לצאת. המחשבה שאראה אותה פשוט שיתקה אותי. בשבוע החולף חזרתי לראשונה לקיבוץ בארי. נכנסתי לאחד הבתים הראשונים שנחשפנו בהם למראות הזוועה הלא-אנושיים. אז פעלנו על אוטומט, כמו מכונה. המחשבות מגיעות כשאני באתנחתא. אבל גם עכשיו אני לא נותן לעצמי ממש להתפרק".
יוסי לנדאו: "אם אני, ניצול פיגועי 11 בספטמבר, שרדתי והצלחתי להיות עד לזוועות ולשרוד גם תחת מטחי המחבלים בדרום – סימן שזו השליחות שלי: לספר בדיוק את מה שהעם היהודי עבר. אעשה את זה כל עוד יש לי את הכוחות"
מה זה אומר?
"עכשיו אנחנו חוזרים לבתים שאליהם הגענו בשעות הראשונות של תחילת הלחימה כדי לנקות אותם מדם ומשאריות שנותרו שם. כמפקד של צוות מלאכים, הלכתי לעקוב ולראות למה הם חשופים. אני משתדל להחליף את הצוותים כך שמי שעבד בימים הראשונים לא יחזור אחר כך לאותו בית ולאותו מקום. המתנדבים שלי מטופלים, וגם ילדיי שנחשפו לזוועות – למרות שדאגתי שהם לא יהיו בקו הראשון, שם אני הייתי. הם צעירים. אני עדיין לא מוכן לטיפול. אני פוחד שאם אלך אתפרק, ועדיין לא סיימתי את המשימה שלי. בינתיים עסוקים במאמצים להסביר את עצמנו לעולם. זה הגורל שלי. זה, וההבטחה שהבטחתי לנרצחים".
אילו נרצחים?
"משפחה שנרצחה בקיבוץ בארי. זוג הורים ושני ילדים שהיו במצב הכי קשה שבן אדם יכול לדמיין, אחרי שעברו התעללות. לעולם לא אשכח אותם. הם שכבו בסלון בתוך שלולית דם ענקית, עם ידיים קשורות מאחור. חתכתי את החוט שקשר אותם, שחררתי להם את הידיים והחזקתי אותן. יד ביד. היינו שם שבעה מתנדבים. התיישבנו על הרצפה, קרוב אליהם. כולנו החזקנו להם את הידיים, ושרנו בקול קרוע את 'אני מאמין'. כי אי-אפשר היה אחרת. הבטחנו להם שלא נצא משם עד שנסיים את המשימה. החובה שלנו כעת היא להיות חזקים כדי שנוכל לסיים את המשימה הזו, שכל הנרצחים יגיעו לזיהוי ולקבר ישראל, ואנחנו עובדים על זה קשה. אני רוצה שכל משפחה תדע שנעשה הכול כדי שיהיה לה קבר ללכת אליו. זו המשימה שלנו".
הקול של לנדאו נשבר לרסיסים. כנכד לניצולי שואה שכמו רבים מבני דורם סירבו לשתף בזוועות הנאצים ומחנות ההשמדה, הוא נשבע ש"אצלי זה לא יקרה": "לפני כמה ימים פגשתי ניצול שואה בן 92 מרמת גן. כשראיתי שהוא מספיק חזק שיתפתי אותו בצילומים שמשרד ראש הממשלה ביקש שנתעד. הוא אמר לי בצעקה: 'הייתי בכל המחנות, עבדתי בשביל הנאצים בכל מיני תפקידים, ולא ראיתי דברים כאלה'".
השיחה עם ניצול השואה החזירה את לנדאו למתקפת הטרור בארצות הברית ב-11 בספטמבר, שאותה שרד, והובילה אותו לתובנה: "המפגש איתו הביא אותי לחשוב שאם אני, ניצול 11 בספטמבר, שכבר אמר את 'קריאת שמע' והיה בטוח שלא יצא משם בחיים, שרד והצליח להיות עד לזוועות ולשרוד גם תחת מטחי המחבלים בדרום – סימן שזו השליחות שלי: לספר בדיוק את מה שהעם היהודי עבר. מבחינתי, זו זכות שהיא חובה, ואעשה את זה כל עוד יש לי את הכוחות".
מתנדב זק"א מספר לעיתונאית על הזוועות (אזהרה: עדות קשה)
מהיכן שואבים כוחות?
"מהמלאכים עם האש בעיניים, מהחיבוק שאנחנו מקבלים מעם ישראל וגם מהעולם, כולל נוצרים ומוסלמים. ואני מתפלל ומבקש מעם ישראל: תתאחדו! כולנו אחים".
להוציא את האמת לאור
שמחה גריינימן מתנדב כבר 32 שנה בזק"א. כיום הוא מפקד איסוף נתוני חללים בזק"א ודובר התקשורת הבינלאומית של הארגון. "התפקיד שלי החל באיסוף הגופות, והחל מלפני שבוע וחצי אני מפקד על איסוף דם, עצמות, רקמות וכל מה שצריך להביא לקבורה. המטרה היא להביא 100 אחוז לקבורה", הוא מעיד. לצד המשימה הזאת הוא שותף במאמצי ההסברה לעולם: "אני מספר מה עיניי ראו עד לרגעים אלה. המטרה היא להוציא את האמת לאור כדי שהעולם יבין מה קרה".
לתחושתך, העולם מבין?
"אמרו לי שאני עושה עבודה טובה. בדרך כלל כשאני יושב מול כתב, גם אם הוא שונא ישראל, אני גורם לו לבכות. זה שאני בוכה בכל פעם מחדש – אין שאלה. יש שאלות אנטישמיות כמו 'מה דעתך על הילדים בעזה שנהרגו ונרצחו?' בעיניי זו שאלה פסיכוטית בזמן המלחמה, בפרט כשחלק מהאנשים שביצעו את הטבח עבדו בארץ, התפרנסו בקיבוצים הללו וחיו על חשבון חלק מהנרצחים. יותר מכך, נחטפו לעזה אנשים שברמה היומיומית דאגו להסיע תושבי עזה לטיפולים רפואיים בישראל. נכנסנו להוציא גופות תחת אש חיה, היינו נצורים כחמש שעות עד שחולצנו מכפר עזה. על הכבישים הראשיים של בארי ספגנו אש חיה מכל עבר. אחר כך עוד שואלים אותנו מה עם הומניות? בסדר. נתייחס לזה אחרי המלחמה".
שמחה גריינימן מבקש מעם ישראל להתפלל עליהם: "שכולנו נישאר שפויים, עם כל הצער והדברים ההזויים שנחשפנו אליהם, ולו כדי שנוכל להמשיך ולעמוד מול מאות הכתבים והצלמים ולספר שוב ושוב את הסיפור של העם שלנו"
הוא מציין כי הפער בין הישראלים לזרים הוא עצום: "זה כמו שאני מספר לילדיי מה היה בשואה והם שואלים 'וואו, היה דבר כזה?' כן. כזה דבר היה. בכל מפגש עם עיתונאים אני מזמין את הספקנים שבהם לבוא לסיור בשטח. להריח את הריחות. לאסוף רקמות ועצמות ואת דם הנרצחים שנטבחו במיטות שלהם, בסלון הבית, תינוקות בעריסות – ורק אז שיאמרו אם היה או לא".
גם הוא מדבר על תחושת השליחות. "מאז אותה שבת שבה נקראתי לדרום שלחתי את העובדים שלי לחל"ת, סגרתי מפעל אחרי 25 שנה של עבודה. מבחינתי, כל עוד יש רקמת דם בשטח – אני בשטח, כי זו מטרת חיי: לקדש את הנפטרים. הנרצחים הם אנשים קדושים והמשימה שלנו היא להביא אותם לקבורה", הוא אומר, "בשביל הנפש שלהם ובוודאי בשביל הנפש של בני משפחותיהם. שיהיה להם מקום לעלות אליו. זו הסיבה שאנחנו יושבים בבתים שרופים ומנסים יחד עם פתולוגים להוציא מהאפר טיפת דם שתביא אותנו לזיהוי נרצח. מאות מתנדבים שלנו עוברים כדי לנקות את כל הממצאים במאות מכוניות שהיו במסיבה ליד רעים, יושבים בלהב 433 ולא מוותרים על אף חפץ שעשוי להוביל לזיהוי. אנחנו עדיין בסיפור הזה שלא נגמר".
גריינימן משמש בימי שגרה כסגן מפקד בזק"א במקום מגוריו, מודיעין עילית. ביומיום הוא בעל מפעל לנגרות. לדבריו, בימים אלו חברי כנסת ושרים שיורדים לשטח פוגשים שם את מתנדבי הארגון ומבינים את משמעות זק"א למדינה. "המציאות היא שאף יחידה בצבא או במשטרה לא הייתה עושה את מה שעשינו", הוא טוען. "המלחמה הזו הראתה שאף אחד מלבדנו לא יכול לעשות את העבודה הזו. זק"א הוא ארגון שחייב להיות מוכר וממומן על ידי המדינה, ואנחנו לא צריכים לאסוף תרומות כדי להתקיים". בימים אלה עלתה הצעה לסדר היום הציבורי להכליל את מתנדבי זק"א באופן רשמי כמשרתי מילואים.
גריינימן מודה לכל המתנדבים ומבקש מעם ישראל להתפלל עליהם: "שכולנו נישאר שפויים, עם כל הצער והדברים ההזויים שנחשפנו אליהם, ולו כדי שנוכל להמשיך ולעמוד מול מאות הכתבים והצלמים ולספר שוב ושוב את הסיפור של העם שלנו. זה תורם לי, תורם למדינה ותורם לעם ישראל".
הוא משתף שהוא נאחז באמונה שהחזיקה את עם ישראל במהלך הדורות. "כשסבתא שלי שאלה את החזון איש איך ריבונו של עולם הרג שישה מיליון איש, החזון איש השיב לה: 'בחסד וברחמים' – החסד הגדול שהיה ונגמר, והרחמים ששרדנו ונשארנו בחיים. הקושי הזה מאחד וחייב לחזק את העם. עם ישראל חי".
"מגיע להם צל"ש"
ראש לשכת העיתונות הממשלתית, ניצן חן, שאחראי לעשרות האוטובוסים שהוציאה לע"מ ליישובי העוטף עם למעלה מאלף אנשי תקשורת זרה מהעולם, משבח את אנשי האפודים הזוהרים שיהפכו עולמות כדי לוודא שכל יהודי בזירת אסון יזכה לקבורה ראויה. "קשה לי לראות את פעילות ההסברה הישראלית מול כתבי החוץ ללא הפעילות המדהימה, המשמעותית והאפקטיבית של אנשי זק"א", הוא אומר.
איתן שוורץ, יועץ במטה ההסברה הלאומי: "לעדויות ממקור ראשון של אנשי החסד המדהימים של זק"א, שנחשפו למראות הקשים ביותר, הייתה השפעה אדירה על הכתבים. העדויות הללו עוררו חלחלה וחשפו בפני הכתבים באילו מפלצות-אדם מדובר"
לדבריו, "הם לא רק עשו מלאכת קודש וזיהו חללים בזמן אמת, בשטח, כשהגופות עוד היו שם, אלא גם סייעו לנו להראות ולהסביר את הזוועות. חלק מהאנשים לא האמינו שבאמת היה טבח כזה ללא הבחנה בין גברים, נשים וילדים. הפעילות של אנשי זק"א הייתה משמעותית גם בהיבט ההסברתי והדוברותי, ומגיע להם צל"ש על פעילותם המבורכת. אולי אחרי המלחמה הממשלה תחליט להסדיר את הפעילות הזו ולהפוך אותם לגוף סטטוטורי או ציבורי כמו מד"א וגופי הצלה אחרים".
איתן שוורץ, יועץ בהתנדבות במטה ההסברה הלאומי בראשות מושיק אביב, הפועל בלשכת ראש הממשלה, מכהן בימי שגרה כסמנכ"ל חברת סטארט-אפ העוסקת בדבורים ובחקלאות. "פה אני בסוג של מילואים", הוא מצהיר. שוורץ נמצא בקשר הדוק עם ארגון זק"א.
"לעדויות של מתנדבי זק"א, כמגיבים ראשונים בשטח, היה משקל קריטי בחשיפת הזוועות בדרום בפני העיתונאים הזרים המסקרים את המלחמה. מדינת ישראל כולה עסקה בקיבוע הנרטיב שחמאס שווה דאעש ובהעמקת הלגיטימציה של המדינה לפעול בעוצמה רבה", הוא מספר. "לעדויות ממקור ראשון של אנשי החסד המדהימים של הארגון, שנחשפו למראות הקשים ביותר, הייתה השפעה אדירה על הכתבים. בניגוד לנו, הישראלים, העולם לא נחשף למלוא היקף הזוועות, וגם הכתבים שמסקרים מישראל לא ממש מודעים לגודל האכזריות והיקף הרוע. העדויות הללו של אנשי זק"א עוררו חלחלה וחשפו בפני הכתבים באילו מפלצות-אדם מדובר".
זר יכול באמת להבין מה עובר על מדינת ישראל?
"הם יכולים לשמוע ולראות אבל עדיין יש הרבה דברים שאנשים מבחוץ לא יכולים להבין. הם לא יכולים להבין את ממדי הרוע, הם לא יכולים להבין את הסכנה הקיומית שחיים פה האנשים בעוטף עזה במשך עשורים. זה עולם שלם וחיים שלמים שהם לא החיים שלהם, וזה קשה להם מאוד. לאנשי זק"א היה ועדיין יש חלק מרכזי בתיווך הזה של מה שקרה ב-7 באוקטובר".
