לפני כעשר שנים ביקר אשר כנפו במרוקו, בבית העלמין היהודי של עיר הנמל אסואירה, אשר מכונה בפי היהודים בשמה המקורי – מוגדור. על המצבה של סבא רבא שלו, המקובל רבי יוסף כנאפו (1900-1823), הוא ראה שיר המנציח את פועלו (שימו לב לאקרוסטיכון – המילים שנוצרות באמצעות חיבור האות הראשונה בכל שורה):
יָד הַזְּמַן גָּבְרָה הָלְמָה בְּזַעַם
וַתַּךְ וַתְּעַקֵּר אֶרֶז מְאוֹדִי
סָמַר בְּשָׂרִי כִּי נָפְלָה הַפַּעַם
פִּסְגָּה רָמָה פַּרְדֵּס נָעִים מַחֲמַדִּי
כַּחֲלוֹם יָעוּף בְּהָקִיץ וּכְצֵל
נֶעֱלָם, עָבַר נֶהְפָּךְ לְמַשְׁחִית הוֹדִי
אָב זָקֵן בַּתּוֹרָה יוֹשֵׁב אֹהָלִים
פֶּה דּוֹרֵשׁ וְיָד כּוֹתֶבֶת תַּלְמוּדִי
וּפְרִי עֵטוֹ י"ט סִפְרֵי יִרְאַת ה'
מימונה במרוקו, ארכיון
זָרַע עַל תַּלְמֵי לֵבָב אִישׁ יְהוּדִי
צוּף דְּבַשׁ אִמְרוֹתָיו מָה נָעֵמוּ
וּבְדֶרֶךְ הָאֱמֶת מָה רַב אִישׁ סוֹדִי
קֶסֶת סוֹפֵר בְּמָתְנָיו עַד סוֹף יָמָיו
לִכְתֹּב אִמְרֵי בִינָה בְּבֵית מוֹעֲדִי
לְצָרָה אָח, לְכָל עָנִי מַר נֶפֶשׁ
חִישׁ לְעֶזְרָתוֹ לָצֵאת רַק יְחִידִי
יוֹסֵף אָסַף יֹסֵף דַּעַת וּמַכְאוֹב
יָשִׂישׂ יֹאמַר בּוֹאוּ אַחַי עִמָּדִי
הַיִּרְאָה וְהָעֲנָוָה הֵן סַהֲדֵי
הֵן חֶלְקוֹ עִם אֱלֹקִים וַעֲבָדָיו
זְכֻיּוֹתָיו מָה רָבּוּ וּמָה רָמוּ
יִרְבּוּן מֵחוֹל אִם אֶעֱרְכֵם לְנֶגְדִּי
ע"ה שָׁנִים הֵן יָמָיו וְכָל מַהֲלָלָיו
אִם בָּאתִי לְתָאֲרָם קָצְרָה יָדִי
יוֹם נִסְתַּר מֵעַיִן הָרַב הַכּוֹלֵל אוֹר גּוֹלֵל
עַנְוְתָן כְּהִלֵּל אֵין גּוֹמְרִין עָלָיו הַהַלֵּל
כמוהר"ר יוֹסֵף כְנָאפוֹ זלה"ה זיע"א
שְׂמַח צַדִּיק יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן
הַמִּסְתַּתֵּר בְּרוּם חֶבְיוֹן
וְהִתְעַנֵּג בַּטּוֹב אֲשֶׁר לְךָ הִטְמִין
וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין
שִׂשִּׂי נֶפֶשׁ חָסִיד קָדוֹשׁ
וַהֲיִי בִּצְרוֹר הַחַיִּים בִּמְעוֹן שִׁבְתֵּךְ
עִם שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ
כִּי יֵשׁ שָׁכַר לִפְעֻלָּתֵךְ
עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ יוֹם ר"ח כִּסְלֵו שָׁבַת מְשׂוֹשִׂי
נֶהֶפְכָה לְאֵבֶל שִׂמְחַת חָדְשִׁי
בָּא סִי[מָן] בִּשְׁ[נַת] זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה לפ"ק
אַצְוֵירָה יע"ה.
"אמרתי לעצמי שאי-אפשר שהשיר הזה יישאר שם, חשוף להתפוררות של השיש, לפגיעה של לשלשת ציפורים ולפטריות שגורמות להתפוררות המצבה", אומר הנין, אשר כנפו. "לכן העתקתי את השיר על דף נייר. בהתחלה חשבתי שיש שיר על המצבה רק מפני שהוא היה רב, אבל אז ראיתי שגם בקברים רבים של אנשים פשוטים, באותו בית עלמין, יש שירים. נשארתי שם במשך כחודש והעתקתי".
למה חשבת שהשירים האלה מיוחדים?
"בסיור שלי במרוקו יצא לי לבקר בעוד בתי עלמין יהודיים בערים אחרות, ולא הכרתי את התופעה הזו של שירים על מצבות במקומות נוספים. לכן פניתי לד"ר שלום אלדר, מומחה לשירת משוררי מרוקו ושירת ספרד, שאותו הכרתי מהתקופה שבה שנינו עבדנו במחוז דרום של משרד החינוך".
"כשאשר חזר לארץ והציג בפניי את השיר על קברו של רבי יוסף כנאפו", מספר ד"ר אלדר, "מצאתי שזה דומה לשיר אחר של רבי שמואל אלבז שעליו עשיתי דוקטורט. לכן כתבתי מאמר שמשווה בין השירים, והוא פורסם בהמשך בספר 'יכי"ן' (יוסף כנאפו יאיר נרו, י"ט)".
כנפו ואלדר נסעו למרוקו שוב ושוב, לבד וביחד, ודאגו לצלם את הקברים. הם העתיקו וצילמו יותר מ-1,000 כתובות שהופיעו על גבי המצבות, אל תוך ארבעה פנקסים. במשך יותר משבע שנים ומדי יום, למעט סופי שבוע וחגים, נסע ד"ר אלדר מביתו בקריית מלאכי אל ביתו של כנפו באשדוד, כדי לנסות לפענח יחד ולנקד את הטקסטים של המצבות. מאחר שרבות מהמצבות היו במצב של התפוררות, זו הייתה עבודת נמלים שארכה שנים – עד שלבסוף, מתוך אלף מצבות שתועדו, נחקרו ופוענחו, רק 450 כתובות נכללו בספר שזכה לשם "שירת האבנים".
היום (ב', 16:15) יתארחו כנפו וד"ר אלדר ב"אנו – מוזיאון העם היהודי" למפגש מיוחד שיעסוק במחקר שלהם, במסגרת סדרת מפגשים חדשה תחת הכותרת "מגרב: מבטים על יהודי צפון אפריקה – מרוקו, תוניסיה, לוב, אלג'יריה", בעריכתה של רבקה אדרת.
המצבה שחשפה פיגוע אנטישמי
כנפו (88) נולד באסואירה-מוגדור ועלה לישראל בגפו בגיל 15, בעזרת "עליית הנוער". הוריו עלו לארץ ארבע שנים לאחר מכן. הוא מסביר כי יהדות מרוקו הייתה בעבר הקהילה היהודית הגדולה ביותר בארצות ערב וגם אחת העתיקות שבהן.
למעשה, היהודים במרוקו חיו שם כבר מהמאה השנייה לספירה, אבל הקהילה היהודית של אסואירה-מוגדור היא חדשה באופן יחסי. מתברר שבשנת 1765 הסולטאן מוחמד בן עבדאללה החליט להקים נמל לחוף האוקיינוס האטלנטי בין קזבלנקה לאגאדיר. בצמוד לנמל הוא הקים עיר מוקפת חומה, וגם בחר בעשר משפחות יהודיות עשירות, שמהן ביקש להתיישב באסואירה-מוגדור ולפתח את סחר החוץ.
"היהודים נחשבו לשמנה וסולתה של העיר", אומר ד"ר אלדר (77), "וחלקם אף שימשו קונסולים של מדינות אירופיות. מרבית בני הקהילה היו אנשים משכילים, שדיברו ערבית-יהודית וצרפתית, וחלקם גם אנגלית. היו גם רבנים רבים, ובהם הרב כנאפו, סבא רבא של אשר".
למה דווקא שם כתבו שירים על מצבות?
"מצאנו גם במרקש שירה שנכתבה על מספר מצבות, אבל שם זה היה בעיקר אצל אנשים חשובים כמו רבנים. כתיבת שירים על מצבות כתופעה רחבה – זה היה רק במוגדור. מתברר שבעיר פעל רבי דוד אלקיים (1945-1851), שהיה גם אמן שבנה קברים וחרת על שיש, וגם אחד משלושת המשוררים שחיברו את 'שיר ידידות', הבסיס לשירת הבקשות של יהדות מרוקו. אנשים שילמו לו כדי שיכתוב שיר הנצחה על המנוח. אבל בעיר פעלו עוד משוררים ובהם רבי אברהם קוריאט, רבי חיים פינטו, רבי שלמה כאביסה, רבי דוד אסבאג ורבי יוסף מלכא. הם לא ידעו לחצוב על שיש, ולכן במקרים רבים שילמו לבונה המצבות כדי להעתיק את השיר".
איך יודעים מי המשורר שחיבר את השירים על המצבות?
"במצבה אחת בלבד ראינו שכתבו עליה 'המקונן – רבי דוד יפלא'. אבל לפי הסגנון של הכתיבה, אפשר בחלק מהמקרים להניח מי היה המשורר".
המצבות הרבות שכנפו ואלדר תיעדו חושפות כי יהודי מרוקו לא תמיד חיו בשלום ובשלווה עם שכניהם. כך עולה מתוך הכתוב במצבתו של הסוחר יוסף בר-משה כנאפו, שהיה כנראה אחיין של הרב המקובל יוסף כנאפו. על המצבה נכתב:
תִּרְגַז הַבֶּטֶן וְתִדְמַע הָעַיִן
לְדַאֲבוֹן נֶפֶשׁ בָּנִים
אֲשֶׁר יָד ה' נָגְעָה בָּהֶם
כִּי נֶהֱרָג אֲבִיהֶם
כְּהֶרֶג אֶחָיו
נֶאֱמָן הַדַּיָן עֲלֵיהֶם
אֵל נְקָמוֹת נְקוֹם נִקְמַת
יוֹסֵף בָּר-מֹשֶׁה כְנָאפוֹ
הֶהָרוּג בא' כ"א לַאֲדָר תר"מ.
התחקיר העצום של כנפו ואלדר הוביל אותם אל מסמך שחיבר לקוסט, קונסול צרפת במוגדור, אשר תיעד את הרקע של התקיפה האנטישמית: "יהודי בשם יוסף דה מוזס כנאפו נרצח באמצע היום בשוק של ג'מעה דה קרימט בחבל שייאדמא. יוסף כנאפו היה סוחר נודד בין כפרים באזור מוגדור... באחד מימי שישי, יצא לכיכר השוק כדי לגבות חוב מאחד מבעלי החוב של סלומון אפריאט. בכיכר היו אקרובטים ולהטוטנים משבט Moussa Ouled. אחד הלהטוטנים עבר בין הקהל ואסף כספי נדבות. יוסף כנאפו הוציא מכיסו מטבע ונתנו לַמַתרים. המוסלמי גער בו וצעק: 'איך יהודי מעז לתת צדקה למוסלמי?' ומיד הוציא את רובהו וירה בו בבטנו. יוסף כנאפו התבוסס בדמו ונפטר תוך זמן קצר. חבריו מיהרו לפנות לקאיד הממונה על השוק שיחקור את הרצח. הוא סירב בתוקף והצדיק את היורה 'שפרק את זעמו' על היהודי. הרוצח הלך לדרכו ולא הראה כל רגש דאגה".
מתברר שבזכות המעורבות של הקונסול הצרפתי, והתעקשות בני משפחת הנרצח, הושגה פשרה – מתוך הכסף שנשדד מהנרצח, סלומון אפריאט קיבל 200 פיאסטר, מתוך החוב המקורי שעמד על 340 פיאסטר. נוסף על כך, 1,500 פרנק שולמו כפיצויים למשפחת הנרצח.
יצוין כי גם נשים ולעיתים גם בני נוער זכו לשירים על המצבה, כמו למשל "מירא דביא לכסלאסי" שנפטרה ב-1928. הכיתוב על המצבה מזכיר כי היא צאצאית ל"זרע האפרתים" שנשרפו על קידוש השם במערת אופראן, ושהיא נפטרה מהעולם כשהיא עדיין בתולה ובטרם זכתה להינשא:
מַה־יָּקַרְתְּ לִי וּמַה־נָּעַמְתְּ לִי
הַבַּת הַיְקָרָה הָעֲלוּבָה
יָסַפְתְּ יָגוֹן עַל יָגוֹן
בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ
מִגֶּזַע רָאשֵׁי הָעֵדָה וּמַנְהִיגֶיהָ
וּמִזֶּרַע הָאֶפְרָתִים וּמִבְּנוֹת הַנִּשְׂרָפִים
הַמְקַדְּשִׁים שָׁמַיִם בָּרַבִּים
הָעַלְמָה הַתְּמִימָה מִירָא דֶּבִּיא נ"ע
בַּת הגמו"ן כה"ר יִעִיס בֶּן סָאעוּד הי"ו הַמְכוּנֶּה לכּסלָאסִי
נֶכֶד הַאי סַפְרָא רַבָּא הֶחָכָם הַשָּׁלֵם וְהַכּוֹלֵל כה"ר יִעִיס אוֹחָנָא ז"ל
שנלב"ע יוֹם א' שֶׁל חַג הַסּוּכּוֹת שְׁ[נַת] תִּפְרַח לפ"ק
תנצב"ה.
MELLE M. BENSAUD
5688
זה לא כמו סינית, זה עברית
כשדוברי עברית לא מבינים משהו, הם אומרים "זה סינית בשבילי". אצל הצרפתים, יש ביטוי במשמעות דומה: "Pour moi c'est de l'Hébreu", שפירושו "זה כמו עברית בשבילי". כנפו מסביר שחלק ניכר מהגברים היהודים באסואירה-מוגדור, כמו רוב יהודי מרוקו, ידעו לקרוא עברית כדי לקרוא מהסידור, אך לא הבינו את הנאמר. רוב הנשים היהודיות לא ידעו קרוא וכתוב.
אז למה להתעקש ולכתוב על המצבות בעברית? על כך משיב ד"ר אלדר: "במסכת שבת בתלמוד הבבלי כתוב כי לאחר הפטירה הנשמה של הנפטר עולה לבית דין של מעלה, ושם האדם נשאל: 'האם נשאת ונתת באמונה?' לכן על מצבות רבות מצוין כי הנפטר או הנפטרת נשאו ונתנו באמונה".
והאמונה היא שזה עוזר להיכנס לגן עדן?
כנפו משיב: "כל מה שכתוב על הקברים אינו אלא מעין כתב המלצה, תעודת מסע, לקראת המפגש של הנפטר או הנפטרת עם בית הדין של מעלה ולקראת קבלתם לתוך גן העדן, וזו הסיבה גם שהכול כתוב בלשון הקודש. הרב המספיד היה מאשר את הדבר בשעת הלוויית המת – הוא היה מאשר שמה שכתוב על המצבה הוא אמת ומצהיר קבל עם ועדה: 'בגן עדן תהא מנוחתו'".
