היו תקופות שבהן הרב רפאל יהונתן פוליסוק היה על סף ייאוש, במחשבה שהחלום שלו ללמד תורה פשוט לא יוכל להתגשם. "ישבתי מול ראש ישיבה חשוב, מישיבה מוכרת בציונות הדתית שנחשבת ליברלית, והוא אמר לי: 'תוותר. אין לך מה לחפש בעולם התורה. אתה נראה לי בחור חכם, לך תלמד מחשבים, לך לעבוד בהייטק'", הוא נזכר, "ככה מצאתי את עצמי פעם אחרי פעם".
הומו מחוץ לארון – ורב אורתודוקסי: רפאל יהונתן פוליסוק שובר מוסכמות | צפו
הוא לבוש חולצה מכופתרת ולראשו כיפה גדולה. ציציות משתלשלות משני צידי חולצתו וזקן קצר מעטר את פניו. רק גרביים צבעוניים לרגליו סודקים את המראה המוקפד של בן ישיבה שגרתי מהציבור הדתי, כמו דגל הגאווה הקטן שמונח על שולחן הלימוד שלו.
באופן שמנפץ את כל המוסכמות והנחות היסוד המקובלות, היום פוליסוק הוא הומו מחוץ לארון – וגם רב אורתודוקסי. מבחינתו, לא מדובר בסתירה. הוא הוסמך לרבנות מעט אחרי פורים האחרון במכון ישרוּת, ארגון אורתודוקסי ליברלי, ומלמד שיעורי תורה במכון פרדס בירושלים, בית מדרש לתלמידים מהארץ ומחו"ל. המסע שלו בעולם התורה רצוף אתגרים לא פשוטים, שנובעים בעיקר מהקושי של ישיבות לקבל את הנטייה המינית שהוא מסרב להסתיר.
מי שהסמיך אותו בתום שלוש שנות לימוד במכון ישרות הוא הרב דניאל לנדיס, שלפני כחמש שנים קבע תקדים כשהסמיך לרבנות אורתודוקסית את הרב דניאל אטווד מניו יורק, גיי מוצהר שבישיבתו סירבו להסמיך אותו. כעת נקבעה היסטוריה נוספת, כאשר הרב לנדיס הסמיך בפעם הראשונה ישראלי מחוץ לארון. "אחרי שפניתי לרב לנדיס הוא אמר לי: 'העולם הדתי זקוק נואשות לרבנים הומואים'", הוא מספר.
"לומר שהתורה מתנגדת להומואים או ללסביות זה כמו לטעון שהתורה מתנגדת לנישואים בין גבר לאישה, כי גם בהם יכולים להיות איסורים כאלה ואחרים. זה כמו לטעון שהתורה מתנגדת לאוכל, כי גם באוכל יכולים להיות דברים לא כשרים"
כשפוליסוק מדבר על לימוד התורה, העיניים שלו נדלקות. מאז הוסמך לרבנות הוא כבר הספיק לענות על שאלות בנושאים הלכתיים, לא רק לפונים מהקהילה הגאה. "אני מאמין ברבנות נגישה, בגובה העיניים, בלי שיפוטיות", הוא מספר. "לצד השאלות הרגילות, הפשוטות לכאורה, היו גם שאלות כמו איך מכריעים במנהגים לגבי זוג חד-מיני – לפי המסורת של מי מבני הזוג נוהגים? מי נחשב בכור לעניין תענית בכורות (מנהג של בנים בכורים לצום בערב פסח, ש"מ), כשמדובר בילד שנולד בפונדקאות ובילד מאומץ? קיבלתי שאלות מרתקות, ושמעתי אנשים שרוצים להיות שייכים ולהיות דתיים. אני אומר: ריבונו של עולם, יש לך את נציגי השירות הכי גרועים בעולם – ועדיין אנשים רוצים לשמור הלכה! זה נס בעיניי".
התמימות וההדחקה
פוליסוק בן ה-25, תושב ירושלים, הוא בן למשפחה מסורתית שגדל בריו דה ז'ניירו בברזיל וחזר בתשובה כשהיה נער צעיר. "יהדות ברזיל היא משהו אקלקטי. אין זרמים, יש הרבה תנועה. היינו יהודים מאוד, ולא היינו בטוחים מה זה אומר", הוא נזכר. "נסענו לבית הכנסת ביום כיפור, אבל זה היה בית כנסת אורתודוקסי. לא ערבבנו בשר וחלב, אבל הבשר לא בהכרח היה כשר. אני קצת מתגעגע לפשטות הזאת. לא היו תוויות, אנשים רצו פשוט להיות יהודים. לא היה המטען הגדול שמרגישים בארץ, כשכל דבר מסומן כהדתה או כחילון".
משפחתו הציונית עלתה לארץ כשהיה בן תשע. תחילה התגוררו ברעננה ובהמשך בהרצליה. "בשלב הזה כבר הבנתי בצורה עמוקה שיש בי משהו שונה. באותו שלב הבנתי דברים גם לגבי הזהות הדתית שלי", הוא משתף. "ההורים שלי שלחו אותנו לחינוך חילוני, אבל לא היינו ממש חילונים. ראיתי שהדברים שמעניינים אותי והדברים שמעניינים את החבר'ה שלידי הם שונים. היה לי רצון לשאול שאלות גדולות על משמעות".
7 צפייה בגלריה
פוליסוק עם תעודת הסמיכה לרבנות. "אני מאמין ברבנות נגישה, בגובה העיניים, בלי שיפוטיות"
(צילום: שלו שלום)
כבר בגיל 11-10, כשהדיבור על מיניות התחיל לצוף, הוא התחיל לשים לב שההתרגשות שיש לבנים האחרים מבנות לא קיימת אצלו. "זה עורר אצלי תהיות", הוא אומר, "לאט-לאט הבנתי שאת אותו רצף תחושות או התרגשות שילדים אחרים הרגישו ביחס לבנות, אני הרגשתי כלפי כמה בנים בכיתה. היה במיוחד אחד שכל הזמן רציתי להיות לידו, ואני זוכר שפעם הוא שאל אותי: 'רפאל, למה אתה כל הזמן רודף אחריי?'"
מתי ידעת לקרוא לזה בשם?
"אחת המחנכות ישבה איתנו בסוף שנה, אחרי שהיא שמעה ילדים אומרים 'הומו' כקללה. היא אמרה לנו שכמו שיש גבר ואישה שמתחתנים, אז הומוסקסואלים הם גברים שמתחתנים עם גברים ולסביות הן נשים שמתחתנות עם נשים, וזו לא קללה. אני זוכר שאמרתי לעצמי: אה, אז יש לזה שם. כמה שבועות אחר כך באתי לאחותי ואמרתי לה: 'ג'וליה, יש לי משהו לספר לך – אני הומו'. היא אמרה לי: 'אוקיי, ומה אתה רוצה שאני אעשה עם זה?' זה היה אז משהו פשוט, לפני שהדברים הסתבכו".
בדיעבד זה אולי נשמע מפתיע, אבל ההתקרבות שלו לדת קרתה במקביל לגילוי הנטייה המינית שלו. בגיל 13 הוא התחיל ללכת עם כיפה ולהתפלל במניין, והיועצת אמרה להוריו שכדאי להם לחפש לו בית ספר דתי.
מתי הבנת שיש קונפליקט בין התורה למימוש הנטייה המינית?
"כשהלכתי ללמוד בישיבה תיכונית, מדרשיה בכפר סבא, בשנים שבהן השיחה על הומוסקסואליות צפה. פתאום דיברו על הנושא הזה באובססיביות, בעיקר בשיעור מחשבת ישראל ובשיעור חלמי"ש – חינוך לחיים במשפחה. זה היה דיבור דמוני על להט"ב. המסרים ששמעתי הם שכמו שיש נקרופילים וזואופילים, ככה גם הומוסקסואלים הם אנשים חולים. חלק מהר"מים (רבנים מחנכים) היו חרד"לים וחלקם חרדים. אמרו לנו שהומואים הם אנשים רשעים שלא אוהבים את הקדוש ברוך הוא, כי אפשר להשתנות והם לא רוצים להשתנות. אני ידעתי על עצמי שאני אוהב את הקדוש ברוך הוא, אז חשבתי שאולי בעצם אני לא הומו".
פוליסוק הצליח להדחיק את הנושא במשך מספר שנים. הוא סיים את בחינות הבגרות מוקדם, וכבר בגיל 16 הצטרף לישיבת מרכז הרב בירושלים, שנחשבת ל"אם הישיבות הציוניות". "מצאתי את עצמי בבית המדרש של מרכז הרב, בית מדרש עצום שכולו בוער תורה, והייתי מאושר", הוא נזכר, "אני זוכר שהלכתי לרב שלי ושאלתי אותו שאלה תמימה של שבוע שני בישיבה: הרב, איך נהיים תלמידי חכמים? הוא לקח אותי לספרייה המרשימה של הישיבה, ואמר לי: 'אתה רואה את כל הספרים האלה? אתה פשוט תכבוש את זה, מכריכה לכריכה. כל התורה בידיים שלך'. הרגשתי שזה בהישג יד. הבנתי שאלה החיים שלי והסיפור חייב להסתדר".
עם הזמן הוא הפנים שהמשיכה שלו לגברים לא נעלמה לשום מקום. "בגיל 19-18 התחלתי להילחץ מזה שאני עדיין הומו, כי הבנתי שאם זה יימשך, אני פשוט לא אוכל לעשות את מה שאני אוהב – ללמוד תורה וללמד תורה. באותן שנים הקמתי בבני עקיבא עם כמה חברים יוזמה שנהפכה לימים לגרעיני בית מדרש – לימדנו תורה במחנות קיץ ובסניפי תנועת הנוער ברחבי הארץ. בתפיסה שלי אז, 'רפאל ההומו' לא מסתדר בסיפור הזה".
"עם שנאה קשה לנהל שיח"
הרצון להמשיך במסלול הרגיל של בן ישיבה דתי דחף אותו לצאת לדייטים עם נשים, בניסיון למצוא כלה. "התחושה הייתה שזה חייב לעבוד, השאלה עם מי. נהניתי מאוד עם הרבה מהן, הן היו יכולות להיות החברות הכי טובות שלי, אבל לא יכולתי לעשות להן את זה. הייתה מישהי שיצאתי איתה לשלושה דייטים, וחשבתי: געוואלד, מה אני חושב לעצמי? אני מחבב אותה בתור בן אדם, ואני הולך להרוס לה את החיים", הוא משתף.
בשנת 2016 נשא הרב יגאל לוינשטיין מהמכינה הקדם-צבאית בעֵלי נאום שבו כינה את חברי הקהילה הגאה "סוטים", והיו אחרים בציונות הדתית שהשמיעו אמירות דומות. זה חלחל אליך?
"במרכז הרב לא דיברו על הנושא כמעט בכלל, לא לחיוב ולא לשלילה. הישיבה הייתה בועה, וזה שמר עליי. אחרי הדברים של הרב לוינשטיין, אני זוכר שראש הישיבה הרב יעקב שפירא הסתייג מהבוטות שלו ואמר: 'למה לדבר ככה? אלה אנשים מסכנים'. אפשר לומר הרבה דברים על האמירה הזאת, אבל היא ביטאה איזושהי חמלה. לא הייתה שם שנאה. כשאני מסתכל על השיח החרד"לי היום בנושא הזה, קשה להתעלם מהמרכיבים העזים של שנאה פר-אקסלנס, תיעוב עמוק. עם מישהו שיש לו שנאה, קשה מאוד לנהל שיח".
7 צפייה בגלריה
הרב יגאל לוינשטיין. פוליסוק: "בשיח החרד"לי בנושא הזה קשה יש מרכיבים של שנאה ותיעוב עמוק"
אבל היה זה דווקא רב שקשור לחוגי ישיבת מרכז הרב שהפנה אותו לטיפולי המרה, המתיימרים לשנות נטייה מינית. "אני לא חושב שהמטפל שלי ראה אי פעם מטופל מסור כל כך. זה היה מבחינתי להיות או לחדול", לדבריו. "הייתה לו תורה שלמה, ואחרי פגישה וחצי הוא כבר אמר בדיוק מה צריך להציף ובאילו נקודות צריך לגעת. כתבתי יומן ומיוזמתי הצפתי זיכרונות שאוכל לדבר עליהן עם המטפל".
"מפריע לי שרבנים מתבטאים בנושא בלי להתעמק בסוגיה. הרבה רבנים יגידו: 'תתחתן עם אישה ויהיה בסדר, תסתדרו'. אני תוהה כמה מהם ישבו לשיחה אמיתית עם תלמיד שלהם שהם חיתנו עם אישה ככה. איך החיים שלהם נראים? איך האישה מרגישה?"
אלא שהדברים לא התנהלו כפי שקיווה, וטיפול ההמרה דרדר אותו במהירות לדיכאון. "התחלתי לבטל דברים שקבעתי, הייתי יותר ויותר זמן בחדר, אכלתי פחות ושתיתי פחות, ישנתי המון ובכיתי בלילות. זה פירק אותי נפשית לגמרי", הוא משחזר. "הפכתי להיות צל. הייתי שבר כלי. טיפולי המרה, יותר משהם דבר שלא יכול להצליח, הם דבר שמפרק את היסודות הבסיסיים ביותר של תפיסת האדם את עצמו".
את הרעיון המפוקפק שמאחורי ה"טיפולים" הללו הוא מנסה לתמצת: "התיאוריה היא שהיה חוסר התאמה בתפקידי ההורות, שאמא שלך לא הייתה מספיק 'נשית' או 'אימהית' ואבא שלך לא היה מספיק 'אבהי'. כלומר, שאמא שלך הייתה שתלטנית מדי או שאבא שלך היה רכרוכי מדי, ומשהו בזה יצר אצלך ניתוק בינך ובין המין האמיתי שלך".
איך זה השפיע עליך?
"כשאתה מתחיל לספר לעצמך שקרים על ההורים שלך ומה שהם עשו לך, אתה בעצם אוכל את עצמך. הרגשתי מבחינה נפשית כאילו לקחו את קומת היסוד של הבניין ומוטטו אותה, בצורה שיטתית ומרושעת. המטפל אמר לי כמה פעמים שאני לא באמת רוצה להשתנות, שאני אשם בזה שאני לא משתנה. זה מנגנון ציני שנועד לטפח רגשות אשמה".
איך יצאת משם בסופו של דבר?
"הייתי שבור כל כך, שהבנתי שאולי אין לי חיים אחרים, אבל ככה אני פשוט אמות. הרגשתי שאני קמל ושזה לא עובד. ישבתי על הרצפה ובכיתי, הרמתי את הטלפון והודעתי למטפל שלי שאני לא ממשיך. הוא סינן לעברי: 'ידעתי שאין לך כוח רצון'. אחרי שניתקתי את השיחה הסתכלתי על התקרה של החדר בישיבה ואמרתי לעצמי: וואו, מה עכשיו? באותו רגע התחיל בראש שלי מפץ של שאלות".
לימים הפך פוליסוק פעיל נגד טיפולי ההמרה. בדיון שנערך בוועדה בכנסת ב-2020 על החוק שביקש לאסור את הטיפולים האלה, הוא פרץ בבכי. חוזר מנכ"ל משרד הבריאות משנת 2022 הזהיר מפני הסכנות הנפשיות שעלולות להיגרם מטיפולי ההמרה, והבהיר כי גורמי מקצוע שיציעו את הטיפולים הללו ויבצעו אותם יהיו חשופים לסנקציות, כולל שלילת רישיון.
למצוא פתרונות הלכתיים
במרדף אחרי תשובות לשאלה הגדולה – איך להיות הומו דתי שמחויב להלכה – הוא פנה ללימוד: "למדתי כל מקור אפשרי ודיברתי עם כל רב שהסכים לדבר איתי, גם רבנים דתיים-לאומיים וגם חרדים. מצאתי לעצמי את הפתרונות ההלכתיים שאני עומד מאחוריהם ואני מכיר לא מעט רבנים שחותמים עליהם. מה שהפתיע אותי פעם אחר פעם הוא שרבנים לא מדברים על ההלכה, ואפילו לא מכירים את ההלכה בנושא".
עולם התורה החרד"לי (חרדי-לאומי) רחוק מלהכיל תלמידים הומוסקסואלים, אבל קיימות היום ישיבות מהאגף הליברלי יותר בציונות הדתית, כמו ישיבת ההסדר הר עציון או ישיבת ההסדר בעתניאל, שמאפשרות להומואים צעירים מחוץ לארון ללמוד בשורותיהן. פוליסוק עדיין מחכה בסבלנות ליום שבו ישיבות בציונות הדתית יכילו גם אברכים מבוגרים, רבנים ואנשי צוות הומואים.
קרה שהציעו לו להעביר בישיבה שיעור באופן חד-פעמי, אבל לא קבוע. בעיניו, זה אמור להיות בכלל אינטרס של הישיבות. "כשבחור הומו לומד בישיבה, הוא מסתכל לצדדים וחושב לעצמו כמו מי הוא רוצה להיות, מה המודלים שלו. הוא רואה את הר"מים (רבנים מחנכים) שלו, הוא רואה את האברכים שאצלם הוא מתארח מדי פעם, ואין לו שם מישהו שהוא יכול להגיד לגביו: 'כזה אני אהיה, אלה החיים שאני אקח לעצמי. אני יכול להיות דתי ואני יכול גם להיות מעורב בעולם התורה כמי שאני'. פשוט אין לו מודל, וחשוב שיהיה. צריך לתת לבחורים האלה אופק".
למה זה לא קורה?
"יש לא מעט רבנים שיש להם אמפתיה כלפי להט"ב, וגם מתירים דברים בשיחה אחד על אחד, אבל קשה להם עם ההשלכות הפוליטיות של אמירה פומבית".
"להט"בים צריכים גם רבנים שהם ירגישו בנוח לפנות אליהם. צריך לנסות למצוא דרך שבה לכל אחד ואחת יהיה מקום בעולם התורה, ושיהיה לאנשים מי שילווה אותם ברגעים השמחים והקשים. התורה לא שלמה בלי הקולות האלה"
מה תגיד לאנשים שבעיניהם התורה היא פרימיטיבית ולא מבינים למה אתה עושה את זה לעצמך ולא הולך להיות רפורמי, למשל?
"קודם כול, גם רפורמים הם אנשים שנמצאים בדיאלוג עם התורה, אבל אני חושב שאמירה כמו 'התורה היא נגד להט"ב' היא פשוט לא נכונה עובדתית. לומר שהתורה מתנגדת להומואים או ללסביות זה כמו לטעון שהתורה מתנגדת לנישואים בין גבר לאישה, כי גם בהם יכולים להיות איסורים כאלה ואחרים. זה כמו לטעון שהתורה מתנגדת לאוכל, כי גם באוכל יכולים להיות דברים לא כשרים. אנשים מאשימים את הקדוש ברוך הוא בתסביכים שיש להם. אם העולם הדתי גרם למישהו נזק, זה כואב לי ואני רוצה לתקן את זה, אבל הרעיון של ההלכה – שבסוף הקדוש ברוך הוא נמצא בפרטים, לא רק בדברים מופשטים – הוא ממש גואל בעיניי. הוא הופך דיונים לקונקרטיים ומאפשר למצוא פתרונות".
ובכל זאת, התורה אוסרת על משכב זכר ומכנה אותו "תועבה". מה תגיד לתלמיד הומו דתי שיפנה אליך לייעוץ הלכתי בהקשר הזה?
"הפתרון ההלכתי מתחיל בהבנה מהו איסור משכב זכר, ומה הוא לא. כמו שאיסור נידה הוא איסור ספציפי, גם משכב זכר הוא איסור ספציפי. אם אדם רוצה להיות שומר הלכה, הוא מקבל על עצמו לא לעבור על משכב זכר. מה שמסביב לכך – זו כבר שאלה מורכבת שתלויה במחלוקת פוסקים. למשל, האם יש איסור על קרבת עריות (מגע מיני, ש"מ) בזכר? ומה עושים עם האיסור על הוצאת זרע לבטלה? אני מזמין אנשים ללמוד על הנושא ולהעמיק בו".
בהמשך לעניין, הוא מזכיר קטע מהמקורות: "הגמרא במסכת סנהדרין מביאה סיפור על איש אחד ששאל את רב כהנא – איך אתם החכמים אומרים שגבר יכול לחיות עם אשתו הנידה? למה שלא תחיו בבתים נפרדים? רב כהנא ענה לו תשובה מדהימה: 'התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות'. כלומר: מה אתה רוצה, שאנחנו לא נחיה? שנקים באמצע החיים שלנו חומות ברזל? לא נעשה את זה. הרי מה אתה עושה כשיש לך גינה? אתה מקים 'סוגה', גדר של שושנים, ואתה יודע שאת הקו הזה לא עוברים. ההלכה לא אומרת 'אל תחיה', אלא קוראת למצוא גדרות שיאפשרו לחיים להתנהל בצורה נורמלית".
כואב לך שרבנים לא מנסים למצוא פתרונות הלכתיים בנושא הזה?
"מפריע לי שרבנים מתבטאים בנושא בלי להתעמק בסוגיה. אני מכיר הרבה רבנים שיגידו: 'תתחתן עם אישה ויהיה בסדר, תסתדרו'. אני תוהה כמה מהרבנים האלה ישבו לשיחה אמיתית עם תלמיד שלהם שהם חיתנו עם אישה ככה. איך החיים שלהם נראים? איך האישה מרגישה? אנשים מסתכלים עליי כאילו אני מנסה להתיר איסורים, אבל כשיושב מולי התלמיד, המטרה שלי היא דווקא לאפשר לו חיים שבהם הוא שומר כמה שיותר תורה ומצוות. כשאתה אומר לבן אדם 'הכול אסור', ודאי בדבר משמעותי כל כך בחייו, הדרך שלו תהיה לעזוב החוצה. יש אנשים שמעדיפים מבחינה אסטרטגית שלא נהיה דתיים. אבל כשאדם מסורתי מגיע לבית הכנסת – יחבקו אותו. תורה היא לא דיכוטומיה. אנשים שמים אידיאולוגיה לפני הלכה, ואידיאולוגיה לפני אנשים".
לפי מה שעולה מדבריהם, הם מרגישים שהלהט"ביוּת מפוררת את יסודות החברה.
"השאלה היא מה ההימנעות מהנושא הזה גורמת. יש כאלה שחושבים שעדיפים יחסים מזדמנים בהקשרים להט"ביים על פני זוגיות קבועה, וזו אמירה מזעזעת בעיניי. פגשתי הומואים שנשואים לנשים ומנהלים יחסים מהצד עם גברים, הרבה פעמים באישור רבנים שאומרים להם: 'העיקר שתמשיכו לקיים את המשפחה שלכם'. בחוץ זה לכאורה נראה טוב, אבל מבפנים זה מת. פגשתי מישהו שאמר שהפתרון הוא לחתן הומו ולסבית, ושהוא ילך מהצד עם גברים והיא תלך עם נשים. מבחינה מוסרית זה פחות רע, אבל זה פרוץ. במובן הזה אני אולי מיעוט בחברה הלהט"בית שהיא מתירנית יותר, אבל בכובע שלי כרב, אני רוצה שיהיו לאדם המאמין חיי יהדות – יידישקייט. שיהיו לו בית, משפחה, נחת, קדושה. שישיר 'שלום עליכם' לפני הקידוש".
אתה רוצה להקים משפחה?
"בוודאי. זה החלום הגדול".
ההסמכה של פוליסוק לרבנות לא נעשתה דרך הרבנות הראשית, אבל חומר הלימוד שעליו נבחן זהה לחומר שעליו נבחנים בבחינות הממלכתיות. "אחת הסיבות לכך שלא עשיתי את זה דרך הרבנות הראשית היא שכדי להיבחן שם צריך להיות רשום בישיבה מוכרת במדינת ישראל, אבל סיבה נוספת היא שאני לא מאמין כל כך ברבנות הראשית, בין השאר כי היא לא מסמיכה נשים", הוא מסביר.
אם בגיל ההתבגרות היה לך רב הומו שאפשר להתייעץ איתו, המסע שלך היה קל יותר?
"כן, היה לי הרבה יותר קל. יש לקהילה הדתית הגאה ארגונים מצוינים כמו 'חברותא' ו'בת קול', שנותנים מעטפת קהילתית, אבל להט"בים צריכים גם רבנים שהם ירגישו בנוח לפנות אליהם. צריך לנסות למצוא דרך שבה לכל אחד ואחת יהיה מקום בעולם התורה, ושיהיה לאנשים מי שילווה אותם ברגעים השמחים והקשים. אני רוצה ללמד תורה, זה החיים שלי, ואני פונה לישיבות: זה לא חייב להיות ברעש וצלצולים, אבל בואו תהיו חלק מהדבר הזה. התורה לא שלמה בלי הקולות האלה, קולות שהיום מקיאים אותם החוצה מבית המדרש. כמו שהולך ונהיה ברור שכדאי שבסוגיות של נשים יהיו נשים שיפסקו בתור יועצות הלכה, צריך שלהט"בים יהיו חלק מהשיחה התורנית".
shmunitz@gmail.com
פורסם לראשונה: 00:00, 24.05.24
