בדרך כלל, עבור מאות אלפי יהודים להט"ב ברחבי העולם, חודש הגאווה מהווה אירוע שיא שנתי, מועד של ביטוי עצמי, של השלמה ותחושת שייכות. הזדמנות לפנות לעולם ולהגיד: אני יהודי, אני להט"ב, קבלו אותי כמו שאני. אלא שהשנה, בצל המלחמה והעלייה המטרידה באנטישמיות דווקא בקבוצות הליברליות, החודש החשוב הזה היה מפחיד במיוחד.
אמריקה, ה"גולדן מדינה", זו שנחשבה משך עשורים לבית הבטוח של יהודים מחוץ לישראל – הפכה למקום מפחיד ליהודים להט"בים. במדינה ש-11 אחוז מהיהודים שבה מגדירים עצמם כהומואים, לסביות או ביסקסואלים, נדמה שהסביבה כבר לא בטוחה כפי שהייתה.
"כולנו מפחדים מהמצב", אומר אית'ן פלסון, מנכ"ל A Wider Bridge, אחד הארגונים היהודיים הלהט"ביים הגדולים ביותר בארה"ב, כששאלתי אותו על אלימות כלפי יהודים להט"ב אחרי 7 באוקטובר. אבל הוא לא מתכוון להיכנע: "אנחנו הופענו במצעדים בגאווה, כי אף אחד לא יכול לקחת לנו את הגאווה. הם ניסו, ונכשלו. נכון, היו אנשים שלעגו ליהודים ולתומכי ישראל באירועי גאווה, בדיוק כמו שעשו בקמפוסים בקולג'. זה קמפיין שמטרתו לאיים, שמוטמעת בו אנטישמיות, אבל לא נתנו לו לנצח".
לדברי פלסון, בניגוד לתמונות שנראות בישראל, העלייה באנטי-ציונות ובאנטישמיות בקהילה הגאה האמריקאית אינה שונה מזו שרואים ביתר האוכלוסייה בארה"ב: "מנהיגים להט"ב ביותר מ-100 ערים תמכו במאבק שלנו נגד אנטישמיות בקהילה הקווירית. העניין הוא שיש עלייה באנטישמיות בכל המגזרים, וגם אצל להט"ב כמו בכל מקום אחר. כקהילה, להט"בים דוחים את הרעיון של יהודים כ'מדכאים', באותה המידה שלא-להט"בים דוחים אותו. למרות שלהט"בים שייכים יותר למחנה הפרוגרסיבי, הם לא משייכים 'דכאנות' דווקא ליהודים, וכך גם בציבור הכללי. אבל, ישנו המיעוט של הפעילים האנטי-ישראלים בקהילה הגאה, שעושה רעש".
פלסון מסביר כי הכוח של הקבוצה הזו הוא דווקא בגודל שלה: "אחת הטקטיקות הכי חזקות ביח"צ היא 'תמיכה חיצונית מגורם מפתיע'. כשהתמיכה בחמאס מגיעה מקבוצות קוויריות, זה משתמע כאילו הקהילה הגאה היא אנטי-ישראלית – והיא לא. זה פרינג', אבל לאור זה שמדובר באוכלוסייה מהמחנה הליברלי, זה משמיע קול חזק מאוד".
"כולנו מפחדים", אומר אית'ן פלסון, מנכ"ל A Wider Bridge, הארגון היהודי הלהט"בי האמריקאי הגדול, "זה קמפיין אנטישמי שמטרתו לאיים, ואנחנו לא יכולים לאפשר לו לנצח"
איך אתה מסביר את התמונות של קווירים עם כאפייה?
"אתה מכיר את המונח קוספליי? (אנשים שמתחפשים לדמויות מסדרות אנימה – ע"צ). זה כאפייה-קוספליי. אבל זה חלק מהעלייה באנטישמיות, שהיא ממשית. במיוחד כשנירמלו את השימוש במונח 'ציונות' כעלבון. זה אחד השינויים הגדולים מאז 7 באוקטובר – ההחלפה של יהודים ב'ציונים', והשימוש ב'ציונות' כדרך 'בטוחה' להעליב יהודים – אתה לא נחשב אנטישמי אם תשתמש ב'ציונים' במקום ב'יהודים' – וזה בכל מקום באמריקה היום – בשמאל. הקהילה הלהט"בית היא כמה צעדים יותר לכיוון השמאל מהלא-להט"ב, אז אנחנו מרגישים את זה קצת יותר".
בנוסף, לדבריו, לממשלה יש השפעה על הנרטיב הזה: "שמענו מהרבה מנהיגים להט"בים באמריקה ששרי הממשלה שמתנגדים ללהט"ב, השחירו את המוניטין הישראלי כמקום בטוח לקהילה הגאה. קשה להם להפריד בין זה לבין ההבנה שלהם את מדינת ישראל כמכלול".
פלסון מצביע על אנומליה בחברה האמריקאית: דווקא כשהקהילה הגאה בארה"ב בסכנה, קומץ הפעילים הרועש מתמקד בישראל: "בשנה עם יותר חקיקה טרנספובית ממה שראינו אי פעם – הם מתעסקים בתמיכה במי שתומך בלהשליך להט"ב מהגגות. לאן הייתם מעדיפים ללכת למסיבת גג להט"בית – תל-אביב, או עזה?".
קיבלתם איומים ספציפיים?
"כבר בתחילת חודש הגאווה ידענו על אנשים שספגו קריאות משפילות. מארגן של אירוע להט"בי גדול הותקף ברשת כי הוא ציוני. לאנשים יהיו דברים של שנאה להגיד. במצעדים השנה היו שלטים כמו 'אין גאווה בג'נוסייד', 'לסביות נגד ג'נוסייד', חולצות עם כיתוב 'לעצור את הקולוניאליזם המתנחלי'. אבל זה לא רק זה. לקראת חודש הגאווה הייתה גם דאגה מאזרחים זרים תומכי ארגוני טרור, ומזאבים בודדים. אנשים שהם אולי לא אוהבי להט"ב, ואולי יבחרו לפגוע בלהט"ב, או כאלה שפשוט רוצים לפגוע ביהודים ובתומכי ישראל. יש מספיק מי שרוצים לקחת את הגאווה שלנו".
אריאל הלר (28), חבר הוועד המנהל בארגון היהודי הלהט"בי של איטליה: "בחודש הגאווה האחרון החלטנו לא לצעוד. זה מסוכן מדי. מי שיצעד לא ילך עם דגל ישראל או מגן דוד"
עם זאת, פלסון מצביע על נקודת אור: התמיכה מהקהילה היהודית. "תמכו בנו באופן מדהים. ארגונים רבים – בהם ועידת הנשיאים, JFNA, הוועד היהודי אמריקני והליגה נגד השמצה – חתמו על מכתב לקונגרס שקורא לביטחון ללהט"ב יהודים".
ביטחון חלקי
אבל לא כל הקהילות היהודיות תומכות ביהודים להט"ב באותה המידה. אריאל הלר, צעיר בן 28 מרומא, הוא חבר ועד מנהל בארגון קשת, הארגון היהודי הלהט"בי של איטליה. "כשביקשנו סיוע מהקהילה היהודית האורתודוקסית, כי היא הגדולה ברומא – הם לא רצו לעזור לנו. זה לא חוק, אבל יש נוהג שכשיש מחאה יהודית בעיר – היא תזכה לאבטחה, כי זו מחאה של יהודים. הם אמרו שלא יאבטחו אותנו, כי זה התקיים בשבת".
כפי שאריאל מתאר, בהחלט היה צורך באבטחה: "מאז 7 באוקטובר שמנו לב כולנו לעלייה באנטישמיות, במיוחד בקהילה הקווירית. ארגונים באירופה הוציאו כל מיני הצהרות על המצב בעזה, למרות שאין להם סמכות לדבר על סכסוך של 80 שנה. הם מוציאים הצהרות פוליטיות שמשתמשות בשפה שהיא לא רק עם ניחוח אנטי-ציוני, אלא ממש אומרים דברים שנופלים להגדרות האנטישמיות של IHRA" (הגדרת IHRA לאנטישמיות קובעת שביטויים מסוימים המכוונים נגד ישראל - כשהיא נתפסת כקולקטיב יהודי, או כשהביקורת עליה אינה דומה לכזו שמופנית למדינות אחרות במצבים דומים - יכולים להיחשב כאנטישמיות).
"זה מוביל אותנו לחודש הגאווה האחרון – אחרי שנבגדנו בידי חלק מהקהילה שלנו, רבים החליטו שלא לצעוד במצעד. זה היה הרבה יותר מדי מסוכן בשבילנו. אנחנו לא נעזוב את התנועה הגאה, אנחנו לא יכולים, אנחנו חלק ממנה. חלקנו כן היינו שם, במצעדים - אבל נאלצנו להשאיר בצד חלק מהזהות שלנו. מי מאיתנו שצעדו, לא הלכו עם דגלים עם מגיני דוד וסמלים יהודיים. בכלל, מארגנים ביקשו שלא נביא דגלי ישראל. למה בכלל ההנחה שנביא דגלי ישראל? אנחנו איטלקים, יהודים. הם לא מבקשים את אותו הדבר ממי שמביאים דגלים פלסטינים – זו רטוריקה אנטישמית".
אריאל אף מספר שהוא שוקל לעזוב את עבודתו בארגון להט"בי בעקבות האנטישמיות שחווה. "אני מאוד כועס. אני עומד לבכות, באמת. בחודש הגאווה קראו לי נאצי, קראו לי פשיסט, קראו לי ציוני – כשהם בכלל לא יודעים מה זה ציוני. אבל הם בהחלט יודעים מה זה נאצי – וקוראים לי ככה בכוונה. זה משוגע לגמרי. התחלתי ללכת לפסיכולוג אחרי 7 באוקטובר, כי הרגשתי מותקף על ידי הקהילה שלי באופן אישי. בכל יום תוקפים אותי באופן אישי על ישראל בקהילה שלנו, כאילו יש לי משהו לעשות – אומרים לי לצלצל לנתניהו להגיד לו להפסיק את המלחמה. למה שלא תצלצלו לסינוואר?"
להסביר את האנטישמיות
ובכל זאת, משהו לא הגיוני בסיטואציה שבה הקבוצה שאמורה להיות הכי ליברלית יוצאת דווקא נגד היהודים והציונות. דליה גרינפלד, המנהלת של תחום אירופה בליגה נגד השמצה ואקטיביסטית יהודייה-להט"ב מגרמניה, מסבירה: "אנטישמיות קיימת בכלל החברה, וגם בקהילות פרוגרסיביות. אבל מאז 7 באוקטובר ההתנגדות לציונות התפרצה בחללים ליברליים, במיוחד בכאלה קוויריים. הרבה מהם רואים בישראלים 'קולוניאליסטים לבנים' – גם לפני כן יהודים נדחו ממרחבים קוויריים, אמרו להם שהם לא רצויים שם. כשמסתכלים על הדאטה, בגרמניה ספציפית, ארגונים להט"ביים רבים לא יצאו בהצהרות תמיכה בישראל אחרי 7 באוקטובר – הקהילה הקווירית לא עשתה מזה משהו חשוב. הרבה ארגונים קוויריים תמכו בהצהרות אנטי-ציוניות".
מה גורם להם לחשוב על ציונים כקולוניאליסטים?
"כל קבוצת אקטיביסטים צריכה אויב משותף. האויב המשותף בקהילה הפרוגרסיבית הפך לישראל. ישראל נתפסת כפרויקט קולוניאליסטי, והאידיאולוגיה הפרוגרסיבית היא להילחם בעליונות לבנה, בקולוניאליזם, וישראל באופן שקרי נופלת לקטגוריות האלה. זה נרטיב שקרי. כדי להיות חבר פעיל במרחבים הפרוגרסיביים האלה, אתה מוכרח להיות אנטי-ציוני – קשה להיות חבר במרחב פרוגרסיבי אם אתה ציוני, זה מאוד קשה, אפילו בלתי אפשרי. זה רק נעשה קיצוני יותר ב-7 באוקטובר".
המורכבות שאיתה להט"ב יהודים מתמודדים השנה היא כלל-עולמית. גם בדרום אמריקה, כפי שעולה מהדברים של יעל פרידה גוטמן, א-בינארי מתחום הקומדיה, הדראג ואמנויות הבמה, האנטישמיות כלפי קווירים יהודים בקהילה הגאה מרימה ראש: "כל החברים שלי התחילו להרגיש מאוד מפוחדים. עד 7 באוקטובר, נהגתי להגיד בכל מקום שאני יהודי.ה, בלי לפחד, ובכל מקום היו שואלים – 'מה עם פלסטין?'. היום קשה לי יותר להגיד שאני יהודי.ה – אני מפחד.ת שיידעו. אני חושב.ת שלאנשים אין שום ידע על מה שקרה בישראל, והתחושה שיש דגל פלסטיני בכל מקום היא לא נחמדה. אני הולך.ת לכל מחאה או מצעד גאווה. השנה הייתה הפעם הראשונה שראיתי אישה עם רעלה במצעדים. הייתה שם אישה שכולה מכוסה ברעלה וכיסויי גוף, עם דגל פלסטין, וזו הפעם הראשונה שבאמת פחדתי – מה קורה כאן? אנשים בדרך כלל לא הולכים עם כיסויי ראש בארגנטינה. אני מאמין.ה שזה מסוכן לנו שנשים לבושות ככה. ביטוי הגוף זה דבר מאוד חשוב. זו מסורת שלא מאפשרת לראות את הגוף, מצנזרים את הגוף".
איך יגיבו אם תלכי למצעד עם דגל גאווה ומגן דוד?
"אני לא יודע.ת. אני לא ארגיש דחוי.ה, אבל כולם ישאלו אותי למה אני לא עם הדגל הפלסטיני. כאן בקהילה הלהט"בית יש לנו הרבה יהודים – אבל זה לא משהו שמתקבל בברכה, לבטא ציונות. כרגע, להט"ביות וציונות מבחינתי מתנגשות – כאן מדברים בקול על ה'ג'נוסייד של העם הפלסטיני' אחרי 7 באוקטובר. אני מרגיש.ה שזו בעיה לבטא את היהדות שלי, שאין לי חופש לבטא את הציונות שלי. אני לא מרגיש.ה בטוח.ה לעשות את זה".
ואיך זה שהם לא מתייחסים לכך שישראל היא דווקא מאוד פרו-להט"ב?
"אני חושב.ת שאין הרבה ידע כאן על כמה חשוב הנושא של להט"ב בישראל. אני חושב.ת שזה לא משהו שמדברים עליו. הם לא מבינים מה קורה במזרח התיכון".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.08.24
