קרוב לשנה ציפו בני משפחתו של אוֹרי דנינו לחזרתו מהשבי, נשאו תפילות וחלמו על מסיבת ההודיה שיערכו עם שובו מרצועת עזה. חודשי הציפייה הארוכים הסתיימו במפח נפש, כאשר הרצח של אורי ושל חמישה חטופים נוספים – עדן ירושלמי, הירש גולדברג-פולין, כרמל גת, אלכס לובנוב ואלמוג סרוסי – זעזע את המדינה.
אלחנן דנינו, אביו של אורי דנינו ז"ל, מספר על הבן שנרצח בשבי
(צילום: אלכס גמבורג)
אביו של אורי, אלחנן דנינו, מתגורר בשכונת רמות בירושלים. במהלך השבעה הוא שמע סיפורים רבים שלא הכיר על בנו הבכור, שגרמו לו להעריך אותו עוד יותר. "בשבוע הזה התבררו לנו דברים שאני פשוט נדהם מהם", הוא מספר לאחר שקם מהשבעה, "הוא מסר את עצמו למען החברים. הוא קודם כול חשב על אחרים, אהבת הזולת שלו הייתה מעבר לכל נורמה שאני מכיר".
דוגמה למסירות של הבן למען אחרים הוא קיבל מסיפורו של חייל בודד שאורי הכיר במהלך שירותו הצבאי. "מתברר שאת כל האוכל שהיה נשאר משבת אורי היה לוקח מפה אליו, כדי שירגיש מה זה אוכל של בית, כי החייל היה מתבייש מאוד לבוא ולהתארח אצל אנשים אחרים", הוא מספר, "את הכביסה של החייל הזה אורי היה דוחף לתוך הכביסה שלו עצמו ומכבס אותה פה. לא ידענו מזה, כל השנים האלה".
5 צפייה בגלריה
אלחנן דנינו עם תמונת בנו, אורי ז"ל. "הוא קודם כול חשב על אחרים"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ב-7 באוקטובר, חג שמחת תורה, יצא אורי לבלות בפסטיבל נובה עם חבר. אליהם הצטרפו שלושה חברים נוספים: מיה ואיתי רגב, שנחטפו ושוחררו בהמשך משבי חמאס, ועומר שם טוב שעדיין חטוף ברצועה. אורי וחברו כבר הצליחו להימלט במכוניות מזירת הטבח, אבל לבסוף אורי החליט לחזור לתופת כדי לנסות להציל את החברים הנותרים. החבר ניצל, בעוד אורי ושאר החברים נתפסו ונלקחו בשבי.
"ידענו על התעוזה והאומץ של אורי, אבל לא חשבנו שבחור ששומע ירי של טילים, וכדורים שורקים מסביבו, ייכנס חזרה לתופת כדי להציל חברים שהכיר כמה שעות קודם לכן", אומר אלחנן. בצהרי החג הודיעו למשפחה שאורי מוגדר נעדר, ורק לאחר ימים של חוסר ודאות לגבי גורלו, נודע להם שנחטף.
על נתניהו: "האימפריה שנבנתה מעבר לגבול, נבנתה בקדנציה שלו. הגענו ל-7.10 עם נתונים מחרידים, של תחמושת ועיר תת-קרקעית, כתוצאה מהזנחה פושעת – וזו התוצאה המרה. אני לא מאמין שמשהו מחלחל לאיש הזה. לצערי, נראה לי שאמרתי את דבריי לאוזניים ערלות. למען החטופים האחרים שעדיין חיים, מה שהיה לא יכול להימשך"
האמונה עזרה לאב בימים הקשים. "בחרנו בדרך מסוימת, בדרך של קידוש שם שמיים, להפיץ את האמונה שלנו שאנחנו מאמינים בה. במקומות שביקשו מאיתנו להשמיע דברים, השמענו את דברינו. רק האמונה החזיקה אותנו", הוא משתף.
5 צפייה בגלריה
אלחנן דנינו לצד תמונת בנו, אורי ז"ל. "חלילה לנו להאשים את כוחות הביטחון"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
הכוחות היו קרובים לששת החטופים. יש תחושת החמצה, או שלא עסקתם בזה?
"אנחנו מקבלים את גזרתו של הקדוש ברוך הוא. זכינו לבן קדוש וגיבור שנמצא עכשיו במעלות קדושים וטהורים. אנחנו כואבים, רצוצים, שבורים – אבל חלילה לנו להאשים את כוחות הביטחון, שעושים לילות כימים כדי להביא כל שבב מידע, וכל שכן גופה או חטוף חי, חזרה לחיק משפחתו. אנחנו מודים להם מאוד שעשו כל שביכולתם להביא את בננו הביתה".
"להרחיק זו לא אופציה"
גם כשאורי התרחק מאורח החיים החרדי, הבית המשיך להכיל ולחבק אותו. לאביו חשוב לקרוא להורים חרדים אחרים להישאר בקשר חם עם ילדיהם שיצאו בשאלה: "אני לא הייתי מדבר לולא גדולי ישראל – שהם אלה שמכוונים אותנו וגם אנחנו ממושמעים אליהם, בחינוך וגם בשאר הדברים – אמרו במפורש: ילדים מגדלים היום רק מתוך חום, חיבוק ואהבה. וזה לא משנה מה עמדותיהם של הילדים".
"אני פונה להורים: אל תחשבו שמישהו אחר יעשה את העבודה טוב יותר מכם. תתאמצו, תקבלו הכוונה ותתייעצו. אורי עשה מסלול חיים מתלמוד תורה חרדי אשכנזי ללוחם בגדוד 202, ונשאר בבית. יש לו אחים שמתנהגים אחרת לגמרי – אבל כולם אחים ואוהבים זה את זה"
את המסר הזה הוא דואג להעביר כעת גם דרך התקשורת החרדית. "נכתב 'חנוך לנער על פי דרכו' – דרכו של הנער, לא דרכם של ההורים", הוא אומר, "הדרך אולי מסובבת, אבל אם אנחנו ההורים רוצים באמת לשפר את דמותו של אותו ילד, אנחנו חייבים להמשיך לחבק ולאהוב. קשה, הוא לא נראה כמונו, הוא לא מתנהג כמונו. אבל הורים – אין אחרים. אין לאף ילד הורה אחר. אני פונה להורים: אל תחשבו שמישהו אחר יעשה את העבודה טוב יותר מכם. תנשכו שפתיים, תתאמצו, תקבלו הכוונה ותתייעצו".
אלחנן דנינו קורא להורים לחבק גם את ילדיהם שלא הולכים בתלם
(צילום: אלכס גמבורג)
אלחנן מבהיר ש"להרחיק חלילה זו לא אופציה. אורי עשה מסלול חיים מתלמוד תורה חרדי אשכנזי ללוחם בגדוד 202, והוא נשאר בבית. הוא חיבר את כולם, והוא אהב את כולם, ויש לו אחים שמתנהגים אחרת לגמרי – אבל כולם אחים ואוהבים זה את זה. באו לנחם אותנו אברכים עם ילדים שלמדו איתו, וגם חיילים משוחררים וחיילות משוחררות עם עגילים וקעקועים. אבל כולנו עם ישראל, כולנו אותו עם".
גם כשאורי בחר לעזוב את מסלול הלימודים בישיבה ולהתגייס לצבא, הוא קיבל תמיכה מהבית. "ברגע שהוא החליט להיות שותף להגנת העם והמולדת, נתנו לו את מלוא הגיבוי", מעיד אביו, שעובד כמפקח שחיטה ואטליזים ברבנות ירושלים. בתפקידו האחרון בצבא היה אורי נגד תקשוב בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים. ההורים, אלחנן ועינב, גזרו על עצמם שתיקה ולא התראיינו לאורך ימי השבי, כדי לא לנדב לאויב מידע בדבר היותו לוחם בצה"ל.
כשהאב נשאל על שיחותיו האחרונות עם בנו, הוא נזכר בין השאר בהודעה מצמררת שקיבל מאורי בערב יום כיפור: "בשנים האחרונות, כשאורי לא היה יכול לבוא לכאן ולהתפלל איתנו ביום כיפור, והיה נשאר במקומות שבהם שירת, הוא היה מבקש ממני בערב יום הכיפורים להשמיע לו את הפיוט 'לך אלי תשוקתי'. זה פיוט שמדבר על פירוק הגוף מהנפש ומסירת הגוף לבורא. מבחינתי הבקשה שלו הייתה בגדר 'ניבא ולא ידע מה ניבא'. כשהתחלתי לשיר לו את הפיוט, ואחרי כמה דקות הפסקתי, הוא אמר: 'לא, אבא, עד הסוף'. זה פיוט מאוד-מאוד ארוך. שרתי לו את זה עד הסוף. לא רציתי שבכיפור הקרוב הוא יהיה למעלה בלי השיר, אז שרתי לו את זה גם בהלוויה".
5 צפייה בגלריה
אורי דנינו עם תפילין ביום בר המצווה שלו, לצד הרב עובדיה יוסף. באדיבות המשפחה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אורי, בן 25 בנופלו, היה הבכור מבין חמישה אחים, הצעירה שבהם אמורה לחגוג בקרוב בת מצווה. על הקיר בבית תלויה תמונה מיום בר המצווה של אורי, ובה הוא נראה מניח תפילין לצד הרב עובדיה יוסף המנוח. שעות ספורות לאחר שהתמונה צולמה, נפצע אורי קשות בתאונת דרכים. "התחלנו את הבוקר ההוא בתפילה ובהנחת תפילין אצל הרב עובדיה, מורי ורבי, שבירך אותו. בהמשך הוא יצא עם אימו וסבו להביא את בני דודיו ממודיעין, ובצומת מחנה עופר קרתה להם תאונה קשה שבה אימו וסבו איבדו את ההכרה, והוא נחבל וספג מכות יבשות בכל הגוף", נזכר אלחנן.
"הוא הובא להדסה עין כרם, והרופא שטיפל בו יצא אליי לאחר שעה וחצי ואמר לי: 'בר מצווה לא תתקיים היום'. לאחר כמעט חודשיים של שיקום, כולל ישיבה של שישה שבועות בכיסא גלגלים ללא יכולת להזיז את הרגליים, ברוך השם הוא נרפא וערכנו לו בר מצווה גדולה עם מסיבת הודיה", הוא מספר, נאנח בעצב ואז מפטיר: "הפעם לא זכינו לעשות מסיבת הודיה".
השיחה הטעונה עם ראש הממשלה
דנינו מתנגד לשלטים שמכנים את ראש הממשלה "רוצח" ונראו בהפגנות בעד עסקת חטופים, אבל יש לו ביקורת חריפה כלפי נתניהו. הוא גם השמיע אותה בפניו בשיחה ביניהם, לאחר שראש הממשלה ביקש ממנו סליחה על כך שמדינת ישראל לא הצליחה להשיב את בנו בחיים.
"משום כבודו לא ארחיב על כל השיחה, אבל זו הייתה שיחה קשה מאוד", הוא משתף, "האיש נמצא בהנהגה קרוב לשני עשורים. האימפריה שנבנתה מעבר לגבול, נבנתה בקדנציה שלו. הגענו ל-7 באוקטובר עם נתונים מחרידים, של תחמושת ועיר תת-קרקעית, כתוצאה מהזנחה פושעת – וזו התוצאה המרה. גם כעת, כשאני מדבר איתך, 48 שעות לאחר שנפגשתי איתו, אני לא מאמין שמשהו מחלחל לאיש הזה. לצערי, נראה לי שאמרתי את דבריי לאוזניים ערלות. אני מקווה מאוד שליבו עדיין לא ערל, ושיביא ללשכת ראש הממשלה את הלב היהודי שהוא נולד איתו. אני לא מדינאי ולא איש צבא, אבל למען הורים אחרים ולמען החטופים האחרים שעדיין חיים, מה שהיה לא יכול להימשך".
לגבי סוגיית גיוס החרדים, דעתו היא שכל מי שאינו לומד ברצינות בישיבה צריך להתגייס. "מי שסגר את הספר – שילך להחזיק נשק. אין פטור לאף אחד. סגרת את הספר? רוץ לג'בלאות. לא למשרדים, לג'בלאות. אין לנו מי שיגן עלינו", לדבריו.
יש עוד מסר שחשוב לך להעביר?
"לא מצאנו תמונה אחת של אורי בלי חיוך, וזה בא מכך שהוא היה מחייך לכל אדם. יום אחד שאלתי אותו למה הוא עושה את זה, מה הקטע שלו. הוא אמר לי: 'אבא, אתה יודע כמה זה חוסך אחר כך? אתה יודע כמה חברים נוצרו לי בגלל החיוך?' אז המסר הוא: קודם כול תפתחו במאור פנים, אחר כך בואו נלבן סוגיות. כשאתה קודם כול מאיר פנים לחברך, כבר השיח שונה. השיח יהיה מחייך, ולא מתוך כעס, לא מתוך ריב ומדון".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.09.24
