"מה הייתה נאוה אומרת לו הייתה רואה את האירוע שהתקיים לכבודה בבית האופרה בבוקרשט? ככל הנראה: 'השתגעת? מה עשית?'" חשב בקול רם נועם סמל, לשעבר מנכ"ל תיאטרוני הבימה, הקאמרי וחיפה, בתום האירוע לציון יום הולדתה ה-70 של נאוה סמל ז"ל, רעייתו, ואחת הסופרות, המשוררות והמחזאיות המובילות בישראל, שנפטרה בגיל 63.
האירוע היה אקורד הסיום לחמישה ימי מסע ברומניה שעברו סמל ועוד כ-40 משתתפות ומשתתפים כדי לעמוד מקרוב על שואת יהודי רומניה, שלא דוברה מספיק. "נאוה הייתה אישה צנועה. כל השקות הספרים שלה, בארץ ובעולם, התקיימו במקומות קטנים", אומר סמל. "כשהיא הלכה לעולמה, החלטתי להנציח את זכרה האמנותי באמצעות הספרים, המחזות והאופרות שכתבה, שהוקדשו לזיכרון היהודי והישראלי".
סמל, אחותו של שלמה ארצי, הייתה בתם של יצחק (איציו) ארצי, יליד סירט שברומניה, פעיל ציוני, פוליטיקאי וח"כ מטעם סיעת "הליברלים העצמאיים", ומרגלית (מימי), גם היא ילידת רומניה. "נאוה נהגה לומר שלעם היהודי אין נכסים, יש זיכרונות. היא הייתה חרדה שלא יזכרו שהייתה שואה, והעניקה את הכינוי 'מרוץ השליחים לזיכרון' לרצון לראות את לפיד הזיכרון עובר מדור לדור. זה אומר לנסוע, לראות, לזכור, לספר, להעביר".
אתה יכול לשער מה נאוה הייתה כותבת בעקבות 7 באוקטובר?
"כנראה עוד יצירה שמשקפת את הזהות הישראלית, היהודית, שממנה היה עולה המסר שהשואה לא הסתיימה".
מלבד סמל ובת זוגו ברי הוכוולד, בין המשתתפים במסע השורשים לרומניה היו גם סנדרה שדה ואחיה, זמר הטנור הבינלאומי גבי שדה, והשחקן והמפיק יואל ליבה. ידע וסיפורים הוסיפו הסופר וההיסטוריון ד"ר מוטי זעירא, ונעמה אגוזי, מדריכה ב"יד ושם".
התחנה הראשונה הייתה יאש, העיר השנייה בגודלה ברומניה, שבה בוצע בתקופת השואה אחד הפוגרומים האכזריים ביותר ביהודים. משם המשיכה הקבוצה לסירט, שממנה גורשו כל היהודים ביוני 1941, ולביקור בבית הכנסת היחיד ששרד בה. התחנה הבאה הייתה הבירה בוקרשט, שם הצטרפו לסיור שירי מדר, מנכ"לית תוכנית "נטעים" (מבית WeKibbutz ותנועת הבונים-דרור, תנועת נוער יהודית ציונית בינלאומית), ועשרה אחיות ואחים שכולים מעמותת "האחים שלי".
את הביקור בבית הספר היהודי "לאודר-ראות" הובילה המנהלת, טובה בן נון קרביס, שנמנתה עם מארגני ההפגנות הפרו-ישראליות ברומניה עם תחילת המלחמה. את הביקור הקודם בבית הספר, ביולי 2023, הוביל אופיר ליבשטיין, אז יו"ר "נטעים" וראש מועצת שער הנגב, שהיה מראשוני הנרצחים בשבת השחורה, כשהגן על קיבוצו כפר עזה. גם בנו, ניצן, נרצח באותה שבת.
2 צפייה בגלריה
סנדרה שדה. "כשביקרנו בבית ילדותי בבוקרשט התחילו לי פלשבקים. נזכרתי בילד שהיה האהבה הראשונה שלי, בשמות של אנשים שגרו ברחוב ובעץ החבושים שהיה לנו בחצר"
"הרצח השיטתי התקיים בפריפריה ברומנית"
בבית הספר היהודי הדליק סמל נרות שבת בפמוטים שהביא איתו מהארץ, ושעליהם מבוסס הספר "הפמוטים שלנו" שכתבה סמל וראה אור לאחר מותה. "בזכות הפמוטים והספר, נוצר החיבור שלי ל'נטעים'", הוא מספר. "כשהייתי מנכ"ל הבימה, התקשרו אליי אופיר ושירי וביקשו שניפגש. אני זוכר את אופיר נכנס אליי לחדר, כש'הפמוטים שלנו' בידו. לאחר כשעה החלטנו על שיתוף פעולה. בזכות הקשר הזה הספר תורגם לחמש שפות".
"הקמת 'נטעים' הייתה הגשמת חלום של אופיר", מספרת מדר בעצב. "המטרה היא לתת ביטוי לתרבות היהודית בקהילות קטנות בעולם כגשר חי לישראל ולמען שימור הזיכרון. את זה עושים באמצעות התרבות היהודית, כמו היצירות של נאוה. אופיר תמיד אמר שריבוי הקהילות היהודיות בעולם זה כמו הקיבוצים, כי בסוף העם היהודי הוא קהילה אחת גדולה. כאן, בבוקרשט, החלו המסעות שלנו בעקבות השואה. ערב אחד ישבנו במסעדה, אופיר ואני, והוא אמר: 'שירי, בואי נחלום ביחד. זה מה שהקהילות צריכות'. מאז ביקרנו פה הרבה והשקנו פרויקטים", היא אומרת ומראה תמונה שבה הם נראים יחד בהשקת אחד מהם. "תראי כמה הוא מאושר. אופיר היה עושה חלומות".
בקבלת השבת במלון, בניצוחו של שי אברמסון, לשעבר החזן הראשי לצה"ל, משתפת סנדרה שדה בהתרגשות שמלווה את המסע: "הייתי בת 15 כשעליתי לארץ, ועד היום אני מרגישה קצת עולה חדשה. הרומנית שלי מושלמת; העברית לא. כבר שם רציתי להיות שחקנית וקיבלתי חיזוקים מהוריי, שהיו זמרי אופרה. כשנועם ביקש שאקריא ברומנית קטע ממחזה של נאוה, הלב שלי קפץ מהתרגשות. באותה נשימה חשבתי שזו הזדמנות עבור גבי ועבורי להתחבר לשורשים".
"הבוקר ביקרנו בבית שבו נולדנו. כשהגענו לרחוב התחילו לי פלשבקים. נזכרתי בילד שהיה האהבה הראשונה שלי. הוא זרק עליי כדור שלג, ובגלל שהפה שלי היה פתוח, השלג נכנס לי לגרון. כבר אז הבנתי שהאהבה כואבת", היא צוחקת. "נזכרתי בשמות של אנשים שהתגוררו ברחוב ובעץ החבושים בחצר הקטנה שהייתה לנו".
נאוה סמל ז"ל. המסע נערך על שמהצילום: שלום בר טלמה הורייך סיפרו לך על השואה?
"השואה, שהתרחשה בפריפריה של רומניה, לא הספיקה להגיע עד בוקרשט. כן הייתה אנטישמיות. היו סיפורים קשים על יהודים שנתלו על ווים לתליית בשר באיטליז. אני, שנולדתי ארבע שנים אחרי סוף מלחמת העולם השנייה, שייכת לדור השני לשואה, שהבין והעצים את גודל האסון. זה גם מה שמופלא ביצירה של נאוה. כשהשתתפתי בהצגה שלה, 'דבר על מקום הימצאם', שהקדישה לזכר הוריה, הרגשתי מחוברת למציאות שמתוארת בה. כשעלינו לארץ גרנו שנתיים במעברת בת ים, ולמרות שהוריי התנגדו עבדתי ב'שרגא תכשיטים' ברחוב דיזנגוף בשעות היום, ולמדתי בתיכון עירוני א' בערב, כדי לעזור לפרנסת המשפחה. בדיוק כמו הגיבורה של נאוה במחזה".
"אני נחשפתי לסיפור שואת יהודי רומניה בשלב מאוחר בקריירה שלי", אומרת נעמה אגוזי. "במהלך שני העשורים שבהם אני עוסקת בשואה, המרכז תמיד היה ביהדות פולין, במחנות ההשמדה, למרות שהקהילה היהודית ברומניה הייתה אז השלישית בגודלה בעולם אחרי פולין וברית המועצות. עדיין יש רבים שטוענים שברומניה לא הייתה שואה, גם כי הרצח השיטתי של היהודים התקיים רק בפריפריה הרומנית ולארץ עלו היהודים מהמרכז, וגם כי את עיקר הבמה תפסו הסיפורים ממחנות ההשמדה.
"היהודים הרומנים נרצחו על אדמתם, באתרי רצח לא מוכרים, על ידי הרומנים הגויים. לכן בהתחלה תפסו את הנרטיב שלהם כשולי, כי לא היה להם 'בירקנאו' ברזומה ולא מספר על היד. השיח הציבורי בארץ אמר 'מה עכשיו אתם מביאים לנו סיפור אחר?' ז'אן אנצ'ל, שהיה היסטוריון ישראלי יליד רומניה, הביא במחקריו לשינוי בתפיסת חלקה של רומניה בשואה, רק שהוא נפטר בטרם סיים את עבודתו, והמחקר נפסק. עכשיו הרומנים עושים שם חשבון נפש ויש להם כנות ואומץ לקחת אחריות".
מה היה חלקו של יצחק ארצי בחילוץ יהודי רומניה?
"בזמן המלחמה, כשהממשלה הרומנית אישרה, הוא חילץ מרומניה ילדים יתומים, והצליח להגדיל את המכסה בעזרת חשיבה מחוץ לקופסה. למשל, הוא עבר בין משפחות היהודים וביקש מההורים להכריז על ילדיהם כעל יתומים כדי להעלות את סיכוייהם להינצל. בסך הכול ארצי היה שותף לחילוץ של כאלפיים יתומים, שלו נשארו שם היו מתים. יש לו גם זכויות רבות כפעיל עלייה".
חמשת ימי המסע החזירו את חברי הקבוצה לדברים ששמעו וחוו בבית והציפו את הזיכרונות. בין היתר ביקרה הקבוצה בבתי כנסת ששרדו ברומניה, בבית העלמין היהודי בבוקרשט ובאנדרטת השואה, שהוקמה בעיר על ידי ממשלת רומניה. לצד כל אלה היו גם לא מעט רגעים שמחים, כמו הבילוי הלילי בעיר העתיקה התוססת והצבעונית בבוקרשט, וגם על הפפנאש, הסופגנייה הרומנית המטוגנת ועתירת הקלוריות שמוגשת לצד ריבה ושמנת חמוצה, הקבוצה לא העלתה בדעתה לוותר.
אופיר ליבשטיין ז"ל. "אמר שבסוף העם היהודי הוא קהילה אחת גדולה"צילום: קונטקטהערב האחרון התקיים באולם בית האופרה בנוכחות שגריר ישראל ברומניה, ד"ר ליאור בן דור, בן לניצולי שואה מרומניה, ונציגי תרבות מקומיים. תמהיל הערב כלל קריאה ושירה מיצירותיה של סמל בעברית וברומנית; בקליפ שהוכן מראש שר שלמה ארצי את "רומניה" ואת "ארץ חדשה", שנכתבו בהשראת סיפור חייהם של הוריו; שדה הקריאה את השיר "שבת של חיילים" מתוך ספרה של סמל "מזמור לתנ"ך"; והבמאי-השחקן הרומני מיכי קרא מתוך "פאני וגבריאל". הערב המרגש ננעל בשיר "הללויה" ובשירת התקווה.
"אם יצחק היה רואה את ראש עיריית סירט הנוכחי, אדריאן פופיו, מגיע לאירוע בבוקרשט אחרי שבע שעות נסיעה, הוא היה יוצא מהקבר ומוחא כפיים בהתרגשות", סיכם סמל את הערב ואת הימים. "אני משער שמבחינתו זו הייתה סגירת מעגל מדהימה והוכחה לאהבת האדם".
"הדרמה שלנו כעם יהודי וכישראלים גדולה וסוערת", מוסיפה שדה. "אנחנו חיים בכל רגע את דפי ההיסטוריה, מקווים שעוד רגע נעביר דף לדף יותר מוצלח. היו רגעים, כדוגמת המפגש עם האחים השכולים, שהחזירו אותי לעבר, לדברים שרוצים לשכוח ואסור לשכוח, זאת לצד חשיבות החיים שלנו במדינה שלנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.10.24
