סיפורה של קרן בכר (30) מנהלת תיקי לקוחות מתל־אביב, בזוגיות עם ליאור מרקוז (29), איש הייטק, מתגוררת איתו בתל־אביב:
"את בן זוגי ליאור הכרתי לפני שלוש שנים במקום העבודה הקודם שלנו. אחרי שנתיים של זוגיות הוא הציע לי נישואים. ההצעה לא הייתה גרנדיוזית אבל עומד מאחוריה סיפור נחמד: זה היה בדצמבר 2019. לפני שיצאתי מהבית ליאור אמר לי משהו מאוד חמוד, ובתגובה אמרתי: 'אני כבר ממש מוכנה להתחתן איתך'. הוא אמר: 'ואיך היית רוצה שאציע לך?'. עניתי לו: 'ממש לא משנה לי. מבחינתי אפילו במיטה'. בערב של אותו יום, כששנינו בפיג'מות, הוא נכנס למיטה ושלף טבעת. התברר שהוא קנה טבעת לפני ותכנן להציע במסגרת פסטיבל בדרום שתכננו לנסוע אליו, אבל החליט לנצל את המומנטום.
שנינו הסכמנו שהכי טוב להתחתן באוקטובר בגלל מזג האוויר האידיאלי. מאחר שזה חודש מאוד מבוקש לחתונות, ידענו שאין לנו הרבה זמן ומיהרנו לסגור דברים בהקדם. אחרי חודש וחצי כבר סגרנו הכל: החתונה נקבעה ל־15 באוקטובר באולם אירועים בתל־אביב.
"חודש מרץ הגיעה הקורונה ואיתה הסגר הראשון. לא נלחצנו. אמרנו, 'יש עוד שבעה חודשים עד החתונה. בטח עד אז כבר נהיה אחרי השטות הזאת'. רק עם הזמן, כמו כולם, הבנו שהקורונה ממש לא הולכת להיעלם"
חודש מרץ הגיעה הקורונה ואיתה הסגר הראשון. לא נלחצנו. אמרנו, 'יש עוד שבעה חודשים עד החתונה. בטח עד אז כבר נהיה אחרי השטות הזאת'. רק עם הזמן, כמו כולם, הבנו שהקורונה ממש לא הולכת להיעלם. כשהגיע אוגוסט היה ברור סופית שאנחנו בבעיה ותהינו מה לעשות. מה גם ששילמנו לאולם מקדמה על סך 30 אלף שקל. מנהלי האולם הסכימו להחזיר לנו רק 20 אלף שקל, ואמרו שאת ה־10 אלף הנותרים הם שומרים כשובר שאותו נוכל למכור או להשתמש לחתונה במועד מאוחר יותר, או להשתמש בעתיד לאירוע אחר כמו ברית. התבאסנו אבל החלטנו לחשוב קדימה: איך בכל זאת אנחנו יכולים לקיים את החתונה בתאריך המקורי.
באותו הזמן היה מותר לקיים חתונות במרחב פתוח בנוכחות 100 אורחים. החלטנו לוותר על האולם, לקיים את החתונה בשטח שסמוך ליער חולדה ולצמצם את רשימת האורחים שבמקור עמדה על 400. ב־18 בספטמבר המדינה נכנסה לסגר שני אבל עדיין היינו אופטימיים - קיווינו שעד אז הסגר וההגבלות יוסרו, ושלחנו הזמנות לאורחים. אלא ששבוע לפני החתונה הסגר לא הוסר והבנו שאין ברירה: שאנחנו נאלצים לבטל את החתונה באופן סופי.
"כשהתקרבנו לחוף ראיתי קבוצה של אנשים מחזיקים חופה לבנה ולאט־לאט התחלתי לזהות שמדובר בחברים שלי"
בבוקר של 15 באוקטובר, התאריך שבו היינו אמורים להתחתן, אני ובן זוגי התעוררנו מבואסים. יומיים קודם אושרו מעט הקלות וכבר היה אפשר להסתובב בחוץ. ליאור אמר לי: 'מה את אומרת שתלבשי לבן וכשתחזרי היום מהעבודה נלך יחד לחוף הים, נביט בשקיעה, ונציין בכל זאת את התאריך בצורה סמלית?'. לקראת הערב חזרתי מהעבודה, ליאור ירד למטה כשגם הוא לבוש לבן, וצעדנו יחד לעבר הטיילת. הוא נראה לחוץ ולא הבנתי למה. כשהתקרבנו לשביל שיורד לחוף התחלתי להבין. ראיתי קבוצה של אנשים מחזיקים חופה לבנה, ולאט־לאט התחלתי לזהות שמדובר בחברים שלי.
בדיעבד התברר שחברה טובה שלי החליטה שאי־אפשר לתת ליום שבו היינו אמורים להתחתן לעבור כאילו כלום וארגנה עבורנו חתונה בהפתעה. יום קודם היא התקשרה לליאור, ביקשה ממנו שיגיע איתי לחוף בערב כששנינו לבושים לבן ושיביא איתו את טבעות הנישואים. היא לא פירטה מעבר, כך שגם ליאור היה מאוד מופתע ונרגש. מאחר שהייתה מותרת אז התקהלות של עד 20 איש במרחב פתוח, היא הזמינה בדיוק 18 חברים. חלק מהם נשאו את המוטות של החופה, ברקע התנגן שיר של חתונה, וכשאני וליאור התקרבנו כולם צעקו לעברנו 'מזל טוב'. אחד החברים נשא דברים ועשה כביכול טקס שבו הוא מחתן אותנו. אני וליאור החלפנו טבעות, והחברים אף הביאו לנו כוס מפלסטיק עטופה בנייר כסף - ואני בחרתי לשבור אותה. זו הייתה מחווה סופר מרגשת.
"מאחר שהייתה מותרת אז התקהלות של עד 20 איש במרחב פתוח, חברתי הטובה הזמינה בדיוק 18 חברים, וכשאני וליאור התקרבנו כולם צעקו לעברנו 'מזל טוב'"
למרות זאת אנחנו לא מוותרים על מסיבה גדולה עם חברים נוספים ובני משפחה, ואני לא מוותרת על החלום להיות בשמלת כלה. התוכנית שלנו היא לעשות מסיבת חתונה ביוני, בשטח פתוח בנוכחות 150-100 אורחים, בתקווה שלא יהיה שוב סגר או הגבלות. אני מתפללת הכי חזק שאפשר".
שורה תחתונה: "למרות האכזבה של ביטול החתונה אין ספק ששנת 2020 תיחשב עבורי תמיד כתקופה מיוחדת. זכיתי לחתונה לא שגרתית, וקיבלתי הוכחה עד כמה החברים שלי מדהימים".
פורסם לראשונה: 18:48, 11.02.21
