פעם בשבועיים נפגשתי עם חברה בבית קפה
ליבי (42) מכפר־סבא, מנהלת פרויקט בארגון פיננסי, נשואה ואם לשתיים
"כעובדת בגוף חיוני, בתחילת הקורונה יכולתי לעבוד במשרד. החלטתי להגיע כדי לשמור על השגרה, וגם בגלל שהיה מאוד לא נוח לעבוד מתיבת המייל בטלפון הנייד", מודה ליבי. "כשחזרתי הביתה התחלפתי עם בן זוגי: הוא עבד מהבית ואני לקחתי פיקוד על הילדות. כעבור שלושה חודשים הארגון סידר חיבור למשרד מהמחשב הפרטי והתחלתי לעבוד מהבית, מה שאִפשר לי לתמוך בשיעורי הזום של הילדות. חודש מאוחר יותר גם סיפקו לנו מחשבים ניידים. שמחתי שאני לא מבזבזת זמן על פקקים, אינטראקציות חברתיות וקניית אוכל לארוחת הצהריים".
ניצלת את ההזדמנות לסידורים בזמן העבודה?
"אחת לשבועיים, כשזה התאפשר, נפגשתי עם חברה בבית קפה והתחלנו את הבוקר באיזי. פעם אחת יצאתי למניקור באמצע היום, לפעמים הלכתי לרופא. אם פתאום נגמר החלב קפצתי לסופר. בכל מקרה, כשיצאתי באמצע היום העברתי כרטיס נוכחות דרך הטלפון. במקביל, תוך כדי פגישות בזום עשיתי קניות אונליין: מגפיים ב'שופרא' וטייצים לילדות מ'נקסט'.
"כשבא לי לאכול הכנתי לעצמי סלט טונה או פיצה־טורטייה עם פרוסות תפוחי אדמה תוך כדי הפגישות בזום, פשוט סגרתי מצלמה. כמובן שגם קיפלתי כביסה בשעות העבודה. בסך הכל, מאוד בקטנה, זה לא שיכולתי להכין קרם ברולה באמצע יום עבודה".
כלומר העבודה לא נפגעה?
"להפך, עומס העבודה גדל משמעותית והבנתי שאני עובדת כפול. תוך כדי שיחות זום הייתי צריכה לענות למיילים או לווטסאפים ולכתוב מסמכים. העבודה איבדה גבולות מבחינת השעות. ציפו ממני לענות למיילים או להודעות ווטסאפ גם בעשר בלילה, גם אם זה לא נאמר באופן מפורש. אם זה היה חד־פעמי, מילא, אבל זה הפך לשגרה. העבודה השתלטה לי על החיים".
היית מתוסכלת?
"אחרי חודש־חודשיים פשוט עשיתי קאט. הפסקתי לענות בשעות מאוחרות, כתבתי שאבדוק בבוקר. היו קולגות שהמשיכו לענות בשעות־לא־שעות. אבל כשאתה שכיר זו לא יכולה להיות השגרה שלך".
"מאוד נוח לעבוד מהבית. הגמישות הזו טובה לי, ובזכותה הבית רגוע יותר. הבנות שמחות לראות אותי כשהן מתעוררות, וכשהן יודעות שאני הולכת למחרת לעבודה, הן מבואסות"
ייתכן שהמנהלים שלחו מיילים והודעות ווטסאפ כדי לבדוק שאתם עובדים?
"בארגונים פיננסיים יש חשדנות מובנית. ידוע לי על מנהלים בארגון שהתקשו לסמוך על העובדים בתקופות שבהן עבדו מהבית, לעתים הועברו רמזים חשדניים. לא נראה לי שזה נכון במקרה שלי. המנהלים שלי מאוד סומכים עליי. עבודה מהבית לא יכולה להצליח אם אין אמון בין המעסיק לעובד. בנוסף, המנהלים יכולים לדעת מתי עבדתי בלי שאדווח: הם רואים מתי התחברתי למחשב של העבודה ויכולים גם לקרוא את המיילים שלי".
לפני חודש נמסרה לליבי ולחבריה לעבודה הודעה שבקרוב יחזרו באופן הדרגתי לעבוד במשרדים. "בינתיים חזרנו לפורמט של שלושה ימים במשרד ויומיים בבית. הנהיגה לעבודה הפכה נוראית, כולם נמצאים בארץ, התחבורה הציבורית עוד לא חזרה לתפקוד מלא, ויש אינסוף פקקים".
האם לפחות העבודה יעילה יותר במשרד?
"ממש לא. כל יום את פוגשת מישהו שלא ראית המון זמן ואת מבזבזת שעה על התעדכנות, מיותרת ככל שתהיה. חוץ מזה, בגלל שכל אחד עובד בימים אחרים, ממשיכים לעשות פגישות בזום, כך שיש הרבה יותר זומים ונקבעות פגישות זום גם בשש בערב, מה שמאלץ אותי להיות זמינה גם אחרי שיצאתי מהמשרד. הציפייה היא שנמשיך להיות זמינים בכל זמן, בכל מקום. הפכנו ליצורים היברידיים".
מתי תחזרו לחמישה ימי עבודה במשרד?
"לא ידוע. לא הייתי רוצה שזה יקרה, כי מאוד נוח לעבוד מהבית. הגמישות הזו טובה לי, ובזכותה הבית רגוע יותר. הבנות שמחות לראות אותי כשהן מתעוררות, וכשהן יודעות שאני הולכת למחרת לעבודה, הן מבואסות".
מסר למעסיקים?
"ברגע שיש אמון של המעסיק בעובד, שני הצדדים מרוויחים: העובד מרוצה כי הוא יכול לעבוד בתנאים שלו, להיות נוכח בחיי המשפחה ולא להישחק על הכביש. עבור חלק מהעובדים העבודה מהבית תורמת לאושר האישי ולתחושת השלווה. במקביל, הארגון מקבל תפוקה טובה יותר, כך שבעיניי אין סיבה להקשיח".
ניצלנו את הזמן לשיפוץ הסלון
רחל (46) מהרצליה, עובדת במוסד אקדמי גדול, נשואה ואם לשלושה
"במרץ 2020 הוציאו אותנו לחופשה על חשבוננו כדי לשמור על התנאים הסוציאליים שלנו", מספרת רחל. "כעבור חודשיים התחלנו לעבוד מהבית ושמחתי שנפטרתי מהלחצים של הבוקר. ברגע שקמתי התחלתי לעבוד, והכל היה יותר רגוע ונוח. פחות צעקות בבית, חיי המשפחה נהיו נינוחים. יכולתי לעזור לילדים עם הזום, להפעיל מכונת כביסה או לבשל משהו קטן באמצע יום עבודה. פה ושם קפצתי לסופר אם היה חסר לי משהו לצהריים".
יצאת לסידורים מחוץ לבית?
בתחילת הקורונה היה לנו הרבה זמן פנוי לבחון את מצב הבית, אז החלטנו לצבוע ולהחליף את הסלון. למטרה זו יצאנו באמצע יום עבודה לקנות צבעים, וגם לכמה חנויות רהיטים. אם הפסדתי שעות עבודה, השלמתי אותן בערב, והתוצרים היו אותם תוצרים, אפילו יותר, כי נחסכו ממני כל שיחות המסדרון".
הרגשת שהמנהלים סומכים עלייך?
"כן, כולנו זכינו לאמון מלא, והמנהלים ראו שדברים מתקדמים, אז הם הניחו שאנחנו באמת עובדים. עם זאת, הידיעה שמתישהו נחזור למשרדים הייתה כל הזמן באוויר. בנובמבר האחרון חזרנו לעבוד בצורה משולבת, חלק מהשבוע מהבית וחלק מהמשרד, תוך חלוקה לקפסולות וגילוי גמישות, זה היה מעולה", משחזרת רחל. "כשעבדתי מהבית הייתי כל היום בפיג'מה, ובשלב מסוים הרגשתי שאני נמקה חברתית, אז כשחזרנו לעבוד באופן משולב, שמחתי להתלבש יפה ולפגוש אנשים. התפוקה שלי הייתה זהה בבית ובמשרד ויכולתי לנווט פגישות ליום שבו אני במשרד ועבודה עצמית ליום שבו אני בבית. בימים שבהם עבדתי מהבית יכולתי לישון קצת יותר בבוקר, ובשעות אחר הצהריים הצלחתי לעשות ספורט עם בן זוגי".
"ברגע שקמתי התחלתי לעבוד, הכל היה יותר רגוע ונוח. פחות צעקות בבית, חיי המשפחה נהיו נינוחים. יכולתי להפעיל מכונת כביסה, פה ושם קפצתי לסופר אם היה חסר לי משהו לצהריים"
ואז הודיעו לכם שחוזרים לעבוד כל יום מלא.
"כן, חזרתי להשכמה בחמש בבוקר ולהכנת ארוחת צהריים לילדים ערב קודם. בגלל שאני כל כך בלחץ לארגן את החיים מחדש, ומתבזבזות לי שעות על נסיעות ושיחות מסדרון, התפוקה שלי במשרד ירדה. בנוסף, אם לא הספקתי לסיים משימה בעבודה, לא אעשה אותה מהבית, כי לא ישלמו לי על השעות האלה".
מישהו ניסה להגיד למעסיק שלכם: "היי, אנחנו עובדים יותר טוב מהבית"?
"כן, ועד העובדים פנה להנהלה ואמר: 'הכל היה יעיל, התוצרת הייתה נהדרת, אולי נמשיך לעבוד בצורה משולבת? אבל ההנהלה כפופה להנחיות של המינהל הציבורי ולכן אין לזה סיכוי כרגע. אני מאמינה שהמנהלים הישירים שלי היו ממשיכים בשמחה לעבוד בצורה משולבת, אבל אלה שמעליהם לא רואים את הבורג הקטן במערכת אלא רק את המערכת כולה".
מה היית רוצה לומר להם?
"סמכו על העובדים שלכם, אתם הרי יכולים למדוד את התפוקה, אז מה זה משנה איפה העבודה נעשית? אני משערת שמעסיקים מעדיפים לראות את העובדים תחת עיניהם הפקוחות ופוחדים לשחרר, למרות שבעולם הווירטואלי נורא קל לדעת אם אתה עובד או לא. זה עניין של דרייב פנימי, ודרייב פנימי מושג כשנוח ונעים לעובד שלך".
הפקקים גמרו אותי
נגה (54) מרחובות, מנהלת תפעול, נשואה ואם לשניים
אחרי שנים רבות כעצמאית שעבדה מהבית חשה נגה צורך בביטחון כלכלי וחזרה להיות שכירה בחברה קטנה שאִפשרה לה לעבוד יומיים בשבוע מהבית. "עבדתי שם במשך שנתיים וחצי והייתי מאושרת", היא מספרת. "בתחילת מרץ 2020, עם פרוץ הקורונה, הוציאו את כולנו לחופשה ללא תשלום. חודש אחר כך פוטרתי, לראשונה בחיי. נעלבתי. קיבלתי דמי אבטלה ובינתיים חיפשתי עבודה אחרת. בספטמבר התחלתי לעבוד כמנהלת תפעול בחברה גדולה יותר, שאילצה אותי להגיע למשרד ולעמוד כל יום כמעט שעתיים בפקקים. כשחזרתי הביתה, בשעה שש וקצת, אמרתי שלום לילדים, נרדמתי על הספה, התעוררתי בעשר בלילה, הלכתי להתקלח ולישון, וחוזר חלילה. לא היו לי חיים באמצע השבוע. הייתי הרוסה. ביקשתי לעבוד יומיים בשבוע מהבית, כפי שעשיתי בעבודה הקודמת, ולא אישרו לי מחשש ליצירת תקדים.
"אחרי הסגר השני הודיעה הנהלת החברה שמי שיש לו ילדים עד גיל 10 יוכל לעבוד יומיים מהבית. הבן שלי בן 12 אבל התקשה להסתגל ללימודים בזום. רציתי שבן זוגי ואני נחלק את הימים בינינו כדי לתמוך בו, אבל המנהלת שלי סירבה בתוקף".
"רק אני ובחור אחד ישבנו במשרד, ושאלתי את עצמי: 'למה לעזאזל אני פה? למה אני צריכה לקום כל בוקר בחמש וחצי ולשהות כל היום בתוך הבניין?'. השתגעתי מהנוקשות של המנהלת"
למה היא דרשה שתעבדי מהמשרד?
"היא באה מתרבות ארגונית שבה 'חייבים להיות במשרד'. למרות שהוכחתי לה שאפשר לעשות חלק מהעבודה מהבית, שהרי הכל מתנהל במיילים או בטלפונים, היא לא הסכימה להתגמש. רק אני ובחור אחד ישבנו במשרד, ושאלתי את עצמי: למה לעזאזל אני פה? למה אני צריכה לקום כל בוקר בחמש וחצי ולשהות כל היום בתוך הבניין? פשוט השתגעתי מהנוקשות של המנהלת. נכנסתי לדיכאון, הייתי מאוד מתוסכלת ומאוד עצבנית, והוצאתי את התסכולים על אוכל ועל בן זוגי. נעשיתי חסרת סבלנות בבית, כל דבר שבן זוגי עשה הרגיז אותי, עד שהוא אמר לי: 'תקשיבי, קחי את עצמך בידיים, את בלתי נסבלת!' לראשונה בחיי בדיתי מחלות, ביקשתי מרופאת המשפחה אישורי מחלה על כאבי בטן, על תשישות, רק כדי לנוח קצת. אחרי חמישה חודשים של טירוף החלטתי שאני לא יכולה יותר והתפטרתי".
ומה את עושה כיום?
"חזרתי להיות עצמאית ואני מעניקה שירותי אדמיניסטרציה לחברות קטנות. כל התקשרות שלי עם לקוח חדש מותנית בעבודה מהבית. אני מנהלת את זמני, חוסכת שעות של נהיגה, יש לי זמינות גבוהה לילדים ולבן זוגי, ואני רגועה יותר. נוכחתי שיש לי מוסר עבודה גבוה, ואין צורך שמישהו יציב לי גבולות".
מה היית רוצה לומר למעסיקים?
"גלו גמישות כלפי העובדים וכך תוכלו לקבל את המיטב מהם: עבודה מסורה, עובדים שמחים, חיסכון גדול בדמי שכירות ותרומה למשבר האקלים. זה רק יהיה לטובתכם".
