תחת הכותרת "האישה החדשה: משוררת, בלוגרית, קומיקאית וכוהנת אינסטגרם נפגשות לדבר על החיים עם ובלי פילטרים", אירחה עיתונאית ynet הדר גיל-עד את המשוררת והאקטיביסטית איאת אבו שמיס; דניאל קיציס, שפית ובעלת מאפייה; הקומיקאית לאה לב וליבי נחימובסקי, יזמית עסקית, משפיענית רשת מובילה ואמא לשישה, לשיחה כנה בוועידת "הנשים של המדינה" של ynet, "ידיעות אחרונות" ו"לאשה".
האם אנחנו עושות כל מה שביכולתנו כדי לצמצם את הפערים בין נשים וגברים? שאלה גיל-עד ודניאל קיציס נתנה תשובה מפתיעה: "למה צריך לצמצם פערים? הפער הוא מבורך. יש הבדל בין אישה לגבר וזה ממש בסדר להתבונן בו ולשים לב אליו. אני אוהבת את יום האישה. יש בזה משהו חמוד, משהו רומנטי אפילו, לבבי. אני לא מרגישה שצריך לצמצם או להגדיל איזשהו פער בשביל לזכות בכבוד הזה. אני חושבת שמעמד האישה ממשיך לעלות עד שבאמת נשלוט בעולם כמו, שביונסה אמרה".
איאת אבו שמיס: "אני לא רוצה שוויון אני רוצה צדק. מבחינתי שהגברים ישבו קצת בצד, שינוחו קצת, יתנו לנו ואנחנו נציג ונפתור את הבעיות שלנו. יש הבדל בין נשים לגברים, אני מבינה את ההבדל, הוא ביולוגי. לגבי שאר ההבדלים אני לא בטוחה האמת. ואני מדברת על החברה הישראלית וגם החברה הערבית"
שנת 2020 תיזכר תמיד כשנת הקורונה, אבל זו גם השנה שבה נשים יותר מגברים איבדו את מקום עבודתן, והאלימות כלפי נשים גאתה.
גיל-עד שאלה את נשות הפאנל האם חל שינוי לרעה במעמדן של הנשים בשנה החולפת. ליבי נחימובסקי ענתה: "עם כל הקושי קרו לי גם דברים טובים, ועשיתי דברים שלא חשבתי לעשות, ולא הייתי מעיזה לעשות, כמו להקים אתר, ליצור ליין של בגדים, להכיר את המשפחה, להיות אתם באמת".
ועל זה אמרה איאת אבו שמיס: "אני חושבת שזאת הייתה שנה מזעזעת. אם בוחנים את רמת האלימות והעלייה בדיווחים על מקרי אלימות בתוך המשפחה. הקורונה הוציאה את כל הזוועות בצורה קטסטרופלית, יותר אלימות, יותר דיווחים. כמובן להוסיף לזה את המשבר הכלכלי, בטח ובטח אצל נשים".
גיל-עד פונה ללאה לב ושואלת אותה עם מה את צריכה להתמודד כקומיקאית בישראל? "כבר אי אפשר לטעון שאין נשים מצחיקות בישראל", עונה לב, "בגלל שיש כל כך הרבה סגנונות וכל כך הרבה נשים שעוסקות בזה, כך שאם לא מצאת אחת שמצחיקה אותך אולי יש לך בעיה עם נשים. אני חושבת שבת'כלס החתירה לשוויון באה מתוך זה שאנחנו מנכיחות את עצמנו. אנחנו בכל מקום ואנחנו לא איזה מיעוט מפוחד ומסכן שצריך לדאוג לו. אם יש ילדות קטנות שצופות בנו עכשיו, לכו לפוליטיקה, שם תשנו דברים באמת".
לאה לב: "אנחנו בכל מקום ואנחנו לא איזה מיעוט מפוחד ומסכן שצריך לדאוג לו. אם יש ילדות קטנות שצופות בנו עכשיו, לכו לפוליטיקה, שם תשנו דברים באמת"
דניאל קיציס: "אני חושבת שהאישה החדשה היא אישה שמראה גם את החולשות שלה וגם את החוזקות שלה ולא מתעלמת מזה שהנפש היא דבר מאוד מאוד מורכב ויכולה לקבל המון אהבה אבל עדיין להיות בדיכאון ולהציג את כל הצדדים האלה".
איאת אבו שמיס: "אני לא רוצה שוויון אני רוצה צדק. מבחינתי שהגברים ישבו קצת בצד, שינוחו קצת, יתנו לנו ואנחנו נציג ונפתור את הבעיות שלנו. יש הבדל בין נשים לגברים, אני מבינה את ההבדל, הוא ביולוגי. לגבי שאר ההבדלים אני לא בטוחה האמת. ואני מדברת על החברה הישראלית וגם החברה הערבית. אנחנו אותו דבר בדבר הזה. אני חושבת שזה משהו אוניברסאלי. אצלנו עדיין יש את הפערים, אני חושבת שאנחנו חברה קצת יותר שוביניסטית וקצת יותר סגורה אבל אם כבר דיברת על האישה החדשה אני באמת רואה שיש יותר נשים כנות והכנות הזו גורמת להן בעצם להראות את הנפש הפצועה אז זה בעצם דורש אומץ. אני מתעסקת הרבה בנשים ערביות ואני רואה את השינוי שזה בעצם לבוא ולפרוץ ולהעיז ולדבר. וזה קשה אבל אנחנו חייבות לקום ולעשות את זה, אם לא נעשה את זה אף גבר לא יקום ויעשה את זה בשבילנו".
דניאל קיציס: "אומץ זו מילה יפה בקשר לאישה חדשה. אני מרגישה שאני מאוד אמיצה אבל גם מאוד פחדנית. ואני לא מתביישת לתת ביטוי לשני הצדדים האלה באופי שלי. המחיר של התסכול יותר כואב. 'למה לא אמרתי', 'למה לא עשיתי'".
לאה לב מתמקדת בפתרונות: "נדרשת תוכנית לאומית. להביא את כל הילדות בישראל לשיעור קרב מגע. חלאס אנחנו מתעסקות כל הזמן צריך ללמד בנים לא להטריד. אולי סוף סוף נלמד את הבנות שלנו לכסח להם ת'תחת. בואו כולנו נלך להתמודד עם הדבר הזה דרך אומנות לחימה".
