הדבר אולי הכי גדול שהסדרה "שטיסל" עשתה היה לגרום לחילונים להסתכל בעיניים חדשות על החרדים. להפסיק לראות אותם כמקשה אחת, ולהתחיל לראות אותם כאינדיווידואליים, עם מאוויים, תשוקות, חולשות, אהבות, ובעיקר עם חוש הומור מופלא וז'רגון פנימי כובש. סדרה שהיא כולה שפעים! אבל אז הגיעה הקורונה. סגר ראשון, שני, שלישי, והמַראות והמספרים שהחלו לזרום מהריכוזים החרדיים עשו את שלהם, והיו אפילו מי שכתבו ברשתות עם עליית העונה החדשה שהם יחרימו את הסדרה. הנימוק, בתרגום חופשי, הוא שההידלקות נגמרה, לא בא להם שוב להרגיש רגשות חמימים לדמויות חרדיות.
אבל מיכאל אלוני, קיווע, מבקש לחכות רגע. "אני רואה חדשות כמו כולם ואני רואה תמונות של תלמודי תורה פתוחים ושל חתונות המוניות, אבל לא מראים לנו את כל המקומות הסגורים, את כל תלמודי התורה ששומרים על ההנחיות. לא מראים לנו את הכלל במגזר החרדי, אלא את היוצאים מהכלל. הכי קל להסית את עצמנו נגד עצמנו. למה? כי יש מי שמרוויח מזה. אז די, חלאס, זה משעמם אותי", אלוני מתרגז.
" "אני רואה חדשות כמו כולם ואני רואה תמונות של תלמודי תורה פתוחים ושל חתונות המוניות. לא מראים לנו את כל תלמודי התורה ששומרים על ההנחיות. מראים את היוצאים מהכלל"
כשישנם ריכוזים משמעותיים שבהם ההדבקה נעשית בקצב מסחרר זה משפיע על כולנו - מתי נצא מהסגר, מה תהיה התפוסה בבתי החולים והאם הצוותים יעמדו בנטל. זה הכל חוץ ממשעמם.
"בואי, גם בתל־אביב לא שמים זין. כמה מסיבות היו בתוך בתים? תסתכלי פה ממול על התור הענק לטייק־אוויי בכניסה לבית הקפה. גם כאן וגם שם יש חריגות. זה לא כל הציבור. זה אולי זרם אחד קיצוני כזה או אחר. אבל ממסגרים את זה ככה שכל הציבור החרדי הוא מפר הנחיות כי זה נוח לפלג ולהסית. ככה אפשר לשלוט בשיח".
גם לפני ששיחקת חרדי החזקת בעמדות הסובלניות האלה?
"אני תל־אביבי פריווילג ולא הכרתי את העולם הזה בכלל. זה היה לצלול לתוך תרבות אחרת לגמרי וללמוד למשל מה זה נידה וכולי. אבל בסוף 'שטיסל' לא מדברת על 'החרדים', אלא על אנשים כאנשים, כבני אדם שהם לא מושלמים, שהם פגומים מהיסוד. כשאתה מסתכל ככה על אנשים אתה לא יכול שלא לחבב אותם".
3 צפייה בגלריה
"אני תל־אביבי פריווילג ולא הכרתי את העולם החרדי בכלל"
(צילום: שי פרנקו, סגנון: קרן נפתלי)
לאלוני (36) - שמרגע שחרורו מהצבא כמפקד בגדנ"ע של חיל החינוך הוא שחקן מבוקש שמשחק ברצף - הקורונה נתנה שטוזה. כבר שנה מאז פרוץ המגפה, ואלוני כמו שאר שחקני ישראל, עובד בהילוכים נמוכים, אולי הכי מעט שיצא לו לעבוד מאז החל את דרכו בתעשייה. "זה כמו להיות בין עבודות שזה קורה תמיד אצל שחקנים, רק שהפעם זו תקופה שנמתחת על זמן הרבה יותר ארוך".
בשנתיים האחרונות, לאחר ש"שטיסל" עלתה בנטפליקס, אלוני זוכה לתשומת לב גם מעבר לים. הוא שיחק לפני שנה בעונה השלישית של סדרת הנעורים האמריקאית "Greenhouse Academy" המופקת על ידי נטפליקס, גרסה לסדרה הישראלית "החממה", ובמיני־סדרה הישראלית־אמריקאית "הנערים" של HBO. "כשהקורונה רק התחילה נכנסתי להתקף חרדה", אלוני נזכר.
"דבל'ה היה בחרדה מהקורונה. כמו כוכב הוליוודי הוא דרש טריילר משלו כדי לא להידבק. בכלל, כל יום נבדקנו לקורונה. אין חור שלא הכניסו לי בו מטוש"
מה, חרדות כלכליות?
"בריאותיות. חשבתי שסוף העולם הגיע. אח של בת זוג שלי וחברה שלנו הגיעו לעשות איתנו את הסגר. אנחנו בית פתוח כזה, אז הזמנו פליטים להיות אצלנו. כל דבר שנגענו בו, דלת של המקרר, ברז, ידיות, החברה הייתה מרססת אחרינו עם חומר חיטוי".
איך בסוף הצלחתם להצטלם לעונה החדשה של "שטיסל" עם כל הסגרים?
"הצילומים נדחו לקיץ וזה היה סיוט. את יודעת מה זה להתלבש ככה בחום הזה? אני מצלם סצנה עם דבל'ה ותוך כדי הזקן שלו מתקלף מהחום. דבל'ה היה בחרדה מהקורונה. כמו כוכב הוליוודי הוא דרש טריילר משלו כדי לא להידבק. בכלל, כל יום נבדקנו לקורונה. אין חור שלא הכניסו לי בו מטוש".
ואז אחרי הכל, הגיעה הסדרה "חזרות" וגנבה את הפוקוס. התבאסת?
"אני מאמין שמים שקטים חודרים עמוק. גם בעונה הראשונה והשנייה של 'שטיסל' לקח זמן עד שהיא התפוצצה. לא חשבנו אז שזו סדרה שכל כך הרבה יצפו בה, והנה נוצר סביבה באזז. היא גרפה את כל פרסי האקדמיה ובסוף בגלל הדרישה גם חזרה לעונה שלישית. חכו שהיא תעלה לשידור הציבורי שנקרא נטפליקס.
"ראיתי את 'חזרות'. זו סדרה מבריקה. חבל שהתיאטראות עכשיו סגורים כי קהל חדש היה נוהר להצגות עכשיו. וכן, הסדרה תפסה בדיוק את הפאתטיות של שחקנים, את הלקחת את עצמנו ברצינות, כאילו אנחנו בהוליווד. אני כמובן לא נרקיסיסט, אבל אחדים מחבריי הטובים", הוא צוחק. "לא מזמן צילמנו את הסדרה 'מלכת היופי של ירושלים' בצפת (הסדרה תעלה ב־yes). כל השבוע התגוררנו שם ובסופי שבוע חזרנו הביתה. באיזשהו שלב צפת הפכה לצהובה, לאדומה ואז נסגרה. הגעתי ביום ראשון לעיר ושוטרים עצרו אותי בכניסה. אמרתי להם 'אני חיוני, יש לי אישור'. השוטר לא האמין לי. הוא הסתכל באישור ואמר 'אוקיי, המעסיק שלך חושב שאתה חיוני, אבל למי אתה חיוני?'. התחלתי להתווכח איתו. הוא אמר, 'תעצור רגע בצד, יש פה רופא שצריך לעבור'".
אני אחלה אבא בסטים
אלוני בזוגיות כבר שלוש שנים עם מוריה לומברוסו (26), סטודנטית לתואר שני במדעי המוח ועובדת בחברת סטארט־אפ רפואית ("היא לומדת בקינגס קולג' בלונדון. היא צריכה לנסוע לשם לשנת מחקר שנדחתה בגלל הקורונה. יכול להיות שאסע איתה"). אלוני מעיד על עצמו שהוא מונוגמי סדרתי, רוב חייו הבוגרים היה במערכות יחסים זוגיות ארוכות וארוכות יותר.
"אותי לא כזה מעניינת חתונה. אני חושב שהמיסוד האמיתי, הצעד הגדול הוא בהחלטה להביא ילד לעולם, אבל למוריה חשוב שיהיה טקס יהודי. אז זו תהיה התחנה הבאה"
מוריה? השם מרמז שהיא מבית דתי?
"לא. היא גדלה בארצות־הברית להורים מאוד ציונים. לאח שלה קוראים דעאל ולאחותה אליה. היא עלתה לבד בגיל 14 מלוס־אנג'לס ונשארה פה. הכרנו באירועים של המידברן (הגרסה הישראלית לפסטיבל ברנינג מן בנבדה, ארצות־הברית, ת"ב). נפגשנו במסיבה בתל־אביב לגיוס כסף להקמת המיצג של המחנה. היא הגיעה עם בת זוג של חבר. מיד הבחנתי בה. אמרתי לחברה 'מי זו?! תכירי לי אותה'".
למה לא ניגשת בעצמך לדבר איתה?
"הסתובבו סביבה איזה חמישים גברים שרצו להתחיל איתה. אין לי כוח להיכנס לכוורת. מה עכשיו, אני אעמוד בתור? סמכתי על החברה שתעשה משהו אבל היא לא אמרה למוריה כלום עליי".
אז איך סיפור האהבה נרקם בסוף?
"זה לקח זמן. היא הגיעה למידברן אבל הייתה בקמפ אחר (האירוע מחולק למחנות נושא שונים, ת"ב) ולא החלפנו מילה. הייתי צריך לחזור יום קודם ומוריה בדיוק הגיעה כשארזתי. היא חיפשה טרמפ הביתה. אמרתי לה שתיסע איתי והיא נרדמה וישנה כל הדרך. כשהורדתי אותה בבית התברר שהיא שכחה מפתח. זה נגמר בזה שפרצתי אליה דרך החלון ופתחתי לה את הדלת. כשביקשתי את המספר שלה, אמרה שהיא לא זוכרת אותו בעל פה והיא לא הייתה יכולה להסתכל בסלולרי שלה כי הוא נשבר. לימים הבנתי שזו הבחורה. היא החליפה כבר שלושה סלולריים השנה. אז החלפנו מיילים".
"לאחרונה חיתנתי זוג חברים, וזה היה מרגש מאוד. הם רצו טקס רחוק רחוק מהטקס היהודי והכנסתי להם את זה מהדלת האחורית. מה שכן, שטר ההתחייבות היה שהבעל יעשה כלים כל החיים"
הו, חסדי השם! ומאז אתם באושר ועושר?
"זה לקח עוד שנה עד שנהיינו ביחד. דיברנו על דייט בשקיעה אבל אז היא נעלמה לי עוד לפני שנפגשנו. לימים התברר שהאקס חזר לתמונה. אחרי שנה שוב הגיע המידברן. החלטתי שאני לא נוסע, שסיימתי עם החגיגה, אבל הגיעו התמונות בקבוצת הווטסאפ ולא עמדתי בפומו (FOMO, חרדת החמצה, ת"ב). נסעתי ליום אחד. כשחזרתי הביתה מוריה שלחה לי הודעה שהיא ראתה אותי וזה העלה לה חיוך. זהו, הפעם נפגשנו ומאז אנחנו ביחד".
אז היא תהיה אם ילדיך?
"Time will tell".
היא צעירה ממך בעשור, זה פער משמעותי. יכול להיות שאם זה היה תלוי בך היה לכם כבר ילד?
"לא לחוץ לי. יש לנו את ברוס, כלב הרוטוויילר המשותף שלנו. בעונה הזו של 'שטיסל', לקיווע יש ילדה וכולם אומרים לי איך מתאים לי להיות אבא. ב'מלכת היופי של ירושלים' אני אבא לשלוש בנות והצוות על הסט אומר לי, 'יואו, איזה אבהי אתה'. אני באמת אבהי ומוכן אבל בַסֶטִים. אני אחלה אבא בסטים. לכל החברים שלי יש כבר 3-2 ילדים והם גרים בשכונות הבורגניות של צפון תל־אביב או שעברו למושב. אני עוד לא שם".
ומיסוד היחסים, חתונה? מדברים על זה?
"אותי לא כזה מעניינת חתונה. אני חושב שהמיסוד האמיתי, הצעד הגדול הוא בהחלטה להביא ילד לעולם, אבל למוריה חשוב שיהיה טקס יהודי. אז זו תהיה התחנה הבאה. אם נתמסד זה יהיה ביי־דה־בוק. מה שכן, לאחרונה חיתנתי זוג חברים. תכתבי שזה היה לפי ההנחיות, וזה היה מרגש מאוד. הם רצו טקס רחוק רחוק מהטקס היהודי והכנסתי להם את זה מהדלת האחורית. מה שכן, שטר ההתחייבות היה שהבעל יעשה כלים כל החיים".
- הראיון המלא עם מיכאל אלוני מתפרסם במוסף "לגבר" המצורף חינם לגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
