כמו רבות מתושבות דובאי, גם שאנל איאן, שמככבת בהפקת האופנה הזו, על השער האחורי שלנו ובאתר של מגזין "ל'אופיסייל ערביה", לא נולדה שם. "נולדתי בקניה אבל אני גרה בדובאי כבר 17 שנה ומחשיבה אותה כבית", אומרת איאן, סופר מודל שמתגוררת בדובאי עם בעלה, איש עסקים, ובנם טאז'. "ההתחלה לא הייתה פשוטה. לפניי לא הייתה בתעשיית האופנה המקומית דוגמנית שחורה. הייתה לי תקרת זכוכית לפרוץ. לא בחרו אותי לתצוגות, וזה היה מתסכל".
8 צפייה בגלריה
שאנל איאן על שער "לאשה" (שמלה: Avaro Figlio)
(צילום: Adam Browning-Hil, הפקה וסגנון: Anna La Germaine)
אז מה השתנה?
"בסופו של דבר המראה הייחודי שלי, האישיות שלי והנוכחות הבימתית שלי עשו את שלהם. כשאני עולה על המסלול, זה לא שאני לובשת שמלה. אני היא השמלה. המסלול הראשון שעשיתי היה בארמון באבו־דאבי. הקהל היה מורכב ממשפחת המלוכה וממקורבים מיוחסים נוספים. אני זוכרת שהייתי על סף התמוטטות עצבים", היא נזכרת בחיוך. "במיוחד כשהבנתי שהטיסו דוגמניות מפריז באופן מיוחד. התצוגה הזו פתחה בפניי את הדלתות בדובאי ובמדינות הקרובות אליה כמו קטאר, כוויית, סעודיה, בחריין, וגם לבנון, הודו ופקיסטן. למרות שדגמנתי קודם בניו־יורק ובמקומות נוספים, אני מרגישה שעשיתי בדובאי קפיצת דרך מקצועית. ב־14 השנים האחרונות אין כמעט תצוגה שלא השתתפתי בה. אני משתתפת קבועה בתצוגות של דיור בדובאי. הייתי חלק מקמפיינים לבתי האופנה והמותגים הנחשבים ביותר: שאנל, טיפאני, רוברטו קוואלי, טום פורד, קרטייה, ולנטינו, פראדה, דולצ'ה וגבאנה ועוד ועוד, ואני הפנים של פיאז'ה (מותג שוויצרי של שעונים ותכשיטים) בתערוכה הגדולה שלהם בדובאי מדי שנה. אני שמחה לראות שסללתי דרך גם לדוגמניות שחורות נוספות שהגיעו אחריי".
מגיל 18 היא מדגמנת. בהתחלה בברזיל ובניו־יורק ואז בדובאי. נוסף למותגים הבינלאומיים עבדה עם מעצבים ערבים כמו ראמי אלעלי ויוסף אלג'סים, וגם הצטלמה לווג איטליה, לווג האמריקאי ולווג ערביה. "אמא שלי גידלה אותי ואת אחיי להיות עצמאיים והישגיים. גדלתי בכפר קטן שיש בו פחות מ־20 אלף אנשים. יש לי חמישה אחים, ואמא שלי אימצה עוד חמישה ילדים. סך הכל אנחנו 11. אמא שלי יחידנית ובבעלותה מסעדה וסופרמרקט, אימפריה שבנתה במו ידיה. גידלנו את האוכל שלנו, בילינו בנהר. היינו הולכים להביא מים ומכבסים את הבגדים. ילדות נפלאה. כשגדלנו, התפזרנו בעולם. כל האחים שלי גרים באירופה או בארצות־הברית. אנחנו קובעים זמן וכולנו חוזרים ביחד לביקורים בקניה. אמא שלי גם מגיעה לבקר אותי בדובאי.
8 צפייה בגלריה
כפתן: Esme Vie. שרשרת: la Germaine
(צילום: Adam Browning-Hill, הפקה וסגנון: Anna La Germaine)
"יוצא שאני גרה בדובאי כבר חצי מהחיים שלי. אני חלק בלתי נפרד מתעשיית האופנה פה. זה הבית שלי. זה המקום הכי בטוח שגרתי בו. נסענו לכמה חודשים ושכחתי לנעול את הבית. לא קרה כלום. אני מסתובבת בלילה בבטחה. אף אחד לא רוצה להזיק לך פה. האנשים אדיבים ונחמדים, ויש לי הרבה חברים מקומיים. זו חוויה מתקנת אחרי ברזיל, ניו־יורק והגיחות שלי לדרום־אפריקה. הדבר היחיד הוא שצריך לעבוד קשה כי המחיה פה יקרה".
ומי הפיקה את זה? תכירו את אנה לה ז'רמיין
"לפני זמן מה פנו אליי ממגזין ל'אופיסייל האמירתי ושאלו אותי אם יש לי רעיון להפקת אופנה מעניינת שאנחנו יכולים לעשות ביחד", מספרת אנה לה ז'רמיין, יזמית אופנה ומפיקה, איך הכל התחיל. "כשאני מתחייבת לפרויקט הוא צריך להיות מיוחד ומשמעותי עבורי. אני לא עושה דברים רק כדי לסמן וי. הלכתי עם ההצעה בראש, וכשנחתם הסכם השלום עם האמירויות אמרתי לעצמי: זהו זה. זה היה בספטמבר, ואני הייתי בפירנצה. אכלתי צהריים עם נציג מועצת האופנה הגרמנית, ובדיוק התקשרו מל'אופיסייל אחרי שאמרתי להם שזהו, יש לי רעיון! הנציג היה עד לשיחה כשאמרתי לעורכי המגזין האמירתי להציב דוגמנית ישראלית על השער ולעשות היסטוריה".
הם הסכימו מיד לרעיון?
"העורכים שהיו על הקו היו בשוק מההצעה, אבל גם נרגשים. שני סוגי הרגשות שלטו בשיחה. זה רעיון שהיה צריך לעכל אותו. הם אמרו לי: אנחנו רוצים ללכת על זה, אבל תני לנו לחשוב עוד קצת. הם חזרו אליי כעבור זמן די קצר, ואחרי סגירת הקצוות הפרויקט יצא לדרך. עכשיו הם צוחקים עליי שהם יכולים לא לשמוע ממני הרבה זמן, ואז כשאני מגיחה זה מגיע עם רעיון בומבסטי".
אנה לה ז'רמיין (31) נולדה וגדלה באוקראינה. כיום היא מתגוררת באיטליה עם בן זוגה ועם הבולדוג הצרפתי שלהם, דארסי. בגיל 16 נסעה ללמוד יחסים ומשפט בינלאומיים באוניברסיטת דאוסטו בספרד. כשסיימה, הבינה שמה שבאמת מעניין אותה זה תעשיית האופנה ועברה להתגורר בלונדון. "הקמתי שם מגזין מקוון (Fashion Politique=F’OLITIQUE) שעוסק באופנה ובטאלנטים בכל מקום על גבי הגלובוס. המגזין מציע תכנים מגוונים ונקודות מבט ייחודיות על מצב האופנה ומיועד גם לאנשי תעשיית האופנה וגם לאוהבי אופנה שאינם עוסקים בכך. עם השנים גם התחלנו להדפיס את המגזין. כעשור אחרי הקמתו הצלחנו ליצור שיתופי פעולה עם יותר מ־4,000 מעצבים מ־70 מדינות. בעקבות המגזין גרתי במקומות שונים. הספקתי להתגורר בהמבורג, במילאנו, בפירנצה וגם בניו־יורק".
8 צפייה בגלריה
אנה לה ז'רמיין. "העורכים שהיו על הקו היו בשוק מההצעה, אבל גם נרגשים"
(צילום: רונן פדידה)
מתי התוודעת לתעשיית האופנה הישראלית?
"הגעתי ב־2011 לשבוע האופנה בתל־אביב. התרשמתי מסצנת האופנה המקומית עד כדי כך שאת המגזין המודפס הראשון של פוליטיק בסוף 2012 הקדשנו לאופנה ישראלית. צילמנו לשער את הדוגמנית הישראלית אניה מרטירוסוב עם שמלה של המעצב אלון ליבנה. בכלל, במהלך הכנת הגיליון נפגשתי במשך שלושה שבועות אינטנסיביים עם יותר ממאה שחקני מפתח בתעשיית האופנה בישראל, ואפילו ביקרנו בשנקר. זו הייתה תקופה ביטחונית לא פשוטה אצלכם. רקטות נורו על תל־אביב והיו אזעקות. הצוות הלך עם דרכונים בכיס, והמזוודות היו מוכנות למקרה שנצטרך לעזוב באופן מיידי. אני חושבת שביקרתי אצלכם יותר מ־20 פעם".
מאז את מעורבת בהפקת שבוע האופנה הישראלי.
"אני דואגת להביא לשבוע הזה עיתונאים ומשפיעים בינלאומיים שיראו, יסקרו ויגדילו את הנראות של שבוע האופנה בישראל".
מה את חושבת על תעשיית האופנה שלנו?
"יש לכם מעצבים יצירתיים שגם התמחו בעבודה בחו"ל עם מותגי־על כמו אלכסנדר מקווין ומארק ג'ייקובס. הם מוכשרים מאוד, אבל יש בעיה אחת, עלויות הייצור גבוהות במיוחד, מה שמקשה על העבודה עם קניינים בינלאומיים. שמעתי את זה יותר מדי פעמים מקניינים שהבאנו לשבוע האופנה".
שאנל ויעל: שמלה כמעט זהה, איורים שונים
מאת: מרב פרנק־הוכברג
במסגרת שיתופי הפעולה בגיליון המיוחד הזה ניתנו שתי שמלות כמעט זהות, של מותג אופנת הרחוב הניו־יורקי FOXYLAB, לשני אמנים: דיא עאלם, ארכיטקט ואמן קליגרפיה מדובאי, וטליה צורף, אמנית ומאיירת ישראלית.
עאלם (@diaallam), שמוצאו מצרי, הקים את המותג האמירתי הראשון שמתמחה בשירותי קליגרפיה לאופנה וללייף סטייל, והאותיות המסולסלות היפהפיות שלו כבר כיכבו בעבודות עבור גוגל, אפל, בולגרי וחברות תעופה של האמירויות.
את השמלה הסגולה שלובשת שאנל איאן ומורכבת משני בדים, פוטר וקטיפה, הוא עיטר במשיחות מכחול באותיות מרקדות, בדוגמה שזורמת בהרמוניה עם הגזרה.
8 צפייה בגלריה
שאנל איאן בשמלה של FOXYLAB NEW YORK עם איורים של Diaa Allam
(צילום: Adam Browning-Hill, הפקה וסגנון: Anna La Germaine)
טליה צורף, שהוזמנה לאייר בתצוגות של שאנל ופנדי, ונכנסה לרשימת "30 מתחת ל־30" של פורבס ב־2019, קיבלה מ־FOXYLAB קופסה עם כמה דגמים. היא ציירה עליהם ושלחה חזרה לניו־יורק. לצילום נבחרה שמלת פוטר שחורה, שחלקה התחתון מצופה פאייטים. "נתנו לי חופש מוחלט, אבל ביקשו להימנע ממסרים פוליטיים או דתיים", היא מספרת. "ויתרתי כמובן על גוף האישה, שמופיע ברוב ציוריי, והשתמשתי בצבעי אקריליק, במכחולים וגם בספריי כדי לשמור על האופי האורבני־סטריט של המותג".
