בגיל 55, שבועיים אחרי שפגשה את אביה הביולוגי, משה (שם בדוי), ענת און כרמי מחיפה כבר ישבה עליו שבעה בביתו שבדרום הארץ, עם אשתו ושלושת ילדיו שזה עתה הכירה. "זה היה הזוי, לא הכרתי אף אחד, כל מי שבא לנחם שאל מי אני ולמה אני יושבת איתם, והיו צריכים לספר לו את כל הסיפור מההתחלה. יצא שכל השבעה דיברו רק עליי", היא מספרת.
הסיפור הזה התחיל לפני 60 שנה, כשתקווה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), נערה בת 17, נכנסה להיריון ממשה וילדה בת בשם שושנה. "הייתה ביניהם אהבה מטורפת, אבל המשפחות שלהם התנגדו לקשר, משה נבהל וברח, התגייס לצבא, ותקווה נותרה מאחור עם היריון לא רצוי", מספרת אורנה גאון, קרובת משפחתה. "תקווה גרה בחיפה, בבית קטן שבו התגוררו הוריה, אחותה ושלוש משפחות נוספות. ההורים שלה היו מאוד נבוכים וגם לא הייתה אפשרות להכניס לבית הזה תינוקת, אז שכנעו אותה למסור את שושנה לאימוץ".
אורנה: "תקווה הייתה כמו האמא השנייה שלי. היא הייתה אצלנו כל הזמן. היא הייתה בהיריון ביחד עם אמא שלי, הן היו צריכות לגדל את הבנות שלהן ביחד, אבל הגורל רצה אחרת"
תקווה הייתה קרובת משפחה של אמה של אורנה גאון, אסתר. תקווה ואסתר גדלו צמודות זו לזו כמו שתי אחיות, וגם כשבגרו לא נפרדו לדקה. "תקווה הייתה כמו האמא השנייה שלי", אומרת אורנה. "היא הייתה אצלנו כל הזמן, אין מצב שהייתי מגיעה הביתה ותקווה לא שם. היא הייתה בהיריון ביחד עם אמא שלי, הן היו צריכות לגדל את הבנות שלהן ביחד, אבל הגורל רצה אחרת, היא מסרה את בתה לאימוץ, ואני גדלתי לה מול העיניים יום־יום, זיכרון חי לבתה. גדלתי על הסיפור הזה, על הבת שנמסרה לאימוץ. אני זוכרת התפרצויות בכי שבאו משום מקום. היא לא יצאה מהדיכאון, כאילו ויתרה על החיים, ולבסוף נפטרה בתחילת שנות ה־60 לחייה".
כל חייה חיפשה תקווה את בתה שמסרה לאימוץ, ולא ידעה שהיא גדלה באותה שכונה בחיפה. היא גם לא ידעה ששושנה היא ענת, חברה טובה של אורנה, קרובת משפחתה האהובה. "תקווה הייתה אישה עצובה, כל החיים היא חיפשה את שושנה, היא הייתה מסתובבת ברחובות ובגנים ומחפשת אותה, קיוותה שאולי תזהה אותה", אורנה מספרת. "אמא שלי כל הזמן אמרה לה: 'תקווה די, את לא תמצאי אותה ככה', אבל היא המשיכה בזה שנים. כשהתייאשה היא ספרה את הדקות ששושנה תגיע לגיל 18 ותפתח את תיק האימוץ, אבל זה לא קרה. היא נפטרה לפני כעשור בלי לדעת שענת, שאותה היא הכירה היטב, היא בתה שושנה".
האימוץ של ענת
ענת (60) אומצה בגיל שלושה חודשים על ידי חיים וחיה בויירסקי מחיפה, שכבר הלכו לעולמם. אמה עבדה בסוכנות ולאחר מכן בעירייה, האב היה חבר הנהלת "אגד". "הייתה לי ילדות הכי טובה שיכולה להיות, הייתי סמל הניצחון של הוריי - הם כבשו את היעד והפכו להורים", מספרת ענת. "מאז ומתמיד ידעתי שאני מאומצת, זה לא היה סוד. פעם שאלתי את אמא שלי מתי הם סיפרו לי, והיא אמרה שכשהייתי ממש קטנה הם עשו לי הצגה שלמה באמבטיה עם בובות כדי להמחיש לי מה זה מאומצת. אני ממש לא זוכרת את הסצנה הזו".
ענת: "הייתי בת יחידה, הדובדבן שבקצפת, גדלתי במשפחה אמידה ומיוחסת בשכונת אחוזה היוקרתית, זה לא עניין אותי בכלל, וגם לא הרבה שנים קדימה"
איך הרגשת כילדה מאומצת?
"יש לי קרובת משפחה מאומצת, זה לא היה אישיו, אולי בגלל זה לא פתחתי את התיק. כשהגעתי לגיל 18 ההורים שלי נתנו לי קלסר עם פרטים על המשפחה הביולוגית שלי, ראיתי שלאמא הביולוגית שלי קוראים תקווה, וזהו. לא עניין אותי לפגוש אותה".
איך ההורים שלך ידעו פרטים על ההורים הביולוגיים שלך?
"על פי החוק באמת אסור להם לדעת, אבל הם היו מקושרים וידעו הכל. הם סיפרו שהיא נכנסה להיריון אבל ההורים לא הסכימו שהם יתחתנו, אז הוא ברח והתגייס לצבא והיא נאלצה לחתום על ויתור".
לא היית סקרנית להכיר אותה?
"הייתי בת יחידה, הדובדבן שבקצפת, גדלתי במשפחה אמידה ומיוחסת בשכונת אחוזה היוקרתית, זה לא עניין אותי בכלל, וגם לא הרבה שנים קדימה. בגיל 23 התחתנתי, נולדו לי שלושה בנים - עידן, ניר ונעם - והשנים פשוט עברו. רוב השנים לא עבדתי. גידלתי את הילדים, ורק כשהתגרשתי, לקראת גיל 40, התחלתי לעבוד - בחנות שוקולד של עלית. שם הכרתי את בעלי הנוכחי, עופר כרמי, שהיה מנהל המכירות של הרשת".
ענת: "פתחתי את תיק האימוץ לפני 11 שנה, כי חליתי בסרטן השד, והרופאים ביקשו פרטים על הגנטיקה. לא היה מידע על האבא, ולא רציתי לעשות עם זה שם דבר"
למה החלטת בכל זאת לפתוח את תיק האימוץ?
"לפני 11 שנה חליתי בסרטן השד, והרופאים ביקשו לדעת פרטים על הגנטיקה. הלכתי עם חברתי ליאת לפתוח את התיק. לא היה שם שום מידע על האבא, וגם לא הייתי צריכה יותר מזה, כי פשוט לא רציתי לעשות עם זה שום דבר".
איך נודע לך שאורנה, חברתך מהתיכון, קשורה לאישה שילדה אותך?
"ליאת, החברה שבאה איתי בפתיחת תיק האימוץ, לא ויתרה. היא המשיכה לחפש את המשפחה, ויום אחד, לפני שש שנים, היא התקשרה אליי ואמרה: 'מצאתי לך את המשפחה'. היא סיפרה שהיא נמצאת בבית של משפחה שהיא מתנדבת אצלה בעזרה לקשישים, ובמקרה הגיעה לבית קרובת משפחה ואמרה לה כבדרך אגב את שם הרחוב שבו היא גרה. אנחנו כבר ידענו שתקווה גרה ברחוב הזה מהתיק שפתחתי, אז ליאת שאלה אותה אם היא מכירה את המשפחה. למרבה ההפתעה האישה, שהכירה את כל הסיפור, אמרה לה: 'אם את רוצה לדעת עוד פרטים, תפני לאורנה גאון'. כשהיא סיפרה לי כמעט התעלפתי. אורנה? חברתי הטובה מהתיכון? עד לאותו רגע לא ידעתי שאורנה גולדפרב קשורה למשפחה הזאת".
התהפוכות של אורנה
אורנה גאון, אז גולדפרב, גדלה בחיפה למשפחה סלוניקאית, בת בכורה למשפחה בת שלושה ילדים. אמה, אסתר, ניהלה במשך 45 שנה את המסעדה הסינית "טיוואן" בחיפה. לפני כעשור נפטרו שני הוריה בהפרש של פחות משנה זה מזה, ואחיה ואחותה, שבינתיים גם היא נפטרה, הפעילו את המסעדה עד שנסגרה סופית. "הייתה אז מחאה גדולה, אפילו ראש העיר בא וביקש מהאחים שלי לא לסגור מוסד חיפאי כל כך חשוב, אבל הם כבר מאסו בזה. זו הייתה מסעדה שבאו אליה מכל הארץ", אומרת אורנה.
ענת: "במקרה עשינו את כל האירועים המשפחתיים שלנו במסעדה הזאת בלי לדעת על הקשר המשפחתי".
אורנה: "כשבעלה של תקווה היה יוצא לעבודה, הוא היה מוריד אותה במסעדה עם אמא שלי, שלא תישאר לבד. ממש צובט את הלב לחשוב שאולי היא הייתה באירועים משפחתיים של הנכדים שלה ולא ידעה שזה הם".
בגיל 16 הכירה אורנה את הזמר יהורם גאון, המבוגר ממנה ב־20 שנה, ובגיל 17 כבר עמדו השניים מתחת לחופה למורת רוחם של הוריה. "הכרנו בחתונה, הוא ראה אותי והתחיל איתי", היא מספרת. "היה לו אז מופע עם גילה אלמגור ובאותו שבוע הם הופיעו בחיפה, אז הוא הזמין אותי, ומשם זה התגלגל. בהתחלה נפגשנו בסתר - הוא היה מבוגר מאמא שלי בשנה, אז ברור שהוריי לא התלהבו מהקשר. יום אחד ברחתי מהבית והשארתי מכתב: 'אם תחפשו אותי אני אתאבד'. בסוף הם מצאו אותי אצל יהורם ונאלצו לקבל את הקשר. הם מאוד אהבו אותו. יהורם בן אדם מקסים, אנחנו חברים בלב ובנפש. הוא מגיע לפה בחגים ובימי הולדת, הוא חלק ממני, אבא של הילדים שלי".
אורנה: "יהורם בן אדם מקסים, אנחנו חברים בלב ובנפש. הוא מגיע לפה בחגים ובימי הולדת, הוא חלק ממני, אבא של הילדים שלי"
אחרי תשע שנים ושני ילדים אורנה ויהורם נפרדו, ובשנת 1986 היא נישאה לעו"ד זרח רוזנבלום (75), אחיו של העיתונאי אדם ברוך ז"ל (אביהם של עמליה ועידו רוזנבלום), שייצג אותה בגירושיה המתוקשרים מגאון. זרח היה אז אב לשלושה ילדים מנישואים קודמים, ואורנה הגיעה לנישואים החדשים עם שני ילדיה מגאון - משה (43), עורך דין, והילה (38), פסיכותרפיסטית. ביחד הם הביאו לעולם את אור (28), שסיים תואר שני באופנה ואמנות בפריז, ובימים אלה עומד לפתוח מרכז אמנויות ואופנה בדרום תל־אביב.
לפני שנה, אחרי 35 שנים ביחד, השניים נפרדו, ולפני שלושה חודשים התגרשו. "ולשאלתך, עדיין אין לי בן זוג חדש", היא אומרת בלי שנשאלה. "היה לי קשה כשזרח עזב את הבית, אבל ענת לא זזה ממני ותמכה בי. היום אנחנו חברים מאוד טובים, כי אני מזכירה לעצמי כל הזמן מאיפה התחלנו. התגרשנו כי הגענו לנקודה שאין לנו יותר שום דבר משותף. לא מריבות, לא מלחמות ולא שום דבר. הבנו שכל אחד מאיתנו רוצה משהו אחר ואנחנו גם חיים בזמנים שונים. אני עובדת בלילה והוא ביום, פשוט הפסקנו להיפגש".
אורנה: "היה לי קשה כשזרח עזב את הבית, אבל ענת תמכה בי. התגרשנו כי הגענו לנקודה שאין לנו יותר שום דבר משותף. לא מריבות, לא מלחמות. אני עובדת בלילה והוא ביום, הפסקנו להיפגש"
במשך שנים עסקה גאון בעיצוב תכשיטים והייתה בעלת רשת חנויות תכשיטים ויודאיקה. לפני 15 שנה סגרה את הרשת, והיום היא מטפלת בפסיכותרפיה טרנס־פרסונלית, המשלבת תורות מזרח ומערב, מטפלת זוגית ומדריכה למיניות ותשוקה, זאת אחרי שלמדה במכללת רידמן פסיכותרפיה, רפואה סינית ופסיכולוגיה. נוסף על כך היא מורה למדיטציה ולדמיון מודרך. היא הוציאה לאור ספר שירים, "חשוקה", ואסופת סיפורים, "אפשר למות ביום אחר", וגם מעבירה סדנאות והרצאות. קצת לפני הקורונה העלתה מופע אישי בהשתתפות הזמרת עליזה אביב, בשם "דם, חיים ואהבה", שבו היא מספרת על הבית הסלוניקאי שלה, ומובן שסיפור הגילוי המרגש מתואר בו. "אני מספרת את הסיפורים שלי, עליזה שרה בלדינו, והקהל מתמוגג. לפני הקורונה עוד הספקנו לתת חמישה מופעים בפסטיבל הלדינו בים המלח. כשהכל נסגר פתחתי את הבית שלי בנווה צדק לקהל, וזה הולך נהדר".
הגילוי המפתיע
המפגש המחודש בין ענת לאורנה התרחש זמן קצר אחרי שענת הבינה שאורנה, חברתה הטובה מהתיכון, היא בת משפחתה. אורנה הייתה עסוקה מעל הראש בחיפושים אחרי שושנה, קרובת משפחתה שנמסרה לאימוץ, בלי לדעת שענת, שאיתה היא עדיין נמצאת בקשרי פייסבוק רופפים, היא שושנה.
"כבר רציתי לפנות לחוקר פרטי שימצא אותה, ויום אחד אני קמה בבוקר ורואה שענת שלחה לי הודעה בפייסבוק שהיא רוצה להיפגש. הייתי עסוקה עד מעל הראש בחיפושים אחרי שושנה, אז נפנפתי אותה. כאילו, מה יש לי איתה? לא היינו בקשר המון שנים, מדי פעם שלחנו ברכת יום הולדת שמח בפייסבוק, אבל להיפגש איתה? ממש לא בא לי. שאלתי מה היא רוצה, והיא כתבה שזה לא מתאים כאן, שאנחנו צריכות להיפגש".
ענת: "היא חשבה שאני רוצה לחדש את הקשר ואמרה שהיא מאוד עסוקה ואולי בפעם אחרת, אז כתבתי לה: 'אני שושנה'".
אורנה: "התחלתי לרעוד בכל הגוף, מזל שלא הייתי לבד. היה פה שיפוצניק שאמר לי, 'אורנה, את בסדר? מה קרה?'. הייתי כל כך המומה, כמעט התעלפתי. בהתחלה בכלל לא האמנתי לה, כי איך זה יכול שהיא הגיעה אליי? לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו יום".
אורנה: "רציתי שחוקר פרטי ימצא את שושנה, ואז ענת שלחה לי הודעה בפייסבוק שהיא רוצה להיפגש. נפנפתי אותה. כאילו, מה יש לי איתה? לא היינו בקשר שנים"
מה ענית לה?
"זה היה יום לפני ערב שבועות לפני שש שנים, ביקשתי את הטלפון שלה ואמרתי לה: 'את חייבת לבוא אליי דחוף'".
ענת: "היו לי אורחים לחג, אז אמרתי לה, 'אורנה אני לא יכולה לבוא', אבל היא התעקשה. בסוף עזבתי הכל ובאתי".
אורנה: "אני עוד הייתי צריכה הוכחות לסיפור הלא נתפס הזה, אבל איך שהיא נכנסה בדלת וירדה במדרגות קיבלתי את התשובה. הסתכלתי עליה ואמרתי: 'טוב, זה התחת של תקווה' (צוחקת). מאותו רגע אנחנו לא זזות אחת מהשנייה אפילו שהיא גרה בחיפה. אנחנו מבלות ביחד, מבשלות ביחד, מדברות עשר פעמים ביום, כאילו מעולם לא נפרדנו".
ענת: "באותו יום הייתי אצלה כמה שעות, היא הראתה לי תמונות של תקווה, שנפטרה כמה שנים לפני כן, ודבר ראשון ראיתי שאני מאוד דומה לה. עלו אצלי הרבה שאלות שגם ההורים המאמצים שלי וגם תקווה לקחו איתם לקבר ולא נדע לעולם".
ענת: "עלו אצלי הרבה שאלות שההורים המאמצים שלי ותקווה, אמי הביולוגית, לקחו איתם לקבר. למשל, איך זה שנתנו ילדה לאימוץ בעיר שבה היא נולדה ושבה אמה גרה"
מה למשל?
"למשל, איך זה שנתנו ילדה לאימוץ בעיר שבה היא נולדה ושבה אמה גרה. הסתובבנו אחת ליד השנייה כל השנים, היא גרה רחוב אחד מתחתיי. אורנה סיפרה לי כמה סבל עבר עליה וכמה היא חיפשה אותי, ובטח נתקלנו זו בזו ברחוב. מאוד כואב לחשוב על זה. אחרי הפגישה עם אורנה הסתובבתי כמו סהרורית, לא קלטתי שכל הסרט הטורקי הזה הוא החיים שלי".
בדיעבד את מצטערת שלא עשית את זה קודם ופספסת את תקווה, אמך הביולוגית?
"כן, זה פספוס אדיר. אני שומעת מכל הכיוונים על הכאב שלה. זה כל כך צורם לי שחייתי במרחק כלום ממנה ולא עשיתי כלום, אבל את הנעשה אין להשיב. עצוב לי שהיא הלכה בלי לדעת מה עלה בגורלי. הייתי בת בית אצל אורנה, אבל לצערי אני לא זוכרת את תקווה".
אורנה: "ענת ואני גרנו בילדותנו באותו רחוב, היא גרה באיינשטיין 23 ואני ב־111. נסענו באותו אוטובוס לבית הספר, הכרתי אותה מגיל אפס. בתיכון למדנו באותה כיתה ונהיינו חברות טובות. היא הייתה בת בית אצלי, אין ספק שתקווה הכירה אותה, אולי אפילו הגישה לה משהו לאכול בעודה חולמת על שושנה".
מפגש עם האב על ערש דווי
כמה שנים אחרי ששושנה נמסרה לאימוץ, משה השתחרר מהצבא וחזר לתקווה. השניים נישאו והגישו בקשה להשיב להם את הבת האבודה, אבל על פי החוק אין אפשרות כזאת. הצער העיב על חייהם, ובסופו של דבר הם התגרשו בלי שנולדו להם ילדים נוספים. תקווה נישאה לאחֵר ונולד לה בן, ואילו משה התחתן ונולדו לו שלושה ילדים.
ברגע האחרון, שבועיים לפני שנפטר, הספיקה ענת לפגוש את אביה. "הצלחתי להגיע למספר הטלפון של בנו הבכור, אבל פחדתי להתקשר. חששתי שאולי הם לא יודעים, אפשר להרוס משפחה עם דברים כאלה", היא מספרת. "בדיעבד התברר לי שמאז שהם היו קטנים אמא שלהם סיפרה להם שיש להם אחות שמסתובבת בעולם ואולי יום אחד היא תחפש אותם".
ענת: "בדיעבד התברר לי שהילדים של אבי הביולוגי ידעו שיש להם אחות שמסתובבת בעולם ואולי יום אחד תחפש אותם"
אורנה: "ענת פחדה להתקשר אליהם ולא הסכמתי איתה. החלטתי לגשש, התקשרתי לבן הבכור ואמרתי לו שאני מדברת ממקום העבודה שבו אביו עבד, שעושים אירוע לוותיקים ואני מחפשת את משה. הוא אמר לי שמשה זה אבא שלו, אבל הוא נורא חולה ולא יצליח להגיע. אמרתי תודה וסגרתי את הטלפון, אבל היו לי ייסורי מצפון. אמרתי לענת שאני לא אישן בלילה אם לא אגלה לו את האמת, וצלצלתי אליו שוב. סיפרתי לו את כל הסיפור והוא כמעט התעלף".
ענת: "הוא אמר שאבא שלו מאוד חולה, ו'אין מצב שאת לא מגיעה, כי הוא עומד למות'. נסענו לדרום והספקנו להגיע בדקה ה־90".
ענת: "כשפגשתי את אבי הביולוגי הוא כבר לא היה מסוגל לדבר, אז הוא כתב לי: 'איפה היית כל השנים?'. זה היה מעמד קשה כי ידעתי שלא תהיה עוד פגישה"
איך היה המפגש?
"מאוד מרגש וטעון. הוא חיכה לי בחוץ ובכה כמו ילד. הוא כבר לא היה מסוגל לדבר, אז הוא כתב לי: 'איפה היית כל השנים?', מאוד התעניין בי, במשפחה שלי, בילדים. זה היה מעמד מאוד קשה כי ידעתי שלא תהיה עוד פגישה. נפגשנו ונפרדנו".
איך הקשר שלך עם הילדים שלו היום?
"מצוין, זכיתי במתנה מפוארת, גדלתי כבת יחידה ופתאום יש לי שלושה אחים".
אורנה: "כל החיים שלי חלמתי לפגוש אותה, ומתברר שהיא הייתה מתחת לאף שלי. אם שפילברג היה עושה על זה סרט, היו אומרים לו שזה תסריט מוגזם".
