בקול רך ומלטף שרה עו"ד דנה מיטב (44), מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, שיר אהבה פשוט ונוגע ללב בקצב הבוסה נובה, על אישה שרוצה שהגבר שלה יאהב אותה פשוטה, נטו היא. השיר, ראשון מתוך אלבום שעומד לצאת בקרוב, נקרא "מסירה את האיפור", ומיטב מסירה בו לא רק את האיפור אלא גם את השריון, עם מילים שאולי לא מתיישבות בהכרח עם האג'נדה הפמיניסטית שהיא מובילה: "מסירה את האיפור/ משילה את החולצה/ מורידה את השרשרת/ ואת החליפה/ מתרחקת מהעומס/ מטהרת מחשבות/ משתדלת להפסיק כבר/ לחפש את התשובות".
כשהיא מתבקשת ליישב את הסתירה, היא מסבירה: "אני באמת בן אדם מורכב מאוד, אבל לא כל השירים הם כאלה, יש לי גם שירים שמבטאים את מה שאני עושה בכובע השני שלי, למשל השיר 'ילדתי האהובה', שמדבר על החשש שלי כאמא מהעולם שלתוכו הבנות שלי גדלות".
אנשים שמכירים אותך מרימים גבה כשהם שומעים את השיר?
"ברור. כי אני עורכת דין ואני פמיניסטית, אני אמורה להיות קשוחה ולוחמנית, אז מה פתאום? אישה לא יכולה להיות גם נשית וגם פמיניסטית. העולם הזה מתנהל לפי סטריאוטיפים, מאוד קל להכניס גם אותי לתוך המשבצת. פגשתי בחיי הרבה מאוד נשים וגברים שעוסקים במשהו אחד, והחלום שלהם הוא להיות משהו אחר. החברה מאוד מקטלגת, ומה לעשות שאי־אפשר להכניס אותי לשום מגירה? יש בי גם מזה וגם מזה. המסר שלי הוא שבני אדם הם יצורים מורכבים ועליהם לתת ביטוי לכל העולמות שלהם".
"העולם הזה מתנהל לפי סטריאוטיפים, מאוד קל להכניס גם אותי לתוך המשבצת. פגשתי בחיי הרבה מאוד נשים וגברים שעוסקים במשהו אחד, והחלום שלהם הוא להיות משהו אחר. החברה מאוד מקטלגת, ומה לעשות שאי־אפשר להכניס אותי לשום מגירה?"
איזו תגובה הכי הפתיעה אותך?
"כשהתראיינתי לתפקיד מנכ"לית שדולת הנשים, סיפרתי שאני לומדת מוזיקה ושאוטוטו אני עומדת לסיים הקלטת אלבום. הם מאוד הופתעו. לא תכננתי לספר, אבל הריאיון היה ב'זום', ותמונת הפרופיל שלי שהופיעה בתחילת הזום הייתה צבעונית וצוהלת מתוך קליפ לאחד השירים. הם התחילו בכך ששאלו אותי על התמונה, אז עניתי, 'אם כבר שאלתם, תנו לי רגע להקריא לכם שיר ששרתי לפני כמה ימים במופע שלי', וזה השאיר אותם פעורי פה. בתחושה שלי זה עזר לי, כי נתפסתי כדמות עגולה ושלמה, עם המון עולמות. עובדה שקיבלתי את התפקיד".
היא החלה לכתוב שירים מגיל צעיר מאוד, "ותוך כדי כתיבה כבר התנגנה לה מלודיה, כי למדתי שמונה שנים פסנתר באקדמיה למוזיקה. כשהייתי בת 15 אמא שלי נפטרה מסרטן השד, וזו הייתה חוויה מאוד טראומתית עבורי. השירים שלי הלכו ונעשו עצובים, ולאט־לאט המוזיקה פשוט נעלמה לי מהראש. רק בגיל 30 פלוס התחלתי לחזור לכתיבת שירים. לפני ארבע שנים הוצאתי את ספר השירים 'לאחוז בכוס מים', ובמהלך כתיבתו עברתי תהליך של ריפוי. הסתכלתי על המילים והרגשתי שמשהו חסר. שאלתי את עצמי, 'איך יכול להיות שכילדה הלחנתי המון שירים ולמה זה נעלם?'. התחלתי לקחת שירים ולחפש להם לחן, והערוץ הזה נפתח לי בפתאומיות. יצאתי במופע 'מתפרץ האור' עם שני נגנים, הקראתי שירים מהספר, ואנשים יצאו ממנו מועצמים. זה נתן לי רוח גבית להמשיך, הלכתי ללמוד במכללת BPM למוזיקה, ועפתי על זה".
מתי גילית שאת גם שרה?
"תמיד שרתי, הייתי במקהלת בית הספר ובמקהלה של האוניברסיטה העברית, אבל אני לא זמרת, אני מגדירה את עצמי יוצרת שמבצעת את החומרים שלה. יש משהו מאוד אינטימי בחומרים שלי, ויש המון כוח לְשיר שמי שכתב אותו גם מבצע אותו".
אמא הייתה פמניסטית
עו"ד מיטב, נשואה ואם לשלושה (15, 10, 8), מכפר־אוריה, נולדה וגדלה בשכונת קטמון הישנה בירושלים, צעירה מבין שלושת ילדיהם של הארי (73), פנסיונר של התעשייה הצבאית ולאה ז"ל, שהייתה עובדת בכירה בבנק. "תפיסה פמיניסטית היא נרכשת ואני נחשפתי אליה דרך אמא שלי, שלקראת גיל 40 הלכה ללמוד באוניברסיטה העברית יחסים בינלאומיים ופילוסופיה, דבר שהיה נדיר באותה תקופה", היא אומרת.
בתיכון למדה בבית חינוך במגמת פיזיקה. "הייתי בכיתת בנים עם עוד שלוש חברות, היינו היחידות בכיתה, ובשלב מסוים כל הבנות הרימו ידיים", היא מספרת. "היום אני מבינה עד כמה זה קשור למגדר. כבר יש שוויון בין בנים לבנות בלימודי חמש יחידות מתמטיקה, אבל בשאר מקצועות המדעים יש עוד הרבה מה לעשות. תמיד חשבו שזה משהו מובנה, אבל היום כבר יודעים שזו תופעה חברתית שאפשר לשנות".
"תפיסה פמיניסטית היא נרכשת ואני נחשפתי אליה דרך אמא שלי, שלקראת גיל 40 הלכה ללמוד באוניברסיטה העברית יחסים בינלאומיים ופילוסופיה, דבר שהיה נדיר באותה תקופה"
שנות התיכון היו בסימן היתמות. "אמא שלי חלתה כשהייתי בת 12. זה היה גילוי מוקדם אבל אז אחוזי ההבראה היו מאוד נמוכים", היא מספרת. "אני זוכרת את אמא עם סימנים אדומים בכל הגוף, את הצליעה כשהסרטן עבר לרגל ואת אנחות הכאב שלה בלילות. הייתי מתעוררת מזה, מנסה לעזור ולהקל, עושה לה מסאז'ים וחוזרת לישון, ואחרי חצי שעה שוב מתעוררת. בסופו של דבר היא אושפזה והמחלה הכריעה אותה. היא הייתה בת 45, מבוגרת בשנה מגילי היום".
איך סיפרו לך שהיא נפטרה?
"אחי הגדול ניר בא לבית הספר וסיפר לי ולאחי רן, שלמד איתי. זה היה שבר גדול, אני זוכרת את עצמי בוכה וצועקת שם. למזלי לאמא שלי יש אחות שגרה בנהריה, היא ליוותה אותי כל השנים. אני מודה לה על זה עד היום, כי למרות שהיא גרה רחוק, היא הייתה בשבילי עוגן".
איך הכרת את שי, בעלך?
"נפגשנו בצבא. הוא היה דתי תל־אביבי ואני חילונית ירושלמית. לכאורה אין קשר, אבל היה בינינו חיבור מאוד חזק. מההתחלה הייתי מאוד ברורה לגבי הדת, הודעתי לו שאני לא מתכוונת לחזור בתשובה. בהתחלה שמרנו שבת בבית, לא עשיתי את זה ממקום דתי אלא מתוך כבוד לבן זוגי. חיינו כמה שנים ככה, כל אחד כיבד את האמונה ואת הטריטוריה של השני, ועם השנים הוא הלך והתקרב לעולם שלי. היום אנחנו מציינים את החגים, עושים קידוש ביום שישי, אבל נוסעים בשבת".
"בהתחלה שמרנו שבת בבית, לא עשיתי את זה ממקום דתי אלא מתוך כבוד לבן זוגי. עם השנים הוא הלך והתקרב לעולם שלי. היום אנחנו מציינים את החגים, עושים קידוש ביום שישי, אבל נוסעים בשבת"
היו ויכוחים עד שהגעתם לסטטוס קוו?
"האמת שלא. הייתה זרימה. מאוד התחשבתי בו, ולאט־לאט הוא דווקא התקרב אליי. כל עוד לא היו ילדים לא הפריע לי לקיים בית דתי, להפך. ראיתי בזה ערך, יתרונות של התנתקות ושל שקט. כשהילדים נולדו זה נהיה יותר קשה, במיוחד שלא חיינו בתוך קהילה דתית. הילדים שלנו לא לומדים במסגרות דתיות, אבל הם חשופים לדת דרך המשפחה של שי".
איך מתבצעת חלוקת התפקידים ביניכם?
"יש חלוקה, אבל לא כזאת שהגענו אליה במשא ומתן, אלא כל אחד לפי נטיית לבו. שי מאוד אוהב לבשל, אז הוא הבשלן בבית. מכיוון שהוא מבשל הוא גם עושה את הקניות".
"המילה בעלי באה לנו בטבעיות כי ככה הרגילו אותנו, אבל זו מילה נוראית. לצערי לא מצאנו לה חלופה טובה מספיק. אולי איש־לי, כמו אשתי?"
מי משניכם נמצא בקבוצות הווטסאפ הכיתתיות?
"שנינו. יש לנו בכפר קבוצת ווטסאפ שהייתה רק של נשים, ובאיזשהו שלב ביקשתי להכניס גם גברים. שי בעלי, כלומר בן זוגי, היה מהראשונים שנכנסו".
אני רואה שאת עוד לא סגורה אם הוא בעלך או בן זוגך.
"המילה בעלי באה לנו בטבעיות כי ככה הרגילו אותנו, אבל זו מילה נוראית. לצערי לא מצאנו לה חלופה טובה מספיק, אולי נפנה מפה לאקדמיה ללשון העברית שתציל אותנו מהמילה הזו, כי לשפה יש כוח. אולי איש־לי? כמו אשתי? עניין הבעלות משקפת את החברה הפטריארכלית שהייתה פעם. בעלי זו מילה שעבר זמנה, אך לצערי גם אני משתמשת בה".
בין הפסיכולוגיה למשפטים
היא הייתה ילדה עקשנית ודעתנית, בעלת חוש צדק מפותח, ואף אחד לא התפלא כשהיא בחרה ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. בשביל הנפש שילבה גם לימודי פסיכולוגיה "כדי לתת ביטוי לשני העולמות שבי".
"הרבה שנים אחרי שסיימתי ללמוד עוד התלבטתי מה מהם לבחור, אבל הרבה פעמים בחיים אנחנו מתגלגלים לפי ההזדמנויות", היא אומרת. "התמחיתי בפרקליטות מחוז ירושלים, הגעתי למחלקה המשפטית בנציבות המדינה, הייתי עוזרת משפטית של השופטת רונית רוזנפלד בבית הדין הארצי לעבודה, והיא חשפה אותי לדיני עבודה וזכויות עובדים. בהמשך נכנסתי לתחום המגדר כממונה על מגדר וקידום נשים בשירות המדינה, משם נפתחה עוד הזדמנות כשהתפנתה משרת מנהלת האגף לשוויון מגדרי בשירות המדינה, ואז התקבלתי לתפקיד מנכ"לית בשדולת הנשים. זו הזדמנות גדולה להגשים את כל מה שאני מאמינה בו, כי השדולה מאגדת את כל מה שעשיתי עד היום, ומבחינתי זה תפקיד מאוד מאתגר".
"בהתחלה ניסו להציג את המקרה של דיאנה רז כאיבוד עשתונות של אדם נורמטיבי. אבל לא יעזור כלום, אלימות זו מחלה עם סימפטומים ברורים. היה ברור שיתגלה עוד מידע שיאשש את התסמינים, ועובדה שזה קרה"
תסבירי.
"זה הלובי הכי גדול לשינוי חברתי ולקידום זכויות נשים ושוויון מגדרי. שדולת הנשים נועדה להשמיע את הקול של הנשים במקומות החשובים שבהם מתקבלות החלטות, ולצערי אוכלוסייה שאין לה לובי שפועל בשבילה, נדחקת הצידה. השדולה פועלת לחקיקה במגוון תחומים הקשורים במגדר, למשל יוזמות כמו חנינה לשורדות זנות שפשעו. אני מכירה את שדולת הנשים לא מהיום, כל מי שעוסקת בתחום מכירה את הארגון שיש לו הרבה עשייה והרבה השפעה, גם היסטורית. בג"צ אליס מילר, ששינה את כל מערך הנשים בצה"ל, זה שלנו".
יש המון עמותות וארגונים שפועלים למען נשים בישראל. התחרות ביניהם לא מפריעה יותר מאשר תורמת?
"נכון שבעשור האחרון נכנסו הרבה מאוד גופים פמיניסטיים לזירה הציבורית, ואחד הדברים שאני מתכוונת לעשות הוא לבדוק איך כולנו מאחדות כוחות בלי לפגוע בצביון של כל אחד. הפריחה הזאת מראה שיש שיח ושיש מודעות, וזה מבורך. בעבר מניעת אלימות כלפי נשים לא הייתה מדוברת כל כך, והיום היא קונצנזוס, אבל לא מספיק, נשים עדיין מתביישות לדבר על זה. קחי את המקרה אחרון של דיאנה רז. בהתחלה ניסו להציג את זה כאיבוד עשתונות של אדם נורמטיבי בתוך יחסים תקינים, אבל לא יעזור כלום, אלימות זו מחלה עם סימפטומים ברורים. לנו בשדולה היה ברור שיתגלה עוד מידע שיאשש את כל התסמינים, ועובדה שזה קרה".
"אילו אפשרויות יש לאישה שסובלת מאלימות? לברוח למקלט? המקלטים היום קורסים ויש רשימת המתנה. דירות מעבר? אין. כל עוד המדינה לא תקצה תקציבים, אין לאישה כזאת מה לעשות גם אם היא מזהה את עצמה"
דיאנה רז ז"ל הייתה אישה חזקה וקרייריסטית. איך זה קרה לה לדעתך?
"לנשים קשה מאוד לזהות את עצמן בסיטואציה, בטח נשים חזקות שבטוחות שאם יבוא רגע כזה הן יסתדרו. חוץ מזה, אישה שעוברת דברים כאלה, אילו אפשרויות יש לה? לברוח למקלט? המקלטים היום קורסים ויש רשימת המתנה. דירות מעבר? אין. כל עוד המדינה לא תקצה תקציבים, אין לאישה כזאת מה לעשות גם אם היא מזהה את עצמה. אם דיאנה הייתה פונה למשטרה, איזה מענה היא הייתה מקבלת? זה מה שצריך לשאול. המענים לא מספקים".
אז מה עושים?
"קודם צריכים להפעיל את התוכנית הלאומית שאושרה ב־2017 לשיקום גברים אלימים. הבטיחו 250 מיליון לטובת העניין, והכסף לא הגיע. מדיניות בלי תקצוב זה לפזר מילים לריק".
דרוש: שינוי חקיקה
סקר ענק שנערך בארצות־הברית ובאירופה מצא שרק אחת מכל שש נשים מוכנה להצהיר על עצמה כפמיניסטית, אף על פי שרוב המשתתפות הבינו שפמיניזם פירושו תמיכה בשוויון זכויות והזדמנויות לנשים.
"המילה פמיניזם ממותגת באופן שלילי, ולא במקרה", אומרת עו"ד מיטב. "הפמיניזם נועד להילחם במנגנוני הכוח בחברה ולעשות שינוי, ואנחנו כבר יודעות שכל מי שמוביל שינוי חברתי זוכה לתיוג שלילי".
"המילה פמיניזם ממותגת באופן שלילי, ולא במקרה. הפמיניזם נועד להילחם במנגנוני הכוח בחברה ולעשות שינוי, ואנחנו כבר יודעות שכל מי שמוביל שינוי חברתי זוכה לתיוג שלילי"
מה הסוגיה הכי בוערת של נשים בישראל כיום?
"יש הרבה סוגיות בוערות, אחת החשובות היא ייצוג שוויוני של נשים במרחב הציבורי: בכנסת, בממשלה ובכל מקום שבו מתקבלות החלטות. זה לא קורה מעצמו. במדינות סקנדינביה, למשל, שבהן יש שיעור בולט של נשים בתפקידי מפתח, השינוי בא בעקבות חקיקה שמחייבת ייצוג נשי. ניסינו בשדולה לקדם חקיקה שמחייבת מפלגות לשים נשים במקומות ריאליים, אבל קשה מאוד לקדם את זה. אני מברכת על שיטת הריצ'רץ' במפלגת העבודה, למשל, שמחייבת להציב אישה אחרי כל גבר".
אם הזכרנו את מפלגת העבודה, מה דעתך על השפה המגדרית של מרב מיכאלי?
"יש אנשים שזה מעצבן אותם, ואני מבינה שזה גם קצת מסורבל, אבל בסוף האוזן תתרגל וזה רק יתרום. יש מחקרים שמוכיחים זאת. למשל מחקרן של ד"ר תמר קריכלי־כץ וד"ר טלי רגב, שהראה כי ניסוח בלשון זכר פוגע בהישגי סטודנטיות נשים במבחן. נשים לא ערות לכך כי אנחנו מורגלות לזה מילדות, אבל יש מחיר לשפה שלא מנכיחה נשים, היא מדירה נשים מהשיח. מרב מיכאלי היא פורצת דרך בעיניי, ואני מקווה שבעוד כמה שנים גם זה ייראה לנו טריוויאלי ומובן מאליו כמו שאר הדברים שפמיניסטיות הצליחו לשנות".
"מחקרים מראים כי ניסוח בלשון זכר פוגע בהישגי סטודנטיות נשים במבחן. נשים לא ערות לכך כי אנחנו מורגלות לזה מילדות, אבל יש מחיר לשפה שלא מנכיחה נשים, היא מדירה נשים מהשיח"
איפה את רואה את עצמך בעתיד, בעולם המוזיקה או בעולם הפמיניסטי־אקטיביסטי?
"למה אני חייבת לבחור? אני חושבת שאני יכולה לשלב. אחרי הקורונה אני רוצה לצאת עם מופע משלי ובמקביל להמשיך לקדם נושאים חברתיים פמיניסטיים. אין פה סתירה. בתחנות הרדיו ששידרו את השיר, למשל, זה באמת מעורר פליאה שאני מנכ"לית שדולת הנשים. אם זה יגרום לאנשים להסתכל על דברים בצורה יותר מורכבת ולא דרך משקפיים סטריאוטיפיים, עשיתי את שלי".
מעסיקים התקשו להכיל נשים בזמן הקורונה
"בהתחלה חשבנו שזה נגיף פמיניסטי, הזדמנות לעשות איזון בין עבודה לבית, אבל בפועל נשים היו צריכות לאזן הפעם הפוך, בין הבית לעבודה, לטפל בענייני הילדים, הבית וגם העבודה, והיו מעסיקים שהתקשו מול זה", מציינת עו"ד דנה מיטב. "מתוך כלל המפוטרים, 70% הן נשים ולא במקרה. זה יושב על שוק תעסוקה לא שוויוני. מצד אחד בעשור האחרון יותר נשים נכנסו לשוק העבודה, ומצד שני יותר נשים עובדות במקצועות פחות מתגמלים, ויש להן פחות ביטחון תעסוקתי".
מתחילת משבר הקורונה טיפלה שדולת הנשים בכ־2,000 פניות של נשים לקווים החמים שהיא מפעילה בנושא דיני עבודה.
- קו פתוח לזכויות נשים בעבודה: 03-6120000
- קו פתוח לנשים עובדות במגזר החרדי: 03-3731200
- קו פתוח לנשים עובדות במגזר הערבי: 03-7797372
- קו פתוח בנושא הדרת נשים: 03-6123990
