סיפורה של גילת טוהר, בת 44, גרושה ואמא לשתיים (7,3), מלווה נשים לאורח חיים בריא ואססיטנטית של וטרינר, גרה באילת:
"גדלתי בבת־ים. כשהייתי בת 10 ההורים שלי התגרשו, אחי ואני עברנו עם אמא לחולון ואבא נסע לעבוד במקסיקו. כשהוא עזב הרגשתי שאיבדתי אותו, אבל הוא שמר איתנו על קשר לאורך כל התקופה הזאת, התקשר ושלח מכתבים ומתנות.
בזמן שהיה שם הוא ניהל רומן עם מקסיקנית בת 43. רופאים שבדקו אותה אמרו לה שהיא כבר לא תוכל להיכנס להיריון, אבל אחרי שהם נפרדו היא סיפרה לאבא שקרה לה נס - היא בהיריון ממנו וחשוב לה להביא את התינוקת הזאת לעולם. אבא שלי אמר שאין לו שום בעיה, אבל הוא לא יכול להתחייב לגדל את הילדה, כי לא ידע אם יישאר שם או לא. הוא היה נווד כזה. היא אמרה לו שזה בסדר מבחינתה, כל עוד לתינוקת יהיה אבא בעולם שיכיר בה ולא יתכחש לה. אבא נשאר איתה לאורך ההיריון והיה שם לצדה אחרי שהיא ילדה את בתם, אמיליה. בילדותה הוא שמר איתה על קשר קרוב ואהב אותה.
אחרי שבע שנים בדרום אמריקה, אבא שלי חזר ארצה. הוא סיפר לנו שיש לנו אחות קטנה בת חמש והראה לנו תמונות שלה. שמחנו כי תמיד רצינו עוד אח או אחות. הכוונה הייתה שיום אחד ניפגש, אבל הקשר איתה ניתק.
לא היה אז אינטרנט, רק טלפון קווי ודואר. אחרי שאמיליה ואמא שלה עברו דירה, לקח לו זמן לאתר אותן. אמא של אמיליה רצתה שהוא יהיה איתה בקשר, אבל אמיליה כבר לא הסכימה לדבר איתו. היא הייתה טעונה. הוא ניסה עוד כמה פעמים אבל זה לא ממש הלך - והוא ויתר.
"אחרי שבע שנים בדרום אמריקה, אבא שלי חזר ארצה. הוא סיפר לנו שיש לנו אחות קטנה בת חמש והראה לנו תמונות שלה. שמחנו כי תמיד רצינו עוד אח או אחות. הכוונה הייתה שיום אחד ניפגש, אבל הקשר איתה ניתק"
הקשר הלך והתמסמס ואנחנו, אחי ואני, גדלנו כל החיים בידיעה שיש לנו אחות בצד השני של העולם. חשבתי שבגלל שהיא לא רוצה לדבר עם אבא שלי היא בטח גם לא תרצה לדבר איתנו. אני כל כך מבינה אותה, שהיא נפגעה מזה שהוא עזב, כי גם אותי הוא עזב כשנסע לצד השני של העולם.
השנים עברו, וב־2008 אח שלי סיפר לי על אתר בשם פייסבוק שמאפשר למצוא אנשים בכל העולם. הוא הציע שנחפש את אמיליה. פתחנו פרופילים והתחלנו לחפש את אמא שלה. היא גרה במקסיקו־סיטי, עיר שאז גרו בה שבעה מיליון איש, ולכי תחפשי אותה כמו מחט בערימת שחת. ובכל זאת מצאנו אותה, פנינו אלינו והיא קישרה ביננו לבין אמיליה.
"אחי ואני כתבנו לאמיליה מהלב - שאנחנו האחים שלה מישראל, כמה אנחנו מחפשים אותה, כמה אבא מחפש אותה, איך אנחנו חושבים עליה כל החיים. תוך ארבע שעות היא ענתה"
אחי ואני כתבנו לאמיליה מהלב - שאנחנו האחים שלה מישראל, כמה אנחנו מחפשים אותה, כמה אבא מחפש אותה, איך אנחנו חושבים עליה כל החיים. תוך ארבע שעות היא ענתה שהיא חיכתה להודעה הזאת כל חייה, שהיא שמחה שסוף־סוף זה קרה. אני בצמרמורות מלהיזכר בזה.
למחרת כבר דיברנו בסקייפ, אחי בא אליי והתחברנו יחד. זה היה מדהים ומביך. פחות דיברנו, בעיקר צִחקקנו. התפלאנו מכמה היא דומה לאבא, ממש קופי שלו. היא כבר הייתה בת 20 והתחיל בינינו קשר מעולה. התחלנו לדבר פעם בשבוע בסקייפ ובהודעות בפייסבוק, באנגלית.
שנתיים אחרי השיחה הראשונה איתה, היא ביקרה בישראל והתארחה חודש אצלי וחודש אצל אחי. בשבוע האחרון של הביקור חמישה מבני המשפחה שלה, כולל אמא שלה, הצטרפו. הם טיילו בישראל, עלו לירושלים ונפגשנו כולנו במלון לארוחה גדולה. גם אמא שלי הצטרפה. היא תמכה בנו ובמפגש שלנו. ואז גם אבא שלי הצטרף.
בהתחלה אמיליה לא רצתה לפגוש את אבא. היא גדלה עם כעס על אב שהלך ונעלם. הסברתי לה שאין לה מה לכעוס עליו, שהוא לא עשה שום דבר בכוונה, אלו נסיבות חייו, גם איתנו הוא לא היה בקשר הדוק, אבל הוא לא הזיק לנו אף פעם ויש לו לב טוב. זה לא שהוא עזב את מקסיקו כדי לגדל אותנו - הוא עזב אותנו, בנס היא נולדה, ואז הוא עזב אותה וחזר אלינו. כשהיא הבינה את התמונה המלאה, היא הסכימה להיפגש איתו.
"בהתחלה אמיליה לא רצתה לפגוש את אבא. היא גדלה עם כעס על אב שהלך ונעלם. כשהיא הבינה את התמונה המלאה, היא הסכימה להיפגש איתו"
נסענו ואספנו את אבא מהעבודה, ובמפגש הראשון שלהם הם דיברו ספרדית, התחבקו והתנשקו והיה מהמם. היא באה עם לב פתוח והוא ביקש ממנה סליחה. זה נושא שישב לאבא הרבה שנים על הלב. הוא הרגיש עם זה רע, סיפר לה כמה הוא ניסה ליצור קשר והכה על חטא על כך שוויתר ולא התעקש. היום הוא מאושר מזה שאנחנו בקשר אחד עם השני.
מאז הביקור של אמיליה בארץ לא נפגשנו, אבל אנחנו בקשר הדוק. כשהייתה תאונה במקסיקו־סיטי ישר התקשרתי לשאול אם הכל בסדר. יש לנו קבוצת ווטסאפ שאנחנו משתטים בה, כי יש לנו אותו הומור בדיוק. אנחנו דומים גם באופי.
קבענו שהפעם הבאה שניפגש תהיה במקסיקו ונעשה שם טיול ארוך. אנחנו חוסכים לזה כסף. נבוא עם הילדים והיא תזכה לפגוש את כל האחייניות שלה".
שורה תחתונה: "צריך לשמור על קשר דם ועל לב פתוח בלי לשפוט, להאשים ולכעוס. מה שחשוב זה האהבה והחיבור בין אחים".
