רגע לפני שהחלו צילומי "הומלנד" לרשת "שואוטיים" האמריקאית והכוכבת קלייר דיינס נחתה בישראל, נסעה המפיקה ליאת בנאסולי־עמית עם הבמאי האמריקאי לסיור לוקיישנים. הסצנה הראשונה של העונה הראשונה עמדה להיות מצולמת בישראל, וההתרגשות הייתה גדולה. "פתאום נעמד הבמאי ואמר, 'כאן אני רוצה את הצילומים, בנקודה הזו'", נזכרת היום בחיוך בנאסולי ברגע שלא הצחיק בזמן אמת. "זה היה בכפר ברטעה (בשומרון, אמ"ר). אמרתי לו, ׳זה פלסטין׳, הוא אמר, ׳אבל כאן אני רוצה׳. עניתי, 'אוקיי'".
ואיך היה?
"סגרנו רחובות, פיצינו את האנשים, וצילמנו. פתאום בסוף היום, אסף, המפיק בפועל, צעק: 'מהר כולם להיכנס לרכבים'. הפלסטינים התחילו לזרוק עלינו אבנים בגלל שסגרנו שם רחובות, אפילו שפיצינו אותם, ורדפו אחרינו".
"סגרנו רחובות, פיצינו את האנשים, וצילמנו. פתאום בסוף היום, אסף, המפיק בפועל, צעק: 'מהר כולם להיכנס לרכבים'. הפלסטינים התחילו לזרוק עלינו אבנים בגלל שסגרנו שם רחובות"
לא נעים.
"אחרי שכבר שילמנו להם, פלסטיני אחד אמר לי, 'אני רוצה עוד 30 אלף שקל'. האמריקאים אמרו לי, תשלמי. הוא ביקש שאביא את הכסף לאיזו כתובת. נכנסתי וראיתי על הקיר פוסטר ענקי של שייח עם שני מקדשים כאלה בצדדים, ואני שם לבד. אף אחד מההפקה לא בא איתי. סצנה מסרט. שאלתי את ההפקה במכשיר הקשר, איפה אתם? לרגע פחדתי. אלה לא היו האנשים שעבדנו מולם קודם אלא אלה שהפרענו להם".
איך זה נגמר?
"שילמתי ויצאתי משם. באותו ערב נכנסתי למשרדים של קשת, והאמריקאים מ'שואוטיים' היו שם ומחאו לי כפיים. אבי ניר, המנכ"ל, אמר, 'הנה המתאבדת השיעית'. כולם שאלו איך לא פחדתי. עניתי להם, 'היה אקשן'. כן, הרגע ההוא היה מפחיד וקצת משוגע, אחר כך היה כיף, ומאז אספתי עוד סיפורים כאלה. במהלך צילומים אני לא רואה בעיניים".
תמיד ניהלתי את כולם
עשר שנים חלפו מאז הפקת "הומלנד", הגרסה האמריקאית ל"חטופים" של גידי רף, וליאת בנאסולי (46) עדיין לא מפחדת מאף אחד והולכת עד הסוף עם פרויקטים שהיא מאמינה בהם. ועם הצלחה לא מתווכחים: "פאודה", שנמכרה לנטפליקס בסוף 2016, הפכה את ליאור רז לכוכב בינלאומי ואת בנאסולי למי שדלתות הטלוויזיה האמריקאית פתוחות בפניה. בשנת 2018, שמונה שנים לאחר ששודרה בישראל, נמכרה גם "חטופים" בגרסתה הישראלית לנטפליקס ושודרה בעברית. שנה לאחר מכן היא נבחרה על ידי "ניו־יורק טיימס" לסדרה הטובה של העשור.
"ליאור רז הציע לנטפליקס שאפיק את Hit and Run. לא יכולתי להגיד לזה לא. הילד לא מנע ממני לעשות את זה. הצילומים נמשכו שעות, וידענו איכשהו לג׳נגל את זה. ראו אותו איתי על הסט, הבאתי אותו למשרד, והוא גם היה עם בעלי. במצבים כאלה אני יודעת להגיד, אין שום דבר אחר מלבד הסדרה והמשפחה שלי"
מי שמתגוררת בתל־אביב אולי ראתה בשבועות האחרונים סט צילומים של Hit and Run, הסדרה החדשה של יוצרי "פאודה", אבי יששכרוף וליאור רז ששירתו יחד ביחידת מסתערבים ("כשיש בעיה בהפקה ועומד מולנו איש קשה, אני מביאה את ליאור. הוא שואל בחיוך, 'מה קורה אחי?', והבעיה נפתרת"). בנאסולי מפיקה אותה עם דני ליפשיץ לנטפליקס (במסגרת החברה שהקימו לפרויקטים בינלאומיים, ג'בקה הפקות), והסודיות סביבה גדולה. כשהצילומים החלו, בסוף 2019, הבן שלה, גוני, אוטוטו בן שנתיים, היה בן חמישה חודשים.
"ליאור הציע לנטפליקס שאפיק את Hit and Run", היא מספרת, "לא יכולתי להגיד לזה לא. הילד לא מנע ממני לעשות את זה. הצילומים נמשכו שעות, וידענו איכשהו לג׳נגל את זה. ראו אותו איתי על הסט, הבאתי אותו למשרד, והוא גם היה עם בעלי. במצבים כאלה אני יודעת להגיד, אין שום דבר אחר מלבד הסדרה והמשפחה שלי".
בנאסולי היא אישה חזקה, כנה, לא מתנחמדת, מלאת הומור עצמי. בנתה את עצמה בעשר אצבעות וממעטת להיחשף. "צריך להגיד תודה גם על אנונימיות", היא צוחקת. "הרבה אנשים שמגלים מי אני אומרים בתדהמה, ׳זאת את? המפיקה של פאודה?׳. אני תמיד מתפלאת. איך הייתי אמורה להיראות?".
אין יתרונות בפרסום?
"בפרמיירה של ׳פאודה׳, עונה שלוש, השומר לא רצה להכניס אותי להקרנה. הוא לא זיהה אותי. קראו לי לבמה, ואופיר רבינוביץ׳, המפיק הראשי מ־yes, לא מבין למה אני לא עולה. כשכבר נכנסתי אמרתי, 'האבטחה לא נתנה לי להיכנס לאולם׳, וכולם נקרעו מצחוק".
אף על פי שהיא חולמת על בית בכפר, היא נטועה עמוק במרכז תל־אביב, מתגוררת ליד "הבימה". בין חברותיה: דפנה לוסטיג ושפרה קורנפלד. "אסף הראל, שהיה בן הזוג של לוסטיג, ומולי שגב, בן הזוג של שפרה, עבדו איתי ב'מסודרים', ואני זרקתי את הגברים (מחייכת) והלכתי אל בנות הזוג".
סיפור ההצלחה של "פאודה" הוא גם ההצלחה שלה. רז ויששכרוף כבר החלו לעבוד עם חברת הפקה אחרת, ואז הצטרפו בנאסולי ושותפתה אז, מריה פלדמן.
"כשקיבלתי את התסריט ישר קלטתי שיש שם אמת שרוצה לצאת. ליאור ואבי, שהפכו לחברים קרובים שלי, הסתובבו עם הסיפור הזה איזה שמונה שנים. אנשים רואים את ההצלחה שלהם, ולא מבינים כמה שנים של עבודה היו פה. הם קיבלו בהתחלה הרבה ׳לא׳ על הסדרה בכל מיני מקומות, עד ש־yes נתנו לזה צ׳אנס".
למכור את "פאודה" הלך יותר בקלות?
"לא. במשך המון זמן אחרי שהסדרה יצאה והייתה הצלחה היסטרית בארץ, היא לא נמכרה, וכולנו היינו מתוסכלים. התחילו שמועות שהסדרה ההיא נמכרה וההיא נמכרה, וכל הזמן אמרנו איך זה יכול להיות ש־HBO לא רוצים אותנו? ריצ׳רד פלפלר, מנכ״ל HBO, היה בארץ, ראה חלק מ׳פאודה׳ ואמר, כזאת סדרה אני רוצה אצלי, והיא עדיין לא נמכרה. לקח הרבה זמן. אף אחד מאיתנו לא ידע בוודאות שזה יהפוך להיות מה שזה נהיה".
"במשך המון זמן אחרי ש'פאודה' הייתה הצלחה היסטרית בארץ, היא לא נמכרה והיינו מתוסכלים. התחילו שמועות שהסדרה ההיא נמכרה וההיא נמכרה, ואמרנו, איך זה יכול להיות שלא רוצים אותנו?"
מה ההסבר שלך להצלחה הזו?
"סדרה זה כמו קסם. אי־אפשר לדעת מה יגרום לה להצליח, זה שילוב של המון דברים. ׳חטופים׳ ו'הומלנד' יצרו פתיחוּת לראות משהו בעברית ברשתות של הגדולים באמריקה. ׳פאודה׳ הגיעה בתזמון הנכון, מראה את שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, במעגל אינסופי של דברים קשים וגם המון אנושיות. המעגל הזה עניין אנשים. בארץ חלה עלייה בלימודי ערבית, גם אני למדתי ערבית.
"אחרי שלוש עונות יש שיח מטורף בעולם הערבי וגם באירופה ובארצות־הברית. הייתי בעשרות פסטיבלים והרצאות בעולם, ואני מוצאת את עצמי בתור המומחית לענייני יחסי ישראל־פלסטין. אני רוצה להגיד להם, 'חבר׳ה, עשיתי סדרה, אני עדיין לא שגרירה ולא מהממשלה'. אני לא רוצה לדברר את הסכסוך. זו לא סדרה פוליטית, למרות שכל דבר שאתה נוגע בו הוא גם פוליטי".
ההצלחה של "פאודה" בחו"ל שינתה את החיים המקצועיים שלה. בנאסולי מקבלת היום תסריטים מכל העולם, וקיבלה תואר מפיקה יועצת בנטפליקס. "אני עובדת עכשיו עם יוצרים ומפיקים על סדרות מאוד מעניינות, דברים שיכולתי רק לחלום עליהם בעבר".
הפכת לאישה עשירה?
"קיבלנו סכומים מאוד יפים. זו עסקה שעשתה לכולנו טוב, אבל אני לא עשירה ולא חיכיתי למכור סדרה כדי להתחיל לפנק את עצמי. את מדברת עם בחורה שמפנקת את עצמה ביומיום כל הזמן. אני לא מונעת מעצמי כלום, ולא חסכתי גם קודם (צוחקת)".
"היה קרייסס בהפקה, והתחלתי לבכות אצל מישהו בכיר. כשיצאתי העוזרת שלו אמרה לי, ׳זה לא טוב, הפגנת חולשה, תחשבי אם גבר היה בוכה אצלו׳. החלטתי לא לבכות יותר"
להיות מפיקה בכירה בתעשייה שנשלטת על ידי גברים גורר יחס אחר כלפייך?
"לא. אני שומעת מהרבה נשים על יחס אחר כלפיהן. אני תמיד ניהלתי את כולם, אף פעם לא הרגשתי שאיזה גבר מתייחס לזה שאני אישה. יש לי את הקטע הזה גם עם המזרחיות שלי. אני מנתניה, בנאסולי, אי־אפשר בדיוק לטעות, ואף פעם לא היה לי עניין, מזרחית או לא. אבל יש לי סיפור: הייתה פעם אחת שנהייתי אמוציונלית, היה קרייסס בהפקה, והתחלתי לבכות אצל מישהו מאוד בכיר. כשיצאתי העוזרת שלו אמרה לי, ׳זה לא טוב, הפגנת חולשה, תחשבי אם גבר היה בוכה אצלו׳. החלטתי לא לבכות יותר כי ראיתי את ההלם על הפנים שלו כשהוא ראה אותי בוכה, אני בשבילו הייתי האישה החזקה, איך את מעיזה להתפרק?".
את לא מתפרקת לפעמים?
"לא ליד אנשים. אם משהו נורא מעצבן אותי אני בוכה מעצבים, אבל בשנייה נרגעת. בואי נגיד שאת המילה 'מאופקת' לא יכתבו על המצבה שלי (צוחקת)".
כמפיקה־אישה יש לך אמירה בפרויקטים שלך?
"אני מאוד דומיננטית. אבי וליאור ירושלמים, אני נתנייתית, ולמרות שאנחנו חברים טובים, בשלבי הכתיבה יש בחדר צעקות (צוחקת). אלה צעקות של תשוקה ליצירה. באחת העונות, למשל, ילדה הייתה אמורה למות בפיגוע, וזה היה צריך להיות ברוטלי. אני ודגנית (אטיאס, אמ"ר), מנהלת הדרמה ב־yes, הרמנו דגל ואמרנו לא. הייתה גם סצנת סקס שהיו לי הערות לגביה. אמרתי להם, 'רק גבר מסתכל כך על סצנת סקס'. בעונה השלישית הרבה חשבו שהסוף אכזרי מדי, אבל אני הייתי בדעה עם אבי וליאור שזה מה שצריך, ואלה החיים".
רוב חייך הפקת סדרות אקשן ועבדת עם גברים.
"לא כל סדרת אקשן תמצא את עצמה אצלי. אני רוצה להפיק סדרה ליוצרת אישה, ומחכה למי שתביא לי תסריט מצוין, אבל אני אומרת את האמת, לא אפיק סדרה רק כי היא הגיעה מאישה. וגם לא הרבה נשים הגיעו אליי".
לייט־בלומר
היא נולדה וגדלה בנתניה, בתם (מבין שלושה ילדים) של מנכ"ל שטראוס נתניה ואחות מחלקה פנימית. אחרי שירות צבאי בנח"ל התגוררה חצי שנה בפריז אצל קרובת משפחה ולמדה צרפתית. מפריז נחתה באוניברסיטה העברית בירושלים והשלימה תואר ראשון בחינוך ומדע המדינה.
לפני שלוש שנים נפטר אביה, שזכה לראות את ההצלחה שלה ועמד איתה גאה, לבוש בחליפה, בכל האירועים החשובים. סרטן ריאות התגלה בעקבות כאבי גב חזקים ובתוך שלושה שבועות לא היה לה אבא. "היינו מחוברים, וקשה לי שהוא לא ראה את הבן שלי", היא אומרת. "השבוע נזכרתי איך כילדה ראיתי איתו את כל הפרקים של הסדרה 'תהילה' ואמרתי לו שאני רוצה להיות מפיקה. לא שחקנית, לא במאית. בכלל לא ידעתי מה זה להיות מפיקה, זה לא הילדים התל־אביבים של היום שלומדים בבית ספר לאמנויות ויודעים הכל. ידעתי שאני רוצה לגרום לסדרות וסרטים לקרות".
בשנת 1999 החלה את דרכה כמתאמת הפקה בחברת ההפקות של אורי סבג ז"ל (שהפיק, בין היתר, את "קלרה הקדושה" ו"בית"ר פרובנס"). "אורי סבג, הבוס הראשון שלי בתעשייה, נתן לי עצה טובה", היא אומרת - "'בהתחלה כשאתה בא, תסתום, תקשיב, תלמד'. את זה אני אומרת היום לבנות שבאות לעבוד איתי. הייתי פותחת משרד בחמש בבוקר ומוציאה מוניות לאנשי צוות. לא היו אז גט טקסי וגם לא טלפונים ניידים. הייתי מעירה את אשתו של צלם כדי לוודא שהוא יורד למונית".
בהמשך עבדה כמפיקה בפועל ב"אביבה אהובתי" של שמי זרחין וב"הסודות" של אבי נשר, ומשם זזה אל עולם הטלוויזיה והפיקה לאסף הראל את "מסודרים". אז החלה דרכה העצמאית כמפיקה פרילנסרית, כולל הפקת "חטופים".
בגיל 35 הקימה עם מריה פלדמן את "טנדר הפקות". אחרי שש שנים נפרדו, וכל אחת לקחה את הפרויקטים שהיא הביאה למשרד. בנאסולי לקחה את "פאודה", "הפרלמנט", "חטופים" ו"מה זה השטויות האלה" של עדי אשכנזי. פלדמן, שמתגוררת היום בניו־יורק והפיקה לאחרונה את "שטח הפקר" (HOT3), לקחה בזמנו את "כפולים".
פירקתן את השותפות בשיא ההצלחה של "פאודה".
"דרכינו התפצלו, ואני מבינה היום שהצמיחה המשמעותית שלי בקריירה הייתה זה שעברתי לעבוד לבד. זה נפל עליי ביום בהיר ונסעתי לחודש לאל.איי, גרתי אצל גידי רף ואודי, בן זוגו, כדי להבין מה אני רוצה לעשות עכשיו. עבדנו בשותפות שש־שבע שנים. הפיצול מיקד אותי. אחת החברות שלי אמרה, 'את והשותפה שלך הייתן ב'זוגיות', עכשיו כשנפרדתן, תמצאי את הזוגיות שלך'".
וזה בדיוק מה שקרה. במשך שנים עבדה 20 וקצת שעות ביממה, והזוגיות שלה הייתה בעיקר עם הקריירה. ״בגיל 30 יצאתי עם עיתונאי, ופעם הייתה לנו שיחה לא נעימה והוא אמר לי בטלפון, ׳חשבת איך זה שאת עדיין לא נשואה?׳. צחקתי ושאלתי, למה שאני אהיה נשואה בגיל 30? והוא ענה, ׳בכל זאת, גדלת בבית מרוקאי׳. במובן הזה הייתי לייט־בלומר, ובבית לא היה שום לחץ מצד ההורים שלי. רק בגיל 36 התחלתי לתהות למה שום קשר לא נהיה רציני לאורך זמן".
ומה הבנת?
"שאין לי אנרגיות, שאני חוזרת מיום צילום, וכל מה שמעניין אותי זה הרגע שאין אף אחד בבית ואת עושה מה שאת רוצה. לא הייתי צריכה להתמלא בעוד משהו. כמה ניסיתי לסובב את זה ולומר, יש לי גם זמן לזוגיות, אבל לא היה לי מקום, וכל מי שיצא איתי ידע מההתחלה שאני כזאת".
שקלת להביא ילד לבד?
"היה לי חבר במשך שנה לפני שהכרתי את בעלי, נפרדנו וחזרנו. אבי יששכרוף וליאור רז היו משגעים אותי, 'תעשי ילד, למה את מחכה'. אבל רציתי בן זוג וילד. כשהם הכירו את אלי, הם הבינו למה חיכיתי״.
"פעם הרציתי מול סטודנטים. הראיתי סצנות מסדרות שהפקתי, וסטודנטית אמרה לי, 'אז כל הסדרות האלה הן כמו הילדים שלך?'. עניתי, ׳לא. יהיו לי ילדים׳. ׳פאודה׳ לא יכול היה להיות במקום ילד. זה לא יותר חשוב"
את אלי עמית (45), בעל מפעל למוצרי בטון, בן זוגה ואבי בנה גוני, פגשה לפני חמש שנים וחצי, בגיל 41, דרך חשבון שפתחה לה דפנה לוסטיג באפליקציית היכרויות. "דפנה אמרה, 'נמאס לי ממך, אני מורידה לך אפליקציה'. לא הייתי עד אז בשום אתר. עם הפאסון שלי לא הייתי עושה דבר כזה. הכרתי בני זוג דרך העבודה. ואז היא כתבה עליי, ׳אוהבת יין אדום ואת דיוויד בואי׳. השעה הייתה אחת עשרה בלילה. חצי שעה אחר כך קיבלתי מאה הודעות. יצאתי עם שניים־שלושה, באמת חמודים, ולא רציתי. אחרי שבוע אלי כתב לי, ׳מה קורה? רוצה להיפגש?׳. כתבתי, ׳כן׳. החלטתי שאם זה לא יעבוד איתו, אסגור את האפליקציה. נפגשנו ולא נפרדנו מאז לדקה. זה היה הלילה היחידי שלא היינו ביחד".
יום אחרי הדייט ההוא הוזמנה בנאסולי לפרמיירה של "האחיות המוצלחות שלי", סדרה שלא הפיקה והגיעה אליה כאורחת. עמית הצטרף אליה. "הכרנו יומיים, אבל הכל זרם. כולם שאלו, מי זה החתיך הזה?", היא צוחקת.
שבוע אחר כך עברו לגור ביחד, ובתוך עשרה חודשים, בינואר 2014, התחתנו בקפריסין עם 80 חברים ובני משפחה בבית מלון. שפרה קורנפלד חיתנה אותם על החוף.
בגיל 44 ילדה את גוני. "כשרצינו ילדים הלכנו לרופא הכי טוב ובסוף זה הצליח", היא מגלה. "זה לא פייר שגבר יכול לבנות עד גיל 45־50 את הקריירה שלו, ואז לפגוש בחורה בת 32 ולעשות ילדים".
נשים משלמות מחיר כבד יותר על קריירה אינטנסיבית?
"כן. למרות שאפשר לעשות קריירה עם ילדים. פעם הרציתי מול סטודנטים. הראיתי סצנות מסדרות שהפקתי, וסטודנטית אמרה לי, 'אז כל הסדרות האלה הן כמו הילדים שלך?'. עניתי, ׳לא. יהיו לי ילדים׳. ׳פאודה׳ לא יכול היה להיות במקום ילד. זה לא יותר חשוב".
"החלטתי להאט. אני עושה דברים גדולים, אבל מספיק לי פרויקט אחד או שניים בשנה. יש לי בן זוג, יש לי ילד, אולי יהיה לי עוד ילד, אלוהים יודע מה מתוכנן לי. האימהות נתנה לי שקט. אנשים שהופכים להורים חוטפים FOMO, פחד להחמיץ דברים, ואני מרגישה איזה כיף שיש לנו אותו"
איך השתלב גוני עם הקריירה הבינלאומית והמקומית?
"עונה שלוש של 'פאודה' ועונה שנייה של 'משיח' צולמו כשהייתי בחודש שמיני ותשיעי, וכשילדתי בתל השומר, בבניין אחר צילמו במקרה באותו יום את ׳פאודה׳, אז ליאור וכל החבר'ה הגיעו למלונית להגיד שלום. העליתי את זה לפייסבוק, וכולם חשבו שתזמנתי את הלידה ליום הצילומים הזה. אחרי ארבעה ימים במלונית, ועוד שבוע בבית, העמסתי את גוני והגעתי לצילומים. חיכיתי להאציל סמכויות. אני כבר לא מפיקה ברמה הטכנית. אני מגיעה לסט ונותנים לי מוניטור ואוזניות ואחר כך אני נמצאת בחדרי העריכה.
"החלטתי להאט. אני עושה דברים גדולים, אבל מספיק לי פרויקט אחד או שניים בשנה. יש לי בן זוג, יש לי ילד, אולי יהיה לי עוד ילד, אלוהים יודע מה מתוכנן לי. האימהות נתנה לי שקט. אנשים שהופכים להורים חוטפים FOMO, פחד להחמיץ דברים, ואני מרגישה איזה כיף שיש לנו אותו. אנחנו לוקחים אותו איתנו לכל מקום. היינו איתו חודש בלונדון בספטמבר ושכרנו דירה".
על מה את בכל זאת מוותרת?
"אני לא עושה ספורט, עשיתי קורס יין והפסקתי. גם אין חברות בתקופת צילומים כמו עכשיו. תמיד אני אומרת לפסיכולוג שלי שאני בהלם כמה אנשים חושבים שיש לי אמביציה בעבודה. אנשים לא מבינים שהאמביציה שלי הייתה באמת להקים משפחה. הקריירה זרמה לי. הייתי צריכה להילחם על משפחה וזוגיות, וידעתי שזה יקרה בדרך שהתאימה לי".
למה את מייחסת את ההצלחה שלך?
"הייתי מתאבדת שיעית בקריירה שלי, ובחירת הפרויקטים שלי תמיד הייתה מדויקת. אם הייתי מאוד רוצה יכולתי לקחת גם 15 פרויקטים בשנה ולהיות כל היום על קו ישראל־ארצות־הברית. עשיתי רק פרויקטים שעניינו אותי".
את יכולה לדמיין את עצמך עוברת עם המשפחה להוליווד? מעניין אותך?
"היו לי הצעות לרילוקיישן. אני יכולה לעבוד שם, אבל מישראל. התחלתי כאן ולא רוצה לסיים בשום מקום אחר".
פורסם לראשונה: 08:59, 10.03.21
