סיפורה של דנית אנקר (38), בעלת סטודיו לשיער ואיפור ומותג בינלאומי למוצרי טיפוח, פרודה ואם לילד, מתגוררת בחולון:
"כשהייתי בת שלושה ימים אימצו אותי הורים שכבר היה להם ילד מאומץ. גדלתי בבית חם שבו נתנו לי הכל, ומגיל צעיר אמרו לי שאני מאומצת. הייתי ילדה שמנה וסבלתי מהצקות וממכות, גם בגלל כתם לידה שהיה לי במצח. לא סיפרתי שאני מאומצת כדי לא להוסיף על כל זה, אבל כשהייתי בת תשע, אחי סיפר בכיתה שלו שהוא ואני מאומצים. זה נודע בכיתה שלי, וכמה ילדים תפסו אותי בהפסקה ורצו לזרוק אותי לפח. ילדה אחת אמרה לי: 'את ילדה מהזבל, בטח הביאו אותך מהאשפה'. בגיל 11 עברתי בית ספר והמשכתי להסתיר את זה שאני מאומצת.
"כשהייתי בת תשע, אחי סיפר בכיתה שלו שהוא ואני מאומצים. זה נודע בכיתה שלי, וכמה ילדים תפסו אותי בהפסקה ורצו לזרוק אותי לפח. ילדה אחת אמרה לי: 'את ילדה מהזבל, בטח הביאו אותך מהאשפה'. בגיל 11 עברתי בית ספר והמשכתי להסתיר את זה שאני מאומצת"
תמיד נמשכתי לעולם היופי. בגיל 12 התחלתי לעבוד כחופפת במספרה. בגיל 13 כבר התחלתי לעשות פֶנים. בתיכון עיוני השתעממתי, אז עברתי למגמת ספּרות בתיכון מקצועי. בגיל 16 למדתי איפור. בתקופה הזו הגעתי למשקל תלת־ספרתי, אבל הייתי מוקפדת מבחינת בגדים, איפור, שיער. בנוסף, הקמתי פרויקט שבו ילדים חזקים עזרו לחלשים. סיימתי תיכון כיו"ר מועצת התלמידים, כשחקנית וכזמרת בלהקה העירונית של בת־ים.
בגיל 18 פניתי לשירות למען הילד בבקשה לפתוח את תיק האימוץ שלי. רציתי להבין מי אני ולוודא שלא אתחתן עם אח ביולוגי שלי. הנציגה של השירות למען הילד סיפרה לי שהוריי הביולוגיים הכירו כששניהם היו גרושים עם ילדים. כשאמי הביולוגית הרתה, אמרו לה שהפלה תסכן אותה בריאותית ונמסרתי לאימוץ כי לא הייתה לה יכולת לגדל אותי. אבי הביולוגי רצה לגדל אותי, אבל היא חששה שתראה אותי איתו ברחוב והדבר יסב לה צער רב.
"כשהיה בן שלוש לקחתי אותו ללונה פארק ורציתי להראות לו שאני גיבורה שעולה על מתקן הסוכרייה המתהפכת. אבל אז המפעיל אמר, 'זה לא נסגר, את צריכה לצאת'. כולם הסתכלו עליי. הייתי כל כך נבוכה, שזה החזיר אותי לילדוּת. החלטתי לעשות שינוי. קבעתי תור לניתוח בריאטרי, ובעקבותיו רזיתי 102 ק"ג"
אחרי פתיחת התיק פגשתי את אמי הביולוגית, אישה טובה, קשת־יום, שלא סיפרה לילדיה שנתנה אותי לאימוץ. לא שפטתי אותה. מאז דיברתי איתה רק פעם או פעמיים. לא היה לי צורך בזה, כי ההורים המאמצים שלי אימצו אותי בכל איבר בגופם ותמיד נתנו לאחי ולי את כל העולם. אחרי שנה וחצי פגשתי את אבי הביולוגי, וגיליתי שאני ממש דומה לו. גם עליו לא כעסתי. הוא עשה לי טובה שנתן אותי לאימוץ. פגשתי גם את אחיי הביולוגיים מצד אבי ועניין האימוץ לא הטריד אותי יותר. הרגשתי שהסיפור הזה מאחוריי ורציתי לשמור על כבודם של הוריי המאמצים. רק אנשים קרובים מאוד ידעו.
אחרי הצבא עבדתי כמורה לספּרות. אחרי כמה שנים, בסיוע הוריי, פתחתי מספרה בחולון, כמו שתמיד חלמתי. יום אחד הגיע סוכן מכירות ואמר: 'את חייבת לרדת במשקל, אנשים שבאים למספרה אוהבים לראות דברים יפים'. נפגעתי עד עמקי נשמתי ועשיתי הכל כדי להוכיח לו שאני יכולה להשיג הכל גם כשמנה. המספרה שלי הפכה לסטודיו לכלות, הוצאתי ליין איפור ומוצרי טיפוח לשיער, והתחלתי לשווק בחו"ל. עם השנים הפכתי לאמנית אוונגרד של שיער ובניתי יצירות מטורפות משיער לתצוגות באירופה.
בגיל 28 התחתנתי ושנתיים אחר כך נולד הבן שלי, כיום בן שמונה. כשהיה בן שלוש לקחתי אותו ללונה פארק ורציתי להראות לו שאני גיבורה שעולה על מתקן הסוכרייה המתהפכת. הוא צפה בי נכנסת למתקן, אבל אז המפעיל אמר, 'זה לא נסגר, את צריכה לצאת'. כשיצאתי כולם הסתכלו עליי. הייתי כל כך נבוכה, שזה החזיר אותי לילדוּת. השריון שלי התמוטט. הבן שלי שאל, 'אמא, מה קרה?'. הבנתי שזה לא הוגן כלפיו והחלטתי לעשות שינוי. קבעתי תור לניתוח בריאטרי, ובעקבותיו רזיתי 102 ק"ג.
"אחרי ששרדתי שני סגרים של קורונה בלי להשמין בחזרה, הרגשתי שניצחתי. ברגע שהתגברתי על עניין השומן, שהיה מרכזי בחיי, הפחדים החלו להתקלף"
לפני שלוש שנים וחצי אבי המאמץ נפטר. האבא הביולוגי שלי הגיע להלוויה כדי להכיר לו תודה על כל השנים. זה היה מאוד מרגש.
בסוף נובמבר, אחרי ששרדתי שני סגרים של קורונה בלי להשמין בחזרה, הרגשתי שניצחתי. ברגע שהתגברתי על עניין השומן, שהיה מרכזי בחיי, הפחדים החלו להתקלף. כתבתי פוסט בפייסבוק, ובו חשפתי את העובדה שאני מאומצת, והודיתי לשני האבות שלי. הרגשתי שזהו, אני נקייה, אין לי שלשלאות שמונעות ממני לעוף ולהגשים את עצמי. התגובות היו מחממות לב, אנשים מסביבתי הקרובה כתבו, 'וואי, איזו הפתעה, לא ידעתי'. אפילו גיסתי הופתעה.
שורה תחתונה: לילדים מאומצים אני מציעה להבין שלפעמים זה מזל גדול שההורים הביולוגיים לא גידלו אותם – ולא לשפוט אותם. אני מודה להוריי הביולוגיים שמסרו אותי לאימוץ. בזכותם זכיתי לחיים שאני ראויה להם.
- אם גם לכן (או לכם) יש חוויה מיוחדת שעברתן, אירוע שאתן מתות לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתן בבטן ועכשיו אתן מוכנות לספר עליו, הנה, יש לנו כאן עמוד בשבילכן. התקשרו אלינו ל־03-6386951, או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il ונחזור אליכן
