פעמיים לקחה דורין אטיאס (46) מצלמה מהפקת "מחוברים" וצילמה את חייה במשך כשבוע. זה היה רק הטסט שבסופו היו שני הצדדים צריכים להכריע אם היא ממשיכה לעונה עצמה. פעמיים, בתום הצילומים, אטיאס פסקה שזה לא זה. שהיא לא משוחררת מספיק, שהיא לא עצמה, שהיא משחקת איזו דורין כמו שהיא חושבת שההפקה או הקהל ירצו לראות. אבל כשפנו אליה בפעם השלישית השתכנעה לנסות שוב, והפעם משהו טוב קרה. הפעם היא הרגישה שהיא באלמנט. שאין טיפת זיוף במה שהיא מצלמת או אומרת. היא חזרה ואמרה להפקה: אני בפנים.
עדיין נותר החשש שלך שתהיי לא טבעית מול המצלמה?
"כן. אבל אז פתחתי את המצלמה וגיליתי שנוצר שלום מוחלט ביני לבינה. הייתה סימביוזה מושלמת בינינו. זה קרה כי אני השתניתי. יש לי השלמה מטורפת עם הטיפוס שאני. גם התרככתי עם השנים, התבגרתי. ראיתי שאני נהנית לתעד. אני שמחה שאני מביאה צד נוסף שהוא המשמעותי בחיים שלי. זה לא שבאתי למחוברים לרצות, אבל אני שמחה שהפעם אני לא במשבצת שהגדירה אותי בפינס, זאת שאוהבים לא לאהוב".
"קיבלתי תגובות על האימהוּת שלי, שזה מקסים לראות את החברות בגובה העיניים עם הבנים שלי. אני ככה תמיד, אבל פתאום שמו על זה פנס"
אז פתאום מדורין יורקת האש שיש לה מלחמות עולם עם סלבריטאיות שנפגעו מהביקורת בטלוויזיה, הפכת למחובקת?
"אני מקבלת תגובות מדהימות ומרגשות. גילו שאני לא כזו כלבה. שואלים אותי איך לא עשיתי את זה עד היום ואיך לא ידענו שאת זו את. קיבלתי תגובות על האימהוּת שלי, שזה מקסים לראות את החברות בגובה העיניים עם הבנים שלי. אני ככה תמיד, אבל פתאום שמו על זה פנס. עכשיו, אחרי כל האהבה שאני מקבלת, קלטתי איזו אנרגיה הייתה סביבי ואיזה מזל שזה השתנה. לא קלטתי כמה זה דרמטי".
אז יש מסקנה אחת: אם את רוצה להיות רשמית המאמי הלאומית, פינת האופנה שלך צריכה להתרכך.
אטיאס מחייכת בממזריות: "זרקת רעיון. נחשוב על זה".
והייתה עוד חדוות גילוי במחוברים: ההבנה שהיא אמא טובה דייה למורי בן ה־12 וחצי ורנן בן ה־7 וחצי. "ידעתי שהילדים זה עקב האכילס שלי. הם הגורם להכל, לשמחה, לעצב, לנחת, לאושר, לסיפוק ולפחד. אבל תהיתי על קנקנה של האמא שאני. האם אני אמא שמסופקת ושמחה במה שהיא נותנת לילדים שלה? במחוברים קיבלתי מראה. את רואה הכל, אפילו את המימיקות שאת עושה. למשל, היה לי נרטיב שהילדים לא רוצים לנשק אותי. שתמיד הם אומרים 'די, אמא'. גיליתי שזה לא נכון. פתאום גיליתי שכשאני מבקשת נשיקה ממורי הוא תמיד נותן לי, וגם שולח לי אחת מרחוק. ידעתי שהילדים אוהבים אותי, בסדר, זה ברור. אבל גיליתי שהם ממש מתים עליי".
4 צפייה בגלריה
עם הבנים מורי ורנן. "בתוכנית גיליתי שהם ממש מתים עליי"
(צילום: שי פרנקו, סגנון: הדר קדוש)
אנחנו נפגשות בדירה החדשה והמעוצבת שלה במרכז תל־אביב. מי שעקבה אחרי מחוברים (הפרק האחרון ישודר ב־HOT3 ב־26.5 ב־20:30, פרקי העונה התשיעית זמינים לצפייה ב־HOT VOD וב־NEXT TV), ראתה שאטיאס בכלל חיפשה דירה שכורה חדשה. ואז אקס שעוסק בנדל"ן שכנע אותה לבוא איתו לראות דירה למכירה בבניין שנמצא אז בשיאו של תמ"א ונראה כמו חירבה. מפה לשם, אטיאס קנתה את הדירה.
הכל מתחיל ונגמר בזה שהבניין ומספר הדירה מכילים את הספרות 3 ו־8, בדיוק כמו שהמתקשרת של אטיאס פקדה עליה - לעבור רק לבית שמרכיב את המספרים האלה. "הלכתי לראות דירות להשכרה שביקשו עליהן 15 ו־16 אלף שקל. זה מטורף. בבית שגרנו בו עד אז, למורי היה חדר, ורנן ואני ישנו ביחד בחדר שלי. אחרי חמש שנים ככה אמרתי שאני לא נשארת פה, לא יעזור כלום. ואז אמיר (אקס שנשאר חבר, ת.ב) אמר לי שאין מצב שאני ממשיכה לשכור דירה באותם המחירים, שהגיע הזמן לקנות דירה. אמרתי לו, מאיזה כסף בדיוק? הוא הצליח לגרור אותי לבניין הזה ועלינו בחדר המדרגות והכל היה שבור, ואני אומרת לו, 'לאן הבאת אותי?'. המתקשרת אמרה לי שאני לא מדויקת ולכן אני לא מוצאת בית כבר חצי שנה. ואז נכנסתי לכאן והרגשתי שזהו, זה הבית שלי. שאלתי אותו מה המספרים של הבית, וגיליתי שאלה בדיוק המספרים שהמתקשרת אמרה שאני צריכה להכניס לחיים שלי. זהו, זה ננעל. קניתי את הבית".
"המתקשרת אמרה לי שאני לא מוצאת בית כי אני לא מדויקת. כשנכנסתי לדירה הרגשתי שזה הבית שלי, ואז גיליתי שאלה המספרים שהמתקשרת אמרה שאני צריכה להכניס לחיים שלי"
לקנות לבד בית במיליונים זה יפה מאוד.
"זה הרוב משכנתא. לא היה לי כסף שמור בצד".
אז באומץ עסקינן.
"בית היה החלום הכי גדול שלי. כן, יש לי אומץ. אני אדם עם ביצים. עם זאת יש לי ביטחון מוחלט ביקום ובאמא שלי (אווה, שנפטרה לפני שנתיים וחצי, ת.ב). אני בוטחת בזה שאמא שלי עובדת לטובתי נון סטופ שם בשמיים. עכשיו היא נחה אמנם, היא כבר לא צריכה לבוא באוטובוסים לשמור על הילדים, אבל היא קיבלה שרביט. היא עושה את כל הקסמים האפשריים שאחיה פה בנחת".
"אני לא בנחת. אני מרגישה שאין חלוקת נטל בשום דבר. אם לא אני, אז לא. אין חלוקת נטל בשום זירה. לא בהורות, לא בקריירה. הכל זה אני ואני"
נו, ואת בנחת?
"אני לא בנחת", היא מודה, "כי אני מרגישה שאין חלוקת נטל בשום דבר. אם לא אני, אז לא. אין חלוקת נטל בשום זירה. לא בהורות, לא בקריירה. הכל זה אני ואני".
האם זה כי אין פרטנר או כי אולי את לא משחררת את השליטה לאחרים?
"שאלה טובה. אין לי תשובה. אני צריכה שיקרה משהו קוסמי מאוד גדול כדי להבין את התשובה. או שאין לי למי לשחרר או שבחרתי במקומות שלא אפשרו לי לשחרר או שאני קונטרול פריק. אני יודעת שבעסק החדש (מותג בגדים דורין אטיאס, ת.ב) שאני עובדת בו עם שתי נשים אני מה זה משחררת באהבה".
בחזרה לנדל"ן. קניית הדירה הפכה את אטיאס ליהודי הנודד. "לקח שמונה חודשים עד שהבית היה מוכן. אחסנתי את כל הדברים שלי ושל הילדים במחסן. באוגוסט האחרון ארזתי שלוש מזוודות עם בגדי קיץ. בינואר עדיין לא נכנסנו ולא היו לנו בגדים ללבוש. מיתגתי לילדים את כל הדבר הזה כהרפתקה. בהתחלה עברנו לדירת Airbnb לשלושה חודשים. אחרי זה הבנתי שאני לא יכולה גם לשלם שכר דירה וגם משכנתא של מיליונים. הגרוש שלי (אליהו מדר, ת.ב) ואני החלטנו שהילדים יעברו בינתיים לגור אצלו. ואז הוא הציע שגם אני אבוא. אמרתי בסדר, מה יכול להיות. זה נגמר בפיצוץ".
"לקחו שמונה חודשים עד שהבית היה מוכן. הבנתי שאני לא יכולה גם לשלם שכר דירה וגם משכנתא של מיליונים. הגרוש שלי ואני החלטנו שהילדים יעברו בינתיים לגור אצלו. ואז הוא הציע שגם אני אבוא. אמרתי בסדר, מה יכול להיות. זה נגמר בפיצוץ"
מה קרה?
"זה לא נחל הצלחה. בכל זאת, לא סתם התגרשנו. אני אדם שאוכל במיטה, הוא רק בפינת האוכל. אליהו אדם שמסדר כריות ברגע שקמים. אני שוכחת לסגור את הדוד. אני בן אדם של פתקים, הוא של אקסל. הוא היה סוּפר לבבי, ואני מודה לו מאוד על האירוח, אבל אנחנו אנשים מאוד שונים. זה לא הוא, זו אני. אז אחרי חודש הלכתי לגור אצל דודה שושקה בשכונת נחלת יצחק והם נשארו אצלו. בימים שלי איתם הכנתי להם סנדוויצ'ים, הלכתי אליו ולקחתי אותם לבית הספר. אבל הודיתי ליקום הגדול שאני לא ברחובות".
בחודש ההוא שהיית אצל הגרוש, איך הגיבה בת זוגו לסידור הזה?
"היא אישרה את זה".
כל הכבוד לה. לא לכל אחת זה היה מחליק בגרון.
"כל הכבוד לי. אם היא לא הייתה בוטחת בי, היא לא הייתה מאשרת את זה. היא יודעת שאפשר לבטוח בי על מלא. אני אדם הגון וישר כמו פלס".
4 צפייה בגלריה
"את מה שאני אוהבת אני משאירה, ובמה שאני לא אוהבת, אני מטפלת"
(צילום: שי פרנקו, סגנון: הדר קדוש)
איך הרווקוּת, מאירה לך פנים? את באפליקציות?
"אני לא באפליקציות. פונים אליי באינסטגרם ואני לא מוכנה לצאת לבליינד דייט. זה גדול עליי - להתקלח, להתארגן, לסדר את עצמי וללכת לפגוש מישהו זר. זה מכניס אותי למוד של סטרס לא נעים. למה יזום, למה זה לא על הדרך? אני אולד סקול, אוהבת את הרומנטיקה של פעם. מישהו פעם כתב לי שיר ומה זה אהבתי את זה. את הולכת ברחוב, יושבת בבר או במסעדה, מגיע גבר, את רואה את העיניים, את החיוך, מריחה את הריח שלו, שומעת את הטון שלו. פוגשת אנרגיה שמספרת לך סיפור בפני עצמו. קורות החיים לא מעניינים. מישהו פנה אליי באינסטגרם, סיפר על עצמו ונשמע אחלה. כתבתי לו שאם הוא יראה אותי ברחוב, אני מזמינה אותו להתחיל איתי".
"אני לא מוכנה לצאת לבליינד דייט. זה גדול עליי - להתקלח, לסדר את עצמי ולפגוש מישהו זר. זה מכניס אותי לסטרס. למה יזום, למה זה לא על הדרך?"
איך את עם הגיל? מצד אחד את משתפת במחוברים בהזרקות שאת עושה. מנגד, את לא צובעת את השיער הכסוף.
"את מה שאני אוהבת אני משאירה, ובמה שאני לא אוהבת, אני מטפלת. אני מתה על השיער הכסוף. זה יפה בעיניי. הייתה תקופה שצבעתי כדי להוסיף היילטים לשיער ואז החלטתי שאני לא רוצה יותר והפסקתי לצבוע, והשערות הלבנות הופיעו וראיתי שאני פשוט אוהבת את זה. אין פה אג'נדה או קבלת ההתבגרות שלי. מה שלא אוהבת, כמו חיוך הפוך, אני באה לרופא שמזריק לי והוא עושה לי מאוד בעדינות. אין הִנדוס של הפנים, רק להיראות fresh. אבל כן, ההתבגרות לא פשוטה. הכל מתנהל אחרת. הגוף מתנהל אחרת. יש משהו הורמונלי מתעתע, משהו בנשמה כזה פתאום כבר לא מדלג. הדילוגים יותר איטיים. חלק מהדבר זה לעשות תגובת נגד. להבין את השטח ולפעול איתו".
הריאיון המלא עם דורין אטיאס מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
