כמו גיבור הסרט "חיזור גורלי", גם בר ויכמן (39) מנתניה חיה במשך שנים רבות בצל הרדיפות והפחד מהאקס שלה, כפיר עטיה (38), שאיתו יצאה במשך שלוש שנים, בגילי 18-15. אבל בניגוד לסרט שבו הועלה שפן המחמד של המשפחה לעולה על מזבח הטירוף של האקסית שנזנחה, הסיפור של ויכמן נגמר הרבה יותר גרוע. ב־11 באוגוסט 2019, 21 שנה אחרי שנפרדה מעטיה, הוא רצח את אביה דוד אגייב (73), כך לפי כתב האישום, שהיה חלפן כספים, בדקירות סכין בכניסה לביתו.
לאחר הרצח העלתה ויכמן פוסט בפייסבוק ובו גוללה את מסכת הייסורים שעברה מגיל 15 ועד לרצח המזעזע. "בצעירותי ניהלתי מערכת יחסים עם אותו רוצח. במשך ארבע שנים סבלתי מאלימות מילולית ופיזית ומאובססיביות, וביום שהחלטתי לשים לזה סוף החלה מסכת הטרדות בלתי פוסקות שנמשכו 20 שנה", כתבה.
"שלושה ימים חיפשו אותו עד שהוא נתפס עם הכסף שגנב מאבא שלי אחרי שרצח אותו. זה מה שהפיל אותו, על חלק מהשטרות היה דם של אבא שלי"
בכתב האישום על רצח בנסיבות מחמירות שהוגש נגד עטיה, נכתב כי לחובתו 14 הרשעות קודמות, הראשונה מגיל 14, בגין עבירות אלימות, הצתה, החזקת כלי נשק, איומים, רכוש ועוד, שבגינן ריצה כמה תקופות מאסר ממושכות.
משפטו של עטיה עדיין מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל־אביב, ובר מקפידה להגיע לכל דיון ולהסתכל לו בעיניים. "חשוב לי להיות שם, הנוכחות שלי באולם משמעותית, כי כשהשופטים רואים שהמשפחה מגיעה ועוקבת, הם מתייחסים לזה בהתאם", היא אומרת. "אעשה הכל כדי שהוא יירקב בכלא, אסור לתת לאנשים כאלה לצאת משם. הוא חיכה לאבא שלי, אדם מבוגר בן 73 שלא היה יכול להגן על עצמו, דקר אותו מספר רב של פעמים וברח מהמקום. שלושה ימים חיפשו אותו עד שנתפס עם הכסף שהוא גנב מאבא שלי אחרי שרצח אותו. זה מה שהפיל אותו, על חלק מהשטרות היה דם של אבא שלי".
שיחת הטלפון שפחדתי ממנה
זו לא הייתה הפגיעה הראשונה של עטיה באב. לפני עשר שנים הוא הורשע, במסגרת עסקת טיעון, בחבלה בנסיבות מחמירות, לאחר שארב לאגייב והנחית גרזן על ראשו. הוא נידון לשבע שנות מאסר, שהוארכו בשל התנהגותו בכלא לתשע שנים. ארבעה חודשים אחרי שהשתחרר, ביצע את הרצח.
"אבא שלי ניצל בנס, עבר שיקום ארוך וקשה במשך שנה עד שחזר לעצמו ולתפקוד מלא, אבל למפלצת זה לא הספיק", היא אומרת. "שלושה חודשים לפני שנרצח, אבא שלי עבר התקף לב, הוא נהיה שבר כלי מכל הסיפור הזה, כבר לא היו לו כוחות. אלוהים, איך אפשר לתקוף בן אדם כזה? הוא ממש שחט אותו בכניסה לבית, תקף אותו בכזאת אכזריות, ואבא שלי לא עשה לו כלום".
לפני עשר שנים הורשע עטיה בחבלה בנסיבות מחמירות לאחר שארב לאביה של בר והנחית גרזן על ראשו. "אבא שלי ניצל בנס, עבר שיקום ארוך וקשה עד שחזר לתפקוד מלא, אבל למפלצת זה לא הספיק"
בכתב האישום נגד עטיה נכתב: "מדובר במקרה שבו המסוכנות הנשקפת מן המשיב היא קשה, קונקרטית וחמורה במיוחד", ואף "מדובר במי שזמן קצר לאחר שחרורו ממאסר ממושך של כתשע שנים בעקבות גרימת חבלה חמורה למנוח, לא הרפה מרצונו האובססיבי במותו של המנוח ובפגיעה בבני משפחתו, ורצח אותו באכזריות במספר רב של דקירות".
עטיה עבר בדיקה פסיכיאטרית ונמצא כשיר לעמוד לדין. "הרצח היה מתוכנן מראש, הוא לא חולה נפש", אומרת ויכמן. "כשהעובדת הסוציאלית התקשרה והודיעה לנו שהוא עמד להשתחרר מהכלא, פנינו למשטרה והתחננו לעזרה, ביקשנו הגנה, אבל אמרו לנו שהוא סיים לרצות את העונש שלו וכל מה שאפשר להציע לי זה מקלט לנשים מוכות. אמרתי, 'אחלה פתרון, אני אשב במקלט עם הילדים, אחותי וההורים שלי יתחבאו, והוא יסתובב חופשי. זה נראה הגיוני? הבנתי שאין עם מי לדבר, יצאתי כעוסה ועצבנית, את יודעת מה זה לחיות בפחד? היה לי ברור שהדבר הראשון שהוא יעשה זה לנקום את התשע שנים שהוא ישב בכלא, כי מבחינתו הוא ישב בגללנו. גם לא ידענו על מי הוא יבוא ואת מי הוא יתקוף. התייעצנו עם חוקר פרטי, והבנו שאנחנו לא יכולים לשים שמירה על כל אחד מאיתנו, מדובר בעלויות מטורפות".
"כשהודיעו לנו שהוא עומד להשתחרר מהכלא, פנינו למשטרה והתחננו לעזרה, אבל אמרו לנו שכל מה שאפשר להציע לי זה מקלט לנשים מוכות. אמרתי, אני אשב במקלט והוא יסתובב חופשי? זה הגיוני?"
איך חיים עם פחד כזה?
"לא חיים. לא יצאתי לבד מהבית לשום מקום, אפילו לא לזרוק זבל, חייתי בפחד נוראי. ההורים שלי נסעו לשלושה שבועות ליפן, רק לברוח מפה. היינו דרוכים לגמרי, חיכינו לו, אבל אחרי ארבעה חודשים הורדנו רגל מהגז, ואז הוא תקף".
איך זה נודע לך?
"לירון ויכמן, הגרוש שלי, צלצל להגיד לי. קיבלתי את שיחת הטלפון שכל כך פחדתי ממנה. הייתי בשיא האטרף של המקלחות וההשכבות של הילדים כשלירון התקשר ואמר שהוא שמע שבעל צ'יינג' הותקף באכזריות, חשבו שזה שוד בהתחלה. הוא אמר, תבדקי שזה לא אבא שלך. צלצלתי לאמא שלי ושמעתי אותה צורחת בטלפון, 'בר, זה כפיר'. הכל נהיה לי שחור, לא ראיתי כלום, מצאתי מהר בייביסיטר וטסתי לשם, אבל לא תיארתי לעצמי שהוא מת. חשבתי שהוא נפצע כמו בפעם שעברה. כשהגעתי לזירה הכל נראה כמו סרט רע, מלא אנשים בכניסה לבית, מחסומים של המשטרה ולא נתנו לי לעבור. וזהו, הבנתי שאין לי אבא".
3 צפייה בגלריה
בר ויכמן (מימין) עם אביה, דוד אגייב ז"ל, ואחותה סבינה יקיר, לאחר שהאב התאושש מתקיפת הגרזן
(צילום: אלבום פרטי)
מאבטחים בחתונה
בר, קוסמטיקאית פרא־רפואית ובעלת קליניקה לאסתטיקה רפואית שנושאת את שמה, נולדה וגדלה בנתניה לאסתר ודוד אגייב, אחות יחידה לסבינה (38). את עטיה הכירה בגיל 15 בחוף הים, הוא היה אז בן 14, צעיר משכונת מצוקה שכבר אז סחב עבר פלילי.
"הייתי ילדה טובה מבית טוב והוא כבר היה עבריין שבא מבית הרוס, אבל הוא היה כל כך יפה, ממש יפיוף, לא היה אפשר שלא להתאהב בו", היא מספרת. "כמה שקשה לי להגיד את זה היום, זו הייתה אהבה מטורפת. אני למדתי בתיכון והוא לא, אז סידרתי לו עבודה בבניין, רציתי שיסתדר בחיים, אבל בבית אמרו לו, 'למה לעבוד קשה כשאפשר לעשות כסף קל?', אז במקום לעבוד בעבודה נורמטיבית הוא הלך לשדוד את בנק הדואר. לא הייתי מודעת לכל התיקים הפליליים שלו, עד שבגיל 18 ויום, כשהוא הפך לבגיר, הכניסו אותו לכלא לשש שנים. הוא לא הסכים שאתגייס ושמעתי בקולו, אבל כשהוא נכנס לכלא, אמא שלי דחפה אותי להיפרד ממנו ולהתגייס לצבא, פיתתה אותי עם רכב חדש כי היא ידעה שרק ככה תצליח להרחיק אותי ממנו. למעשה היא הצילה אותי, יכולתי להתחתן איתו ולהיות אישה מוכה היום, אם בכלל הייתי עוד חיה. אני חושבת על זה הרבה, מה היה קורה אילו".
"היה לי ברור שהדבר הראשון שהוא יעשה זה לנקום את התשע שנים שהוא ישב בכלא, כי מבחינתו הוא ישב בגללנו. לא יצאתי לבד מהבית לשום מקום, אפילו לא לזרוק זבל"
בדיעבד היו סימנים למה שעתיד לקרות?
"בדיעבד ברור שכן, אבל כשאת בתוך זה את לא רואה. בשנתיים הראשונות היה ירח דבש, אבל אחרי שנתיים התחלנו לקיים יחסי מין, ואז הוא נעשה אובססיבי ורכושני כלפיי. אם הייתי מאחרת בכמה דקות הוא היה מפוצץ אותי במכות. בכל פעם שהוא הרים ידיים הייתי קמה והולכת, ואז הוא היה בא אליי ומתחנן לחזור".
סיפרת למישהו?
"אף אחד לא ידע כי התביישתי לספר. הוא היה בן בית אצלנו. ההורים שלי קיבלו אותו בסדר בהתחלה, אבל אחרי שהם שמעו על הרקע שלו הם התחילו להרחיק אותי ממנו. הייתי חלשה מולו, והם ראו את זה. רק כשהוא נכנס לבית הסוהר החלטתי לחתוך ממנו ולהתגייס. בכוח אמא שלי הכניסה אותי לצבא".
איזה קשר היה ביניכם אחרי זה?
"שום קשר, אני הייתי בצבא והוא בכלא. בגיל 23 הכרתי במסעדה את לירון, הגרוש שלי, באתי עם חברה לאכול והוא עבד שם כטבח. העניינים התגלגלו, ואחרי שנה התחתנו".
"הייתי ילדה טובה מבית טוב והוא היה עבריין, אבל הוא היה כל כך יפה. כמה שקשה לי להגיד את זה היום, זו הייתה אהבה מטורפת"
וכפיר?
"הוא השתחרר קצת לפני שהתחתנו, ואז הבנתי שהוא לא הולך לעזוב אותנו. הוא התחיל להסתובב כל הזמן ליד הבית, היינו מוצאים פנצ'ר בגלגלים של המכוניות של מי שבא אלינו, שריטות על הדלת. לא ראינו אותו, אבל שיערנו שזה הוא".
איך לירון התייחס לזה?
"האמת שלא ייחסנו לזה כל כך חשיבות. חשבנו שהוא יעשה קצת רעש ויירגע, לא תיארתי לעצמי שזה יגיע לרצח".
התלוננתם במשטרה על הטרדה או על השחתת רכוש?
"לא. חשבנו שזה ייעלם כמו שזה בא, ובאמת יום אחד הוא פשוט נעלם. התברר שהוא נכנס שוב לכלא על משהו, לא יודעת על מה, אבל אז לא ידענו את זה. כשהתחתנו פחדנו שהוא יעשה משהו בחתונה, אז פוצצנו את האירוע במאבטחים. היה לנו קושי להיכנס להיריון והתחלתי טיפולי פוריות. יום אחד, אחרי שהצלחתי להיכנס להיריון, ראיתי אותו מחכה לי עם אלה מתחת לבית. מרוב לחץ התחלתי לצרוח והוא ברח. הלכתי ברגל לקליניקה, מרחק של חמש דקות הליכה, וכשהגעתי לשם ראיתי שאני מדממת. לקחו אותי לבית החולים והבנתי שאיבדתי את העובר".
הפסד של 400 אלף שקל
עטיה נכנס לכלא לשנה נוספת בנסיבות שלא קשורות אליה, ושוב נעלם מחייה. היא כבר התחילה לנשום לרווחה, אלא שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. אחרי שנה הוא השתחרר, והתחנה הראשונה שפקד הייתה חנות הצ'יינג' של אביה, שבה עבד גם לירון, בעלה לשעבר. "הוא בא ואמר ללירון, 'בוא תצא, אני רוצה לדבר איתך'", היא משחזרת. "לירון יצא, הוא רצה לדבר איתו כגבר אל גבר, לבקש ממנו שיפסיק להטריד אותנו, אבל כפיר הוציא סכין יפנית וחתך לו את הפנים. אנשים שעברו שם הזמינו משטרה, השוטרים ראו במצלמות הרחוב את כל מה שקרה, והוא נידון על זה לתקופת מאסר של שנה ומשהו. כשהוא השתחרר הייתי בחודש תשיעי עם בתי הבכורה, נכנסתי ללדת, ולא הבנתי למה אבא שלי לא בא לבקר אותי בבית החולים. רק אחרי שהגעתי הביתה עם התינוקת סיפרו לי שכפיר תקף את אבא שלי בכניסה לבית עם גרזן והוא מאושפז בבית החולים. אמא שלי התרוצצה ממחלקה למחלקה באותו בית חולים ולא סיפרה לי כלום, כי כבר הפלתי פעם בגללו".
עטיה נכלא, כאמור, לתשע שנים, בגין התקיפה. כמה חודשים לפני רצח אביה נפרדה בר מלירון, אבי ילדיה (בת 11 ותאומים בני 6), אחרי 13 שנות נישואים. זה כשנתיים היא חיה עם שמואל, מתווך נדל"ן בן 41, גרוש ואב לארבעה, שמצא לה את הדירה שאליה עברה אחרי שנפרדה מבעלה.
עוד כנערה נמשכה לאסתטיקה, והבחירה בקוסמטיקה הייתה טבעית עבורה. כילדה סבלה מהפרעות קשב וריכוז, ואמה עודדה אותה ללמוד מקצוע ואף מימנה את הקורסים הרבים שלקחה. כשסיימה ללמוד פתחה מכון משלה ואף העסיקה שתי עובדות, כל זה עוד בטרם מלאו לה 18. "הייתי שאפתנית וחרוצה, בגיל 12 ניקיתי מדרגות ועשיתי בייביסיטר, ההורים החדירו בי הערכה לכסף", היא מספרת.
בקליניקה שלה שמתמחה בטיפולי קוסמטיקה פרא־רפואיים, היא מעסיקה שמונה עובדים, מתוכם שני רופאים שעוסקים באנטי־אייג'ינג ובמילוי קמטים. בימים אלה היא משנסת את כל כוחותיה הנפשיים והכספיים לפיתוח קו מוצרי אנטי־אייג'ינג שעליו תמיד חלמה ביחד עם אביה. בשל תמיכתו, החליטה לקרוא למותג שלה Vader (אבא בהולנדית), כשהאות הראשונה מודגשת בגדול, גם כדי לציין את אות הניצחון שלה על האיש ששיבש את חייה, וגם כדי לקשר את המוצר לשמה ולשם הקליניקה שלה: ויכמן.
"יש הרבה חברות קוסמטיקה טובות בשוק, אבל מה שמייחד את המוצרים שלי זה השימוש בפיטאיה, פרי טרופי שמכיל ויטמין C ונוגדי חמצון שמפחיתים בצורה משמעותית את ההשפעות המזיקות של הרדיקלים החופשיים וכך מפחיתים את סממני הגיל. בנוסף לכל הטוב שיש בפיטאיה, יש במוצרים חומרים פעילים שקיימים בשוק הקוסמטי הרפואי כמו רטינול, חומצה גליקולית וחומצה היאלורונית, והכל מיוצר בארץ. הסדרה כוללת עשרה מוצרים שתפקידם לעשות שלושה דברים: ליפטינג, זוהר ומיצוק".
"לצערי בשנה שעברה בגלל הרצח בקושי תפקדתי ולא היו לי כמעט הכנסות, ולכן המענקים שקיבלתי מהמדינה היו מאוד נמוכים, כי מסתכלים על השנה הקודמת. אף אחד לא מתחשב בטרגדיה שעברתי"
ויכמן מקווה שהסדרה החדשה תוציא אותה מהבוץ שאליו הכניסה אותה הקורונה. את השנה האחרונה סיימה בהפסדים גדולים המוערכים בכ־400 אלף שקל, מה שאילץ אותה לצמצם עלויות ככל האפשר, בין היתר על ידי מעבר לקליניקה קטנה יותר. "לצערי בשנה שעברה בגלל הרצח בקושי תפקדתי ולא היו לי כמעט הכנסות, ולכן המענקים שקיבלתי מהמדינה היו מאוד נמוכים, כי מסתכלים על השנה הקודמת. אף אחד לא מתחשב בטרגדיה שעברתי".
איך הצלחת לשרוד בכל זאת?
"כבר בסגר הראשון הבנתי לאן זה הולך ובניתי מארזים לטיפול פנים ביתי. לכל משלוח אני מצרפת סרטון הדרכה, וזה מצליח להחזיק אותנו מעל המים. בסגר ראשון והשני עוד החזקתי מעמד, אבל הסגר השלישי היה נוק־אאוט. גם כואב לי על הלקוחות, יש נשים שבלי טיפול פנים לא יכולות לחיות. בסגר היינו עסוקות כל היום רק בדחיית לקוחות שמתחננות לבוא ולא יכולנו לקבל אותן. לפחות המארזים נותנים להן מענה מסוים. זה לא כמו הפינוק בקליניקה, אבל הייתי חייבת להתאים את עצמי".
איך הרצח של אבא שלך השפיע על החיים שלך?
"תראי, קשה להתרכז בעסק כשכל היום את חושבת על זה שאבא שלך מת בגללך".
את מאשימה את עצמך במותו?
"הוא נרצח רק בגלל שהוא אבא שלי, זאת האמת וקשה לי להתמודד איתה. אני הכנסתי את כפיר לחיים שלנו, וזה ילך איתי עד המוות, אין לי איך לברוח מזה".
מה היית רוצה להגיד לכפיר?
"אמרתי לו את מה שרציתי בדיון האחרון בבית משפט. צעקתי לו, 'איך יכולת לתקוף בן אדם חולה בן 73, על מה שחטת אותו כמו חיה?'. הוא התחיל להשתולל והוציאו אותו מהאולם, אז אבא שלו צעק לי, 'את אשמה, את כישפת אותו'. אני יודעת שהוא אשם ומאמינה שהוא יקבל מאסר עולם, אבל הוא לא האשם היחידי, גם המדינה אשמה. המדינה לא שמרה עלינו ולא עזרה לנו, וגם לא נתנה לכפיר שום טיפול שיגרום לו לעזוב אותנו בשקט. בן אדם שנכנס פעם אחת לבית סוהר כבר לא יצא מזה, הוא תמיד יחזור לשם, כי אין טיפול ואין שיקום. להפך, אסירים בכלא מושפלים ונרמסים ויוצאים יותר חיות ממה שהם היו. 20 שנה הוא הטריד אותנו, איים עלינו ופגע בנו, לא ברור לכם שמשהו לא בסדר אצלו? אם הוא היה מקבל טיפול מתאים, אולי אבא שלי היה חי".
מה את מרגישה כשאת שומעת בתקשורת על אלימות נגד נשים
"בכל פעם שאני שומעת על מקרה של רצח נשים על ידי בן הזוג שלהן, זה מחזיר אותי לתקופה שבה אני בעצמי הייתי אישה מוכה ולכל השנים שעברתי התעללות בעצמי. מאז שאבא שלי נרצח, אחרי כל מקרה כזה אני מרגישה כאב ענק ושחור, כי כל פעם מחדש אני מרגישה שזו יכולה הייתה להיות אני בתמונה".
