לאפרת בוסתן יש שני שדיים קטנים מתחת לבית השחי
בת 56, מאמנת זוגיות ומנחת טנטרה ("יחד עם בעלי"), נשואה פלוס שניים, מהיישוב ניל"י
"מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי שני בתי שחי בולטים", אומרת אפרת בוסתן. "בתיכון, כשלמדתי בביולוגיה על בלוטות לימפה, אני זוכרת שאמרתי לעצמי: 'נו טוב. כנראה שהבלוטות שלי מוגדלות. אפשר לומר שחייתי עם זה בשלום. בילדות אף אחד לא העליב אותי בגללן, לפעמים היו רק שואלים: 'למה יש לך כזאת בליטה מתחת לבית השחי?', ותמיד עניתי: 'לא יודעת, ככה זה אצלי'".
אף פעם לא חששת שמדובר חלילה בגידול?
"לא, כי זה תמיד היה. מעבר לכך, בגיל 17 התגלה אצלי גידול על השחלה שנחשד כממאיר, ובעקבותיו תמיד הייתי במעקבים. במהלך השנים עברתי לא מעט בדיקות, והכל נמצא אצלי תקין. בכל פעם שעשיתי אולטרסאונד או ממוגרפיה, אף רופא או טכנאי גם לא העיר לי על זה".
מתי הבנת שמדובר ברקמת שד?
"רק לפני ארבע שנים, כשנורא כאב לי שם. מדי פעם סבלתי מכאבים מתחת לבית השחי, אבל מאחר שהנחתי שמדובר בבלוטות לימפה, הסברתי לעצמי שאולי הגוף שלי נלחם בווירוס כלשהו. כשהכאבים התגברו התחלתי להילחץ. הלכתי לרופאת משפחה, ששלחה אותי לכירורג ולבדיקת אולטרסאונד. ואז, בזמן שהרופא בדק אותי, שאלתי אותו: 'בלוטת הלימפה שלי גדלה עוד יותר? יש בה גידול?', והוא ענה: 'לא, לא. הכל בסדר. את יודעת שהבליטה הזו שיש לך היא רקמת שד, כן?'. אמרתי לו: 'מה? מה זאת אומרת? שיש לי ציצי גם מתחת לבית השחי?'. הוא צחק והנהן. אמר: 'סוג של'. אחרי זה סיפרתי למשפחה שלי וכולנו עשינו מזה צחוק. אפילו אמרתי לבעלי: 'יצאת מורווח. יש לי עוד סט'".
דבר המומחה: "שד אקסוסרי"
פרופ' רפי קרסו: "תופעה נדירה יחסית, המכונה 'שד אקסוסרי'. מדובר ברקמת שד מנוונת שיכולה להופיע עם או בלי פטמה במקומות שונים בגוף. לרוב זו אינה מוטציה אלא אנומליה: מום מלידה שהסיבות לו אינן ידועות. רק אם מצב זה היה מופיע, למשל, גם אצל האם וגם אצל הסבתא, אפשר היה לקרוא לזה מוטציה. זו אינה תופעה מסוכנת אבל נוסף לבעיה האסתטית היא עלולה לגרום אי־נוחות וכאבים תלויי הורמונים (למשל במחזור או במהלך היריון והנקה). ניתן להסיר את הרקמה בניתוח".
לאנני רויזמן יש עין אחת עם אישון ענק
בת 38, מנהלת הפקה בביטאון הלוחם, בזוגיות פלוס ארבעה, תושבת רמת־השרון
"נולדתי עם שני אישונים שונים", מספרת אנני רויזמן. "האישון בעין שמאל גדול יותר באופן משמעותי מזה שבעין ימין. מדובר בתופעה בולטת מאוד, ומגיל צעיר קיבלתי הרבה תגובות מהסביבה. תמיד אמרו לי: 'משהו שונה בעיניים שלך'".
הורייך לקחו אותך לבדיקה?
"כילדה קטנה הם לקחו אותי לרופא עיניים. הוא בדק את הראייה, אמר שהכל תקין ובזה זה נגמר. בפעם הבאה העניין עלה בגיל 16 כשעברתי בדיקות במסגרת צו ראשון. הרופאים מיד שלחו אותי לנוירולוג. גם הוא בדק ואמר שאין לי שום בעיה, אבל מעולם לא הסבירו לי מה הסיבה לתופעה ואם יש לה שם".
ההבדל בין האישונים מהווה מוגבלות כלשהי?
"הבעיה היחידה היא שכל ביקור אצל רופא כרוך בשאלות. אני באה עם כאב גרון והרופא מתחיל לשאול אותי אם כואב לי גם הראש. השיא היה שלפני כמה שנים היה לי וירוס, הרגשתי ממש רע, וכנראה שגם התייבשתי. הלכתי למוקד, ואז הרופא שבדק אותי אמר פתאום בהיסטריה: 'רגע, צריך לבדוק דחוף שלא קיבלת שבץ'. הוא כל כך הלחיץ אותי. אמרתי לו: 'מה? למה? זה בכלל לא הכיוון'. הוא ענה: 'העיניים שלך מדברות את זה'. ואז הבנתי. אמרתי לו: 'אתה מתכוון לזה שהאישון שלי מאוד גדול? יש לי את זה מלידה'. בסוף אני הייתי צריכה להרגיע אותו".
דבר המומחה: "אנאיזוכוריאה"
פרופ' רפי קרסו: "שונוּת בגודל האישונים מכונה 'אנאיזוכוריאה'. מצב זה יכול להיווצר בקרב אנשים מבוגרים בעקבות טראומה, מחלות שונות או עקב 'תסמונת הורנר', שנובעת מפגיעה במערכת העצבים הסימפתטית (ומאופיינת בתסמינים נוספים כמו צניחת העפעף).
"לעתים רחוקות מצב זה יכול להופיע גם אצל תינוקות כתוצאה מבעיה בעצבוב האוטומטי של העין, שעלולה להיווצר במהלך ההיריון או בגלל טראומה נדירה במהלך הלידה (בעת משיכת התינוק מתעלת הלידה הסיבים האוטונומיים יכולים להיקרע).
"רוב הסיכויים שבמקרה של המרואיינת מדובר במום ולא במוטציה. רק אם התופעה תמשיך להופיע בקרב בני משפחה נוספים (יותר מאחד), ייתכן שמדובר במוטציה במערכת העצבים האוטונומיים. מלבד נראות, לתופעה אין כל השלכות מבחינת תפקודית או בריאותית".
לאיילין דדון יש שתי כפות רגליים שונות לחלוטין
בת 30, עורכת דין, נשואה פלוס שניים, תושבת כפר־סבא
10 צפייה בגלריה
איילין דדון. "התבדחו שאת רגל ימין קיבלתי מאמא ואת רגל שמאל מאבא"
(צילום: אלבום פרטי)
"כבר מגיל צעיר שמתי לב שכפות הרגליים שלי לא זהות", אומרת איילין דדון. "גם הסביבה הקרובה שמה לב, ותמיד צחקו במשפחה שאת רגל ימין קיבלתי מאמא ואת רגל שמאל מאבא. בהתחלה לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות אבל ככל שחלפו השנים השוני הפך משמעותי יותר וזה התחיל להפריע לי לתפקוד היומיומי. כף רגל שמאל הייתה הרבה יותר רחבה, וזה הציק כשנעלתי נעליים. לקראת גיל 20 גם צצה לי עצם בולטת בכף רגל שמאל".
מישהו שם לב לשוני?
"רק אנשים שצריכים להתמקד בכפות הרגליים שלי. למשל פדיקוריסטיות שמורחות לק, מוכרות בחנויות נעליים. הן ישר אומרות: 'וואו, כפות הרגליים שלך כל כך שונות'. העניין האסתטי אף פעם לא הטריד אותי, יותר הפריע לי חוסר הנוחות. בצבא, למשל, הייתי צריכה לקחת נעליים גדולות במידה אחת כדי שהן לא ילחצו ברגל שמאל, ונאלצתי לגרוב שני גרביים בכף רגל ימין כדי שהיא לא תהיה משוחררת מדי. עד היום הקושי העיקרי שלי הוא בקניית נעליים. אני בשום אופן לא יכולה לרכוש נעליים באינטרנט, כי רוב הסיכויים שהן לא יהיו נוחות. אני חייבת למדוד קודם וגם לקנות נעליים רחבות. כף רגל ימין תמיד מרגישה קצת משוחררת, אבל כבר למדתי לחיות עם זה".
יצא לך לשאול רופא מה הסיבה לתופעה?
"לפני כמה שנים העצם הבולטת בכף הרגל התחילה לכאוב בכל פעם שהיא באה במגע עם משהו. הלכתי לאורתופד אבל הוא לא אמר דבר על השוני בין כפות הרגליים, ורק אמר שהעצם הבולטת היא תופעה שכיחה ושאפשר להסירה בניתוח. החלטתי לוותר על ניתוח, כי מדובר בהליך שכרוך בהחלמה לא פשוטה, והעצם עלולה לגדול בחזרה. נקודת המוצא שלי היא שאצל אף אחד האיברים הזוגיים לא סימטריים לגמרי, ושאצלי מדובר בכפות הרגליים".
דבר המומחה: מום מולד
פרופ' רפי קרסו: "רוב האיברים של בני האדם אינם סימטריים, אפילו חצי פרצוף שלנו שונה מחציו השני. אך רוב ההבדלים אינם משמעותיים. מצב שבו כף רגל אחת הרבה יותר רחבה מהשנייה, כמו במקרה של המרואיינת, נקרא מום והוא מופיע מסיבות לא ידועות, בשלב מוקדם של ההתפתחות העוברית. אין לו השלכות בריאותיות (מלבד אי־הנוחות שיכולה להתלוות אליו), אלא אם מדובר ברגל אחת קצרה יותר, חלשה יותר או מעוותת. אגב, מום כזה יכול להופיע גם בידיים.
למורן גוטמן יש אצבעות מחוברות בשתי כפות הרגליים
בת 35, עובדת מכירות בחברת HOT, רווקה, תושבת משמר־איילון
"בגיל ארבע סבתא שלי קנתה לי נעלי אצבע", נזכרת מורן גוטמן. "ניסיתי לנעול אותן, לא הצלחתי והתחלתי לבכות. אמא שלי הסבירה לי שנולדתי עם אצבעות מחוברות ברגליים ובגלל זה קשה לי. זה רק גרם לי לבכות עוד יותר כי הרגשתי שונה. לא אהבתי שהאחים שלי יכולים לנעול נעלי אצבע ושלהם יש אצבעות רגילות. אני זוכרת שאפילו הזעיקו את בת דודה שלי, שמבוגרת ממני בכמה שנים, כדי שתרגיע אותי. גם לה יש אצבעות מחוברות. היא אמרה לי: 'כשנהיה גדולות נלך יחד לעשות ניתוח'".
איך הגיבה הסביבה?
"כשהייתי קטנה היה לי לא פשוט בכלל. הרגשתי יוצאת דופן. אני זוכרת שהייתי מגיעה לגן עם סנדלים והילדים היו צוחקים עליי. קראו לי 'מורן החייזר'. בגלל זה במשך שנים התעקשתי ללכת רק עם נעליים סגורות. לבריכה הייתי הולכת תמיד עם כפכפים סגורים, ובים הייתי מכניסה את כפות הרגלים עמוק לחול".
הבנת מה הסיבה לתופעה?
"לא ממש. זכור לי שבתור ילדה הלכתי עם אמא שלי לרופא, והוא רק אמר שאוכל לעבור ניתוח כשאגדל. אבל גם אני וגם בת דודה שלי החלטנו בסופו של דבר לוותר על ניתוח כי אנחנו חוששות ממנו. אגב, גם לבת דודתי נולד ילד עם אצבעות מחוברות, וכמה ימים אחרי הלידה ניתחו אותו. מבאס אותי שבזמן שנולדתי לא הייתה לכך מודעות".
היום את חיה עם זה בשלום?
"עד לפני כמה שנים אני מודה שעוד התביישתי. אבל אז החלטתי שאני שמה פס. אמרתי, 'ככה נולדתי וזה מה שיש'. לא רק שהתחלתי לנעול סנדלים אלא גם נעלי אצבע. בהתחלה זה היה לא נוח אבל בסוף התרגלתי. שמתי לב שכמעט אף אחד לא מתמקד בכפות הרגליים שלי. אנשים לא שמים לב לזה. גם לא זכור לי שהיה לי בן זוג שעשה מזה אישיו".
חוץ מהעניין האסתטי, יש מגבלה כלשהי?
"כן, קשה לגזור ציפורניים וגם לשים לק, אני מעדיפה ללכת לפדיקוריסטית כדי שתמרח לי. אם אני עושה בעצמי, הלק מתחבר וזה נראה כמו אצבע אחת גדולה".
דבר המומחה: "סינדקטיליה"
פרופ' רפי קרסו: "תופעה זו נקראת בספרות המקצועית 'סינדקטיליה' (מונח שנגזר מהשפה היוונית ופירושו 'אצבעות ביחד'). מדובר בתופעה שכיחה מאוד שמתרחשת כל 4,000-3,500 לידות (שכיחה פי שלושה אצל גברים) והסיבה לה תורשתית. במהלך ההתפתחות של העובר ברחם כל האצבעות מחוברות, ועם התקדמות ההיריון מתרחש תהליך הפרדה. לפעמים יש משהו ברצף הגנטי שמונע מהאצבעות להיפרד. בדרך כלל בני משפחה נוספים ייוולדו עם אותה תופעה, ולרוב החיבור קיים בין האצבע השלישית והרביעית, אבל יש גם מקרים יוצאים מהכלל. מדובר בבעיה אסתטית בלבד ואין לה כל השפעה תפקודית".
למירב סהר יש ארבע פטמות
בת 32, עובדת במחלקת כספים של חברה גדולה, נשואה פלוס שניים, תושבת פתח־תקווה
"בגיל 14 גיליתי לראשונה שיש לי עוד שתי פטמות בגוף, אבל אז לא ידעתי שזו ההגדרה הרפואית", מסבירה מירב סהר. "חשבתי שהן נקודות חן גדולות. תמיד התביישתי בהן וזה מאוד הפריע לי כשראיתי את עצמי, בעיקר כשלבשתי בגד ים. אני זוכרת שכנערה מאוד רציתי להסיר אותן. העדפתי שיהיו לי צלקות במקומן.
"בצבא גיליתי לראשונה שמדובר בפטמות. בזמן המקלחות מישהי ששירתה איתי אמרה: 'איזה קטע, גם לי יש זוג פטמות נוספות'. בהמשך קראתי על התופעה והבנתי שיחסית זו תופעה שכיחה ואפילו לגברים יש אותה".
10 צפייה בגלריה
"צחקו שאני יכולה להיניק ארבעה תינוקת במקביל". מתוך שרשור שעלה בקבוצת "מאמאצחיק" בפייסבוק
(צילום: מתוך הפייסבוק)
אילו תגובות קיבלת?
"האמת שאף אחד לא ממש שם לב. אפילו כשהכרתי את בעלי הוא לא אמר דבר. רק אחרי תקופה שהיינו ביחד שאלתי אותו, והוא אמר שהניח שזה סוג של נקודות חן. כשמסתכלים עליהן לעומק הן נראות כמו פטמות אבל הן מאוד קטנות. אנשים שמכירים אותי לא מהססים להתבדח. הגיסות שלי, למשל, הסתלבטו עליי שאני יכולה להיניק ארבעה ילדים במקביל. היום גם אני צוחקת על זה. אני לא גאה בהן, אבל חיה איתן בשלום".
דבר המומחה: "פטמה יתרה"
פרופ' רפי קרסו: "מצב שבו יש יותר משתי פטמות בגוף מכונה Super numeracy nipple (פטמה יתרה). כרופא, יצא לי לראות פטמות נוספות אצל הרבה נשים וגברים, אך הם כלל לא היו מודעים לכך שמדובר בפטמה נוספת וסברו שזו נקודת חן טיפה בולטת. הסיבה לתופעה היא אבולוציונית, מדובר בשרידים מתקופת ההתפתחות, שאז (כמו שיש היום ליונקים רבים בטבע) גם לנו היו כמה פטמות.
"הפטמה, כידוע, היא פתח של בלוטות חלב שגורי/תינוקות היונקים מתחברים אליה לצורך קבלת מזון. הסיבה שגם לגברים יש פטמות נעוצה בכך שבתחילת החיים העובריים הפטמות נוצרות עוד לפני שמתפתחים איברי הרבייה, והעובר עדיין אינו מוגדר כזכר או כנקבה. אחרי שהוא מוגדר כזכר, השדיים והפטמות הופכים ללא תפקודיים אך לא נעלמים לגמרי. זו הסיבה שגם לגברים יכולות להיווצר פטמות יתרות. אצל נשים, בדומה לגברים, הפטמות היתרות אינן מתפקדות. מדובר במוטציה ספונטנית (שיכולה לעבור או לא לעבור בתורשה) ואין לה כל השלכות בריאותיות למעט הנראות".
מוטציה או מום?
===========
"מוטציה היא מונח ביולוגי שמתאר שינוי ברצף הדי־אן־איי (שינוי בהרכב הגנטי) שעובר בתורשה", מסביר פרופ' רפי קרסו. "יש מוטציות ספונטניות שמתרחשות פתאום, ויש כאלה שנוצרות כתוצאה מנגיפים שונים שמשנים את הדי־אן־איי, חומרים כימיים (כמו תרופות מסוימות שהאם נוטלת במהלך ההיריון) או חשיפה לקרינה שעלולה לשנות את הגנטיקה. כל מוטציה תיצור מום, לא כל מום נוצר ממוטציה".
*יש להדגיש שפרופ' רפי קרסו לא פגש אף אחת מהמרואיינות באופן אישי והן אינן מטופלות שלו.
* פרופ' רפי קרסו הוא פרופ' למדעי המוח ומערכת העצבים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב; מנהל המחלקה הנוירולוגית ומרפאת הכאב (בדימוס) במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה
