באחד הביקורים שלה בישראל, עלתה יזמית הטכנולוגיה, ליטל לשם (34), על אופנוע בדרכה חזרה מאימון כושר, וממש מולה התרחשה תאונת דרכים מחרידה. מונית שנסעה במהירות נכנסה בהולכת רגל בשנות ה־40 לחייה באזור גשר רוקח בתל־אביב והעיפה אותה באוויר. ״ראיתי את האישה עפה עד הגשר, נופלת לנהג המונית על מכסה המנוע ואז מתגלגלת על הכביש באמצע צומת עם ארבעה כיווני נסיעה״, נזכרת לשם, ״הכל קרה תוך שניות״.
מה היה הדבר הראשון שעשית?
"חייגתי למד״א, והמוקדנית פתחה את השיחה דרך מערכת 'קארביין', שהייתי חלק מהפיתוח שלה לפני שש שנים, ומיושמת כיום בגופי הצלה בארץ ובעולם. זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי עם הטכנולוגיה הזו. מצאתי את עצמי יושבת לצדה על הברכיים, ובעלה, שהלך לפניה עם עגלת תינוקת, עמד מעליה והחזיק את הבת שלהם שצורחת. אחזתי את ראשה ביד אחת וביד השנייה החזקתי את הטלפון, בזמן שהמוקדנית פתחה דרך האפליקציה מצלמה, ראתה את מה שאני רואה, ואמרה לי איך להניח את האצבעות על הצוואר שלה כדי לא להזיז אותה. היא הייתה מחוסרת הכרה. בזמן שקיבלתי הנחיות מהמוקדנית, היא קיבלה מיקום מדויק של התאונה, וכבר הוציאה ניידת טיפול נמרץ לזירה. המוקדנית לא שאלה אותי מה קרה ולא הייתי צריכה להסביר. תוך דקה ו־40 שניות הגיע אמבולנס".
״כשיש פעילות מבצעית משמעותית בגזרה הדרומית, אין מבחינתי דבר כזה לא להגיע למילואים. אעלה על מטוס מכל מקום שאני נמצאת בו".
ואז הבנת שהטכנולוגיה שלכם עובדת.
"אם המוקדנית הייתה שואלת אותי סדרת שאלות על התאונה, אפילו אני, אדם זר שלא קשור רגשית לאירוע, לא הייתי מצליחה לענות לה. הייתי מכוסה דם, ולגמרי בהלם. זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי כמה המערכת שפיתחנו חשובה להצלת חיים. למחרת הלכתי להעיד במשטרה. לשמחתי האישה הזו נשארה בחיים, סובלת מפגיעת אגן קשה".
כשפרץ מבצע ״שומר החומות״ הוזעקה ליטל לשם, המתגוררת בשנים האחרונות במנהטן, למילואים כקמב"צית של אוגדת עזה, ואפילו קיבלה במפתיע דרגת רס״ן במהלך ימי הלחימה. ״כשיש פעילות מבצעית משמעותית בגזרה הדרומית, אין מבחינתי דבר כזה לא להגיע למילואים״, היא מודה, ״אעלה על מטוס מכל מקום שאני נמצאת בו".
מה עשית בסבב הלחימה הנוכחי?
"בדיוק מה שעשיתי כשהייתי בקבע, וזה אומר להיות כל הזמן בלב לבה של העשייה המבצעית, לדעת איפה נמצא כל כוח, כל מוצב וכל אירוע בכל זמן נתון. בחמ״ל המבצעים עוקבים אחר כל תנועה בגזרה, ובעת אירוע מתגלגל מנהלים ממנו הכל, החל מסיור שגרתי על ציר הרצועה ועד ירי טילים, חדירת מחבלים וחטיפת חיילים".
לשם, שאוחזת בכמה כובעים מקצועיים, היא היום מנהלת פיתוח עסקי בחברת אחזקות והשקעות אמריקאית, דירקטורית ויועצת בחמש חברות סטארט־אפ, וכאמור, נמנית עם מייסדי חברת ״קארביין״ (שנקראה בעבר "ריפורטי"), אשר פיתחה את המערכת המאפשרת לאזרחים ליצור קשר עם מוקדי חירום בווידיאו. את ״קארביין״ - שהוקמה ב־2015, מעסיקה 130 עובדים וגייסה עד כה 60 מיליון דולר (כולל מאהוד ברק) - עזבה באפריל 2017 לטובת הרפתקאות חדשות, אך נותרה בעלת מניות בחברה.
השירות הצבאי: רסיסים ביד ופצמ"ר בחדר
לשם, הבכורה מבין שלושה אחים, נולדה וגדלה ביישוב רעות לשני אנשי קבע: אביה, תא״ל במיל', שירת כמפקד אוגדה והוא איש עסקים בהווה. אמה הייתה מפקדת יחידת ההשתלמות של צה״ל ועובדת כיום באל על. ילדותה עברה עליה ביישוב הפסטורלי, ושבועות ספורים לאחר הבגרות האחרונה, התגייסה לקורס מדריכות חי״ר בדרום הארץ. בסדיר שירתה כמש״קית שבע (מרגמות), הפכה למפקדת בקורס מדריכות חי״ר, ולאחר שיצאה לקצונה, קודמה לקצינת המבצעים של חטיבת הצנחנים - הצעירה ביותר שאי פעם עשתה את התפקיד. לדבריה זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות צה״ל שסג"מית החליפה סרן. אחרי שנה וחצי עברה לתפקיד מ״מית של קורס סמלות מבצעים בגדודי החי״ר, משם עברה לתפקיד קצינת המבצעים של חטמ״ר צפון בגזרת עזה והייתה בלב העניינים במבצע ״עופרת יצוקה״ כקצינה בקבע.
״זאת הייתה תקופה מדהימה ומאוד אינטנסיבית. בדיעבד אין לי מושג איך עשיתי את זה, 12 יום בבסיס, שלושה בבית, מציאות שהיא לא נורמלית, וזו המציאות של תושבי הדרום גם כיום, שזועקים את זעקתם בצדק. במבצע הנוכחי הייתי 24/7 וזה מטורף, לפחות פעמיים־שלוש ביום יורים עלייך. בפעם הראשונה הבנתי את המילה הסלמה - ממטחים שחטפנו פעם אחת ביום זה הפך לשישה מטחים ביום שהיו הרבה יותר מדויקים״.
״השירות בגזרת עזה היה תקופה מדהימה ומאוד אינטנסיבית. בדיעבד אין לי מושג איך עשיתי את זה, 12 יום בבסיס, שלושה בבית, מציאות שהיא לא נורמלית, וזו המציאות של תושבי הדרום גם כיום, שזועקים את זעקתם בצדק"
היית פעם בסכנת חיים?
"במבצע עופרת יצוקה נפל פצמ״ר בתוך החדר שלי ולמזלי הוא לא התפוצץ. הביאו יחידת חבלנים שלמה כדי לפרק אותה".
נשמע כמו נס. איפה היית כשזה קרה?
"לא זזתי מהחמ״ל במהלך כל המבצע, אבל באותו אירוע קפצתי לחדר כדי להתקלח. פתחתי את הדלת וראיתי טיל שלם, לא מפורק, באמצע החדר. הפסקתי לנשום. קפאתי במקום. יצאתי לאט מהחדר, התרחקתי, אמרתי לכל האנשים שהיו במגורים להתרחק ולצאת החוצה. חזרתי לחמ״ל, התקשרתי לקצין הנדסה ששלח צוות לפרק אותה. אבל לא באמת נכנסתי למקום הזה של ׳קיבלתי את החיים במתנה׳. אם זה היה נופל לתוך החדר שלנו בלילה, זה כבר היה סיפור אחר לחלוטין".
עברת אירועי ירי?
״יש לי על הזרוע שתי מזכרות נחמדות מגזרת עזה״, היא מראה לי את היד. ״אלה רסיסים של פצמ״ר. הבסיס היה תחת אש, והלכתי להביא חיילת מהש״ג שפחדה להיכנס, ישבה שם ולא יכלה לזוז. הייתה אזעקה, אבל אין באמת זמן לרוץ למרחבים מוגנים כי אנחנו על הגדר ועל מעבר קרני. ברגע ששומעים פצצה יוצאת היא נוחתת תוך רגע. המרגמה נחתה לא רחוק ממני ושלושה רסיסים פגעו בי. אחד ממש חתך אותי. זה לא היה נחמד (מחייכת). בהפצצה ההיא חייל איבד עין ואחר איבד רגל, אותי חבשו צ'יק צ'ק, זה פחות טראומטי ממה שזה נשמע".
היציאה לאזרחות: ההחלטה התקבלה על פסגת ההר
היא השתחררה בסוף 2011 מהצבא בתחושה של "גאווה עצומה, של שירות צבאי משמעותי, כמו שדמיינתי ורציתי, אך עם דילמה אמיתית מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי בהמשך. בצבא הייתי במערכת שעטפה אותי. הציעו לי את השמיים כדי שאשאר - מענקים, לימודים, תואר ראשון ושני, ממש דרך המלך".
אז למה לא נשארת?
"באותה תקופה הרגשתי שאני תופסת קצת פער מכל החברים שלי בני 25, כולם כבר היו אחרי תואר ראשון, הרבה מהם אחרי או תוך כדי הטיול הגדול, חלקם כבר בנו את הקריירה שלהם, ואני עוד הייתי בצבא. למרות שהיה לי טוב, הרגשתי שזה רק קצה הקרחון ושיש לי עוד הרבה מה לעשות בעולם הזה. יצאתי לחל״ת, טסתי לדרום אמריקה עם החבר שלי באותה תקופה, שהיה מ״פ בסיירת צנחנים, ועל פסגת אחד מהרי הטורס בצ׳ילה החלטתי שאני לא חוזרת לצבא. הבנתי שמי שהייתה קמב"צית בעזה תתקשה למצוא תפקיד שטח נוסף שתוכל לשאוף אליו".
"יצאתי לחל״ת וטסתי לדרום אמריקה. על פסגת אחד מהרי הטורס בצ׳ילה החלטתי שאני לא חוזרת לצבא. הבנתי שמי שהייתה קמב"צית בעזה תתקשה למצוא תפקיד שטח נוסף שתוכל לשאוף אליו"
האם השירות הצבאי האינטנסיבי שלך קשור לבית שבו גדלת?
"ידעתי מגיל 12 שאהיה קצינה בצבא בגלל תחושת הזדהות כילדה שגדלה בבית של אנשי צבא. אבל לא, הם לא הקימו אותי למסדרי בוקר, לא סידרתי פק״ל לפני השינה, ולא הצדעתי להם בבוקר. זה לא היה בית מיליטנטי, ואני לא מהילדים שיגידו שלא ראו את ההורים שלהם".
איך הם הגיבו להחלטה שלך לעזוב את הצבא?
"בבית תמיד הייתה לי רוח גבית מלאה ותחושה של 'עופי על מה שאת רוצה לעשות, יש לך את כל היכולות, רק תעזי, מקסימום זה יצליח'. הייתה לי מוטיבציה אדירה ותחושה שאני הולכת לטרוף את העולם. התחלתי לירות לכל הכיוונים, ואז הגיעה הנפילה, הייתי נורא אבודה. היו לא מעט דילמות אם עשיתי את הדבר הנכון. היום אני יודעת שכן״.
מפארק הירקון לסנטרל פארק
אל עולם היזמות הגיעה לא לפני שעשתה כמה תפקידים סודיים במערכות ביטחוניות, חלק מהזמן שהתה בחו״ל, ובמקביל סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ובמִנהל עסקים במרכז הבינתחומי (״לא ממש הגעתי ללימודים״). בשנת 2015, יחד עם שלושה שותפים, הקימה את ריפורטי. הרעיון למיזם הגיע מאמיר אליחי, קצין לשעבר ב״אגוז״ שנשדד על ידי שמונה עובדים זרים בחוף בתל־אביב", מספרת לשם. "הוא התקשר למוקד 100, ענתה לו מוקדנית חביבה שהריצה איתו נוהל של שאלות קבועות, עם אפס טכנולוגיה וחדשנות שלא מתאים בכלום למאה ה־21. הוא הסביר לה, 'שדדו אותי, אני עדיין בקשר עין עם השודדים, תוציאי ניידת', והיא שאלה - ׳אמיר זה עם אל"ף או עם עי"ן? תן לי כתובת מדויקת. בלי זה אני לא יכולה להוציא ניידת׳. הוא תפס את הראש ואמר, לא יכול להיות. נפגשנו כשהוא החליט לשנות את צורת התקשורת בין אזרחים לגופי הצלה״.
בסוף 2017 יצאה לשם למשלחת יזמיות בעמק הסיליקון בסן־פרנססיקו במסגרת ארגון We Act (של היזמית דריה הניג־שקד), ושם חל מפנה בנקודת המבט שלה. ״לראשונה יצאתי מהבועה הישראלית ונחשפתי לבועה האמריקאית. עד אותה נקודה חיי היו מוקדשים לחלוטין לטובת ׳ריפורטי׳, וזו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לשוק העסקים האמריקאי, אמזון, פייסבוק, נטפליקס וכל המעצמות הגדולות. הבנתי שאני יודעת לקחת חברה מאפס למאה, לרוץ את מסלול המכשולים המלא עד ליצירת מוצר, פתיחת שווקים חדשים, שיתופי פעולה אסטרטגייים, אינטגרציה וגיוס הון - כל מה שיזמים צריכים כדי לעוף על הרעיון ולהוציא אותו לפועל״.
כשחזרה מהמשלחת ההיא, החליטה לעזוב את ריפורטי והצטרפה לחברת "מובילאיי" ולצוות שהיה אחראי על האינטגרציה שלה בתוך אינטל, לאחר שזו רכשה אותה. ״קיבלתי חבילת רילוקשיין מלאה למיד־טאון מנהטן״, היא צוחקת, ״חלום. תוך פחות משבועיים, מהרגע שהחלטתי, העברתי את הדירה שלי לחברה שלי, ומפארק הירקון עברתי לסנטרל פארק. זה קרה ממש מהר. בקצב הזה לא היה לי זמן לחשוב״.
"עברתי לניו־יורק עם חששות של רווקה בת 30 שעוזבת את הארץ. הפחידו אותי עם סיפורים על בדידות ועל הקושי שאחווה במעבר מהסטארט־אפ הדינמי שלנו לעולם הלא גמיש של האמריקאים"
קפיצת הראש לא לוותה בחששות?
"עברתי לניו־יורק עם כל החששות של רווקה בת 30 שעוזבת את הארץ. כולם הפחידו אותי עם סיפורים על בדידות ועל הקושי שאחווה במעבר מהסטארט־אפ הדינמי שלנו לעולם הלא גמיש של האמריקאים. אבל במציאות הכל הסתדר".
אחרי שנה עזבה לשם את מובילאיי. חבר טוב השיג לה כרטיס לתערוכה הביטחונית הכי גדולה בוושינגטון, שם קיוותה לפגוש את הטרנדים החדשניים ואת הטכנולוגיות של העתיד. במהלך התערוכה קיבלה הצעת עבודה מסקרנת (הכוללת דירה במנהטן ומשכורת נאה) מקבוצת האחזקות האמריקאית ״פרונטייר״, שבה היא עובדת כיום. התפקיד: מובילת פיתוח עסקי של הקבוצה. הקרן שבבעלות קבוצת האחזקות משקיעה בפרויקטים ביטחוניים שמנוהלים, לדבריה, על ידי אנשים בדרגות הכי גבוהות שיש בעולם הביטחוני של ארצות־הברית. בתוך שנה וחצי פתחה את חברת הבת ״קונפריים״, שמאתרת חברות טכנולוגיה ישראליות שרוצות לגדול בארצות־הברית ומאפשרת להן דריסת רגל. ״הכרתי גם לאהוד ברק את הקבוצה הזו״, היא מודה, ״אני מגשימה חלומות ליזמים צעירים״.
הצלחת להתעשר מהעבודה הקשה?
"עוד לא עשיתי את האקזיט. אני חיה באיכות חיים טובה, הוצאתי בשנת הקורונה רישיון טיס, וטוב לי. אבל את הכסף הגדול עוד לא עשיתי, ואני מקווה שהוא לא רחוק. היו לי כמה הזדמנויות למכור אחזקות בקארביין, אבל החברה במגמת עלייה, עושה עבודה מצוינת והיא תגיע רחוק מאוד. אני מאמינה בה".
המטרה: משפחה
בשלוש השנים האחרונות היא בעיקר טסה בעולם. "אמנם יש לי דירה מהממת בניו־יורק, אבל רוב הזמן היא ריקה", אומרת לשם. "אני מוצאת את עצמי בסבבי נסיעות של שלושה עד חמישה שבועות ובטיסות בין ארבע יבשות. המסלול הוא המזרח התיכון, אירופה, ארצות־הברית והרבה במדינות המפרץ. יש לי מלון קבוע בכל מקום. כבר יודעים איזה חדר אני אוהבת ואיזה פירות אני רוצה שיהיו בחדר. כשאני בניו־יורק אני נחה (צוחקת)".
בשנה הקרובה ייתכן שתאט מעט את הקצב. המטרה: הקמת משפחה. "עד גיל 35 אני רוצה שתהיה לי כל החבילה".
יש לך שותף לתוכניות?
"לקח המון זמן למצוא, אבל עכשיו אני בזוגיות. חיפשתי מישהו שיודע לעמוד בקצב, לא מאוים ממני ומסוגל לפרגן לי באמת. מצאתי מישהו שיודע לעוף איתי. גם הוא איש העולם הגדול, ואם זה יצליח, נגור איפה שנרצה".
תחזרי לחיות כאן?
"כן, בסוף את הילדים שלי אני אגדל בישראל. בינתיים לעבוד וללמוד או לגור בחו״ל זו מקפצה ענקית והזדמנות נדירה".
