בפרידה החפוזה והמפתיעה מבעלה, שסחפה את טהוניה רובל (33) כמו רוח, היא הרגישה שאלוהים, או כמו שהיא מכנה אותו, הקדוש ברוך הוא, נמצא איתה שם בחורבן הבית. במקום העצוב והבודד הזה הצליחה בזכות האמונה להרגיש קצת פחות לבד. היא מספרת את זה דווקא כתשובה לתהייה שלי אם האמונה שלה בכוח עליון לא התערערה לאחר הפרידה מבעלה, יניב בן משה, בתוך שמונה חודשים מרגע שהתחתנו. מה גם שהכירו בשידוך שעשה להם הרב המשותף, נתנאל שריקי, שקבע שהם מתאימים. "אני זוכרת את הרגע הזה, שבו הרגשתי את השכינה מעליי. כשעזבתי את הדירה המשותפת שלנו, טליה הייתה רק בת חמישה חודשים. היא הייתה אצלי על הידיים, ואין לי לאן ללכת. אין לי דירה, אין לי ריהוט, אין לי כלי מטבח. אין לי שום דבר, ואני לא יודעת מה לעשות", בבת אחת העיניים של רובל נשטפות בדמעות. זה מכמיר לב. "כבר חשבתי לחזור לבית־שמש, להורים. ואז חברה התקשרה אליי בדיוק ושמעה בקול שלי שאני לא בסדר. כשהיא שאלה מה קורה, פרצתי בבכי. היא אמרה לי, 'לא הבנתי, מה הבעיה, כסף?'. נעזור לך, הכל טוב. בזכות חברים שלי שעזרו לי כלכלית ושילמו לי שכירות עד שאתאפס, הצלחתי לחתום חוזה על הדירה הזו בראשון־לציון. שתי בחורות מלאכיות, מעצבות פנים, שהכרתי כמה חודשים קודם לכן כשבדקתי איתן אפשרות שיעצבו ליניב ולי את הבית, נרתמו בחינם ודאגו לרהט לי את כל הבית באמצעות שיתופי פעולה מסחריים. כל מה שאת רואה פה - הספה, השטיח, שולחן הקפה, החדר לילדה - כל זה בזכותן. זה לא יד אלוהים?!"
יניב לא משתתף בהוצאות?
"הוא משלם מזונות עבור טליה. מעבר לזה, כל השאר עליי. יש לי לנהל משק בית משלי. אני אמא במשרה מלאה, ואני לא לוקחת כל עבודה. קשה לי לעזוב אותה. אם יציעו לי עכשיו ריאליטי שידרוש ממני לעזוב אותה לכמה שבועות או חודשים, אין סיכוי. אז אני מתפרנסת מדברים מסחריים שאני עושה באינסטגרם. יש מענקים שמגיעים מהמדינה על שנת הקורונה, ויש לי חברים שלא מהעולם הזה. חוץ מזה אני יוצאת בליין מוצרי איפור לכהות עור, משהו שמאוד חסר בארץ" .
"עוד אין לנו הסכם גירושים סופי וחתום, כי אנחנו לא מסכימים על מלא דברים. את מכירה את האלה שמספרים 'התגרשנו ומהמם לנו ואנחנו חברים טובים'? אני לא מכירה את זה. אצלי זה הפוך לגמרי".
יש לך עזרה עם טליה?
"לא. אני פה לבד. רוב המשפחה שלי מתגוררת בבית־שמש. יש לי שתי אחיות שגרות ברחובות, שזה יחסית קרוב אליי, אבל יש להן ילדים משלהן ועבודה. אבל בסך הכל אני סבבה עם זה שאני לבד איתה. אבא שלה רואה אותה פעמיים בשבוע לכמה שעות. היא קטנה עדיין, רק בת שמונה חודשים, וקצת קשה לי לשחרר".
הוא גר לידכם?
"לא".
איפה הוא גר?
"לא יודעת. הוא מגיע לקחת אותה ומחזיר".
מה הסטטוס שלכם כרגע?
"עוד אין לנו הסכם גירושים סופי וחתום, כי אנחנו לא מסכימים על מלא דברים. את מכירה את האלה שמספרים 'התגרשנו ומהמם לנו ואנחנו חברים טובים'? אני לא מכירה את זה. אצלי זה הפוך לגמרי".
מה בעצם קרה ביניכם שהוביל לפרידה?
"זה לא רק סיפור שלי, זה גם סיפור שלו, ואני מכבדת את המקום שלו, גם בגלל שהיה בעלי וגם בגלל שהוא אבא של טליה. לא הסתדרנו. התחתנו בשידוך, והבנו שאנחנו לא מתאימים, וזהו. זה לא שהיינו ביחד שנים. תחשבי על זה שהכרנו בספטמבר והתחתנו בינואר. בעצם, תוך ארבעה חודשים כבר היו היריון ונישואים. זה מטורף. דילגנו על המון שלבים. ברור לך שהוא לא באמת הכיר אותי ואני לא הכרתי אותו. זה היה להכיר בזמן הנישואים, וזה פשוט לא צלח מאלף ואחת סיבות. הגעתי נורא מוכנה ושלמה להקים בית. כבר הייתי בגיל שרציתי את כל זה, גם על חשבון הקריירה והחלומות שלי".
אני מסיקה ממה שאת אומרת שהצד השני הגיע פחות בשל?
"יכול להיות. הכל קרה נורא מהר, לא רק בשבילי, גם בשבילו. ועדיין הייתי מאוד מוכנה לזה, לכל מה שזה אומר, משפחה וילדים".
"אני לא כועסת על הרב ששידך בינינו. הוא לא אשם, הוא לא לחץ שנתחתן מהר. פשוט נכנסתי להיריון. אני נראית לך אחת שאפשר לעשות עליה מניפולציות? זה הרגיש לי נכון"
את זוכרת מה אמרת אז בריאיון אצלנו על ההחלטה להתחתן אחרי היכרות כל כך קצרה? "אם יש לי חץ בלב ואני אוהבת את האיש, למה שזה יהיה מוקדם? יש לי את כל החיים להכיר אותו".
"אני לא אתחתן יותר בשידוך וגם לא כל כך מהר. אין סיכוי. אני לא כועסת או מלקה את עצמי על ההחלטה הזו. הלקיתי את עצמי מספיק בחיי. אבל אני כן לומדת מדברים שעשיתי ואומרת, את זה לא אעשה יותר. אבל הפרק הבא בחיים שלי נמצא בדמיון שלי כרגע. אני מקדישה את חיי לטליה, לקריירה שלי. אולי אחרי שאבנה את עצמי וטליה תגדל קצת, אחשוב על פרק ב'".
מה הרב ששידך אמר על הפרידה?
"הייתי אצלו מאז כמה פעמים. גם טליה פגשה אותו פעמיים. אף רב לא יכול לשמוח בפרידה. הוא היה אוזן קשבת והוא היה עצוב מזה".
את לא כועסת עליו?
"חס ושלום. לא כועסת ולא מאוכזבת. הוא לא אשם. הוא לא לחץ שנתחתן מהר. פשוט נכנסתי להיריון. אני נראית לך אחת כזו שאפשר לשכנע אותה או לעשות עליה מניפולציות? זה הרגיש לי נכון, והלכתי על זה. זה השיעור שהייתי אמורה לעבור, והייתי גם אמורה לקבל את טליה. זה מה שהיה מכתוב. אני מאמינה במה שהקב"ה מניח מולי. גם ברע אני מוצאת את הטוב".
5 צפייה בגלריה
"הייתי גם אמורה לקבל את טליה. זה מה שהיה מכתוב"
(צילום: רון קדמי, סגנון: אייל חג'בי ל"סולו")
"גם היום קשה לי להגיד אונס"
בשנה האחרונה, סיפרה רובל לחיים אתגר על האונס שעברה מידי שכן בשכונת הקרוואנים כשרק הייתה בת שש. כשהיא מדברת על האונס, היא קוראת לזה "מקרה שעברתי". "עד היום קשה לי להגיד אונס, גם אחרי שנחשפתי עם הסיפור, כי זה מחזיר אותי לשם. זו מילה קשה ומכוערת".
למה החלטת לצאת עם הסיפור דווקא בנקודת הזמן הזו?
"מה שעברתי תמיד היה שם, במאחורה של הראש, אבל רציתי להאמין שזה לא באמת קרה. אף אחד לא רוצה להגיד לעצמו, 'כן, עברתי אונס'. במיונים ל'האח הגדול' סיפרתי לפסיכולוגית על מה שעברתי. היא שאלה שאלה ועוד שאלה, ואני עונה ואז מבינה שזה באמת קרה ושאני צריכה להתעורר על החיים שלי. בהיריון התחלתי לעבוד על הרצאה שכוללת את סיפור חיי. סיפרתי למי שעזרה לי להכין את ההרצאה על האונס, והבנתי שאני צריכה להיות שלמה עם עצמי במאה אחוז עבור התינוקת שתיוולד לי. אנחנו, כנשים, באוטומט, מאשימות את עצמנו. אם יש משהו חשוב שאישיות מוכרת יכולה לעשות זה לתת לאחרים את היכולת לאזור אומץ, לקום ולספר. מאות גברים ונשים כתבו והודו לי".
"הפעם הראשונה שהמשפחה שלי נחשפה לאונס שעברתי הייתה כשדיברתי על זה בטלוויזיה. עכשיו תשאלי אם דיברנו על זה אחרי השידור? כלום. במשך שבועיים הייתה דממה מצד ההורים"
המשפחה שלך ידעה שאת הולכת לצאת עם זה?
"פעם ראשונה בכלל שהמשפחה שלי נחשפה לזה. עכשיו תשאלי אם דיברנו על זה אחרי השידור? כלום. במשך שבועיים הייתה דממה מצד ההורים. הם לא קיבלו את זה שחשפתי את זה ככה".
מה הם אמרו?
"לא דיברו על זה. כשלא מדברים על משהו אצלנו, את מבינה שלא מקבלים את זה".
קשוח.
"כן. אבל שלוש אחיות שלי התקשרו אליי, וגם אחי הגדול, שהוא דווקא מהדור הישן. הוא אמר לי שהוא איתי ושהוא מחבק אותי ומצטער שעברתי את זה. הופתעתי מאוד".
5 צפייה בגלריה
"כשלא מדברים על משהו אצלנו, את מבינה שלא מקבלים את זה"
(צילום: רון קדמי, סגנון: אייל חג'בי ל"סולו")
ליין איפור לכהות
בימים אלה רובל ושותפתה העסקית, גל גונן, מוציאות מותג איפור לכהות עור ששמו Gal x Tahuonia. "זה מעצבן, ואפילו מרתיח, שבארץ אין מוצרים מתאימים לצבע העור שלי", אומרת טהוניה. "במשך שנים חברות שלי היו שמות מייק־אפ ולי לא היה. רק בשנים האחרונות, חברת איפור אחת הביאה מייק־אפ שמתאים לי, אבל גם הוא לא תמיד במלאי. אני אגיד משהו שאולי יפתיע", היא אומרת באירוניה, "אבל גם אצל כהות עור יש כמה גוונים, ולא רואים את המבחר הזה במוצרי קוסמטיקה שמוכרים בארץ. חסרים מוצרי איפור מתאימים לא רק לאתיופיות אלא גם לכהות עור באופן כללי. יש לי חברה תימנייה שכדי להתאפר היא מתחילה לערבב בין מוצרים. אז ייצרנו ליין שלם שכולל מייק־אפ, קונסילר, קונטורים, אודמים ועוד. אנחנו אחרי שלב הפיתוח ויוצאות עם זה לאור".
איך את מסבירה את זה שאין בארץ מגוון מספק לכהות עור?
"כי מישהו החליט שזה לא כלכלי. אני שואלת מי קבע את זה. איך זה שלכל החברות הגדולות שמוכרות בארץ יש את הצבעים המתאימים, אבל הן מוכרות אותם בחו"ל ולא פה? חברה קוסמטית גדולה התקשרה אליי לא מזמן לעשות שת"פ. אמרתי לה, איזה מוצרים אתם רוצה שאקדם, יש לכם מייק־אפ שמתאים לי? הם ענו בהיתממות שהם לא רוצים שאמליץ על מייק־אפ אלא על גלוסים".
השקעת מכספך בחברה החדשה?
"זו שותפות עסקית. בואי נגיד שאם זה לא הולך, שתינו מפסידות. לא הייתי נכנסת לעולם היזמות אלמלא הייתי הופכת לאם חד־הורית שצריכה להמציא את עצמה מחדש, אבל אני שמחה שמה שאני עושה מגיע עם אג'נדה".
הראיון המלא עם טהוניה רובל מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
