במשך שנים זה היה סוד ידוע בחיי הלילה של תל־אביב: אלון קסטיאל - בן למשפחת אימפריית הרהיטים "קסטיאל", יזם נדל"ן, שותף במועדונים הכי נחשבים בעיר, פילנתרופ אמנות ותרבות - מטריד נשים במועדונים ובברים. הדיבור היה שהוא מתחיל סדרתי, מזרים משקאות וצ'ייסרים לנשים שחפץ ביקרן כדי להפוך אותן למשוחררות ולזורמות יותר. מפה לאוזן נודע שלקסטיאל יש תחביב מפוקפק, לנשק נשים רנדומליות בבר. כשהיו נסוגות ממנו, נדהמות, היה מחייך כילד שובב שנתפס בקלקלתו. כשהסיפור יצא, 17 נשים הגיעו להתלונן בתחנת המשטרה. המשותף לרוב העדויות: הנשים התעוררו במיטה זרה, ערומות, לצדו של קסטיאל, בלי שהיה להן מושג איך הגיעו לשם. הזיכרון מאירועי אותו הלילה נמחק לחלוטין. מי ששפר עליה מזלה, זכתה לפלאשבקים בימים שאחרי. לכולן זו הייתה הפעם הראשונה שאיבדו את ההכרה אחרי יציאה לבר. בנוסף, שתי נשים התלוננו על אונס. הן היו צלולות, מודעות, זכרו הכל מההתחלה עד הסוף, והגישו תלונה מפורטת.
"העדות הראשונה היא מ־2006. זה לא נתפס שבמשך עשר שנים בבועה התל־אביבית, הליברלית, שיש בה שיח פתוח, כולם יודעים, ואין אף אחד שעוצר אותו"
כתב האישום המקורי כלל שש נשים ותיאר שורה של עבירות מין ושני מעשי אונס. לאחר הסדר טיעון צומצם כתב האישום לארבע נשים וכלל אישומים של ניסיון אונס, מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית. הפרקליטות ביקשה מבית המשפט להטיל עליו שמונה שנות מאסר. כחלק מההסדר הודה קסטיאל בעבירות אלה ונשלח לארבע שנים ותשעה חודשים בכלא. ב־2018 החל לרצות את עונשו. בימים אלה, לאחר שלוש שנים בכלא, ביקש לעלות לוועדת השחרורים לניכוי שליש.
השבוע עולה "אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר", סדרה תיעודית מרתקת ומטלטלת בת שלושה פרקים, שעוסקת בפרשה (תשודר ב־yes דוקו וב־STINGTV בין 14 ל־16 במרץ ב־22:00). היוצרות, הבמאית קרן שעיו והמפיקה מיקה תימור, פורשֹות גילויים חדשים ועדויות חדשות של נשים שמתראיינות לראשונה. "העדות הראשונה היא מ־2006. אלה עשר שנים לפחות שבחיי הלילה בתל־אביב מסתובב אדם חזק, מקושר, ופוגע בנשים", הן מסבירות. "זה לא נתפס שבבועה התל־אביבית, הליברלית, שאנשים בה לכאורה מודעים ושיש בה שיח פתוח, כולם יודעים, מי יותר ומי פחות, ואין אף אחד שעוצר אותו".
"אף אחד לא רצה לדבר איתנו"
שעיו, תימור והתחקירנית שקד אורבך עבדו על הסדרה במשך שנתיים. משולש נשי בכוונת מכוון. גם העורכת והמקליטה היו נשים. "היה לנו ברור שרק נשים צריכות לעסוק בסיפור הזה. שתהיה לנפגעות תחושת ביטחון והרגשה שמכילים אותן", הן מספרות. הן תפרו את החלקים ביד מיומנת אך רגישה. לא פשוט לחזור לנשים שנפגעו מעבריין מין סדרתי ולבקש מהן לחזור לחטט בפצע שהן מנסות להחלים ממנו. בסופו של דבר התראיינו לסדרה עשר נשים, שבע מהן גלויות פנים, שלוש מוחשכות, ואחת מהן אף ביקשה שקולה יעוות. הן מתארות קשת רחבה של פגיעות מיניות, החל מנשיקה בכפייה עד אונס.
"כשיניב נחמן (עבריין מין שפעל גם בחיי הלילה והורשע, ת"ב) היה מגיע למועדונים, הוא היה שואל בכניסה אם יש 'פצועות'", אומרת שעיו. "הנשים שנפגעו מקסטיאל הן ההפך מפצועות ושבורות. כולן רהוטות, חכמות, חזקות ומרשימות, שנתנו לנו השראה אדירה. קסטיאל לא נכנס לבר לחפש נשים ששתו כל כך הרבה עד שהן לא יודעות איך קוראים להן. הוא חיפש נשים שרק התחילו את הערב. הוא דאג שיגיעו למצב של חוסר הכרה".
תימור: "עבדנו על הסדרה מתחת לרדאר, בסודיות אדירה. חששנו שינסו לטרפד לנו. שזה יגיע למשפחה שלו ואליו דרך שמועות. אגב, ביקשנו תגובה ממנו ועד עכשיו לא קיבלנו"
איך מחליטים להתחיל לעבוד על סדרה כזו?
שעיו: "רציתי שהדבר הטלוויזיוני הבא שאני עושה יעסוק בעבירות מין, והתקשרתי למיקה, שכבר היה לה רקורד בתחום של סדרות על תיקים משפטיים. מהר מאוד הבנו שקסטיאל זה הסיפור. הרגשנו שזה מאוד קרוב אלינו, אם זה חברים משותפים עם הנפגעות בפייסבוק ואם זו חברה של חברה. יש רגע שאת מבינה שזו הייתה יכולה להיות את - אנחנו גרות בתל־אביב, יוצאת לשתות ולרקוד, ורק במקרה זה לא קרה לנו. רצינו להבין למה דבר כזה מסתובב כל כך הרבה זמן עד שהוא מתפוצץ? למה כולם שתקו? ממה כל כך פחדו?".
תימור: "עבדנו על הסדרה מתחת לרדאר, בסודיות אדירה. חששנו שינסו לטרפד לנו. שזה יגיע למשפחה שלו ואליו דרך שמועות. אגב, ביקשנו תגובה ממנו ועד עכשיו לא קיבלנו אותה".
ואז התחלתן לחפש נשים שנפגעו. כמה היה קשה לרתום אותן?
תימור: "ידענו שלשפורר (העיתונאית שרון שפורר, ת"ב) הגיעו 20 נשים. זה היקף גדול מאוד, אבל בשבילנו הן כרגע רק אותיות, ולכי תמצאי אותן. זה היה לא פשוט בכלל. היו שטרקו לנו את הטלפון, היו ששאלו בבהלה איך הגענו אליהן. צריך להבין שלהיחשף זה להסתובב בעולם עם טייטל על המצח. זה אפילו מלחיץ ברמת הטוקבקים האכזריים שעוד נכתבים בכל פעם שאישה מספרת על פגיעה מינית שעברה. כשאת נחשפת בזהות מלאה, זה דבר מפחיד וזה סיכון שאת לוקחת על עצמך".
שעיו: "הרגשנו שזה בור ללא תחתית. יש עוד אחת ועוד אחת. הגענו לעשרות נשים. היו כאלה שהמשפחה או בן הזוג לא ידעו בכלל שהן עברו תקיפה מינית, והיו כאלה שעדיין מרגישות בושה שהן איכשהו אפשרו את זה. היה עצוב ומבאס לשמוע את זה מהן"
שעיו: "הרגשנו שזה בור ללא תחתית. יש עוד אחת ועוד אחת. הגענו לעשרות נשים. היו כאלה שהמשפחה או בן הזוג לא ידעו בכלל שהן עברו תקיפה מינית, והיו כאלה שעדיין מרגישות בושה שהן איכשהו אפשרו את זה. היה עצוב ומבאס לשמוע את זה מהן. הוא עבריין מין מורשע, והן עדיין מרגישות אשמות".
תימור: "כמות המעגלים שהסתובב בה עצומה. היו לו שותפים בחיי הלילה, והיחיד שהסכים להתראיין היה ירון טראקס, מבעלי מועדון 'הבלוק'. שותפים עסקיים אחרים, חברים וחברי ילדות, אנשים מקליקות פוליטיות - קסטיאל היה תומך גדול בארגוני שמאל - אף אחד לא רצה לדבר איתנו. היו לו גם חברות טובות, אקטיביסטיות פמיניסטיות, גם הן לא רצו להיות חלק מהדבר. אף אחד לא רצה שהשם שלו יהיה מקושר לדבר הזה. היו כאלה שאיימו עלינו שאוי לנו אם רק נזכיר את השם שלהם".
תימור: "כמות המעגלים שהוא הסתובב בה עצומה, אבל אף אחד לא רצה לדבר איתנו. אף אחד לא רצה שהשם שלו יהיה מקושר לדבר הזה. היו כאלה שאיימו עלינו שאוי לנו אם רק נזכיר את השם שלהם"
בסדרה אתן דנות בחיי הלילה כשדה ציד שנוח לביצוע תקיפות מיניות.
תימור: "חיי הלילה זו זירה שהוא בחר לפעול בה כי נורא קל לפעול בה. הוא קנה לעצמו בעלות בכל מיני מועדונים, וכך היכולת להוציא צ'ייסרים ולהתקרב לנשים הרבה יותר קלה".
שעיו: "מישהי שיכורה שמתנשקת עם מישהו, זו סצנה שרואים בבר. לא עובר בראש 'אולי שמו לה סם אונס'. חיי הלילה מערבים אלכוהול וסמים ואנשים מרגישים יותר חופשיים לעשות מה שהם רוצים. פלירטוט ומגע זה משהו שמקובל במקומות האלה. בתוך הערפול הזה הגבולות נעשים מטושטשים. כשאת רואה מהצד גבר שמחבק אישה ויוצא איתה מהמועדון זה מחזה נפוץ, ואת לא יודעת אם היא יצאה בכפייה, אם היא תחת השפעה מרובה של אלכוהול, או שזה מרצון חופשי. אם ניקח לדוגמה את עופרי יהב, שמתראיינת בסדרה, היא הייתה בליינית והיא יודעת לשתות, ובכל זאת היא התעלפה בשירותים. כשהמאבטח וקסטיאל גררו אותה החוצה, היא אמרה למאבטח, 'קחו אותו ממני. אני לא רוצה ללכת איתו', אבל קסטיאל הוא דמות מוכרת שם, אז אפשרו לו לקחת אותה הביתה".
תימור: "ככל שנפגשנו עם יותר נשים, חזר שוב ושוב אותו סיפור. הרבה מהן זוכרות ששתו משקאות ספורים או אפילו רק צ'ייסר, ומשם הן לא זוכרות כלום. הן מתעוררות ערומות במיטה של גבר זר. א' מספרת בסדרה, לראשונה, על שליש בירה וצ'ייסר. קשה לא להסכים שזו שתייה מועטה שלא מסבירה איך הגיעה משם לעילפון ולאובדן הכרה. ו' זוכרת צ'ייסר אחד".
תימור: "הרבה מהנשים זוכרות ששתו משקאות ספורים או אפילו רק צ'ייסר, ומשם הן לא זוכרות כלום. הן מתעוררות ערומות במיטה של גבר זר"
תימור ממשיכה: "הייתה מישהי שהלכה איתו הביתה בהסכמה. היא רצתה אותו. אבל אז, תוך כדי האקט עצמו, הוא נהיה אגרסיבי וגם הטיח בה דברים על המקום המבוסס שממנו הגיעה. הוא אמר לה שכל הנשים מאותה העיר זונות. היא הגיעה למשטרה להתלונן, אבל המקרה שלה הושמט מכתב האישום. למה? כי היא לא הביעה התנגדות. היא בכתה כשזה הפך לאלים אבל לא אמרה 'לא'. החוק חייב להשתנות ולהתאים את עצמו לזירה של עבירות מין".
"הקשבנו ובכינו"
עד כמה הפגיעה המינית של קסטיאל טלטלה את חייהן, אפשר ללמוד מהסיפור הבא: "מיטל, כהן, אחת הנשים שנחשפו לראשונה בסדרה, יצאה איתו לשתות ומצאה את עצמה בבוקר ערומה במיטה מלאת דם. היא התלבשה בזריזות וללא נעליים, נמלטה מהבית ובהמשך עזבה את הארץ. היא גרה באיטליה. הוא הסיבה שעזבה. הסיפור עדיין מציף אותה", מספרת שעיו. "חשוב לציין שהיא לא נכללה בכתב האישום. אם אישה לא זוכרת מה קרה לה, אז אין סיפור להגיש לבית משפט. זה החוק היבש. וכמו שאומרת לנו עורכת הדין רותם אלוני, אם אישה מוצאת את עצמה ערומה במיטה זרה בלי שהיא יודעת איך הגיעה לשם, יש פה בעיה. זה עוד משהו שהרשויות צריכות לתת את הדעת עליו ולתת לו מענה. אם 92% מתיקי עבירות המין נסגרו ב־2018, זה מספר לנו את כל הסיפור".
תימור: "ראיתי מקרוב את ההשלכות שיש לדבר הזה על החיים של הבנות. גם אלו שלא הסכימו להתראיין וגם אלה שכן, נושאות איתן פצע פתוח שעדיין מדמם. החיים שלהן נעצרו. אחת נפרדה מהארוס שלה, אחרות החליפו עבודה, עברו לחו"ל, יש כאלה שהחלו לחוות התקפי חרדה. כל כך הרבה חיים נהרסו וחלומות נגנזו. הן היו על מסלול מסוים וזה לקח אותן אחורה. עצוב לראות את זה.
"כשצילמנו את ג' ו־ו' זו הייתה חוויה רגשית קשה. הקשבנו להן ובכינו. נשים צעירות עם חיים טובים, שלמדו ועבדו ויצאו לרקוד, לשתות וליהנות, והתעוררו ערומות במיטה זרה בלי שום זיכרון לגבי אותו לילה - זה משהו שעצר להן את החיים. בחמש השנים האחרונות הן מנסות להרכיב את הפאזל הזה של מה קרה שם".
שעיו: "ו' היא אדם שלא מאבד שליטה. היא לא משתכרת, לא לוקחת סמים, ואחרי צ'ייסר אחד בבר מוצאת את עצמה בבית זר. כשהיא מתלבשת מהר ומנסה לצאת משם, אין לה מושג איך לצאת כי היא לא נכנסה לשם בהכרה. היא חוזרת לחדר וקסטיאל מסביר לה איך לצאת. היא כל כך המומה שהיא לא שואלת אותו מה קרה. היא מספרת שבדרך הביתה היא מאשימה את עצמה ששתתה יותר מדי ואיבדה את זה. שנים שהיא הולכת עם האשמה עצמית. לשמוע אותה הרג אותנו. הסיפורים האלה מעסיקים אותך גם אחרי שאת חוזרת הביתה לחיים שלך. אלו היו חודשים של עומס רגשי ובכינו מלא. זה להיכנס לעולם מסויט לגמרי".
שעיו: "הוא היה נכנס לברים עם ספר. יושב על הבר ומזמין אנשים לצ'ייסרים. קונה את מעמדו החברתי. הוא לא היה חלק מהקוּל קידס, ובעזרת הכסף שלו הוא התחבר לאנשים וקנה את המעמד שלו"
מה למדתן על קסטיאל? קווים לדמותו?
שעיו: "הוא למשל היה נכנס לברים עם ספר. יושב על הבר ומזמין אנשים לצ'ייסרים. קונה את מעמדו החברתי. הוא לא היה חלק מהקוּל קידס, ובעזרת הכסף שלו הוא התחבר לאנשים וקנה את המעמד שלו. זה לגמרי עבד לו. הוא אף פעם לא היה ברחבת הריקודים. תמיד בבר או ליד הבר".
תימור: "נשים בחיי הלילה סיפרו שהוא היה מציק לבנות. שולף מהתיק שלהן את רישיון הנהיגה או תעודת הזהות, ואז היה צריך לרדוף אחריו. זה היה טיזינג הזוי".
שעיו: "זה כמו למשוך בצמה או בחזייה. הוא גם תמיד היה שיכור והמוד השיכור שלו היה קולני יותר".
תימור: "אנשים שונים סיפרו לנו שהוא סופר אינטליגנטי. מישהו שלמד איתו בבינתחומי סיפר שקסטיאל היה מבריק וסטודנט מצטיין. הוא התחיל לעבוד במשרד רואי חשבון כבר בגיל 21. אגב, גם הוא לא הסכים להצטלם לסדרה.
"דובר המון על ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. קסטיאל היה אולטרה אקטיביסט, פעיל שמאל ופעיל במחאה החברתית. משכיל וחכם. פמיניסט. בריאיון עבר איתו סיפר על הפמיניזם שלו. הוא גם היה גאון נדל"ן. חברות סיפרו כמה הוא איש שיחה מדהים, אין ספר שהוא לא קרא. הוא קרא בקביעות את ה'ניו־יורק טיימס'. אינטלקטואל אמיתי, מסוג האולד פאשן".
שעיו: "מישהי סיפרה לנו שהוא ידע להיות חבר טוב. שהוא היה איש הסוד שלה. ואותו אחד הוא גם זה שמנשק בנות בכוח. הוא יושב ומדבר איתך ומנשק משום מקום. נשים זרות לגמרי".
תימור: "דובר המון על ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. קסטיאל היה אקטיביסט, פעיל שמאל, משכיל, פמיניסט, גאון נדל"ן, איש שיחה מדהים. אין ספר שהוא לא קרא"
איך הוא היה מסביר את זה?
שעיו: "אם מישהי עימתה אותו עם זה, הוא היה מתנצל. הייתה מישהי שפנתה אליו בהודעה ושאלה מה קרה בערב ההוא כי היא לא זוכרת כלום, שזה היה מאוד מוזר. הוא אמר שהוא מתנצל שהתחושות שלה לא טובות. שהוא זוכר שהיה ערב נעים אבל הוא מתנצל אם היא מרגישה אחרת".
שעיו: "אחד הדברים שהעסיקו אותנו היה 'למה עשה הוא את זה'. הוא מגיע הרי ממשפחה מאוד מבוססת, הוא יצא עם בנות זוג אטרקטיביות, תמיד היו סביבו חברים. למה הוא היה צריך לקחת את זה בכוח? לא הצלחנו לענות על השאלה הזו".
תימור: "עבירות מין זה לא על מין, זה על כוח. זה צורך לשלוט ולהשפיל. ג' סיפרה שבאותו לילה היא התעוררה כמה פעמים מהעילפון ושוב נפלה לעילפון וכשבכל פעם שהתעוררה זה היה לאקט אלים ודוחה. גם לא הצלחנו לפענח למה בכל פעם הוא לקח את הקורבן ללוקיישן אחר. פעם זה באחד מהלופטים שהיו לו, פעם אצל הוריו ופעם אצל הוריה של האישה שתקף. חצי מעולפת היא נתנה לנהג מונית את הכתובת של הוריה, בתקווה שקסטיאל ייסוג ולא ימשיך איתה את הנסיעה, והוא פשוט עלה איתה להוריה".
אגב, סמי אונס לא נכללו בכתב האישום. לא חששתן להעלות את זה בסדרה?
שעיו: "לא הייתה התלבטות כי הסיפורים חזרו על עצמם. לא אמרנו שאלון קסטיאל סימם נשים - נקודה. אבל אמרנו שיש חשד כזה. זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. זה גם היה כיוון החקירה הראשי של המשטרה".
תימור: "תחושת הערפול, הבלקים, אובדן הזיכרון והפלאשבקים אחרי מאפיינים סמי אונס".
שעיו: "סם אונס מתנדף מאוד מהר מהשתן ומהדם, לא הייתה דרך להוכיח את זה ולכן זה לא נכלל בכתב האישום".
תימור: "להוציא אישה אחת, אף אחת מהקורבנות לא הגיעה לחדר האקוטי להיבדק באותו לילה. היחידה שהגיעה לחדר האקוטי בוולפסון ובחרה בסוף שלא להגיש תלונה, הממצאים שלה נזרקו לפח".
תימור: "בשיח עם אנשי לילה, בעלי מועדונים וברמנים, הם סיפרו לנו שזה קיים. סמי אונס זה לא איזה צ'יזבט או המצאה. גם המשטרה עושה תפיסות של הסם הזה. ניסינו לחקור את הכיוון הזה. לצערנו לא מצאנו מישהו שראה את קסטיאל מטפטף לתוך משקה. כן ראו אותו מזמין המון אלכוהול ומחלק המון צ'ייסרים לנשים".
האומץ של נשים עלה כיתה
תימור (36), נשואה ואמא לתאומים בני שלוש, חתומה גם על סדרות הדוקו המדוברות "צל של אמת" ו"הרוצח של כביש החוף". שעיו (41), נשואה ואמא לבן חמש ולבת ארבע, יצרה את הסרט הדוקומנטרי עטור הפרסים "כופר נפש" שיצא ב־2014 ועוסק במבקשי מקלט אפריקאים. בעוד חודש תצא ב־HOT עוד סדרה דוקומנטרית שיצרה, "המדריך לג'נטריפיקציה".
שתיהן מספרות שלא קל לסיים סדרה בינות לסגרי הקורונה. "בישורת האחרונה של סדרה את צריכה לעבוד 24 שעות ביממה בערך", אומרת תימור. "יש דד־ליין ואין מסגרות לילדים. היה רגע שמתי מעצבים ואמרתי שאין לי על מי לכעוס. המציאות היא המטורללת. וכן, היה ברור לנו שאם היו עובדים על הסדרה שלושה גברים במקום שלוש נשים הם היו ממשיכים לעבוד כרגיל, כאילו יש מסגרות לילדים".
שעיו: "את מגיעה הביתה אחרי העבודה על הסדרה ויש ילדים ובני זוג וזה מרגיש כמו חיים מקבילים. את מתבקשת לשים את המטען הזה בצד ולתפקד רגיל, אבל זה נשאר שם. יש משהו ביציאה של סדרה החוצה, כל סדרה, שמשחרר את העול הזה".
"נשים שרצו להזהיר נשים אחרות נאלצו למצוא פתרון יצירתי אחר. הן הסתובבו במועדונים בעיר וכתבו בטוש באותיות גדולות על דלתות של שירותי נשים 'תיזהרי, אלון קסטיאל אנס'"
איך החלטתן מהו הדד־ליין להעלאת הסדרה?
תימור: "הכוונה הייתה להעלות במקביל להגעה של קסטיאל לוועדת השחרורים. שמענו שהוא אסיר למופת ושהוא עומד להשתחרר בניכוי שליש. רצינו להעלות את הסיפור שוב למודעות. בינתיים, אנחנו לא יודעות למה, הוא ביקש לדחות את הדיון בוועדה".
איך הנשים מגיבות לשחרור המוקדם שלו?
שעיו: "זהר (להט, הראשונה שדיברה בגלוי בפרשה, ת"ב) דיברה איתנו השבוע וסיפרה שהיא חוששת מהשחרור. זה לא רציונלי, זה יותר רגשי. איך אמורה להרגיש מישהי שהותקפה מינית ועלולה בקרוב ממש לפגוש אותו פתאום ברחוב".
סיפור קסטיאל שינה את הכללים. הוא התפוצץ ברשתות החברתיות כשאחת הקורבנות פרסמה פוסט בשם בדוי וחיפשה נפגעות נוספות. העיתונאית שרון שפורר מאתר התחקירים העצמאי "המקום הכי חם בגיהינום" הגיעה אליהן. כיום, העובדה ששם של פוגעים מינית נחשף ברשת נראה לנו טבעי כאילו היה ככה מאז ומתמיד, אבל הוא התחיל בפרשת קסטיאל ב־2016.
שעיו: "לחשוב שאפילו ב־2016 נשים עוד לא דיברו בגלוי כמו עכשיו. את יכולה לדמיין מצב שבו סיפור גדול כזה לא יוצא ברשתות? לחשוב שנשים שרצו להזהיר נשים אחרות, נאלצו למצוא פתרון יצירתי אחר. הן הסתובבו במועדונים בעיר וכתבו בטוש באותיות גדולות על דלתות של שירותי נשים 'תיזהרי, אלון קסטיאל אנס'".
תימור: "הסיפור הזה התפוצץ לפני עידן מי טו. אני מאמינה שאם זה היה יוצא עכשיו, זה היה אחרת. האומץ של נשים עלה כיתה. זה מה שהביא נשים נוספות להתראיין אצלנו בגילוי פנים. יש תחושה שיש יותר מקום לדבר ולהציף את הפגיעות. אולי היום גם העונש שניתן לו היה חמור יותר".
