מה לענות לילדי גן ששואלים "למה הם יורים עלינו?", "למה הם לא אוהבים אותנו?" ו"מה עשינו להם?"
עלינו לתת לילדינו תשובה ישרה, בלי להתחמק ובלי לטייח, בשפה פשוטה, תוך שימוש בעולם המושגים שהילד מבין. תשובה אפשרית יכולה להיות "יש מלחמה. כנראה שבצד השני יש אנשים - לא כולם - שלא אוהבים אותנו ולא רוצים שנהיה פה. זה עצוב, וכעת עלינו לעשות הכל כדי לשמור על עצמנו וכך אנחנו עושים. כולנו מקווים שהמצב ישתפר בקרוב".
חשוב: שמרו על טון שקט ורגוע. צמצום החרדה תלוי יותר בהתנהלות שלכם וביצירת מצבים שבהם הילד עסוק במגוון פעילויות אהובות, ופחות במתן תשובות "נכונות".
האם ההתמודדות עם המצב הנוכחי קשה יותר לילדים בגלל הסמיכות לקורונה?
להפך. הילדים שלנו התרגלו, בעל כורחם, למציאות אחרת: למידה מרחוק, ניתוק קשר מהקרובים ביותר והפיכתו לקשר באמצעות האינטרנט/שיחות ווטסאפ, שהות ממושכת בבית. החזרה לזום נראית להם טבעית כרגע. זה כמובן לא הופך את זה למצב שהיינו רוצים להמשיך בו, אבל זהו כוחו של הרגל.
בימים אלה אני דואג יותר לילדי המרכז מאשר לילדי עוטף עזה. למרבה הצער, אזעקות ורקטות הפכו לחלק משגרת חייהם של ילדי הדרום. זה חלק מאורח חייהם הקבוע, ולכן התושבים ערוכים לכך: יש ממ"ד זמין ומערכות תמיכה ציבוריות לילדים ולהוריהם. לכן, למרות שהמצב שם קשה יותר, ההתמודדות שלהם צפויה להיות קשה פחות מזו של ילדים שנחשפים לראשונה, או בשכיחות נמוכה, לאזעקות.
חשוב: בימים כאלה, אפילו יותר מתמיד, חשוב לחזק את הילדים על תפקוד בוגר, תמיכה הדדית והתנהגות מובילה במצבי לחץ.
איך לדובב ילד על תחושותיו בנוגע למצב? הוא לא נראה לחוץ, אבל אולי הוא מדחיק את פחדיו?
ילדים שונים באופיים ומגיבים באופן שונה למצבי לחץ, חרדה ומתח. יש כאלה המבקשים את קרבת ההורים, אחרים מגיבים באכילת יתר או אי אכילה ויש כאלה המבטאים את חרדתם באופן מילולי. כל תגובה או היעדר תגובה במצבים כאלה היא נורמלית לחלוטין, ואין להסיק מחוסר רצונו של בנך לדבר על תחושותיו כי הוא מדחיק חרדה שתתפרץ ביום מן הימים ותאיים על שלומו ובטחונו העצמי. אין כל צורך ללחוץ עליו לדבר על רגשותיו. מאידך, חשוב ביותר לעקוב אחר שינויים התנהגותיים אחרים ולהגיב נקודתית בהתאם לצורך. במידה וילדך מתפקד פחות או יותר כרגיל ואין שינוי קיצוני נראה לעין, אין צורך לנסות לדובב אותו אם הוא אינו חפץ בכך.
חשוב: בימים אלה חשוב במיוחד לשמור על ערוץ התקשורת המשפחתי הרגיל, למשל בזמן הארוחות.
איך אפשר לשמור על הורות סמכותית בימים קשים אלו? האם להתפשר ולוותר יותר, או להציב גבולות כמו בימי שגרה?
קשה וכמעט בלתי אפשרי לשמור על אורח חיים מסודר, בעיקר בשנה כזו, שבה חוסר השגרה הפך לשגרה. האמת היא שגם אין צורך. החרדה ואי הוודאות המלווים אותנו ואת ילדינו, החוששים, בצדק, מפגיעה, משפיעות על תפקודם ועל התנהגותם של הילדים ויש לקבל זאת בהבנה והכלה. כן, בהחלט יש מקום לוויתורים מסוימים, הקלות וקבלה של התנהגות שונה וחריגה. לדוגמה, אכילה פחות מסודרת ומוקפדת, קצת יותר חטיפים, אי סדר בחדר, שימוש מוגבר במחשב וצפייה בטלוויזיה.
חלק מההרגלים שאנחנו נוהגים לשמור עליהם ביומיום אינם תקפים במצב הקיים. למשל, איך זה שפתאום מותר להכניס טלפון לממ"ד? כדי למנוע בלבול וחוסר עקביות, כדאי להקדים תרופה למכה בהסבר: במצב הקיים אפשר לנהוג אחרת, לדוגמה לישון עם ההורה. אנחנו משנים את הכללים כדי לשמור על בטחוננו, ונחזור אליהם עם החזרה לשגרה.
חשוב: גם במצב הנוכחי חשוב להקפיד על התנהגות המכבדת את האחר ועל שיתוף פעולה עם ההורים. "המצב" אינו אישור להתנהגות בלתי ראויה או מזלזלת בבני המשפחה. בנוסף, זכרו: ההקפדה על רוטינות מסוימות נותנת לילדים תחושה כי לא כל סדרי העולם התהפכו. זוהי תחושה חשובה מאין כמוה לביטחון ואמונה בעתיד רגוע ובטוח יותר.
איך אני אמורה להשרות ביטחון ורוגע על ילדיי כאשר אני לחוצה וחרדה בעצמי?
החרדה והלחץ של ההורים מובנת וטבעית. אפשר, ואפילו רצוי, לשתף את הילדים בעובדה שגם אתם, ההורים, פוחדים ואפילו חשים לעתים בפאניקה.
חשוב: לא לתת לפחד לשתק את ההורה עד כדי כך שהוא לא יהיה מסוגל להוביל ולהנהיג את בני המשפחה. נצלו זמני רגיעה לפעילות מהנה המסיחה את הדעת ולכל דבר שיסייע לכם לתפקד טוב יותר (סידור המרחב המוגן, שיחות עם אנשי מקצוע וכו').
גם אם אין בכם אמון בגורמים המטפלים בבעיה, שמרו על שליטה עצמית ועל רוגע - בקול, במבט, בליטוף, בשיחה עם בן הזוג, בתגובות למה שרואים על המרקע ובשיחות טלפון שנדמה לכם שהילדים לא שומעים.
אנחנו גרים ביישוב שמעולם לא היו בו טילים. האם להעלות את הנושא בקרב ילדי גן?
כן. כדאי להכין ילדים בגיל 3־5 לאזעקה. אפשר כבר היום להשמיע להם אזעקה מהאינטרט בווליום חלש, כדי שהחשיפה תהיה הדרגתית. ילד בן 4 שישמע אזעקה לראשונה בגן, למשל, עלול לחוש חרדה יותר מילד שכבר שמע אותה עם הוריו ותרגל כניסה רגועה עם הוריו למרחב מוגן.
חשוב: שמרו על אווירה נינוחה גם בזמן התרגול.
האם מומלץ לצפות בטלוויזיה בממ"ד?
ככל שנשווה לממ"ד אווירה ביתית - כן ייטב. לצפייה בחומר מותאם גיל שהילדים אוהבים יש השפעה מרגיעה. כאמור, בניגוד לימים רגילים, אפשר לא לחשב מספר דקות ושעות של חשיפה למסך (כמובן לא על חשבון שינה, ורצוי לא תוך כדי אכילה). עם זאת, יש למנן צפייה בערוצי החדשות, שבהם יש דיווח בלתי פוסק על אירועים קשים או דברי פרשנות על המתרחש (ככל שהם קשים יותר, הכיסוי נרחב יותר). אפשר לחסוך זאת לחלוטין מילדים צעירים. גם אם הטלוויזיה דלוקה ברקע והם כביכול לא מקשיבים, אוזנם כרויה, וגם כשהווליום כבוי הם חשופים לתמונות.
חשוב: גם כשמדובר בילדים בוגרים יותר, גילאי 10 ומעלה, חשוב למנן את הצפייה, ובעיקר לתווך. להבחין בין עובדות לבין דעות פרטיות וכמובן ללמד איך לזהות פייק ניוז ברשתות.
